"הירוק היום ירוק מאוד,
והאפור היום אפור מאוד,
וקצת שחור ואין לובן בעיר,
והנסער היום נסער מאוד
והעבר היום עבר מאוד,
קצת עתיד ואין הווה באוויר".

מילות השיר "למחרת" שחיברה לאה גולדברג, לצלילי הלחן של יהודית רביץ, מתנגנות לי מפעם לפעם בראש, כשאני ממתין זמן רב מדי במסדרונות חדרי חקירות ובאולמות שלטון החוק. כך למשל בבניין ברח' הרטום 8 בהר חוצבים בירושלים, בו ממוקמים משרדי מח"ש. מדובר בחלל ענקי, עצום מימדים, עטוף בחלונות ירוקים, שמכילים שורה אינסופית של משרדים ממשרדים שונים, ומשהו בחד גוניות הארכיטקטונית שאני אינני מוצא בו ביטוי אישי, יוצר אצלי תחושה של אפרוריות.

מילות השיר "למחרת" של לאה גולדברג, מתנגנים לי לעתים בראש, כשאני ממתין זמן רב מדי במסדרונות חדרי חקירות ובאולמות שלטון החוק. למשל בבניין ברח' הרטום 8 בהר חוצבים בירושלים, בו ממוקמים משרדי מח"ש

את ההרמוניה הירוקה אפורה הזאת הפרה "שושקה" ביום שני בצהרים, עם צבעים עזים של צהוב, ורוד, אדום, ומין כובע נפוליוני תמוה. לרגע הפכו מסדרונות שלטון החוק לבמה, וכלי השחמט השחורים לבנים לאביזרים. "שושקה" ניתבה את הזעם והתסכול למופעים קצרים, מלאי חיות ושמחה של ריקוד ושפה. וכולנו,  הצופים מסביב ואני בתוכם,  צחקנו מהתחתית של הבטן, ולמה? ככה. כי זה היה מצחיק.  מאוד מצחיק.

אבל לא לדבר על אמנות מחאה התכנסו.

הקומיקסאי והסטיריקן זאב אנגלמאיר, הגיע למשרדי מח"ש בדמותה של "שושקה", כדי להתלונן על התנהלות השוטרים בעת שנעצר כשהפגין סמוך לבלפור במוצאי שבת. אנגלמאיר נעצר כ"שושקה", וכ"שושקה" הוא בא להגיש תלונה. לכן נכון בעיני להתייחס אליו בלשון נקבה. וכך אעשה.

"שושקה" מספרת כי מעצרה היה אלים, כוחני וכואב, כשבשיאו היא נדרשה על ידי שני שוטרים להכנס לחדר השירותים בתחנת המשטרה במרחב מוריה, להתפשט ולכרוע כדי שיוכלו להציץ בישבנה. כל זאת, היא מספרת, בלי שאף אחד הסביר לה מדוע ולמה, ובלי שאף אחד הסביר לה שזכותה לסרב. המשטרה מצדה, כך פירסם כתב ערוץ 13 עמרי מניב בציוץ בטוויטר, מסרה כי:

"הסיבה שאנגלמאיר נעצר לחקירה – השוטרים חשבו שמדובר בפרודיה לעגנית ומחפיצה נגד אשת ראש הממשלה. קציני מחוז ירושלים בשטח סברו שפעולה כזו נגד שרה נתניהו זו עילה מוצדקת לחקירה". כך במקור.

זאב אנגלמאיר (שושקה) צפוי להגיע בעוד כשעתיים למשרדי מח"ש ולהגיש תלונה באמצעות עו"ד יאיר נהוראי נגד השוטרים שעצרו אותו ונגד השוטרים שלטענתו חקרו אותו באופן משפיל https://t.co/1Ey4GD1r7P

— עמרי מניב Omri Maniv (@omrimaniv) September 7, 2020

מאחר שאני מלווה את "שושקה" כעורך דין, נראה לי רק נכון שלא להכנס לפרטי החקירה. אני כן מבקש להעלות מחשבה שטורדת אותי מתחום השכל הישר וההגינות האנושית הבסיסית.

מעצרה של "שושקה" התפוצץ ברעש ענק ברשתות החברתיות והתפשט כלבה רותחת בכל הערוצים. כל הרשת געשה ורעשה, ועיתונאים עודכנו און-ליין. ואני תוהה האם שרשרת הפיקוד, קרי: המפקדים בשטח, עובר לקצינים הבכירים ששהו במקום, עובר למערך המודיעין, לא קיבלו עדכונים על המעצר.

ואם הם כן קיבלו עדכונים על המעצר איך זה שאף אחד לא טרח לבדוק את טענותיה.

