לזכרו של מירון בנבנשתי, צבר לבן ילידי ומפוכח

סגן ראש עיריית ירושלים לשעבר, מירון בנבנישתי (צילום: יוסי זמיר, פלאש 90)
יוסי זמיר, פלאש 90
סגן ראש עיריית ירושלים לשעבר, מירון בנבנישתי

בשבוע שעבר מלאו 30 למותו של מירון בנבנשתי, הפובליציסט, האינטלקטואל וחוקר הסכסוך הישראלי-פלסטיני, שהיה גם איש ציבור (סגן ראש עיריית ירושלים), ונודע בעיקר בזכות תיזת ה"אי-הפיכות" ביחס לשליטת ישראל בשטחים.

חרף מקומו המרכזי של בנבנשתי בציבוריות הישראלית – הן, בתחילה, כבן האליטה הציונית והגשמת חלומה ל"עברי חדש", והן בהמשך, כאחד ממבקריה החריפים של המדיניות הישראלית – מותו צוין אך במשורה בעיתונות הישראלית. דומה שמקום נרחב יותר הוקדש לדבר לכתו של בנבנשתי, שנפטר בראש השנה, בטורים הספורים שפורסמו בעיתונות העולמית.

חרף מקומו המרכזי של בנבנשתי בציבוריות הישראלית  – מותו צוין אך במשורה בעיתונות הישראלית. דומה שמקום נרחב יותר הוקדש לדבר לכתו של בנבנשתי, שנפטר בראש השנה, בטורים הספורים שפורסמו בעיתונות העולמית

על אף זאת, המאמרים המעטים שכן התפרסמו – ב"הארץ" ובאתרים כגון "שיחה מקומית" – כמו גם אלה שפורסמו בעולם, כיסו, כמצופה מכתבות "אחרי מות", את פרטי הביוגרפיה של בנבנשתי, והתמקדו בדעותיו הפוליטיות, בתיזת ה"אי-הפיכות", במהפך שעבר עליו ממקומו במרכז הממסד הציוני לנביא מוכיח המצוי בשוליו, וכן בקשר המיוחד שלו לעיר ירושלים.

בשורות הבאות לא אחזור אפוא על הדברים הידועים, ותחת זאת אתמקד בלהאיר שני היבטים שלא זכו לתשומת לב מספיקה, לדעתי, במה שפורסם, והם בעיניי נקודות מפתח להבנת הבסיס שממנו התפתחו הגותו של בנבנשתי ותפיסתו את הסכסוך. שני העניינים הם תכונות אופי, אך הן חורגות מהמימד הפסיכולוגי בלבד, שכן הן קשורות גם בפרספקטיבה קיומית-פילוסופית: אלו הן תחושת הילידות והראייה ההיסטורית של בנבנשתי.

הילידות

"בכל עיסוקי, רגשותי ונפתולי חשיבתי נשארתי נאמן לתחושת היליד שנטעו בי הורי. תמיד היתה נקודת המוצא שלי ילידית וכל התייחסותי מתחילה ומסתיימת כאן, בפיסת האדמה שבה נולדתי ובה אקבר" (מירון בנבנישתי ב"חלום הצבר הלבן: אוטוביוגרפיה של התפכחות", הוצאת כתר 2012)

הילידות – הן כתכונה עובדתית-תיאורית, אך בעיקר כמסגרת התייחסות נפשית-תודעתית, רגשית ואינטלקטואלית גם יחד – היא חוט השני המחבר בין פרקי חייו השונים של בנבנשתי. החל מטיוליו בילדותו ברחבי הארץ עם אביו (המחנך והגיאוגרף דוד בנבנשתי, שהוא אחד האחראים המרכזיים לעיצובה של מפת הארץ המוכרת לכל תלמיד בית-ספר), עבור בימיו כסטודנט תחת ההיסטוריון יהושע פראוור, כאשר תיעד ורשם על מפת הארץ את יישובי הצלבנים, ממש כשם שבהמשך ימיו תיעד בדקדקנות את הגיאוגרפיה והדמוגרפיה בשטחים, הן בקרב האוכלוסיה הפלסטינית והן בהתנחלויות, במסגרת "פרוייקט הגדה והרצועה", וכשם שמאוחר יותר תיעד ו"חשף" את ההיסטוריה הפלסטינית הטמונה והקבורה תחת המפה הפיזית והקוגניטיבית הישראלית, בספרו (Sacred Landscape).

שתי נקודות מפתח להבנת הבסיס להגותו של בנבנשתי ותפיסתו את הסכסוך, הן תכונות אופי, החורגות מהמימד הפסיכולוגי וקשורות גם בפרספקטיבה קיומית-פילוסופית: תחושת הילידות והראייה ההיסטורית של בנבנשתי

אכן, נדמה שאפשר לתאר את המיזמים השונים של מירון כתיקון, אך בה בעת כהמשך ותוספת לפרוייקט חייו של אביו, שהנחיל לבנו, כמו גם לכל אותו הדור ולדורות הבאים, את "מפת ארץ-ישראל". אליה הוסיף מירון עוד ועוד שכבות ארכיאולוגיות, נוכחיות אך גם היסטוריות שהוא חשף ושיחזר. ללא ספק תחושת ילידות זו והחיבור לנוף הארץ נובעים מהביוגרפיה האישית והמשפחה אליה נולד, אך דומה שהיא גם מאפיינת דור מסוים (אפשר לחשוב על ס. יזהר, המבוגר מבנבנשתי, ועל בן-דורו עמוס קינן, כשתי דמויות מדור זה), שבנבנשתי באוטוביוגרפיה שלו מכנה "בני הדור הראשון לגאולה".

עם זאת, בניגוד ל"ילידים" רבים אחרים בני הדור, הילידות השורשית והיחס הרגשי, המטאפיזי כמעט, לארץ ולנופיה, הקנו לבנבנישתי, מחד, את היכולת להזדהות אמפטית עם הפלסטינים, שביכו את חורבן הארץ שהכירו ב-1948, ומאידך גיסא, להבין גם לנפשם של המתנחלים אנשי "גוש אמונים". אלה עמדו נגדו מצידה השני של המפה הפוליטית, אך רגליהם כרגליו היו נטועות בקרקע, רגל אחת בתוככי הקו הירוק ורגל שניה מעברו, בניגוד גמור לחבריו של בנבנשתי בשמאל הציוני, ולעתים קרובות הלא-ציוני גם כן.

מן הסתם, תפיסה זו של ארץ-ישראל/פלסטין כיחידה גיאוגרפית אחת ובלתי ניתנת לחלוקה, היא גם העומדת בבסיס תיזת ה"אי-הפיכות" שבה נתפרסם בנבנשתי. עם זאת, אין מדובר בהשלכה אידיאולוגית של יחסו הנפשי אל הארץ על תפיסתו הפוליטית (או לכל הפחות לא רק בכך) – אלא, מבחינתו לפחות, בראיה נכוחה של המציאות, המאפיינת את יחסו להיסטוריה.

התפיסה ההיסטורית

בנוגע לשורשיות הילידית, דומה שבנבנשתי נתן ביטוי מזוקק כאמור לתחושה רווחת בקרב בני דורו – הצברים הראשונים – וכן אלה שבאו לאחריו. זה היה ביטוי מוקצן, אולי, והוא הוביל את בנבנשתי למסקנות בלתי-שגרתיות, אך הבסיס להן, תחושת הילידות עצמה, היא דבר שבו הוא ייצג תופעה רחבה הרבה יותר. לעומת זאת, בחוש ההבנה הפוליטי-היסטורי שלו, בנבנשתי התייחד בתפיסה יוצאת-דופן בציבוריות הישראלית.

זו ראיה המבוססת על ריאליזם בלתי-מתפשר והכרה כנה, אפילו ברוטאלית, במציאות ההיסטורית. גם, ואולי בפרט, כאשר זו אינה המציאות הרצויה, וגם כשהיא מורכבת מתקוות שנתבדו. לא בכדי המלים כותרת המשנה של ספרו האוטוביוגרפי היא "אוטוביוגרפיה של התפכחות". זו תפיסה צופה פני-עתיד מתוך ראיה נכוחה של ההווה, לא מתוך התבוססות בעבר, אך גם לא מתוך התכחשות לו, שהיא רק צורה אחרת של היתקעות בזמן.

בנבנישתי התייחד בראיה המבוססת על ריאליזם בלתי-מתפשר והכרה כנה, אפילו ברוטאלית, במציאות ההיסטורית. גם, ואולי בפרט, כאשר זו אינה המציאות הרצויה, וגם כשהיא מורכבת מתקוות שנתבדו

אני מכנה תפיסה זו ייחודית ויוצאת-דופן, מכיוון שמרבית התפיסות האידיאולוגיות והפוליטיות בישראל מבוססות על התכחשות לעבר ולהיבטים בהווה, והתעקשות על תיקון כזה או אחר של "תאונה היסטורית", שמעשי ההווה יכולים כאילו להעלימה או לפחות להעלים את נזקיה.

כך השמאל המתייחס לתאונה ההיסטורית של 1967 ול"כיבוש" כאל מצב זמני, גם בחלוף 50 שנה, שלכאורה ניתן להשיב לאחור ולתקן. וכך גם הימין המתנחלי שעבורו חלוקת הארץ וההסכמה לה מצד היישוב היהודי הן התאונה, שניתן וצריך לתקנה בהתיישבות בשטח והשתלטות על קרקעות, אם בחסות ממשלתית ואם בחתירה כנגד החוק.

למעשה, זוהי תפיסה המאפיינת גם את התנועה הציונית בכללותה, שהרי עבורה התאונה ההיסטורית היא הגלות מן הארץ, ומשום כך האידיאולוגיה הציונית מצווה את "שלילתה" ורואה את הקמת המדינה כהמשכה הישיר, תוך דילוג היסטורי קליל, "בן אלפיים", אל ההתיישבות היהודית של תקופות המקרא והמשנה.

ומנגד, בקרב התומכים באידיאולוגיה הפוסט-ציונית נראית דווקא השאיפה הלאומית היהודית כאותה תאונה היסטורית מצערת, ובשנים האחרונות יש ביניהם רבים השבים לאיזו אידיאל, ולעתים מעשה, של "קיום יהודי דיאספורי".

אפשר להמשיך כך עוד ועוד עם אידיאולוגיות וקבוצות פוליטיות התקועות בעבר (האורתודוקסיה החרדית, למשל, שעצרה את השעון אי-שם בסוף המאה ה-18 באירופה, ואחר-כך הכניסה אל שערי האי הקפוא בזמן גם את היהדות הספרדית), או המנסות להחזיר לאחור את המחוגים (אליטת תנועת העבודה, שלמרות כוחה הפוליטי ההולך ומדלדל ממשיכה לחפש את הנוסחה שתבטל במחי קסם את תוצאות מהפך 77') – אך הנקודה ברורה.

לעומת כל אלה, התפיסה שקידם בנבנשתי מתעקשת להסתכל למציאות בפנים, גם אם זו הסתכלות כואבת שמסקנותיה מבעיתות. תפיסתו של בנבנשתי ביחס לדו-לאומיות אינה של חזון אידילי, אם כן, כי אם ההיפך: זהו תיאור של מצב קיים, ומבחינתו של בנבנשתי אף מצב טראגי – אבל מצב שמחייב התמודדות והסכנה (מלשון להסכין), ולא הדחקה היסטורית.

הסכנה זו עם אי-הפיכותה של ההיסטוריה ועם השלכותיה גררה, עבור בנבנשתי, גם תפיסת אחריות היסטורית שנדיר למצוא כמוה בציבור הישראלי, שרק הלך והקצין את חוסר נכונותו להתמודד עם ההיסטוריה שלו ועם המציאות הנובעת ממנה, למשל בעיגון בחוק את האיסור לאזכר את הנכבה.

מרבית התפיסות האידיאולוגיות והפוליטיות בישראל מבוססות על התכחשות לעבר ולהיבטים בהווה, והתעקשות על תיקון "תאונה היסטורית", שמעשי ההווה יכולים כאילו להעלימה או לפחות להעלים את נזקיה

אפשר, כמובן, להתווכח באיזו מידה משפיעה ה"אי-הפיכות" של העבר על מצב העניינים הנוכחי, ועד כמה יש בכוחם של סובייקטים היסטוריים ושל מגמות פוליטיות מקומיות וגלובליות לעצב את ההווה באופן שהופך גם את העבר הבלתי-הפיך. דומה, עם זאת, שארבעים השנים שעברו מאז הגה בנבנשתי את התזה שלו מראים עד כמה היה הצדק עימו.

יניב רון-אל הוא דוקטורנט לסוציולוגיה. משפטן בהשכלתו ועורך-דין להוותו. עוסק בסוציולוגיה פוליטית וכלכלית ובסוציולוגיה של המשפט. מחקרו מתמקד בסוציולוגיה של חברת הצריכה. חובב היסטוריה וארכיטקטורה. לומד ומתגורר בשיקגו. ממשיך לעקוב אחר הפוליטיקה הישראלית

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,129 מילים
כל הזמן // יום רביעי, 2 בדצמבר 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

אוסף היוזמות האחרונות של נתניהו וחבורתו מערער את המצב האזורי ההפכפך ממילא, ומתעלם מהערכים המשותפים של ישראל וארה"ב ● התרברבות בכוחו של צה״ל עלולה לגרור בסופו של דבר לתגובות קטלניות ולאיים על יחסיה ארוכי השנים של ישראל עם ארה"ב ● אם לא תהיה הבנה כי שותפות מתמשכת בין ישראל לארה״ב היא דרך דו-סטרית, יכולת הקיום של ישראל נתונה בסכנה ● דעה

עוד 1,233 מילים

ממשלה ללא גבולות

ב-17 ביולי איבדתי כל אמון בממשלת ישראל ובכך שהיא מנהלת את משבר הקורונה באופן ענייני ומקצועי. זה לא שהייתי חסר ספקות גם קודם לכן, אבל באותו יום שישי בדרך לשבת בבית קפה בירושלים יצאה הודעה מטעם ראשי הממשלה נתניהו וגנץ שסגירת המסעדות ובתי הקפה נדחית מאותו היום בצהריים ליום שלישי. בכך, ראשי הממשלה הפכו החלטה שהתקבלה בקבינט הקורונה רק כמה שעות קודם לכן.

באותו יום שישי בדרכי לבית קפה בירושלים יצאה הודעה מטעם ראשי הממשלה נתניהו וגנץ שסגירת המסעדות ובתי הקפה נדחית מאותו היום בצהריים ליום שלישי. בכך, הרה"מים הפכו החלטה שהתקבלה בקבינט הקורונה רק כמה שעות קודם לכן

הממשלה התגלתה במלוא מערומיה, תוך כדי ניהול חלטוריסטי ודחייני – בו ההחלטות מתקבלות ברגע האחרון. מקבלי ההחלטות מתפקדים בערך כמו סטודנט רשלן שהחל לכתוב סמיניריון כמה שעות לפני דד-ליין ההגשה ולא יספיק אפילו לכתוב הערות שוליים. זו מדיניות יו-יו. אנחנו, האזרחים, הופכים ללא יותר מכלי משחק שניתן להשתעשע בו ללא בקרה וללא הסברים.

דבר זה מעלה את השאלה למה, בכל הנוגע לטיפול בקורונה, נראה שנבצר מהממשלה לגבש מדיניות אחידה, ברורה ועניינית כפי שעשו במדינות בכל רחבי העולם.

ישנם הרבה גורמים לכך שנראה שהממשלה מתנהלת ללא אחריות כלפי הציבור הישראלי. תהליך דריסת נורמות השלטון הדמוקרטי בשנים האחרונות הוא חלק מזה. אבל ללא ספק, בהשוואה להתנהלות במדינות אחרות כמו קנדה, גרמניה וניו-זילנד, אחד הפקטורים המרכזיים הוא היעדר השקיפות של הממשלה והליך קבלת ההחלטות שלה ביחס לקורונה. חוסר השקיפות הזה, והזלזול בעצם הרצון של הציבור להבין מדוע מבקשים ממנו לוותר על חירויותיו בצורה כה נרחבת מביאים להידרדרות מסוכנת באמון הציבור במוסדות השלטון. אותו אמון שנדרש אף יותר בזמן מגפה.

זו לא בעיה חדשה. הממשלה שלנו עושה הכל כדי להקשות על הציבור לפקח על האופן בו היא מקבלת החלטות – בחסות אחד מחוקי היסוד של מדינת ישראל. סעיף 35 חוק יסוד: הממשלה, קובע הסדר בו הממשלה היא זו שמחליטה עבור עצמה אילו פרוטוקולים ייחשפו לעיני הציבור ואילו ישארו תחת חיסיון של לא פחות מ-30 שנים.

הממשלה שלנו עושה הכל כדי להקשות על הציבור לפקח אופן קבלת החלטות – בחסות סעיף 35 לחוק יסוד: הממשלה, היא זו שמחליטה לעצמה אילו פרוטוקולים ייחשפו או ישארו תחת חיסיון של לא פחות מ-30 שנים

קבוצה של עיתונאים.ות והתנועה לחופש המידע עתרו נגד הניסיון הספציפי הזה של הממשלה להסתיר את הפרוטוקולים של קבינט הקורונה. אבל המקרה הנקודתי הזה הוא תוצר של חוק יסוד שמקנה לממשלה סמכות לרמוס את זכות הציבור לדעת מבלי שהדבר יהיה תחת ביקורת של אף רשות אחרת.

זה בדיוק אותו המנגנון שמאפשר לממשלות ישראל להסתיר מהעין הציבורית את האופן שבו מתקבלות החלטות בועדת השרים לחקיקה – שקובעת על פי רוב אילו חוקים יעברו בכנסת ואילו יפלו.

לא רק שזה מצב לא תקין – אלא שהחודשים האחרונים מראים עד כמה המנגנון הזה מסוכן. אמנם לא כולם קשובים לפרוטוקולים של ועדות שרים אחרות, שעוסקות בנושאים מהותיים לא פחות על החיים שלנו, אך בזמן מגפה הערפל מסביב להחלטות הממשלה גורם לאובדן אמון בהנחיות שיוצר סכנה ממשית לבריאות הציבור. במיוחד בעידן רשתות חברתיות, יש חשיבות עצומה בממשלה שמנגישה את הנתונים לציבור, מקשיבה לדרג המקצועי, ודואגת לכך שהאזרחים והאזרחיות יבינו לעומק את הרציונל העומד בכל צעד וצעד.

השקיפות לא אמורה להיות דרישה מוגזמת, או כזו שצריך כדי לאכוף אותה באמצעות סוללת עורכי דין שיעתרו לבג"ץ. שקיפות אמורה להיות ה"דיפולט" – ברירת המחדל, והחשאיות של הפרוטוקולים היא זו שאמורה להיות יוצאת הדופן.

הפתרון לכך הוא בדיוק מה שהצענו במכון "זולת": שינוי של חוק היסוד כך שהסמכות להחליט על חיסיון פרוטוקולים של הממשלה – בתחומים שאינם קשורים בחוץ וביטחון – תינתן לכנסת ישראל. כך, נציגי הציבור, במעמד ציבורי וחשוף לציבור יצטרכו להסביר מדוע הם תומכים או מתנגדים לכך שועדת שרים מסוימת תהיה בחיסיון ממשלתי.

קבוצת עיתונאים והתנועה לחופש המידע עתרו נגד הסתרת הפרוטוקולים של קבינט הקורונה. אבל המקרה הנקודתי הזה הוא תוצר של חוק יסוד שמקנה לממשלה סמכות לרמוס את זכות הציבור לדעת

זהו הבסיס כדי לממש את זכות הציבור לדעת  ולמנוע מתן סמכות כללית כל כך נרחבת לממשלת ישראל שבחודשים האחרונים מביאה לסיכון ממשי  של חיי אדם.

אייל לוריא פרדס, פעיל חברתי ולשעבר יועץ פרלמנטרי לח"כ מיכל רוזין ומס' 2 ברשימת מרצ למועצת העיר ירושלים

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 621 מילים

מליאת הכנסת אישרה בקריאה טרומית את הקדמת הבחירות

61 ח"כים תמכו בפיזור הכנסת ו-54 התנגדו ● חברי רע"ם נעדרו מההצבעה: "ההחלטה שלנו מוכיחה שאנחנו לא בכיס של אף אחד" ● יושב ראש הקואליציה זוהר: "בלי מעשים ועם אפס אידיאולוגיה, מחנה ה'רק לא ביבי' גורר את ישראל לבחירות מיותרות" ● יושב ראש האופוזיציה לפיד: "פיזור הכנסת אינו ניצחון, הוא הצעד הראשון לעבר ממשלה אחרת, שתטפל בקורונה ובכלכלה"

עוד 59 עדכונים

כפי שניצל את העתירות לבג"ץ נגד מינויו ליועמ"ש כדי להשיג הצהרות שיפוטיות שמנקות אותו בפרשת הרפז, כך ניצל מנדלבליט עתירה שהוגשה לאחרונה בדרישה לפסול את השתתפותו בוועדת האיתור לפרקליט המדינה, לאותה מטרה ממש ● וגם הפעם - תוך הטעיית השופטים ורתימת הפרקליטות להשמיע בבג"ץ מידע שגוי ● פרשנות

עוד 1,024 מילים

למקרה שפיספסת

הם מתקשים להתארגן, לנהל את הזמן, להתרכז במשך יותר מ-10 דקות רצוף, או לזכור לאכול ולשתות בזמן סביר ● כ-10% מתלמידי ישראל סובלים מהפרעת קשב, והמעבר ללמידה חלקית בזום הפך עבורם לאסון של ממש ● מסמך שהפיק משרד החינוך הציג את הקשיים וההזדמנויות בלמידה מרחוק, אבל אפילו ההמלצה להקליט את השיעורים בכיתה לא מיושמת

עוד 1,503 מילים

בחירה ישירה לנשיאות המדינה

עם התקרבות מועד הבחירות לנשיאות המדינה ביוני 2021, יש מי שכבר מנסים להפוך את תפקיד האזרח הראשון למטבע עובר לסוחר למימוש צרכים קואליציוניים ואישיים. חלק מייעדים את התפקיד לבני גנץ, אחרים לבנימין נתניהו, אבל המשותף לכל ההצעות האלו, שלא הרצון בטובתו של התפקיד, מעמדו והשפעתו עומד מאחוריהן, אלא צרכים ואינטרסים פוליטיים ומפלגתיים.

עם התקרבות מועד הבחירות לנשיאות המדינה ביוני 2021, יש מי שכבר מנסים להפוך את תפקיד האזרח הראשון למטבע עובר לסוחר למימוש צרכים קואליציוניים ואישיים

גם מערכת הבחירות הקודמת לנשיאות היתה רוויית משברים ושערוריות ואם נתאמץ, נזכר גם בדילים הפוליטיים של הרגע האחרון שהכריעו את הכף לטובת משה קצב על פניו של שמעון פרס ז"ל.

אז מה עושים? האם זו גזירת גורל שבחירתו של ראש המדינה, האיש שאמור לייצגה ולהוות מצפן ערכי לאזרחיה, תהיה נגועה בכל כך הרבה פוליטיקה קטנונית, אינטרסים ודילים? התשובה היא לא!

אין סיבה שתפקיד כל כך בכיר ייקבע באמצעות הצבעה של 120 אנשים, לחלקם הגדול אינטרסים אישיים, מפלגתיים ופוליטיים בנושא. כדי לצמצם את השפעת הדילים הפוליטיים ולאפשר הליך בחירות שיתרכז בערכים ולא באינטרסים, יש להעביר את זכות הבחירה לציבור, לאזרחי מדינת ישראל.

נכון, עריכת קמפיין בקרב האזרחים יקרה ומסובכת יותר מאשר שתדלנות בקרב 120 חברי כנסת, אבל ההליך יהיה נכון יותר וראוי יותר ויבטיח שהתוצאה וזהות הנשיא או הנשיאה לא יהיו תוצאה של אינטריגות פוליטיות, אלא של רצון העם.

במקום להחליט מי יהיה הנשיא בחדרי הכנסת, זהותו תיקבע ברחובות, בעצרות בעידן שלאחר הקורונה וברשתות החברתיות בינתיים. במקום לעשות שתדלנות בקרב חברי הכנסת והעסקנים, יפעלו המועמדים לנשיאות מולנו, אזרחי מדינת ישראל. יציגו את תוכניותיהם, את ערכיהם ואת החזון שלהם לתפקיד ולמדינה ואנחנו נחליט מי מהם שכנע אותנו יותר.

הליך הבחירות עצמו יכול להיות כפי שכבר נעשה במדינות שונות, דיגיטלי ברובו, כזה שיאפשר לאנשים להצביע בבטחה בבתיהם ויביא גם לחסכון ניכר בכספי ציבור. ומי שבכל זאת ירצה לצאת ולהצביע, יוכל גם כן לעשות זאת.

אז מה עושים? האם זו גזירת גורל שבחירתו של ראש המדינה, האיש שאמור לייצגה ולהוות מצפן ערכי לאזרחיה, תהיה נגועה בכל כך הרבה פוליטיקה קטנונית, אינטרסים ודילים? התשובה היא לא

נשיא מדינת ישראל הוא האיש שצריך לאחד אותנו, לשמש כותל למצוקות העם ועמוד אש מוסרי וערכי שאזרחי ואזרחיות ישראל ילכו לאורו. תפקיד כה רם ונישאא יננו יכול להיות תוצאה של דילים פוליטיים, אלא של רצון העם. העברת זכות בחירת הנשיא לאזרחי מדינת ישראל, תחזק את מוסד הנשיאות, את האמון במי שייבחר ותמנע ככל הניתן משיקולים לא ענייניים להשפיע על זהות הנשיא הבא של מדינת ישראל.

ציון זהבי הוא יו"ר תנועת "המפץ החברתי" למשילות חברתית. ייסד בשנת 2000 את עמותת על"י - עסקים למען ילדים. הוא יו"ר העמותה הארצית של העובדים הסוציאליים הקהילתיים למען הסדרת מעמדם המקצועי וחיזוק הפרופסיה המקצועית. סא"ל במיל' בצנחנים וקצין נפגעים של המשפחות השכולות בהתנדבות..

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 383 מילים
עודכן עכשיו

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

למרות הנאום החד, גנץ עדיין לא הפנים שזה באמת נגמר

בני גנץ נשא אתמול נאום טוב ● הנאום, שכתב חילי טרופר עם קצת השראה מחוה אלברשטיין ושלום חנוך, הציג היטב את האינטרסים ואת התרגילים הבלתי נסבלים של נתניהו לאורך הדרך ● ובכל זאת, גנץ לא הלך עד הסוף ● מבחינת נתניהו, הסיפור גמור - הוא רק צריך לבחור את מועד הבחירות ● ובליכוד כבר מסמנים את האסטרטגיה: נתניהו יתמקד בלפיד, ייכנס בו בכל הכוח, ויתעלם מבנט ● פרשנות

עוד 569 מילים

ברחובות ח'רטום, הסודנים מקווים שישראל תוציא אותם מהעוני

"שבענו מנאומים על מטרות נעלות, תנו לי להאכיל קודם את המשפחה שלי", אומר אחמד, תושב ח'רטום, לכתב זמן ישראל שביקר בסודן בחודש שעבר ● שבועות ספורים אחרי שישראל וסודן הסכימו לנרמל את יחסיהן, סודנים מקווים שישראל תשקיע במדינה הענייה ומוותרים על איבה של עשורים לטובת תקווה של שגשוג ● "עמדנו לצד הפלסטינים במשך זמן רב, אבל אנחנו חייבים גם לדאוג לבית שלנו"

עוד 1,062 מילים

יאיר נתניהו במו"מ לשכור דירה ליד אחיו בהרצליה

פרסום ראשון יש חיים אחרי המעון בבלפור: בנו הבכור של ראש הממשלה מנהל משא ומתן על שכירת דירה בסמוך לאחיו אבנר, בפרויקט "מחיר למשתכן" בגליל ים החדשה ● אבנר וחברתו נוי בר אמורים להיכנס לגור בפרויקט בימים הקרובים ● בנוסף, היחידה לאבטחת אישים בשב"כ מנהלת מו"מ לשכירת שתי דירות במקום עבור מאבטחי בניו של רה"מ

עוד 620 מילים

שנה לקורונה הזמן טס כשלא נהנים

לפני שנה בדצמבר, התאריך המדויק לא ידוע, התגלה וירוס חדש בעיר ווהאן בסין ● מעטים העלו בדעתם שתוך זמן קצר הוא יטלטל את העולם, ישתק כלכלות, יסגור גבולות, יחולל שמות בחינוך, בתעסוקה, בתרבות - ויגבה את חייהם של כמיליון וחצי בני אדם ● האימונולוג פרופ' צביקה גרנות מסכם שנה בצל המגפה ומזהיר: "הקורונה היא רק קדימון קליל לאסון האמיתי שמחכה לנו מעבר לפינה"

עוד 3,852 מילים

גנץ: "לא לי שיקר נתניהו, לכם הוא שיקר. לא אותי הוליך נתניהו שולל, אלא את אזרחי ישראל"

ראש הממשלה החליפי הודיע שכחול לבן תתמוך בפיזור הכנסת ● יושב ראש הקואליציה זוהר: "נאום גנץ נגד רה"מ והליכוד הוא התחלת קמפיין הבחירות שלו" ● ראש שירותי בריאות הציבור: אנחנו בתחילת הגל השלישי ● בית המשפט הורה למדינה להעביר לנתניהו חומרי חקירה שלא נמסרו לו ● ריבלין על האופציה שישוב לפוליטיקה בתום כהונתו: "להתעסק בפוליטיקה בגיל 82 זה קצת מופרז"

עוד 60 עדכונים

טענת ההגנה מן הצדק עשויה לסייע לנתניהו - או להתהפך עליו

נתניהו פוסע בדרכו של נשיא המדינה לשעבר קצב, שבסיום שלב ההוכחות במשפטו הגיש כרך עב-כרס עם טענות לשפיטה על ידי התקשורת ● בהכרעת הדין של קצב כתבו שופטיו כי "בעניינו אכן נחצה הגבול באופן חסר תקדים" והתחשבו בכך בגזר דינו ● אלא שהבחירה של פרקליטי נתניהו ללוות את טענותיהם בהצהרות תקשורתיות עלולה להוביל לאפקט ההפוך ● פרשנות

עוד 732 מילים

פרה-היסטוריה אמני הסלע של הר כרכום

מספר הולך וגדל של מבקרים מגיע להר כרכום, קרוב לגבול עם סיני ● מלבד הנוף היפהפה, פליאוקלימטולוגים וארכאולוגים נמשכים למקום בגלל תחריטי הסלע העתיקים שהתגלו במקום ומהווים עדות להיסטוריה בת אלפי שנים ● חלקם אף קשורים לתנ"ך ● אבל יש גם חריטות שהוסיפו תיירים חסרי מחשבה ● עכשיו מנסים ברשות הטבע והגנים להגן על האתר הפרה-היסטורי המלא באמנות

עוד 1,398 מילים

בימים יפים, האפיק של נחל פולג שנשפך לים הוא מראה מושלם, אבל ימי המבול האחרונים היו הכל חוץ מיפים ● עם פרוץ הממטרים יצאו הודעות בהולות על סגירת כל חופי הרחצה בארץ מפאת זיהום ● הסיבות מוכרות: מערכות ניקוז עירוניות מיושנות, שמותאמות לממטרים נינוחים מהסוג שהיה נפוץ כאן פעם, לפני שהאקלים השתגע, לא עומדות במתכי הגשם מהסוג החדש ● חוף פולג כמשל

עוד 1,042 מילים ו-1 תגובות

בדיקת זמן ישראל "תאונות קורות בגלל שחוסכים בכסף"

כ-100 מפקחי עבודה אמורים לתת פתרון לכ-85 אלף מפעלים ואתרי בנייה, אבל התוצרים שמביאים המפקחים לא הופכים לכתבי אישום והקטל נמשך ● אין דיווח על קבלני משנה ועובדים שנפגעים לא יודעים ממי לתבוע פיצוי ● חברות הביטוח לא דורשות מהקבלנים לעמוד תנאי בטיחות, כתנאי לתחולת הפוליסה ● "הם מוכרים פוליסות במאות מיליונים והנזק ממוות של כמה פועלים הוא מיליונים בודדים"

עוד 2,852 מילים

קבינט הקורונה צמצם את מספר המבקרים שיכולים לשהות בו זמנית בקניונים

ועדת האיתור המליצה פה אחד למנות את פרקליט מחוז חיפה עמית איסמן לפרקליט המדינה ● דיווח: גנץ הודיע לנתניהו שכחול לבן תתמוך בקריאה טרומית בפיזור הכנסת ● דיווח: אחרי שיחה עם מיקי זוהר, נתניהו חזר בו מכוונתו למנות סגן ליושב ראש הקואליציה ● מנהל העבודה לשעבר מטעם חברת הניקיון במשרד ראש הממשלה מבקש ממבקר המדינה לפעול לביטול פיטוריו

עוד 62 עדכונים
סגירה
בחזרה לכתבה