נולדתי וגדלתי במחנה הפליטים ג'בלייה, מוקף בעוני ששרר בו, כמו גם בשאר מחנות הפליטים. גדלתי עם עוד שישה אחים, והייתי בן 14 כשהאינתיפאדה הראשונה פרצה. אז גם נתקלתי לראשונה בחיילים ישראלים שפותחים באש ויורים בצעירים מתבגרים שזורקים אבנים ומבקשים את החופש שלהם.

ביקרתי הרבה בישראל. בכל חופשת קיץ הייתי נוסע לישראל למשך שלושה חודשים לחפש עבודה, כמו שעשו הרבה צעירים עזתיים אחרים כדי לעזור למשפחותיהם העניות.

פגשתי הרבה אזרחים ישראלים שלא ידעו על המציאות בעזה. הם לא ידעו מעבר למה שהתקשורת פמפמה להם, תקשורת שמעולם לא הביאה את העובדות ולא הסבירה על מה נאבקים הפלסטינים. התקשורת הציגה אותנו רק כ"טרבל מייקרס".

כשסיימתי את התיכון התאפשר לי ללמוד באוניברסיטה באירופה. שם נפגשתי לראשונה עם אנשים שונים מתרבויות שונות שחיים בחופש: חופש הדעה, חופש מכיבוש, ללא חיילים שיורים בך.

הכל היה חדש כל כך למישהו כמוני, שלראשונה יצא מעזה ומאזור הקונפליקט וטעם חופש. זה עיצב את התודעה שלי כאדם מתבגר.

זה העלה את המודעות שלי וגרם לי לחשוב כל הזמן מדוע אנחנו הפלסטינים תחת כיבוש, ואלה שצריכים לשלם עבור החופש של הישראלים. אני מקווה שיום אחד יהיה שלום ונוכל גם אנחנו לחיות חיים של חופש.

העוני רדף אחרי גם באירופה, ולא יכולתי לעמוד בהוצאות ולסיים את הלימודים. נאלצתי לחזור הביתה לעזה. זה היה בימי החתימה על הסכם אוסלו, ונמלאתי תקווה ושמחה שסוף כל סוף השלום שראיתי באירופה מגיע אלינו ונוכל לחיות בשלום.

חזרתי לסיים את התואר באוניברסיטה בעזה, כשהשלום גווע לאטו. אף אחת מההסכמות שהושגו והובטחו באוסלו לא מולאה, וזה כולל את ההבטחה לעצמאות שלנו שהופרה, והייתה אחת מהסיבות העיקריות לפרוץ האינתיפאדה השנייה.

כתוצאה מכך, ישראל הציבה מגבלות נוספות על עזה והגדה. עכשיו היית צריך לחכות חודש, ולעתים שנים, עד שישראל – אם בכלל – תתן לך אישור מעבר לעבור דרך מחסום ארז, לצד האחר של ארצך, בגדה המערבית.

סיימתי תואר בלימודי שפות ולקח לי המון זמן למצוא עבודה. עברתי מעבודה לעבודה וצברתי ניסיון. התחתנתי ויש לי ילדים. אני מקווה שלהם יהיה עתיד טוב יותר. שהם יוכלו ליהנות מחופש בחייהם, חופש שלא היה לי.

ב-2006 חמאס ניצח בבחירות. ישראל והקהילה הבינלאומית החרימו אותו, וסירבו לדון עם חמאס, שהיה עכשיו אחראי על אוכלוסיה אזרחית, מה שהוביל למצור הישראלי על עזה.

המצור הזה נכנס לשנה ה-13 שלו וגורם לכך שיותר מ-50% אחוז מהאוכלוסייה בעזה מובטלת. 200 אלף בוגרי אוניברסיטאות נותרו ללא עבודה. רבים מהם האמינו שימצאו עתיד טוב יותר מחוץ לעזה, אך מצאו את מותם כשהסירות איתם נסו לשוט לעתיד טוב יותר טבעו.

ואלה שהצליחו להגיע לצד השני, לאירופה, החלו בחיים חדשים אבל הלב שלהם נותר קשור לעזה. למשפחות, לזיכרונות ולחברים שהשאירו מאחור.

בתי הבכורה לומדת עכשיו באוניברסיטה, אחותה תצטרף אליה בקרוב, בני הגדול יסיים בקרוב את התיכון וגם ילמד באוניברסיטה. עבוד ואחיו, בחייהם הקצרים, כבר היו עדים לשלוש מלחמות בעזה.

הם לא מבינים מדוע אם לישראל יש בעיה עם המנהיגים הפלסטינים, האזרח הפשוט צריך לשלם את המחיר? ולי אין תשובה בשבילם.

כאבא, הפחד היחיד שלי הוא לעתיד ילדיי ומהשפעת המצור על ילדיי.

בשנה האחרונה צעירים רבים מעזה יצאו להפגין בימי שישי בהפגנות לא אלימות על הגדר, כדי שהעולם יבין את הסבל שלהם. בתגובה, ישראל ירתה למוות בעשרות מהם, והותירה נפגעים ונכים רבים.

תושב עזה, איש עסקים בשנות הארבעים לחייו, נשוי ואב לשבעה

הנה תמצית תסריט הבלהות שהתממש: יואב גלנט הפחדן אזר אומץ ואמר לציבור במרץ 2023 שבנימין נתניהו חייב להפסיק עם ההפיכה המשטרית, כי הערכת אמ"ן היא שעלולה לפרוץ מלחמה. זאת בשל כך שאויבינו מזהים את החולשה ההיסטורית שנתניהו הוביל אליה.

ובאמת: מי לא יכול היה לזהות את הדבר השקוף הזה? מנהיג בלתי כשיר שממוקד בעצמו בלבד אשר הרכיב ממשלת ימין קיצוני בזויה שמוקעת במערב. ביצוע הפיכה משטרית שהופכת את ישראל לדיקטטורה רקובה. כל גורם משפטי, כלכלי, מדיני וביטחוני במערב המום מהטרלול וחש סלידה עמוקה מממשלה פתולוגית זו.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

אנחנו נמצאים עכשיו במשבר בשתי חזיתות: בדרום – מלחמת "מבול עזה", מלחמה עוצמתית ברצועת עזה נגד חמאס; ובצפון, בלבנון – מלחמת "מבול חזבאללה", מלחמה נגד ארגון חזבאללה, שבשלב זה היא בעצימות נמוכה, אבל נדרש שינוי מצב מוחלט וחיסול האיום שלו עלינו מלבנון, ומלחמה זו עלולה להתפתח למלחמה בעצימות גבוהה מאוד.

אציג כאן חזונות לשלום שראוי לישראל לדבוק בהם, הן כלפי הפלסטינים והן כלפי לבנון, מטרות מלחמה של ישראל למלחמות לעת הזאת הנכפות על ישראל בדרום ובצפון, ולסיום דרכי פעולה אפשריות (דפ"אות): לפעולה מדינית; הסברה לדעת הקהל בעולם; ופנייה ישירה לאוכלוסייה הלא מעורבת ברצועת עזה ובלבנון.

יאיר טל הוא מהנדס מכונות שעבד במספר חברות. היום הוא גמלאי. חקר את ניהול המלחמה במלחמת יום הכיפורים והשלים את כתיבת הספר "ישראל טל: פרקים למלחמת יום הכיפורים" אשר יצא לאור בספטמבר 2019 בהוצאת "ידיעות ספרים". ספר נוסף שלו "אכזבה וגאווה - מלחמת יום הכיפורים" יצא לאור ב-2023 בהוצאת "טפר - הוצאה לאור".

אירועי השבת השחורה הזכירו שוב את עוצמת השיתוק של מערכות השלטון דווקא כשהכי נזקקנו להם. באורח פלא, במקומם ולצידם, באור קמה לה חברה אזרחית שהחלה לתת את המענה שהעם כל כך זקוק לו בתחומי החברה המגוונים – חברה שהחלה לתפעל את המערכות באופן מעורר השראה וכך תפסה את המקום של המנהל הציבורי ומשרדי הממשלה.

לממשלה ולמנהל הציבורי יש עוצמה, סמכויות רחבות, לגיטימציה ומשאבים. תחומי אחריותם רבים, ובמסגרתם הם אחראים על חקיקה, תקנות, נהלים, תקציבים, איסוף נתונים מתמיד והיערכות קבועה לשינויים ומשברים בתחומי ביטחון, טבע, בריאות, כלכלה. אך הם מתאפיינים בתרבות ארגונית נוקשה ושמרנית, ותהליכי עבודה מסועפים ובירוקרטים.

אשת חינוך ואקדמיה. עוסקת בחקר השחיתות השלטונית בבניית חוסן אישי וקהילתי בארגונים פרטים וציבוריים ובמערכת החינוך בפרט. מרצה במכללת אורנים ועמיתת מחקר באוניברסיטת אריאל. מנכ"לית מרכז מגדלורים – הכוונה לחוסן מיטבי, מרכז שמעניק שירותי הרצאות, סדנאות וימי עיון בתחומי חברה בוערים.