ואני תוהה האם שרשרת הפיקוד: המפקדים בשטח, הקצינים הבכירים ששהו במקום, עובר למערך המודיעין, לא קיבלו עדכונים על המעצר. ואם כן קיבלו – איך זה שאף אחד לא טרח לבדוק את טענותיה

שהרי די לפתוח גוגל כדי להבין ש"שושקה" חיה ונושמת בזכות עצמה. ועם עוד טיפה מאמץ, להרים, למשל, טלפון ליועץ המשפטי של עיריית ירושלים, הוא היה מספר להם על חוות הדעת שהוציא כבר בשנת 2017 לפיה "שושקה" מעוגנת עמוק בתוך הזכות לחופש הביטוי.

זה לא קרה.

יאיר נהוראי נשוי ואב לשניים, ניצב בשנים האחרונות בחזית המאבק בציונות הדתית המשיחית. ספרו "המהפכה השלישית" שפורסם לאחרונה חושף את המשנה המשיחית וכיצד היא מוטמעת בבני נוער במכינות קדם צבאיות. נהוראי הוא עו" ד בעל משרד פרטי, מתמחה במשפט מנהלי ופלילי - בין היתר ייצג בבג"ץ את העותרים בבג"ץ פסח (בשלו נפלה הממשלה) ואת אמיר השכל ו"ואין מצב" בשאלות חופש הביטוי וההפגנה, בזמן מחאת בלפור.

עלייתו של משטר חדש בסוריה על חורבות משטרו של בשאר אסד זוכה ליחס קריר למדי במצרים. נכון לכתיבת שורות אלו, לא הגיעה לדמשק אף משלחת מצרית רשמית כדי לפגוש את נציגי המשטר הסורי החדש.

אמנם המשטר המצרי נוקט שפה דיפלומטית, המתאפיינת בהבעת רצון להבטיח את יציבותה של סוריה ובתמיכה באחדותה, אך מאידך גיסא, הוא מגלה חשש מהותי מפני צמיחת ישות אסלאמיסטית טרוריסטית פרו-טורקית על אדמת סוריה.

ד״ר מיכאל ברק הוא חוקר בכיר במכון הבינלאומי למדיניות נגד טרור ICT, מרצה באוניברסיטת רייכמן וחוקר מצרים במרכז משה דיין לחקר המזה״ת ואפריקה. תחומי מחקרו הם: אסלאם פונדמנטליסטי, טרור אסלאמי, מצרים המודרנית, אסלאם פוליטי - האחים המוסלמים, הזרם הסלפי והסופי בעולם הערבי ורשתות חברתיות בעולם הערבי.

מה אתם רוצים מיצחק הרצוג? למה ציפיתם? לנשיא אמיץ? דעתן? יוזם? מוביל? נשיא עם ביצים, שלא פוחד לומר את מה שהוא חושב? נשיא אקטיבי, שנלחם, למשל, בשחיתות השלטונית?

למה ציפיתם? לנשיא עם עמוד שדרה? עם חזון? למנהיג בעל השראה? לדמות כריזמטית, שתאחד את העם? למה ציפיתם מהאזרח מספר 1? לאישיות שהיא מעל הפוליטיקה?

ירמי עמיר הוא עיתונאי, יוצר וחיית תרבות. עורך תרבות וכתב בכיר לשעבר ב"ידיעות אחרונות", כתב את דרמת הטלוויזיה הבועטת "סקס, שקרים וארוחת ערב", ערך את הסדרה "מי מפחד מצופית גרנט", הגיש תוכניות ברשת ב' וברדיו FM 103, הופיע בתיאטרון הקאמרי, כתב שלושה ספרים: "ירמיהו כוס קקאו" (לילדים), "השליפות של המדינה" ו"יש לי בלעדיות". אין דמוקרטיה בלי עיתונות חופשית.

אחרי הרמת דגל אדום שמטרתו להזהיר ולהתריע מפני ההליכים הדיקטטוריים שאנו נמצאים בעיצומם, כמו שהם מוצגים בספר "על הרודנות" של טימותי סניידר, מגיע ספרו הדקיק של אומברטו אקו "הפשיזם הנצחי" (במקורו מאמר) ומקל עלינו באיתור 14 סימנים לזהות את שלטון פשיסטי.

כל אחד מהסימנים הבאים מהווה, עם יישומו, מצב שלטוני של קדם פשיזם, ומצביע על הרגע שלפני ההפיכה למשטר פשיסטי:

פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד המרכזי של מפקדים למען בטחון ישראל, בוועד של מדרשת אדם, ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום, והיא שרת ההסברה בממשלת השיקום - ממשלת הצללים הלאומית. הייתה עורכת, כתבת ומגישה בקול ישראל במשך 25 שנה. יש לה ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתון חדשות ועל המשמר.