ביום שבת הייתי על הגשר במעלות. עוד שבת של דגלים שחורים, עוד שבת של מחאה כנגד השחיתות, שמובילה לכאוס ולתחושה קשה של אובדן הדרך ואובדן אמון מוחלט במנהיגות. בשבת הזו, בניגוד לשבתות הקודמות, לא היתה משטרה בשטח. בדרך כלל לפחות ניידת אחת מופיעה כבר בתחילת ההפגנה ובהמשך מצטרפת ניידת נוספת, ולעתים, אפילו שתיים. הפעם זה היה שונה.

במקביל לאי נוכחותה של המשטרה היתה קבוצה של בני נוער קולניים, תומכי ביבי, שעמדה בסמוך למפגינים ונראה היה שהם מחפשים קצת "אקשן". צעקו קריאות גנאי כנגד שמאלנים, קריאות בעד ביבי, נסעו עם אופניים חשמליים הלוך ושוב על הגשר ובהמשך התקרבו פיסית לעומדים על הגשר וצעקו מולם.

בנוסף, במהלך ההפגנה על הגשר הגיע פרובוקטור מקצועי מאחד המושבים בסביבה, הוא נראה היה כתואם "הצל" עם כל הקעקועים על הידיים ומבנה הגוף המאיים. הוא התערבב בין המפגינים וניסה כל הזמן לעורר ויכוחים.  כמה שיותר צעקות ככה יותר טוב (מעניין מה היה קורה אם פרובוקטור מקצועי מהשמאל היה נכנס לתוך הפגנה של הימין).

במקביל להיעדר המשטרה, קבוצת בני נוער קולניים, תומכי ביבי, שנראו כמחפשים קצת "אקשן" עמדה בסמוך למפגינים על הגשר. צעקו קריאות גנאי כנגד שמאלנים ובעד ביבי, נסעו עם אופניים חשמליים הלוך ושוב על הגשר ובהמשך התקרבו פיסית לעומדים

משעה שש בערב, כאשר הגיעה חבורת הנערים לגשר, המשטרה קיבלה טלפונים מנציגים שונים מקרב העומדים על הגשר. המשטרה יודעת כי ישנם נערים שמחפשים לעשות בלגן והעסק עשוי להידרדר לכיוון אלימות. ואכן, סביב שש וחצי כמעט והיו חילופי מהלומות בין אחד הנערים לאחד העומדים. ההבדל ביניהם בגיל היה בערך חמישים שנה.

רק לאחר 45 דקות הגיע ניידת אחת. השוטר שיצא מתוכה הרגיע את העניינים והמצב נרגע. וכאן נשאלת השאלה איך דווקא ביום שבת האחרון, כאשר היתה נוכחות של נערים ופרובוקטור מקצועי, לא היתה ניידת אחת לרפואה על הגשר? האם זה צירוף מקרים? האם יש פה יד מכוונת? האם המשטרה ידעה מראש על בואם של הנערים ולכן לא הגיעה? ונגיד שהמשטרה לא ידעה, אבל החליטה "להתעכב" על מנת שאולי תתפתח אלימות ואז יהיה אפשר לעצור את ההפגנות בעתיד מחשש לביטחון הציבור?

מתעוררות הרבה שאלות מטרידות שגורמות למי שקצת מכיר הסטוריה ומכיר משטרים לא דמוקרטיים לתהות האם אנחנו נכנסים למציאות בה המשטרה נוקטת צד? בוחרת צד פוליטי כדי לרצות את הבוסים הפוליטיים?

ותוך כדי הנפת הדגל השחור עם דגל ישראל ביחד, עלתה בי המחשבה על משטרים דיקטטוריים שבהם המשטרה היא זרוע ביצועית של הממשלה, שעובדת בשביל השלטון ולא בשביל האזרחים. משטרה שמה שמעניין אותה זה שימור הכוח של השלטון ושל עצמה, וממש לא מעניינת אותה רווחת האזרחים ושמירה על זכויותיהם או שמירה על הציבור מפני עבריינים ואלימות.

הסכנה הגדולה ביותר היא שילוב של שחיתות בתוך המשטרה וניסיון תמידי לרצות את השלטון. לצערי, הזדחלה המחשבה שהמשטרה בישראל נהפכה לגוף מפוחד, מפוחד מפני השלטון. ומחשבה יותר גדולה ויותר מפחידה עלתה במוחי הקודח: רק במשטר דיקטטורי שתפיסת עולמו היא הסתרת המציאות מפני הציבור, השתקת כל ביקורת כנגד השלטון, רק במשטר כזה יכולה היתה להתרחש התפרצות של הקורונה כפי שהתפרצה, רק במשטר שמסתיר נתונים לא מחמיאים אפשר להסתיר מגפות.

ותוך כדי הנפת הדגל השחור עם דגל ישראל ביחד, עלתה בי המחשבה על משטרים דיקטטוריים שבהם המשטרה היא זרוע ביצועית של הממשלה, שעובדת בשביל השלטון ולא בשביל האזרחים

ואז קרה הקסם, הבנתי את הקשר בין סין לישראל. בסין המציאות של האזרחים היא שהמשטרה היא זרוע של השלטון ותמיד צריך להיזהר ממנה בכל מפגש, במיוחד במפגש על רקע פוליטי. ובישראל התחושה הזו מתחילה לחלחל. תחושה מסוכנת לדמוקרטיה, תחושה שמדליקה נורות אזהרה מהבהבות.

יונתן אורון, בן 43, גר בכפר ורדים בגליל. נשוי ואב לשלושה. בשנים האחרונות עובד כמורה להסטוריה. בעל תואר ראשון במדע המדינה מהאונ' העברית ותואר שני במנהל ציבורי מאונ' תל אביב. כותב וכותב בזמנו הפנוי. לאחרונה כתב ספר פרוזה שמחפש עדיין בית לצאת לאור. אוהב להיות בים ומחכה נואשות שיפתחו השמים לטיסות לחו"ל. חושב שאנו בעיצומה של מלחמה על דמותה של מדינת ישראל בדורות הבאים.

זו דעתי. היא לא חשובה במיוחד. וייתכן שדעתי שגויה. ייתכן שאני טועה. ולו חלקית. או שאני טועה לגמרי. וצריך לזכור שאלו דברים כלליים שמחייבים להעמיק בפרטים שונים. וכידוע, מפלטו של העצלן הוא הנימוק "תקצר היריעה". או: "זה לא הזמן והמקום". אבל אכתוב מה אני חושב שחייבים לעשות. ואם מישהו ישאל אותי על הפרטים, אכתוב לו שתקצר היריעה.

אז הנה:

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

אתמול התקיימה ישיבה סגורה של הליכוד, בה בין היתר אמורים היו לדון על העברת הכספים הקואליציוניים כמתוכנן. בתוך הכספים הקואליציוניים שהועברו יש לא מעט סעיפים מעוררי פליאה.

אחד הסעיפים מעוררי הפליאה הוא העברה של 400 מיליון ש"ח לטובת חלוקת תווי מזון של משרד הפנים לבעלי הכנסות נמוכות.

שירן טייב אלמקיאס, חוקרת עוני ומדיניות חברתית בבית הספר לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית באוניברסיטה העברית בירושלים. בעלת תואר ראשון בעבודה סוציאלית ותואר שני במדיניות ציבורית וממשל.

לפני שנגמרה הפוגת האש והמו"מ נקטע, פרסמה המדינה את רשימת האסירים שהיא מציעה לשחרר בפעימה הרביעית של עסקת חילופי החטופים. הרשימה כללה, באופן חסר תקדים, 21 אזרחיות ישראל, ערביות שנעצרו מאז תחילת המלחמה, לא הועמדו לדין וודאי שלא הורשעו.

הצעה זו של המדינה הפרה את החוזה בין המדינה לבין אזרחיה. המדינה שכבר שנים דואגת לסמן את האזרחים הערבים כאויב מבפנים, והממשלה שניצלה כל רגע מאז תחילת המלחמה כדי לחזק זאת, פוגעת באזרחיה, ערבים ויהודים מעצם נכונותה להחליף אזרחים באזרחים בעסקה.

חולוד אדריס היא מנהלת שותפה של המחלקה לחברה משותפת בעמותת סיכוי-אופוק. בעבר ניהלה באגודה לזכויות האזרח את תחום החינוך לזכויות אדם ונגד גזענות בחברה הערבית. לפני כן הייתה המנכ”לית הערבייה השותפה הראשונה בעמותת מהפך-תג’ייר, שם פיתחה את החזון לחברה משותפת ואת המודל לניהול המשותף. היא בעלת תואר ראשון בסוציולוגיה ומשאבי אנוש ותואר שני בלימודי מגדר מאונ' בר אילן, וכן יועצת ארגונית ומנחת קבוצות דיאלוג לחינוך לזכויות אדם ונגד גזענות.

יעלה מזור היא מנהלת שותפה של המחלקה לחברה משותפת בעמותת סיכוי-אופוק. מובילה את תחום החינוך לחיים משותפים, במסגרתו הובילה מהלכי שינוי מדיניות, קמפיינים ציבוריים ובניית וריכוז של קואליציות רבות משתתפים. יעלה מנחה קבוצות בנושאים של שינוי חברתי, זכויות אדם וניהול דיונים קונפליקטואליים בכיתה בארגונים כמו מרכז רוסינג לחינוך ודיאלוג, המרכז לחינוך הומניסטי בלוחמי הגטאות, ICCI ועוד. היא בעלת תואר שני בחברה ואמנויות ותואר ראשון בערבית ומקרא מהאוניברסיטה העברית, וחיה בירושלים עם בן זוגה ושלושת ילדיהם.