במשך שבועות אנחנו שומעים באמצעי התקשורת השונים קולות של עיתונאים ואנשי ציבור, המשווים ללא הרף בין הפגנות לתפילות. אנסה להבהיר מהו ההבדל בין תפילה להפגנה, ועד כמה ההשוואה הזו מסוכנת ובעייתית. אנסה לחדד גם עד כמה הנסיון לעשות גזירה שווה בין אלה לאלה הוא חוסר הגינות וחוסר הבנה בסיסי לגבי מהות קיומה של המדינה הדמוקרטית, זכויות האדם וחרות האדם.
בתחילה ננסה להגדיר את שתי הפעולות על פי ההגדרות שהוצאו מתוך האתר של האקדמיה ללשון העברית:
יונתן אורון, בן 43, גר בכפר ורדים בגליל. נשוי ואב לשלושה. בשנים האחרונות עובד כמורה להסטוריה. בעל תואר ראשון במדע המדינה מהאונ' העברית ותואר שני במנהל ציבורי מאונ' תל אביב. כותב וכותב בזמנו הפנוי. לאחרונה כתב ספר פרוזה שמחפש עדיין בית לצאת לאור. אוהב להיות בים ומחכה נואשות שיפתחו השמים לטיסות לחו"ל. חושב שאנו בעיצומה של מלחמה על דמותה של מדינת ישראל בדורות הבאים.
לאחר ליל הסדר, שרה נתניהו העלתה לעמוד האינסטגרם שלה תמונה בה היא עומדת לצד בעלה, ראש הממשלה בנימין נתניהו, כששניהם אוחזים בתמונה לא גדולה עליה מוצגים פניהם של 133 החטופים בעזה.
את אותה תמונה העלה לעמוד הטוויטר ראש הממשלה נתניהו, מה שחשף את הפוטושופ חסר העכבות בו השתמשו בתמונה ש"כיכבה" בעמוד האינסטגרם של שרה. הצופה הממוצע ב"תצלום" שהעלתה "רעיית ראש הממשלה הגברת נתניהו", כפי שהיא רוצה שתקראו לה, עלול לחשוב ששרה נתניהו היא סטודנטית שנה א' באוניברסיטת רייכמן ולא אישה בעשור השביעי לחייה.
תומר פלג, עוסק בייעוץ תקשורת ויחסי ציבור. שירת בדובר צה"ל. בוגר ביה"ס לעיתונאות "כותרת" ובעל תואר ראשון בהיסטוריה כללית מאוניברסיטת תל אביב. עבד 7 שנים ב"ידיעות תל אביב". שימש כדובר של ח"כ לשעבר איל בן ראובן (המחנה הציוני) ושל חברת הכנסת אמילי מואטי (עבודה).
פסח כאן, אבל במקום חגיגיות יש איזו כבדות שצועדת אתנו לכל אורך הדרך. החולצות הלבנות התחלפו בצהובות וכל מתנה שנקנתה מלווה בתחושת אשמה. פסח השנה אינו חג קל. אי אפשר לחגוג חירות כשאנחנו יודעים אילו זוועות עוברות אחיותינו בשבי.
כששרנו בליל הסדר "מה נשתנה?" הסתכלתי סביב השולחן על המשפחה שישבה איתי בחג. על אחותי שבן הזוג שלה היה במילואים ולא היה אתנו בסדר. והיא, עשתה לבדה כל מה שצריך, ועם חיוך. על הבן שלי שימי המלחמה גרמו לו לחרדות גדולות ועכשיו מצליח להרים את הראש לאט לאט. הסתכלתי גם על על בן-הזוג שלי, שבבוקר למחרת חזר למילואים ארוכים.
אילה דקל היא סופרת, מרצה ואשת רוח ישראלית, העומדת בראש הישיבה החילונית של בינ"ה. מחברת רב-המכר "רסיסי לילה" (שתיים). https://www.e-vrit.co.il/Product/31732/%D7%A8%D7%A1%D7%99%D7%A1%D7%99_%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%94
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
לי זה יותר נראה כמו חוסר הבנה מהותי של פלורליזם ודמוקרטיה- יש פה חשיבה מסוכנת של זה לגיטימי וזה לא לגיטימי. אמונה היא שטותית ולא יעילה כי היא לא מוכחת, והפגנה ומחאה ציבורית היא חשובה ולגיטימית. אני מודה שהפסקתי לקחת ברצינות את הכתוב ברגע שראיתי את הפסקה הבאה: "הם כמובן תמיד מתעלמים מאותם בני אדם שמבצעים את אותם "הניסים הגלויים" ומספרים לעצמם את המעשייה לפני השינה שאלוהים עשה את כל הניסים הללו." נראה שהכותב פגש אולי פארודיה של אדם דתי/חרדי מארץ נהדרת ומבסס את המסקנות שלו על סמך אותה דמות מגוכחת. ומפה והלאה הנקודה הבעייתית מובנת: הדתיים הם אינם רציונליים, ולכן הדרישה שלהם להכרה בחשיבות של התפילה בעיניהם היא פשוט לא רלוונטית. חשיבה מהסוג הזה היא מבית היוצר של אנשים בהיסטוריה שפעם חשבו שמגוחך לחשוב כי נשים הן יצורים תבונתיים, הומוסקסואליות היא מחלה מוכחת ומה הקשר של אנשים שחורים לזכויות אדם.
אין בכך חלילה להאשים את הכותב בכל הדעות הללו, אלא להדגים כי תמיד היו קיימים אנשים ששללו את הלגיטימיות של סוג אחר של אנשים, מתוך תפיסה של 'אני יודע יותר טוב ולכן אני בעל הדעה'.
אני איני אדם דתי, אבל אין בי את היומרה להגיד שהאמונה של אדם בטלה לנגד 'ההוכחה'.
בנוסף חשוב שהכותב יבין שזו היא מהותה של דמוקרטיה: מותר לקבוצה של אנשים לחשוב שהאמונה הדתית שלהם משנה וחשובה בדיוק כמו בחירות דמוקרטיות, כל עוד אין התנגשות בין השניים- כלומר, שהדת תופסת את מקומה של הדמוקרטיה; משהו שאף פעם לא קרה בקרב הציבור החרדי ואפילו ההפך- אותו ציבור הפגין את הנאמנות שלו לדמוקרטיה יותר מכל מגזר אחר במדינה- אחוזי ההצבעה בקרב החרדים היא מהגבוהים בארץ.
ההשוואה בין ההפגנות לתפילות היא לגיטימית וחשובה לא בגלל שהן דומות, אלא בגלל שהן חשובות לשתי קבוצות בחברה הישראלית באותו מידה, ואין לאף אזרח ישראלי את הזכות לקבוע מה יותר חשוב, רק בגלל שחשיבות של קבוצה אחרת היא פשוט לא חשובה לו.
ראשית, ברור כי יש הבדל בין תפילה להפגנה. אמנם ברור כי הכותב מגיע עם דעות ואקסיומות שונות לחלוטין ממה שאותם "עיתונאים למיניהם והפובליצסטים למינהם " הגיעו.
וכדי שאנשים לא ילכו כעיוור אחרי כתבה חד צדדית שכזו, אבאר:
א. התפילה שעליה הציבור הדתי נלחם, היא תפילה במניין. אכן אפשר להתפלל יחידי, אבל מצוה להתפלל במניין. מניין- מינימום עשרה אבל כל המרבה הרי זה משובח. נכון וצודק הכותב, שבסכנת נפשות ואפילו בספק סכנת נפשות, לא מחויבים להתפלל במניין ואולי אפילו אסור.
ב. כאשר יש הקלות איפשהו, למשל מותר להפגין, אז מין הסתם הסכנת נפשות היא לא חד משמעית, ולכן הציבור לא מבין למה שנאסור את התפילה במניין.
ולכן המשואה פשוטה- אם מותר להפגין, למה שלא נוכל להתפלל במניין.
ג. יבואו המפגינים ויגידו, שההפגנה זו שיא הדמוקרטיה. אכן בעייתי לאסור על הפגנות, אמנם, כל אדם עם שכל ישר, יצליח להבין שכשמדובר בפיקוח נפש, בסכנת חיים שלך ושל הסובבים אותך- אז גם הפגנות יש לאסור. בטח כששאר הזכויות של האדם נשללות בתקופה כזאת (חופש העיסוק, חופש התנועה, חופש לדת וכו').
ד. *יש הבדל בין הפגנה לתפילה במניין* זה נכון, אבל בזמן פיקוח נפש- יש לאסור את שניהם, וכשאין פיקוח נפש- אין בעיה! במתווה הנכון אפשר לאשר את שניהם.
לא הכל שחור ולבן.
נ.ב תפילות זה ממש לא מה שהכותב כתב, אבל אין מקום להאריך. מקווה שעזרתי למי שלרגע התבלבל
כתבה ארוכה של כופר שמנסה לכפות עלינו את המושג המסוכן דמוקרטיה על פני המושג יהדות.
מדינת ישראל הינה יהודית לפני דמוקרטית לתפילות כן פועלות הרבה יותר מהפכנות אנרכיסטים אנטי ישראלים.
עם ישראל חי
טביב ילך אחרי שאחרים הבוגד השמאלן יעזוב לחו"ל