אני לא משווה. מראש אני מדגיש – אני לא משווה!
יש קשר ישיר בין מה שמתרחש כיום בקטסטרופת הטיפול בקורונה, השריפות בדרום, מכירת מטוסי אף-35 ללא דיון לאמירויות, פרשת הצוללות, מתווה הגז והמינויים המושחתים של אנשים ללא כישורים לתפקידי שרים או מנכ"לים או לקקנים בדמות מבקר המדינה, לבין הניסיון להשתיק את ההפגנות, להסית נגד תומכיהן, להאשים את המפגינים בהפצת מחלות ולשלח את כוחה החמוש האלים של משטרת ישראל נגדם.

יש קשר ישיר בין קטסטרופת הטיפול בקורונה, השריפות בדרום, מכירת מטוסי אף-35 ללא דיון לאמירויות, פרשת הצוללות, מתווה הגז והמינויים המושחתים- לבין הניסיון להשתיק את המפגינים ולהאשימם בהפצת מחלות

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

אילו ממשלת ישראל הייתה מתעניינת בגורל אזרחיה, היא הייתה יורדת לדרום לישיבת ממשלה ביישובי עוטף עזה, או נוסעת לבית החולים בו נמצאים מרבית חולי הקורונה, או מקיימת דיון דחוף בסוגיית האישור של מכירת מטוסים לאמירויות והסכם ה"שלום תמורת שלום", שעליו הכריז ראש הממשלה ללא אישור של שום מערכת דמוקרטית.

אבל אני לא משווה. לא אני.

אבא שלי היה ניצול מחנה שטוטהוף בצפון פולין. זה מחנה שהוקם כדי לסנן אנשי רוח ותרבות מהחברה, בעת שהשלטון הפיץ בתעמולה כוחנית רק את "עמדותיו". מורים, אנשי תיאטרון, סופרים ועיתונאים בני דתות שונות ומדינות שונות נשלחו לשטוטהוף. בפולין.

בהמשך הוא הפך למחנה מסוג אחר לחלוטין. ואני לא משווה, לא אני.
קודם סיננו אותם על פי הדעות שלהם, חסמו את הדעות שלהם ואחר כך סיננו אותם מעל פני האדמה.

אני לא משווה. אני גם לא משתמש בשואה כל שני וחמישי. אני לא מאיים ולא מרגיש מאוים מפני האיום האיראני. ממש לא. ואני לא מנקה את הפולנים ממעשי הרצח והזוועה שביצעו במאות אלפי יהודים על אדמת פולין. לא. לא אני.
כי אני לא משווה.

אני גם לא מנקה את היטלר מהאחריות להשמדת יהדות אירופה ולא מטיל את האחריות על המופתי. לא אני. אני, לא משווה.

אני גם לא יודע מה יותר חמור, מחיקת ההיסטוריה של העם היהודי, או השוואה לתקופה שאותה מישהו מאוד מסוים מנסה לשכתב לצרכים פוליטיים. ביד אחת להפחיד מפני התקופה ההיא וביד השנייה למחוק אותה.

אני רק יודע דבר אחד – כשהשלטון נמצא מעל הכל ודורש שכל פעולה שלו תקבל תמיכה אוטומטית באמצעות נאמנות לשלטון, מדובר בשלטון לא דמוקרטי, מסוכן ומושחת.

אבא שלי היה ניצול מחנה שטוטהוף בצפון פולין, שהוקם כדי לסנן אנשי רוח ותרבות מהחברה. בהמשך הפך למחנה מסוג אחר. ואני לא משווה, לא אני. קודם סיננו אותם עפ"י דעותיהם ואח"כ סיננו אותם מעל פני האדמה

כשהשלטון מסנן אנשים על פי דעותיהם, הוא מסוכן ומושחת.

כשאנשים נדרשים לציית לעמדות שנוגדות את ערכיהם וחופש מצפונם כדי להתפרנס, זו שחיתות.

כשחופש הדיבור וחופש המחשבה והביטוי מוגבלים רק למי שתומך בממשלה או בשליט – זו שחיתות וחיסול הדמוקרטיה.

השחיתות לא יכולה לחיות ולהתקיים בדמוקרטיה, כי לדמוקרטיה יש שומרי סף, יש מערכת חוקים ובתי משפט, יש ערכים, יש איזונים של מוסדות שלטון, יש הסכם בין הציבור לשלטון – אתם שומרים על הדמוקרטיה שלנו ואנחנו בוחרים אתכם כדי לנהל את חיינו. אבל כששומרי הסף מפוטרים או פוחדים לדבר ולמלא את תפקידם – נגמרת הדמוקרטיה.

הדוגמאות מרוחות מול עינינו יומיום – בג"ץ 11 השופטים מאשר לנאשם בפלילים לכהן כרה"מ, כנסת שלמה שותקת משותקת מול ביזוי ביהמ"ש המחוזי בידי הנאשם ושריו העומדים לצידו, בכירי האוצר מתפטרים כשהם מזעיקים את האזרחים נגד החורבן הצפוי, מאות רופאים מזהירים מפני שיטת הסגר שבה מאיים הנאשם על הציבור כולו ופרויקטור הקורונה מאוים בפיטורים באמצע שיאה של המגפה.

כשהשלטון לא דואג לחיי האזרח אלא רק לחיי השלטון, נגמרת הדמוקרטיה. כשהשלטון מנסה באמצעות כוח, איומים, או כפייה לשנות את צורת הממשל שלנו, לגרום לגופים או רשויות חוקיות לקבל החלטות בכיוון מאוד מסוים, לא מקצועי ומאוד פוליטי – זו סכנה לדמוקרטיה וזו שחיתות שלטונית. כשמנסים למנוע מאזרחים זכויות וחופש המוקנים להם על פי חוקי ייסוד, זו שחיתות שלטונית. ושחיתות שלטונית היא סוף הדמוקרטיה.

אנחנו נמצאים כיום במשבר דמוקרטי. כאוס שלטוני מכוון שמטרתו שיבוש כל המערכות הדמוקרטיות, כדי לחלץ אדם אחד מהליכים משפטיים, חוקיים.

המשבר מורגש בכל תחום בחיינו. זה לא רק מתווה הגז, זה לא רק פרשת המתנות והמניות והשיחות בין אוליגרכים של התקשורת לראשי השלטון, זה לא רק עניינים של כסף אינטרסים וקשרים מושחתים. זה גם המשחק בביטחון הלאומי שלנו בפרשת הצוללות למצרים והמטוסים לאמירויות ובעיקר אלה השקרים היומיומיים בכל נושא בכל תחום של חיינו התלוי בשלטון.

המשבר הדמוקרטי משפיע על היומיום שלנו.

אנחנו נמצאים כיום במשבר דמוקרטי. כאוס שלטוני מכוון שמטרתו שיבוש כל המערכות הדמוקרטיות, כדי לחלץ אדם אחד מהליכים משפטיים, חוקיים. המשבר מורגש בכל תחום בחיינו ומשפיע על היומיום שלנו

אלה החוקים שסותרים את מגילת העצמאות ומאיימים להפוך את ישראל למדינת אפרטהייד מצורעת. אלה החוקים שאוסרים על חופש הדיבור בבתי ספר, בתיאטראות, בקולנוע, בצה"ל. מתנים את חופש הדיבור ב"חופש המימון" של הממשלה. אלה החוקים שתומכים במשתמטים, ומשתמטים מתמיכה באלה שמסכנים את חייהם למען הכלל. זה הניסיון לכפות "נאמנות בתרבות", וגם "נאמנות במדע". לא לאשר למדענית מוח מוערכת להתמנות לתפקיד מדעי מקצועי, בגלל דעותיה הפוליטיות? זו שחיתות.

כל אלה הם ניצול לרעה של סמכות שלטונית ושל סמכויות החקיקה כדי להפוך את ישראל למדינה לא דמוקרטית, צייתנית לשלטון אחד ויחיד שלא לומר לאדם אחד ויחיד.

שלטון שמה שחשוב לו זה רק להישאר בשלטון. לשם כך הוא ימלא את כל הגחמות המטורללות של הקיצונים ביותר שתומכים בו, כשהרוב הדומם, השפוי, שותק. ואם הוא יוצא לרחוב, מטיחים בו סוסים ומכת"זיות ואלימות ואת הביטוי "בוגדים".

לא, אני לא משווה. אבל גם כשהדברים התחילו שם, הייתה שם דמוקרטיה. כך כינו אותה לפחות בספרי ההיסטוריה. לא אני לא משווה! לא אני.

ולכן עכשיו זה הזמן להפגין ולמחות, אבל גם לשכנע. לא לתת לקיצונים להשתלט על השיח הציבורי, ולנהל ויכוח דמוקרטי על המשבר הדמוקרטי כדי לשכנע את מי שעוד לא מבין היכן ישראל נמצאת כיום.

עכשיו זה הזמן של כל אזרח, של אנשי תקשורת, גם אנשי רוח, אקדמיה, משפט, צבא וביטחון וכל מי שחרד לדמוקרטיה הישראלית – להרים קול צעקה. זה לא הזמן לשתוק. זה לא הזמן לעבור לסדר היום ולחשוב שהדברים יסתדרו מעצמם.

אני יודע, אם תדברו, אתם עלולים אולי לשלם מחיר מול השלטון הזה. אבל תוכלו להציל את המדינה. הורינו נאבקו על מדינה תמורת מחיר חייהם. יתכן שאנחנו בדור הזה, במאבק על אופייה של מדינת ישראל, נצטרך לשלם במחיר הפרנסה או הקריירה. אבל החיים במדינה דמוקרטית למען עתיד שבו גם ילדינו יחיו במדינה דמוקרטית, חשובים יותר.

אני יודע, אם תדברו אתם עלולים לשלם מחיר מול השלטון. אבל תוכלו להציל את המדינה. הורינו נאבקו על מדינה במחיר חייהם. יתכן שבדור הזה, במאבק על אופי המדינה, נצטרך לשלם במחיר הפרנסה או הקריירה

הדמוקרטיה היא החיים. המאבק על הדמוקרטיה הוא מאבק על החיים. פשוט כך.
ואני לא משווה. לא אני.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.