מעל 8 חודשים שמערכת החינוך שוקעת עמוק לתוככי משבר הקורונה. היום ברור לכולם שללא מערכת חינוך מתפקדת המשק הישראלי לא יצליח להתרומם ולצאת מהמשבר. העשייה החינוכית בבתי הספר מתבססת על תפקודם של א.נשי החינוך. התקופה האחרונה מורכבת ומאתגרת לכולנו – תלמידים, הורים ומורים. הנחמה הפשוטה בה כולנו נאחזים היא התקווה לשיבה מהירה (ככל שמתאפשר) ל"נורמליות". השיבה לנורמליות, או לשגרה המוכרת, מחייבת מסגרות חינוך מתפקדות, החל מהפעוטונים ועד לחטיבה העליונה. 

מעל 8 חודשים שמערכת החינוך שוקעת עמוק לתוככי משבר הקורונה. היום ברור לכולם שללא מערכת חינוך מתפקדת המשק הישראלי לא יצליח להתרומם מהמשבר

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

מורות ומורים הם המשאב החשוב ביותר עבור מערכת החינוך. נשירת מורים ממערכת החינוך היא תופעה ידועה, שמתרחבת בהתמדה בעשורים האחרונים. מורים רבים (בהם שיעור לא מבוטל של מורים מוכשרים מאוד), עוזבים לצמיתות את תחום ההוראה, נוכח שחיקה בלתי אפשרית במערכת. א.נשים שאינם חווים סיפוק וביטחון במקום עבודתם לא רק שיהיו בסיכון גבוה יותר לעזוב, הם גם עשויים להשפיע על המוטיבציה של עובדים אחרים בארגון, מה שיוצר התדרדרות מערכתית שקשה להיחלץ ממנה.

במציאות הנוכחית, בתחום החינוך והוראה, הסיכון בשחיקה שתוביל לנטישה גבוהה במיוחד. משלח ידם של א.נשי החינוך מבוסס בראש ובראשנה על מפגש, שיח וקשר רגשי – דבר שלא מתאפשר כבר תקופה ארוכה מידי נוכח צורת ניהול משבר הקורונה.

בשנים האחרונות הפכו השחיקה הנפשית והלחץ על המורים לנושאים בעלי עניין ציבורי ומקצועי הולך וגדל. השחיקה, כתופעה, נדונה בקשר למורים ולהוראה יותר מבכל תחום מקצועי אחר (Reed, 1979; Landsman, 1978 Serrin, 1979). התופעות הגלויות של שחיקת המורה הן בדרך כלל תגובות חריפות של כעס, חרדה, חוסר שקט, דיכאון, עייפות, שעמום, ציניות, תחושת אשמה, תגובות פסיכוסומטיות, ובמקרים קיצוניים גם של התמוטטות נפשית. ברמה המקצועית ניתן לראות ירידה משמעותית וניכרת בביצוע ובהוראה, היעדרויות ממושכות מפאת מחלה, אי הכנת מערכי שיעור, קשיחות מוגזמת ונוקשות כלפי התלמידים. מורים שחוקים יצפו למאמץ נמוך מתלמידיהם, יחושו עייפים נפשית וגופנית, ויגלו מחויבות נמוכה לעבודת ההוראה ולענייני התלמידים (Farber & Miller, 1981; Maslach, 1976).

מסוגלותה של מערכת החינוך לתת מענה לצרכים החברתיים, רגשיים ולימודיים הנדרשים לתלמידי/ות ישראל במציאות המאתגרת שנוצרה נוכח משבר הקורונה קריטית – והיא תלויה במורות.ים מגויסים הפועלים מתוך מניע רחב של משמעות פנימית ותחושת שליחות וסיפוק מהעשייה החינוכית ומהקשר עם התלמידים. למי שלא שם לב, מערכת החינוך הולכת וקומלת לנגד עינינו, ותלמדי/ות ישראל מוצאים עצמם תקופה ארוכה מידי בבדידות ממושכת שמסכנת את התבגרותם וצמיחתם התקינה.

התופעות הגלויות של שחיקת המורה הן בד"כ  תגובות חריפות של כעס, חרדה, חוסר שקט, דיכאון, עייפות, שעמום, ציניות, תחושת אשמה, תגובות פסיכוסומטיות, ובמקרים קיצוניים גם התמוטטות נפשית

ילדים כמו גם מבוגרים זקוקים לקשר אנושי, דבר שמרחבי ההוראה המקוונת נכשלים לספק! 

אם לא נחשוב על הצרכים הרגשיים/תעסוקתיים של המורות והמורים – המערכת לא תצליח להתמודד עם גודל האתגר. כבר היום מתמודדת מערכת החינוך עם מחסור חמור בא.נשי חינוך, תופעה שתלך ותתעצם ללא התייחסות ומענה מתאימים. כשם שראינו בשבועות הראשונים של שנת הלימודים תשפ"א בתי ספר נסגרים בזה אחר זה עקב מחסור במורים – התופעה רק תלך ותתעצם. במילים פשוטות – מערכת החינוך תהפוך "חדלת פירעון" – לא יהיו מורים שיוכלו להניע את המערכת, דבר שישפיע לרעה על המשק כולו.

בכדי להבין את הסיטואציה במלואה חשוב לזכור את הנסיבות ואת ההקשר שהובילו למקום בו אנו נמצאים -כזכור, בסבב א' של הקורונה, מיד בתחילת הסגר הראשון נחשפנו לחרפת ה"כניסה מתחת לאלונקה" ולביזוי קולקטיבי של א.נשי החינוך. מופע ההשפלה המתוקשר של יו"ר הסתדרות המורים יפה בן דוד ברייטינג הגבוה ביותר ובדיוור ישיר לכל בתי ישראל התחיל את הנעת התהליך.

שיח "הכניסה מתחת לאלונקה" משקף תקשורת לא אחראית שאינה מבינה את חיוניותם ומרכזיותם של א.נשי החינוך ובתי הספר בהתמודדות עם משבר הקורונה. אנו חיים בחברה שלא יודעת לפרגן, חברה מקוטבת ואלימה, שאיבדה את הסובלנות והאמון ההדדי. לסערת "הכניסה מתחת לאלוקה" הצטרפו דבריו האומללים והמזלזלים של מנכ"ל משרד האוצר היוצא  שי באב"ד.

הנוסחה שהוגדרה ברגעי השיא של חרדת המגפה אמרה כך: מורים שלא יעבדו יוצאו לחופשה ללא תשלום, וימי החופשה שלהם – שלנו הם! ברגע אחד, תנאי העבודה וזכויות העובד של א.נשי החינוך הוקרבו על מזבח ההתמודדות עם נגיף הקורונה. ומי ש"יפתח את הפה" ישלח לחל"ת!

הנוסחה הוגדרה: מורים שלא יעבדו יוצאו לחופשה ללא תשלום, וימי החופשה שלהם – שלנו הם. ברגע אחד, תנאי העבודה וזכויות העובד של א.נשי החינוך הוקרבו על מזבח הקורונה. ומי ש"יפתח את הפה" ישלח לחל"ת

אנשים מגיבים בפחד כאשר פרנסתם בסיכון וכך "הובילו באף" את א.נשי החינוך לזירת עשייה חדשה הרחוקה כל כך ממשלח ידם המקורי. בתוך השפל הנורא של חשש וחרדה מפני הבאות הוכנסו א.נשי החינוך ובתי הספר ל"סד ההוראה מרחוק" כחלק מהחובה הציבורית "להיכנס מתחת לאלונקה".

בתי הספר וא.נשי החינוך נדרשו לעבור ברגע אחד, מ"אפס למאה" – בהעתקת מרחבי העשייה הבית ספרים מהוראה פרונטלית (פנים אל פנים יחד עם התלמידים) להוראה מקוונת מרחוק. המערכת לא דאגה להטמעה אמיתית של מרכיבים רבים של השינוי ואיש לא בחן את ההשפעה הרגשית של הוראה מקוונת (לאורך זמן, שעות רבות, בתנאי דחק) על א.נשי החינוך. אף אחד לא דאג לציוד מחשוב או לתשתית רשת לא.נשי החינוך. איש לא חשב על הקושי שבניסיון להורות מרחוק כאשר אנחנו ספונים בבית עם הילדים הפרטיים שלנו.

קולם ומצוקתם של א.נשי החינוך כמעט ולא נשמעו. איש לא נתן דעתו עד היום למצוקתם של המורים המבוגרים, או אלו הסובלים ממערכת חיסונית מוחלשת, הנדרשים להמשיך בעבודתם. 

העשייה החינוכית מתבססת על קשר, על שיח, על קירבה ודיאלוג. על חיבוק והתבוננות עמוקה אל הפרט ואל הקבוצה. חינוך והוראה הם משלחי יד המבוססים עשייה רגשית/חושית. כאשר מערכת היחסים בין מורה לתלמיד מבוססת על אמון וקשר – המעשה החינוכית הופך עמוק ומשמעותי. תחושת השליחות והמשמעות המניעה את א.נשי החינוך מבוססת רבות על היזון חוזר ריגשי/חושי לו זוכים מורים במפגש ובשיח פנים אל פנים עם תלמידיהם. א.נשי חינוך מרגישים את התלמידים שלהם. אותן תחושות של סיפוק, התרגשות וקשר הם ה"מטעינים את המצברים" של א.נשי החינוך ומאפשרים להם להתמודד בתפקיד המבוגר המשמעותי גם במצבים מורכבים ומאתגרים.

במציאות שיצרה הקורונה, רובד זה שבעשיית המחנך לא מתקיים. כל מי שעשה יותר משעתיים רצוף של הוראה ב-ZOOM יודע שמרחב העשייה הזה (חשוב ככל שיהיה) לא עונה ומספק את הצורך הפנימי המניע וממלא את אנשי החינוך (כמו גם את התלמידים ככל הנראה). מגוון הרגשות והתחושות שא.נשי החינוך חווים יום יום בעבודתם בבית הספר עם הילדות והילדים שלכם הם המניע העיקרי המייצר משמעות ותחושת שליחות עבורם והם הדלק העיקרי המאפשר מערכת חינוך מתפקדת.

קולם ומצוקתם של א.נשי החינוך כמעט ולא נשמעו. איש לא נתן דעתו עד היום למצוקת המורים המבוגרים, או אלו הסובלים ממערכת חיסונית מוחלשת, הנדרשים להמשיך בעבודתם

א.נשי חינוך הפועלים במרחב של "אין ברירה" – "לא תלמדו מקוון תוצאו לחל"ת", בתנאים רחוקים מאוד מהאופטימום הבסיסי להנעת מערכת של הוראה מרחוק, מבלי לזכות באיזון החוזר הרגשי המייצר משמעות, שליחות קירבה ואחריות כלפי תלמידיהם – ישחקו בקצב מהיר כל כך, שימנע ממערכת החינוך להתרומם. במידה שנמשיך להתעלם מהצרכים הרגשיים של א.נשי החינוך המערכת תיכשל בתפקידה החשוב כקטליזטור הבסיסי להנעת המשק.

בתי ספר סגורים, תלמידים ספונים בבתיהם, מניעת מפגשים בין מורים לתלמידים יובילו לשחיקה מואצת של א.נשי החינוך ויפגעו ביכולתם של בתי הספר לתפקד כראוי ביום שאחרי הסערה.

פתחו את בתי הספר. תנו אוטונומיה למנהלים לנהל את קהילותיהם. שחררו את הילדים.

תביטו בעין טובה על הא.נשים שמחנכים את הילדים שלכם – אתם רוצים אותם מסורים, שמחים ומלאי תשוקה בדרך המשותפת לכולנו בשיבה אל הנורמליות. השיבה לנורמליות או לשגרה המוכרת מחייבת מסגרות חינוך מתפקדות, החל מהפעוטונים ועד לחטיבה העליונה.

נשוי ואב לחמישה. איש חינוך (17 שנות ניהול תיכון) – מורה להיסטוריה ואזרחות. מנחה קבוצות וצוותים חינוכיים. מנכ"ל בית עדן.