במשך שבועות אנחנו שומעים באמצעי התקשורת השונים קולות של עיתונאים ואנשי ציבור, המשווים ללא הרף בין הפגנות לתפילות. אנסה להבהיר מהו ההבדל בין תפילה להפגנה, ועד כמה ההשוואה הזו מסוכנת ובעייתית. אנסה לחדד גם עד כמה הנסיון לעשות גזירה שווה בין אלה לאלה הוא חוסר הגינות וחוסר הבנה בסיסי לגבי מהות קיומה של המדינה הדמוקרטית, זכויות האדם וחרות האדם.
בתחילה ננסה להגדיר את שתי הפעולות על פי ההגדרות שהוצאו מתוך האתר של האקדמיה ללשון העברית:
יונתן אורון הוא יליד 1977, גר בגליל, מורה להיסטוריה בדימוס, חושב שאין לנו מדינה אחרת ואין לנו ברירה אלא להילחם עליה ועל עקרונות מגילת העצמאות.
יש הפסקת לחימה. חמאס לא נכנע ונישאר לשלוט ברצועה עד להודעה חדשה. זה רע לישראל וזה רע לילדי עזה. המלחמה הזאת היא טרגדיה של קונספציה שקבעה שחמאס מורתע, שהזרמת כסף לארגון טרור בולמת טרור, ושההפרדה של עזה מיו"ש טובה לעתיד.
הממשלה עשתה כל מהלך שנתן חמצן לחמאס להמשיך את המלחמה בישראל ולשלוט בעזה. חתמנו על הסכם שהנשיא ג'ו ביידן הציע כבר לפני שנה, אבל עד שלא ניסינו את הדרכים האחרות של הרס ושכול לא הלכנו למהלך הנוכחי.
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג. כיום יו"ר המועצה הציבורית היהודית דרוזית.
לאחר אישורי הקבינט והממשלה להסכם המיועד להביא להחזרת 32 חטופים, ועם חזרת שלוש החטופות הראשונות לישראל אחרי 15 חודשים, קשה שלא לצבוט את עצמך ולחוש – "היינו כחולמים".
עם כניסת הפסקת האש לתוקפה, רעם הירי ברצועה וממנה נדם וילדי העוטף והוריהם יכולים לישון סוף סוף בשקט. ויותר מכך: סיום המלחמה בעזה (יש לקוות) והצבת רגלה המהוססת של הרשות הפלסטינית בסדק דלתה – כשברקע טקס ההכתרה לנשיאות של דונלד טראמפ – עשויים להיות צעד ראשון לשינוי דרמטי בהתייחסות ישראל לפלסטינים. ואולי גם חזרתה, בדלת הקדמית, של "עסקת המאה" של טראמפ לבמה המזרח תיכונית. זאת, עם סיכויי הצלחה טובים יותר מהניסיון הראשון, ומאלה של הסכם אוסלו.
ד"ר יוסי בן ארי הוא גמלאי קהילת המודיעין - 50 שנה בתפקידים מרכזיים שונים, ובהם, כתת אלוף בדימוס, היה המדריך הראשי במכללה לביטחון לאומי. הוא מוסמך אוניברסיטת חיפה לדוקטור, מ-2004, ובעברו הוראה אקדמית מרובת שנים. משמש היום כראש מערכת ״מבט מל״מ״, כתב העת של המרכז למורשת התודיעין.
צלו הכתום של דונלד טראמפ מתחיל לתת אותותיו ברחבי העולם וכמובן גם בישראל. ראש הממשלה בנימין נתניהו, שציפה בכיליון עיניים לרגע הזה, דחק את קץ הלוחמה בעזה (באופן זמני?) עד לשעת כניסתו של טראמפ לבית הלבן. הוא עדיין מבטיח לשותפיו מהימין הקיצוני שאין להם ממה לחשוש וכי תחת המשטר החדש דברים יראו אחרת. האמנם?
חַלּוֹן הַהִזְדַּמְּנוּיוֹת
חלון ההזדמנויות למלחמה אין סופית שתוביל להגליית האוכלוסייה העזתית והתיישבות יהודית בשטח הפנוי – נסגר בטריקה אחרי 416 ימים של לחימה. טראמפ, שנכנס לבית הלבן, הביא לסיום הקרבות בעזה, וההבטחות של נתניהו להמשך הלחימה כבר לא משכנעות את חבריו בממשלה. בצד המשיחי, שמאמין במלחמה ממושכת שתשמיד את חמאס, יש מי שמייחלים עדיין להגשמת רעיון ה"הגירה מרצון" של תושבי עזה, במחיר החטופים.
עפר בן-דור, בן מושב באר טוביה, הוא איש תאטרון (בוגר הסטודיו למשחק של ניסן נתיב), יוצר גראפי ואנימציה. גר בקולוראדו, ארה"ב. יצירת קריקטורות פוליטיות חברתיות עוזרת במקצת להתגבר על דאגות וחרדות יומיות במציאת המגוחך והאבסורד במציאות הקודרת סביב.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
לי זה יותר נראה כמו חוסר הבנה מהותי של פלורליזם ודמוקרטיה- יש פה חשיבה מסוכנת של זה לגיטימי וזה לא לגיטימי. אמונה היא שטותית ולא יעילה כי היא לא מוכחת, והפגנה ומחאה ציבורית היא חשובה ולגיטימית. אני מודה שהפסקתי לקחת ברצינות את הכתוב ברגע שראיתי את הפסקה הבאה: "הם כמובן תמיד מתעלמים מאותם בני אדם שמבצעים את אותם "הניסים הגלויים" ומספרים לעצמם את המעשייה לפני השינה שאלוהים עשה את כל הניסים הללו." נראה שהכותב פגש אולי פארודיה של אדם דתי/חרדי מארץ נהדרת ומבסס את המסקנות שלו על סמך אותה דמות מגוכחת. ומפה והלאה הנקודה הבעייתית מובנת: הדתיים הם אינם רציונליים, ולכן הדרישה שלהם להכרה בחשיבות של התפילה בעיניהם היא פשוט לא רלוונטית. חשיבה מהסוג הזה היא מבית היוצר של אנשים בהיסטוריה שפעם חשבו שמגוחך לחשוב כי נשים הן יצורים תבונתיים, הומוסקסואליות היא מחלה מוכחת ומה הקשר של אנשים שחורים לזכויות אדם.
אין בכך חלילה להאשים את הכותב בכל הדעות הללו, אלא להדגים כי תמיד היו קיימים אנשים ששללו את הלגיטימיות של סוג אחר של אנשים, מתוך תפיסה של 'אני יודע יותר טוב ולכן אני בעל הדעה'.
אני איני אדם דתי, אבל אין בי את היומרה להגיד שהאמונה של אדם בטלה לנגד 'ההוכחה'.
בנוסף חשוב שהכותב יבין שזו היא מהותה של דמוקרטיה: מותר לקבוצה של אנשים לחשוב שהאמונה הדתית שלהם משנה וחשובה בדיוק כמו בחירות דמוקרטיות, כל עוד אין התנגשות בין השניים- כלומר, שהדת תופסת את מקומה של הדמוקרטיה; משהו שאף פעם לא קרה בקרב הציבור החרדי ואפילו ההפך- אותו ציבור הפגין את הנאמנות שלו לדמוקרטיה יותר מכל מגזר אחר במדינה- אחוזי ההצבעה בקרב החרדים היא מהגבוהים בארץ.
ההשוואה בין ההפגנות לתפילות היא לגיטימית וחשובה לא בגלל שהן דומות, אלא בגלל שהן חשובות לשתי קבוצות בחברה הישראלית באותו מידה, ואין לאף אזרח ישראלי את הזכות לקבוע מה יותר חשוב, רק בגלל שחשיבות של קבוצה אחרת היא פשוט לא חשובה לו.
ראשית, ברור כי יש הבדל בין תפילה להפגנה. אמנם ברור כי הכותב מגיע עם דעות ואקסיומות שונות לחלוטין ממה שאותם "עיתונאים למיניהם והפובליצסטים למינהם " הגיעו.
וכדי שאנשים לא ילכו כעיוור אחרי כתבה חד צדדית שכזו, אבאר:
א. התפילה שעליה הציבור הדתי נלחם, היא תפילה במניין. אכן אפשר להתפלל יחידי, אבל מצוה להתפלל במניין. מניין- מינימום עשרה אבל כל המרבה הרי זה משובח. נכון וצודק הכותב, שבסכנת נפשות ואפילו בספק סכנת נפשות, לא מחויבים להתפלל במניין ואולי אפילו אסור.
ב. כאשר יש הקלות איפשהו, למשל מותר להפגין, אז מין הסתם הסכנת נפשות היא לא חד משמעית, ולכן הציבור לא מבין למה שנאסור את התפילה במניין.
ולכן המשואה פשוטה- אם מותר להפגין, למה שלא נוכל להתפלל במניין.
ג. יבואו המפגינים ויגידו, שההפגנה זו שיא הדמוקרטיה. אכן בעייתי לאסור על הפגנות, אמנם, כל אדם עם שכל ישר, יצליח להבין שכשמדובר בפיקוח נפש, בסכנת חיים שלך ושל הסובבים אותך- אז גם הפגנות יש לאסור. בטח כששאר הזכויות של האדם נשללות בתקופה כזאת (חופש העיסוק, חופש התנועה, חופש לדת וכו').
ד. *יש הבדל בין הפגנה לתפילה במניין* זה נכון, אבל בזמן פיקוח נפש- יש לאסור את שניהם, וכשאין פיקוח נפש- אין בעיה! במתווה הנכון אפשר לאשר את שניהם.
לא הכל שחור ולבן.
נ.ב תפילות זה ממש לא מה שהכותב כתב, אבל אין מקום להאריך. מקווה שעזרתי למי שלרגע התבלבל
כתבה ארוכה של כופר שמנסה לכפות עלינו את המושג המסוכן דמוקרטיה על פני המושג יהדות.
מדינת ישראל הינה יהודית לפני דמוקרטית לתפילות כן פועלות הרבה יותר מהפכנות אנרכיסטים אנטי ישראלים.
עם ישראל חי
טביב ילך אחרי שאחרים הבוגד השמאלן יעזוב לחו"ל