ושוב אנחנו בעיריית ת"א, העיר בה נולדנו, הרי אין אנו חולדאים כראש העיר הוותיק שלה, רון. אנא מן פלורנטין וש' מן שכ' התקווה ובעבר קיבל אבא שלו את את מפתח העיר מראש העיר המיתולוגי צ'יץ', לאות כבוד על עבודתו המסורה ורבת השנים כנהג משאית אשפה במחלקת התברואה של העיר העברית הראשונה בה התגורר מראשית המאה הקודמת עד שנפטר בה בתחילת המאה הזאת.
(בפוסט הזה משול חמי ז"ל לאקדח המופיע במערכה הראשונה ושב במערכה האחרונה, המתגלגלת חרף מותו לפני 14 שנה.)
קור נושב מקרביו של בניין העירייה הסובייטי למראה, אבל זה רק המזגן שמרעיף מקיפאונו על זוטרי העיר. המאבטח חפר בתיק שלי וניסיתי להיזכר בסיסמה כדי שלא ישיבני לרחוב המתעלף ואפסיד את הפגישה שנקבעה לי עם ראש מחלקת- נחשו איזה.
כל המחלקות בעולם דומות אבל כל מחלקה אומללה על פי דרכה, וזו מושלת על מסדרון ארוך שסופו מי ישורנו, ובצדיו רכבת קוביות שקופות ובהן נשים עמלניות טק טק טק רכונות על מחשבים טק טק טק ובחלונן נפרשת ככר רבין על מאות הפגנותיה ומנהיג אחד שנרצח על מדרגות העירייה, ולא כי הגיע להסדיר עניינים מוניציפאליים כאלה ואחרים, אלא בשל עניין שכוח.
שלום, כמדומני.
חפשו במילון. פעם זה תפס חזק.
בסוף המדרון – סליחה, שכחתי סמ'ך, התכוונתי למסדרון – שוכנים משרדי ראש המחלקה. ובינם לבין רכבת הפקידות הארוכה, טו.. טו.. טוווו.. מפרידים שלושה תאי שירותים.
בהמתנה הארוכה לפגישה גילינו שמתחם השירותים המפריד בין עליונים לתחתונים הוא הדמוקרטיה במלוא יפעתה, אין אדם שלא נצרך לנקביו, אביון כבן מלך, וזה המקום ההומה ביותר בקומה. מנהלים ופקידות ואזרחים שנקלעו לסיטואציה נכנסים דחופים ויוצאים כשעל פניהם הקלה, והכל שבים ומתפזרים לקרונותיהם ושבים ללבוש את מעמדם בסולם החשיבות העירונית.
זה כמו להשתתף בסרט 'תעלת בלאומילך'. קישון עוד חי בעירייה והדמויות שיצר עודן משייטות בחלל העירייה.
ישבנו והמתנו ארוכות מול פקידות כבות, הקשבנו לשיחות לא לנו ותלינו עיניים בתמונות שעל הקיר ובהם העיר תל אביב, הרם הראש וגע בה, ניבטת מהם יפה וגאה ומצולמת מלמטה למעלה כמצווה: עצור. הסדר את ענייניך שמא יבולע לחמותך וחמך מנוחתם עדן, ולבניהם ובנותיהם ולבני בניהם ולניניהם עשרה דורות קדימה שניים אחורה, סקובידו.
על קיר התמונות במסדרון חסר רק נואם חוצב להבות וריבית-נשך מעל המרפסת היפה מהקליפ של סטטיק, חולדאי ובן אל, בבניין העירייה הישן והטוב.
טודו בום.
בתום הפגישה עברנו להגיד שלום ליצחק רבין. על אבני הבזלת היו פזורות שושנים אדומות כדם. בערב למדנו שעמיר פרץ הניח אותם כאות כבוד למנהיג השכוח, בטרם תסיים גם מפלגת העבודה את תפקידה ההיסטורי ותלך בדרך כל בשר.
ואז הבנו. רק הארנונה תיכון לעולם. תספורת זה לחזקים. חמי הטוב ז"ל אינו טייקון חי עם חוב מת, אלא מת עממי עם חוב חי, שנרשם על שמו בלא ידיעתו, ותפח על שמרי ריבית נשך למיליון ומאתיים. 1,200,000 שקל 14 שנה אחרי מותו. אין פרפרים בעירייה.
טודו בום.
(המשך יבוא. וגם אם יתמהמה)
כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת
זה לא פשוט להיות מיעוט. במיוחד מיעוט לאומי במדינה שנמצאת במלחמה עם העם שלך. למשל מי שנקראים "אזרחי ישראל הערבים". מצד אחד יש שאלה של זהות. האם הם "יותר ישראלים" או "יותר ערבים"? והאם השיוך הכללי ל"ערבים" הוא נכון בכלל, או שהם בעצם פלסטינים? מצד שני יש את שאלת הנאמנות. כשזה מגיע לכדי התנגשות, וזה מגיע, הם יותר נאמנים למדינה שהם חיים בה או לעם שהם שייכים אליו? אלה שאלות ששואלים עליהם, וגם שהם שואלים בעצמם.
המכון הישראלי לדמוקרטיה מקיים סקר שנתי שנקרא "מדד הדמוקרטיה הישראלית", שמסתכל בין היתר גם על סוגיות טעונות כמו אלה. הסקר הזה מתבצע בחודש יוני בכל שנה. אחת השאלות הבסיסיות ביותר היא השאלה "באיזו מידה אתה מרגיש את עצמך חלק ממדינת ישראל ובעיותיה?". השאלה נשאלת את כל משתתפי בסקר, יהודים וערבים, אבל ניתוח התשובות כולל גם פילוח לפי מגזר.
דרור פייטלסון הוא פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטה העברית. אספן של כל מיני דברים, ובפרט של נתונים, מספרים, ופסלוני צבים. שואף להקשות על מי שמנסה לרדד ולהטות את השיח הציבורי על ידי טענות בלתי מבוססות והפצת פייק ניוז. מאמין גדול בכך שיכול להיות כאן הרבה יותר טוב.
תחת הכותרת סוחטת הרגשות: "בנק הפועלים הורה לבטל סליקת תרומות להנצחת לוחם" – פורסמה השבוע כתבה (Ynet, 24/03/2024) המתארת תביעה נגד מסכת התעללות לכאורה של הבנק ושל חברת סליקה – בעמותה, המנהלת קמפיין תרומות להנצחת זכרו של לוחם שנהרג בצפון הרצועה.
התביעה קובלת על התערבות הממשל האמריקאי בפרויקט הנצחה תמים לכאורה, שמקושש תרומות למפעל חייו של הנופל. למעשה, מדובר בטענות מניפולטיביות, המצניעות את העובדה ש"מפעל החיים" המדובר הוא מאחז בלתי חוקי, שספג סנקציות אמריקאיות בשל אלימות כלפי פלסטינים. המוסדות הפיננסיים הישראליים נענים לדרישת הממשל בסירובם להעביר דרכם תרומות, שבפועל עוקפות את אותן סנקציות.
ארנון הראל הוא פעיל חברתי, קהילתי ופוליטי. גמלאי מחינוך והוראה בתיכון. לימודי תואר שני למשפטים, למערכות מידע; לימודי תואר ראשון לגיאוגרפיה ומדע המדינה, לימודי ארץ ישראל. 25 שנות אפיון, עיצוב פיתוח וניהול פרויקטים של מערכות מידע גדולות, 20 שנות קבע ועוד 15 שנות מילואים בחיל האוויר בתפקידי פיקוד בשדה, מודיעין ומטה.
בשם אלוהים הרחמן והרחום
לאחרונה נתקלתי בדבריו של הרב שלמה אבינר, הקושרים את כל המוסלמים ואת כל הערבים לחמאס. מכאן נבע הצורך להעמיד דברים על דיוקם ולשפוך אור על הנקודות שעלו מדבריו.
שיח' מוחמד שריף עודה הוא ראש העדה האחמדית בישראל, מחמד פועל רבות על מנת לשמור על מרקם החיים בין האוכלוסיות בארץ ומרבה לארח כנסים לכלל אנשי הדת והתושבים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
1. יש יותר מדי מסלפים ומאחזי עיניים בכדור הארץ.
2. מבין היותר מתעתעים – הדתיים למיניהם ולדתותיהם (כל הדתות, ללא יוצא מהכלל).
3. כל דת, אילו רק היה מתאפשר לה, הייתה מוחקת מעל פני האדמה את שאר הדתות, לכן אף דת אינה טובה יותר מאחרת, וכולן מיותרות ושליליות לחלוטין.
4. אני בעד להפסיק את כל הדתות, כיום אין בהן יותר מאשר אחיזת עיניים ותו לא.
איני בקיא די כדי להציג פסוקים קיימים בקוראן המנוגדים תכלית הניגוד לאלו שמצטט השיח'. ככל הידוע לי, הקוראן אינו מקור הסמכות היחיד או, אפילו, העקרי ממנו שואבים מוסלמים את הרצוי להתנהג לפיו. , "סירת אלנבי" שהיא סיפור חייו של הנביא מחמד והחדית' הם מקורות סמכות "שימושיים" יותר, והתנהלות נביא האסלאם הייתה אלימה ומניפולטיבית.
מעבר לכל הנ"ל מוסלמים כיהודים בוחרים באסלאם וביהדות הרצויה להם.
כמו שמתחת למע' ההפעלה החלונאיות של מיקרוסופט ניתן למצוא תשתית של Dos
כך מתחת למעטה הדקיק של המונותיאזים רוחשת ג'אהיליה: יהודית, נוצרית ומוסלמית. מתברר שכמה פסוקים בכתבי הקודש אין בהם די בכדי למגר את העובדה שהומו סאפיינס הוא החיה הרצחנית ביותר בחלד. דאעש, חמאס וחיזבאללה הם בראש וראשונה ארגוני פשע שמציעים לאנושות אפיקים לתיעול הברוטאליות הטבעית, ולא בכדי ההתקפה הרצחנית, כמו גם עריפות הראש ומעשי האונס משלהבים את העולם כולו.
אני מאמין לשיח' בכוונותיו הטובות, אבל העובדות מסביב סותרות את הצהרותיו. תכביר אינה קריאה לאהבת אדם, תשאלו את היזידים והישראלים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אני רוצה לדעת מי בא עם הרעיון המתועב של "מכסות" גיוס. הגיוס הוא חובה פרסונלית של האזרח, לא של אירגונים. או שיש או שאין הצדקה לגיוס של האזרח – מה פתאום להעביר את הסלקציה לישיבות או גופים סקטוריאליים אחרים שיחליטו על פי שיקוליהם את מי לשלוח לגיוס? האזרחים אינם ליטרת בשר שרב כלשהו יחליט האם ישלח אל הצבא. מכסות גיוס מנרמלות את היחס של מנהיגי הציבור החרדי אל הציבור שלהם כצאן חסר בינה שיעשה מה שיגידו לו – את זה בדיוק יש לפרק ולהפוך את הציבור החרדי מעדר לאנשים.
רוצים מכסות? בבקשה. 400 עילויים בתורה שיקבלו מעמד מקביל לספורטאי מצטיין. כל אחד יכול להגיש מועמדות, הרבנים יכולים להגיש המלצות, ומערכת הביטחון תאשר פרטנית את האנשים.
כל השאר – מלש"בים.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם