הטורקים מנסים להשיג בסבב העימות הנוכחי בקווקז מטרות אסטרטגיות ותומכים באזרים במלוא העוצמה. אנקרה עושה זאת תוך שימוש מעוות במושג "לוחמה בטרור". שימוש זה איננו חדש. הוא החל כבר לפני חמישה עשורים.
סבב האלימות הנוכחי בחבל נגורנו קראבך
מסוף חודש ספטמבר החל סבב לחימה נוסף בין ארמניה לאזרבייג'ן בחבל נגורנו קרבך. אין זה העימות הראשון בין שתי המדינות בשנים האחרונות. הסכסוך בין אזרבייג'ן לארמניה הוא מהבולטים ביותר באזור הקווקז שהחל בתחילת שנות ה-90 לאחר קריסת ברית המועצות בתום המלחמה הקרה.
לצד איראן, רוסיה ומדינות אחרות, טורקיה מהווה אחד מהכוחות האזוריים הבולטים שמשתתפים כעת בלחימה. טורקיה מוכרת לאזרבייג'ן נשק, האזרים מוכרים לטורקים נפט ומשאבי אנרגיה אחרים ושתי המדינות גם חולקות גבול משותף ובעלות צביון מוסלמי (חילוני באופן יחסי – לפחות באופן רשמי). מנגד, לטורקים יש סכסוך ארוך שנים עם הארמנים הנוצרים. במרכזו של סכסוך זה עומדת ההכחשה הטורקית של רצח העם הארמני מ-1915 שהזינה את המתח בין הארמנים לטורקים והביאה לעליות ומורדות ביחסים בין הצדדים לאורך העשורים האחרונים.
לצד איראן, רוסיה ואחרות, טורקיה מהווה כוח אזורי בולט בלחימה בין אזרבייג'ן לארמניה. טורקיה מוכרת לאזרבייג'ן נשק, האזרים מוכרים לטורקים נפט ומשאבי אנרגיה אחרים ושתיהן חולקות גבול משותף וצביון מוסלמי
בתחילת שנות ה-90, עם קבלת העצמאות מהסובייטים, הנהגת הרפובליקה של ארמניה גילתה פרגמטיות לגבי סוגיית ההכחשה של רצח העם הארמני בידי טורקיה וקיוותה לפתוח דף חדש עם אנקרה, שיכלול גבולות פתוחים בין המדינות. הצעד עשוי היה לשפר את העמדה הגיאופוליטית של הארמנים שסובלים מנחיתות בשל המצור מצד הטורקים והאזרים בגבולות המשותפים בין המדינות. צעד כזה עשוי היה להוות פריצת דרך לארמנים, אך הטורקים בחרו שלא להתקדם עם המהלך. מנגד, הארמנים בפזורה המשיכו לדרוש הכרה מלאה ברצח העם כתנאי לנרמול היחסים עם הטורקים. עבור הפזורה, זיכרון רצח העם של 1915 הוא רכיב חשוב בעיצוב הזהות הארמנית והגבולות הפתוחים עם הטורקים היו בעלי משמעות פחותה.
"לוחמה בטרור": יין ישן בבקבוק חדש
וכעת, בכדי להצדיק מעורבות טורקית במשבר המחודש בין אזרבייג'ן לארמניה, אנקרה משתמשת במושג "לוחמה בטרור". אנקרה השתמשה ברטוריקה זו בשבועיים וחצי האחרונים כדי לגנות את ירוואן בתוקף, וטענה כי הארמנים "משחקים באש" וכי ארמניה גייסה "טרוריסטים" לתקיפת אזרבייג'ן. עוד נטען על ידי גורמים טורקיים כי PKK, ארגון בדלנות כורדי שמבצע פיגועי טרור כנגד טורקיה, מסייע לארמנים במאבקם נגד אזרבייג'ן. לכאורה, המהלך הארמני מצדיק מבחינתה של אנקרה יבוא של 300 מחבלים ג'יהדיסטים שפועלים בשטח סוריה שנשלט על ידי טורקיה כדי לסייע לאזרבייג'ן.
הצהרת משרד החוץ הטורקי בטוויטר מה-27 בספטמבר 2020, עם פרוץ הלחימה בחבל נגורנו קרבאך:
Statement of the Spokesperson of the Ministry of Foreign Affairs, Mr. Hami Aksoy, in Response to a Question Regarding the Armenian Attacks on Azerbaijan Which Started This Morning https://t.co/O5JxDHuCuX
— Turkish MFA (@MFATurkiye) September 27, 2020
כדי לסייע לכוחות האזריים בלחימה בארמנים, גייסו הטורקים שכירי חרב מארגוני מורדים סורים. המניע של שכירי החרב לסייע לטורקים ולאזרים הוא כלכלי גרידא: עזרה בפרנסת המשפחה בסוריה שנמצאת מאז 2011 במלחמת האזרחים מדממת. הפיתוי הכלכלי הוא אדיר: 2,000 דולר לחודש מובטחים לכל לוחם סורי מממשלת טורקיה.
גורמים טורקיים טענו שארגון כורדי המבצע פיגועי טרור נגד טורקיה, מסייע לארמנים במאבק נגד אזרבייג'ן. המהלך הארמני מצדיק, לכאורה, יבוא 300 מחבלים ג'יהדיסטים משטח סורי בשליטת טורקיה כסיוע לאזרבייג'ן
"לוחמה בטרור" אינה מגמה חדשה במדיניות החוץ הטורקית ולהלן הסיבות והגורמים שהובילו לשימוש במושג, שהחל כבר בשנות השמונים של המאה ה-20. בפרספקטיבה היסטורית, מאז שנות השמונים, אנקרה הטמיעה את השימוש "לוחמה בטרור" במדיניות החוץ שלה. הדבר נכון במיוחד לגבי מדיניות החוץ הטורקית עם מדינות מערב אירופה והאמריקאים. ליתר דיוק, אנקרה השתמשה בשיח זה כדי לערער על טענות הפזורה הארמנית להכרה ברצח עם הארמני מ-1915.
כיצד הכל התחיל?
הרכיב הראשון שהגביר את השימוש במושג "לוחמה בטרור" התרחש באמצע שנות השבעים ותחילת שנות השמונים. טורקיה התמודדה עם פיגועי טרור קשים שהופנו נגד שגרירויות המדינה ברחבי העולם במטרה לפגוע בדיפלומטים ובני משפחתם. שתי קבוצות ארמניות קיצוניות הובילו את ההתקפות: הצבא הסודי הארמני לשחרור ארמניה (ASALA) שפעל מתוך לבנון, והמתחרים שלהם, שפעלו בעיקר מצפון אמריקה ומערב אירופה, תחת השם קומנדו השופט של רצח העם הארמני (JCAG). חשוב להדגיש שבתקופה זו הרפבוליקה של ארמניה עוד לא הוקמה. הארמנים חיו בכל רחבי העולם וחלקם בארמניה הסובייטית שהייתה חלק מברית המועצות.
כמו קבוצות לאומניות חמושות רבות שפעלו במחצית השנייה של המלחמה הקרה, גם ASALA וגם JCAG היו מעוניינות בעיקר למשוך תשומת לב בינלאומית והשתמשו באלימות כאמצעי לשינוי פוליטי. כמו כן, הטרוריסטים הארמנים כיוונו להשגת שלוש מטרות: ראשית, הכרת טורקיה ברצח העם הארמני; שנית, תשלום פיצויים לצאצאים; והמטרה השלישית, החזרת השטח במזרח אנטליה בו התגוררו ארמנים רבים ואשר נגזל במהלך רצח העם.
כמו כן חשוב לציין כי ASALA ו- JCAG היוו מיעוט בקרב הפזורה הארמנית. עוד שנות השבעים והשמונים, בשלהי תקופת המלחמה הקרה, הפזורה הארמנית ביקשה להביא את רצח העם הנשכח שנעשה בהם לידיעת העולם באמצעות כנסים אקדמיים בינלאומיים, שתדלנות ועבודת הנצחה מסורתית יותר. עם זאת, מבחינת משרד החוץ הטורקי והאליטה הצבאית, כל הארמנים בפזורה תויגו כטרוריסטים.
הטרוריסטים הארמנים, מיעוט בפזורה הארמנית, כיוונו ל-3 מטרות: הכרת טורקיה ברצח העם הארמני; תשלום פיצויים לצאצאים; והחזרת השטח במזרח אנטליה בו התגוררו ארמנים רבים ונגזל במהלך רצח העם
המהפכה הצבאית בטורקיה – 12 בספטמבר 1980
הרכיב השני שהגביר את השימוש במושג "לוחמה בטרור" התרחש בטורקיה בסוף שנות השבעים.
טורקיה עמדה בפני המשבר הקשה ביותר מאז הקמתה כרפובליקה בשנת 1923. משבר פיננסי, פוליטי וחברתי הסתיים ב-12 בספטמבר 1980 בהפיכה צבאית אלימה ביותר. בינתיים גל הטרור הארמני היה בשיאו. החונטה הצבאית של תורכיה בראשותו של גנרל קינן אברן, (Kenan Evren), ראש המטה הכללי של כוחות הצבא התורכיים, גיבשה אסטרטגיה חדשה של מדיניות חוץ: הטמעת שיח לוחמה בטרור כאמצעי להפסקת הכאוס בתוך טורקיה וערעור על טענות רצח העם הארמני בפורומים בינלאומיים.
הגנרל אברן פרש מכוחות הצבא הטורקיים כדי להתמנות לנשיא בנובמבר 1982. תפקידו הרשמי השתנה אך שיח הלוחמה בטרור שהטמיע נותר בעינו. בסוף 1983 מונה טורגוט אוזאל (Turgut Özal) לראשות ממשלת טורקיה לאחר שזכה ברוב בפרלמנט בבחירות הכלליות ב-1983 והקים את הממשלה האזרחית הראשונה לאחר ההפיכה הצבאית של שנות השמונים.
אומנם גל הטרור הארמני דעך באמצע 1985, אך אברן ואוזל עדיין השתמשו ברטוריקת ה"לוחמה בטרור" גם לקראת סוף שנות ה-80. לדוגמא: בשנים 1987 ו-1988, במהלך הדיונים להכרה ברצח העם הארמני בפרלמנט האירופי ובקונגרס האמריקני. הטענה שהובילו הנשיא אברן וראש הממשלה אוזל הייתה שהכרה ברצח העם הארמני "תתגמל את הטרוריסטים". כלומר, הכרה ברצח העם הארמני יעניק פרס לטרור הארמני. בנוסף, טענו השניים, ההצלחה הארמנית להשיג הכרה ברצח העם, תעודד סבב אלימות נוסף נגד יעדים טורקיים מצד מיעוטים אחרים כגון ה-PKK הכורדי שיש להם שאיפות טריטוריאליות ולאומיות.
גל הטרור הארמני דעך ב-1985, אך לא רטוריקת ה"לוחמה בטרור". בשנים 1987 ו-1988, בדיונים להכרה ברצח העם הארמני בפרלמנט האירופי ובקונגרס האמריקני, טענו הנשיא אברן ורה"מ אוזל כי הכרה ברצח העם הארמני "תתגמל את הטרוריסטים"
כחלק מהמגמה של ארדואן לטישטוש המורשת החילונית של אתא טורק, הוא פעל לאורך כל שנות שלטונו כדי להחליש את הצבא הטורקי שמסמל יותר מכל מעוז החילוניות הטורקית ו"מגן" הדמוקרטיה. ארדואן המוסלמי האדוק עשה זאת כדי לבסס את שלטונו וכדי שלא יאוים בהפיכה צבאית שתגן על המורשת החילונית של אתא טורק.
לכן, ב-2012 ארדואן דאג להעמיד למשפט את הגנרל אברן ואת שאר החונטה הצבאית שלו על פשעים ודיכוי אלים נגד העם הטורקי שבוצעו בעת ההפיכה הצבאית של 1980. אברן נשלח למאסר עולם על חלקו בהפיכה של 1980. כמו כן, הגנרלים שבצעו את ההפיכה הצבאית של 1997 נשלחו גם לכלא והורדו לדרגת טוראי. המסר של ארדואן לציבור בטורקיה היה: סגרתי עם הצבא את החשבון על ההפיכה הצבאית האלימה של 1980 שכל כך זכורה לרעה. פעולה זו סייעה לארדואן לא מעט בגיוס הציבור הטורקי להתנגד לניסיון הפיכה נגדו בקיץ 2016, שעה שקרא להמון לצאת לרחובות ולהתעמת עם כוחות הצבא למנוע הפיכה צבאית.
אולם, הפעולות נגד הצבא הטורקי בשנים האחרונות לא הפריעו לארדואן לאמץ עכשיו את הרטוריקה של הגנרל אברן להצדקת ההתערבות בסכסוך בין הארמנים לאזרים בקווקז.
"As the humanity's common conscience, Turkey is now capable of making its words heard in every issue" https://t.co/55dSeZIBbw pic.twitter.com/Bn40F43Vhk
— Presidency of the Republic of Türkiye (@trpresidency) October 6, 2020
לסיכום, עוד בשנות השמונים השימוש המעוות ברטוריקה של לוחמה בטרור שימשה את האליטה הצבאית של טורקיה כדי להטמיע את הכחשת רצח העם הארמני בפורומים בינלאומיים בטענה שמחבלים ארמנים "מעוררים" באופן חד צדדי אלימות כלפי טורקיה. הרטוריקה הזו היא בת 40 שנים לפחות, בעוד שהטרור הארמני בשנות השבעים ותחילת שנות השמונים הגיע לקיצו מזמן. כעת, רטוריקה זו משמשת שוב את אנקרה כאמצעי להצדקת מדיניות החוץ התוקפנית של טורקיה בקווקז, התערבות בסכסוך המחודש בחבל נגורנו קרבאך ומשלוח של 300 מחבלים ג'יהאדיים מסוריה לאזרבייג'ן.
ד"ר אלדד בן אהרון הוא היסטוריון של יחסים בינלאומיים ומומחה ליחסי ישראל-טורקיה ולמלחמה הקרה במזרח התיכון. מחקריו מתמקדים במדיניות החוץ של ישראל, בביטחון לאומי ולוחמה בטרור. כיום משמש כעמית מחקר במכון לחקר שלום ועימותים בפרנקפורט (PRIF). טוויטר: EldadBenAharon@
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו