האם יש אפשרות להסיק מסקנות בעקבות הניצחון של ביידן? כן, זה מקובל. ערב רב של פרשנויות על טראמפ שיעשה בלאגן ולא יפנה את הבית הלבן, ועל ג'ו ביידן שיאפשר לאירניים לפתח פצצת אטום, ואלה רק מקצת הדוגמאות לפרשנויות הנשפכות במדיה כמו שיטפון בנחלי הערבה ביום גשום.

בישראל, ממש כמו בארצות הברית, יש המזהים את טראמפ כמושיע וגואל. הנה למשל ציוץ של עיתונאי ישראל היום מתי טוכפלד:

האופוריה של אלה בארץ ששמחים על ניצחון ביידן מזכירה לי את תחושת אותם אנשים אחרי הניצחון של אבי גבאי לראשות מפלגת העבודה.

— מתי טוכפלד (@tuchfeld) November 8, 2020

הוא לא היחיד שחושב כך. זכותו, והוא אף מייצג רבים אחרים שחושבים כמותו. כאלה שנהנו מההופעות הווירטואליות שהלכו והתגברו בתקופת הקורונה. תקופה שבה טראמפ, שהוא להטוטן פוליטי משובח, הצליח למשוך את תשומת לב כולם ובעיקר של התקשורת, שדאגה להנכיח ולהדהד כל ציוץ אפשרי בנאמנות, כאילו הם היו אנשי המדיה של הנשיא. אגב, זו תופעה שעליה הצבעתי גם כאן בישראל.

ערב רב של פרשנויות על טראמפ שיעשה בלאגן ולא יפנה את הבית הלבן, ועל ג'ו ביידן שיאפשר לאירניים לפתח פצצת אטום, הם רק מקצת הדוגמאות לפרשנויות הנשפכות במדיה כשיטפון בנחלי הערבה ביום גשום

ולענייננו, טראמפ, שבתקופת הקורונה התכחש לה, כעס על ארגון הבריאות העולמי, כעס על סין, יצר את הדמות של סופרמן שיציל את אמריקה. גם כשחלה בעצמו הקפיד להראות שהוא בעניינים כדי לא לרסק את הפרדיגמה.

הדמות הזאת נחוצה, כך נראה, לאנשים שמאוכזבים מהדמוקרטיה, מאוכזבים מהקפיטליזם שהותיר אותם מאחור. הם במצוקה והמלך המושיע הוא איש עסקים שבנה עצמו בירושה אדירה ומלל אינסופי. דווקא הוא נטע את התקווה בלבבות המדוכאים. אבל התמונה הזו התרסקה במעט ובזכותה, כך נראה, ביידן הצליח לחצות את הרוביקון.

הבחירות בארצות הברית מצביעות על כך שגם בדמוקרטיה הגדולה בעולם האזרחים חצויים. אין שם בניה של הסכמה אזרחית, אלא שיטה שחותכת לדמוקרטים או לרפובליקנים ובית משפט שמחליט אם היו זיופים או לא. זוהי שיטה שמותירה באוויר רק שתי מילים "כן" ו"לא". דמוקרטיה של הכרעות. דמוקרטיה שמנציחה את המאבקים של בני אדם, כדי לזכות בעוד נתח של שליטה ולא נתח של הסכמה ורצון לטוב משותף. זו אחת הבעיות של הדמוקרטיה בכל המדינות שבחרו בה, שיטת ממשל שמושתת על הכרעת הרוב, גם אם הוא רוב על חודו של קול, שיטה שמאפשרת לא להשתתף בתהליך ואפילו להימנע מהחלטות. איך אומרים, "זה מה יש".

נראה שהחותם המרכזי שטראמפ משאיר אחריו הוא התרבות הפוליטית שהוא הכתיב למדינתו ולמדינות רבות בעולם. מנהיג מעצמה שתרבות השיח שלו פרועה ולא מכבדת. מרבה להשתמש בשיח לא ראוי, מרבה להגיב ברשתות החברתיות. תרבות פוליטית שכאמור התעצבה ככזו שבה המנהיג מייצר דימוי של דמוקרטיה ישירה ומשתפת אך בפועל עושה כרצונו ושולף כאילו היה במערב הפרוע. זהו סגנון שההמון אוהב ומזכיר ימים שבהם מלכים היו מגיעים אל הכיכרות כדי לשאול את פי העם מה לעשות עם הבוגד התורן, קצת לפני הוצאתו להורג לקול תשואות העם.

החותם המרכזי שטראמפ משאיר הוא התרבות הפוליטית. מנהיג מעצמה שתרבות השיח שלו פרועה ולא מכבדת, שמייצר דימוי של דמוקרטיה ישירה ומשתפת אך בפועל עושה כרצונו ושולף כאילו היה במערב הפרוע

אבל נשאלת השאלה איך כל זה קשור אלינו. למה ביבי מודאג? ובעיקר למה תומכיו מודאגים? הם חוששים שיציאתו של מנהיג אמריקה דונלד טראמפ מהבית הלבן תזיק לישראל. האמנם זה מה שיקרה? האם טראמפ סייע לימין במימוש האחיזה בארץ ישראל או למעשה בלם לחלוטין את הסיכוי להכיל ריבונות על יהודה ושומרון, או על הבקעה? אכן השגרירות עברה לירושלים ויש שלום עם האמירויות, אך אלה באו על חשבון הריבונות והעליונות האווירית של ישראל. כל אלה לא מפריעים לימין הישראלי להמשיך לתמוך בטראמפ ובביבי, כי הם עדיין מאמינים שביבי ישמור על ארץ ישראל השלמה.

אך בואו ונעמיק עוד קצת, אולי בכל זאת יש לנו מה ללמוד. הנה בדמוקרטיה הגדולה בעולם, שם יש שיטת בחירות מיוחדת במינה שמצליחה לעבוד שנים ארוכות ארוכות, הנה שם הולך המועמד המפסיד לנסות את מזלו בבית המשפט. פוליטיקאי מבקש את חסדו של בית המשפט. מכאן אפשר ללמוד שהרשות השופטת היא עוד נדבך חשוב בביסוסה של דמוקרטיה.

גם כאן בישראל, עם כל הביקורת מימין, לכולנו ברור כי אם אנחנו חשים נפגעים אנחנו מבקשים מהשופטים להכריע. עוד פרט מעניין: בארצות הברית טראמפ הולך לבית המשפט ומחפש זיופים, ובישראל בנימין נתניהו מחפש כל דרך להימלט מהדיון בבית המשפט.

בישראל מתנהלת מלחמת הכל בכל. כולם נגד כולם. רשויות מתקוטטות במקום למקם את גבולות הגזרה. אם ניתן פרשנות למהלך של טראמפ, אין לו כלי להוכחת זיופים בבחירות, ואולי הוא הולך לבית המשפט כהוכחת רצינות. כמובן שבסתר ליבו הוא יודע שבבית משפט בוחנים אחרת את הטענות. שם זקוקים לעובדות, עובדות שמזמן אינן מעניינות אותו, ופוליטיקאים רבים מאוד שפועלים כמוהו בארצות הברית, בעולם, וכן, גם בישראל.

השאלה היא, האם ההפסד של טראמפ הוא אות אזהרה לראש ממשלתנו? לא נראה לי. בנימין נתניהו יודע לזגזג בהצלחה, ואם יהיה צורך ייתן תשר פוליטי למועמד הדמוקרטי שבינואר יהיה נשיא ארצות הברית. ומה הלקח שאנחנו צריכים ללמוד ממה שקורה שם? ראשית לא לקחת צד במערכת בחירות שהיא לא שלנו. הבחירות בארצות הברית הן עניינן של המדינות ושל האזרחים האמריקאים.

כמובן שבסתר ליבו טראמפ יודע שבביהמ"ש בוחנים אחרת את הטענות. שם זקוקים לעובדות, עובדות שמזמן אינן מעניינות אותו, או פוליטיקאים רבים מאוד שפועלים כמוהו בארה"ב, בעולם, וכן, גם בישראל

אבל בראש ובראשונה אסור לנו ללמוד ולחקות את התרבות הפוליטית שהוביל טראמפ. תרבות שהיתה אולי ההצגה הטובה ביותר בטוויטר, אבל היא תרבות לא ראויה, כי לטראמפ לא היה מה לתרום באמת. מדינות דמוקרטיות חייבות לאמץ אתיקה ככלי עבודה נלנבחרי ציבור ואולי כך תשתנה גם התרבות הפוליטית.

מיכאל מירו הוא דוקטור למדע המדינה, עיתונאי למעלה מארבעים שנה, לשעבר מנהל קול ישראל. חוקר ומתעניין בפוליטיקה, חברה, סביבה, מוסר ואתיקה.

כל מי שנשמה ירוקה באפו נאנח לרווחה עם בחירתו של ביידן לנשיא ארצות הברית. אי אפשר להפריז בחומרת המצב שאנו עומדים בפניו עקב משבר האקלים. לפי התרחישים מבוססי המדע, המשבר שם את עתידנו כאן בסכנה. הוכחות לקיומו קיימות כבר בשטח, ואם לא ייעשה דבר למניעתו, הסוף הגרוע ידוע מראש. העשור הקרוב הוא קריטי לפעולה.

כל מי שנשמה ירוקה באפו נאנח לרווחה עם בחירתו של ביידן לנשיא ארצות הברית. אי אפשר להפריז בחומרת המצב שאנו עומדים בפניו עקב משבר האקלים

טראמפ היה "מכחישן אקלים" ידוע. באחד מציוציו המפורסמים בנושא, הוא כתב שהכל הונאה של הסינים. במפגש בקליפורניה בשיא השריפות בקיץ האחרון, תגובתו בעניין הקשר בין השריפות וההתחממות הגלובלית היתה – אל תדאגו, עוד מעט יתקרר פה.

טראמפ הוציא את ארה"ב מהסכם פריז – ההסכם הבינלאומי למאבק במשבר האקלים – והתייחסותו המזלזלת לכל מה שקשור במדע, ובפרט בתחום האקלים, היתה מזעזעת. לפעולתו של טראמפ היה אפקט מצנן על מדינות רבות אחרות, וכל זאת בתקופה שבה היה צורך בפעולה הרבה יותר משמעותית ונחושה להגברת המאבק במשבר האקלים.

ביידן לעומתו, היה נחרץ ביותר – הרבה יותר מכל מועמד קודם לנשיאות ארה"ב – במחוייבותו למאבק זה. הוא היה חד וברור גם בהבנת חשיבות המשבר וגם בנחישות בה הבטיח לטפל בו. בתכנית המעבר שפורסמה על ידי ביידן והאריס, משבר האקלים הוא אחד מ-4 נושאים בעדיפות עליונה, יחד עם משבר הקורונה, הכלכלה, ושוויון בין גזעי.

המחוייבויות שמופיעות תחת תת הסעיף משבר האקלים הן מרחיקות לכת בהחלט – להביא את ייצור החשמל להיות נקי מפליטות פחמן עד 2035, ולהביא תחבורה ציבורית זמינה ונקייה מפליטות לכל האמריקאים. מינוי של ג'ון קרי לממונה על משבר האקלים בממשל ביידן מצביעה על החשיבות האדירה שמיוחסת לו.

את הצהרותיו מרחיקות הלכת של ביידן בהיבט הסביבתי והאקלימי אפשר לפרש גם מכיוון פוליטי. בהיסטוריה של בחירות לנשיאות ארצות הברית, הפסדיהם של אל גור והילארי קלינטון ב-2000 וב-2016 היתה קשורה להתמודדות של מועמדים אחרים, ובעיקר מועמדי מפלגת הירוקים האמריקאית.

הבחירות של שנת 2000 היו הדרמטיות והצמודות ביותר אי פעם. אל גור (סגן הנשיא של ביל קלינטון) הפסיד לג'ורג' וו. בוש, על חודם של 537 קולות בפלורידה. בהקשר של משבר האקלים, היתה לבחירות אלה השפעה מכרעת. גור הפך בהמשך ל"גורו" בנושא האקלים ואף זכה בפרסי נובל ואוסקר על סרטו "אמת מטרידה", סרט שקידם באופן חסר תקדים את המודעות למשבר האקלים.

הפסדו של גור בבחירות יכול להיזקף למועמד מפלגת הירוקים לנשיאות, ראלף ניידר, אשר זכה בכמעט 3 מיליון קולות (2.7% מהקולות הכלליים), מהם כ-100,000 בפלורידה. אין ספק שפרישתו של ניידר מהמרוץ היתה סוללת את דרכו של גור לבית הלבן. על תבוסה זו מלפני 20 שנים המפלגה הדמוקרטית וגם המאבק במשבר האקלים משלמים מחיר כבד עד היום.

הפסד גור בבחירות יכול להיזקף למועמד מפלגת הירוקים לנשיאות, ראלף ניידר, שזכה בכמעט 3 מיליון קולות. על תבוסה זו מלפני 20 שנים המפלגה הדמוקרטית וגם המאבק במשבר האקלים משלמים מחיר כבד עד היום

גם בבחירות 2016, התמודדה ראש מפלגת הירוקים אז, ג'יל סטיין, לנשיאות. היא גרפה למעלה מ-1,600,000 קולות בארה"ב כולה. להזכירכם, ב-2016 הבחירות הוכרעו על חודם של עשרות אלפי קולות בודדים במדינות מפתח כמו פלורידה, וויסקונסין, מישיגן ופנסילבניה. מספר הקולות שגרפה סטיין במדינות אלה היה גדול מהפער בין קלינטון וטראמפ. אולם לא בטוח שאותם קולות היו באמת מגיעים לקלינטון ולכן זה לא ברור באופן מובהק שהיתה זוכה בנשיאות אם סטיין לא היתה מתמודדת.

בסופו של דבר, ההבנה כי המפלגה הדמוקרטית חייבת להתייחס באופן רציני יותר למשבר הסביבתי הגיעה לבחירות 2020 ופגשה זרם פרוגרסיבי חזק בתוך המפלגה. ברני סנדרס, אלכסנדרה אוקסיו קורטז ותומכיהם הרבים הביאו לכך שנושא כמו משבר האקלים תפס מקום מרכזי בסדר היום של המפלגה הדמוקרטית.

עתה נותר לקוות לשינוי אמיתי במאבק במשבר האקלים. עד כמה מהר ייצא ביידן להוביל את יישום הבטחות בחירות אלו – על זאת יצטרך להשיב במעשים.

יעל כהן פארן היתה ח"כ בכנסת ה-20 מטעם "המחנה הציוני" כנציגת "התנועה הירוקה". הובילה בכנסת את נושאי הסביבה והקיימות. כיום מנכ"לית התנועה הירוקה, לשעבר מנכ"לית "מגמה ירוקה" ו"הפורום הישראלי לאנרגיה". השתתפה כמעט בכל וועידות האקלים של האו"ם בעשר השנים האחרונות.

מעט פחות מחמישה חודשים – זה פרק הזמן שיפריד בין טקס ההשבעה החגיגי של ג'ו ביידן בוושינגטון בעשרים בינואר 2021 ובין הבחירות לנשיאות איראן שיערכו ביוני באותה שנה. כיאה למדינה רצינית ומסודרת, ולא מבולגנת כמו ארצות-הברית, באיראן תוצאות הבחירות ידועות מראש ונותנות למנהיגי העולם זמן להיערך להנהגה החדשה. הצפי הוא כי ביוני 2021 ישתלט הזרם השמרני הרדיקלי באיראן גם על מוסד הנשיאות, מוסד בו אחז בשנים האחרונות חסן רוחאני המשתייך לזרם פרגמטי יותר, המכונה גם הזרם הרפורמיסטי. אנשי הזרם השמרני מתנגדים להסכם הגרעין עם המעצמות, בניגוד לקו שהוביל רוחאני ושר החוץ שלו ט'ריף.

לפיכך, תהיה זו חצי שנה עמוסה ורווית מתח, בה שני צדדים שמאוד מעוניינים בכך ינסו להשיב את הסכם הגרעין לחיים: הדמוקרטים בארה"ב מחד והמחנה הרפורמיסטי באיראן מאידך, עבור אלו גם אלו היה ההסכם להישג הגדול ביותר של כהונתם אי אז ב-2015.

תהיה זו חצי שנה עמוסה ורווית מתח, בה שני צדדים מעוניינים ינסו להחיות את הסכם הגרעין: הדמוקרטים בארה"ב מחד והמחנה הרפורמיסטי באיראן מאידך, עבורם היה ההסכם להישג הגדול של כהונתם

לאורה רוזן, עיתונאית העוסקת רבות בתחום הסכם הגרעין, פרסה בפלטפורמה האינטרנטית הליברלית Just Security קריאה לארה"ב להצטרף במהרה להסכם, לפני הבחירות באיראן. לא ברור עד כמה הדברים הללו מוצאים אוזן קשבת אצל הצוות החדש של ביידן, אך קשה להעלות על הדעת פוזיציה גרועה יותר לארה"ב מההמלצות שהובאו במאמר של רוזן. חזרה מהירה להסכם בחודשים הקרובים תוך ביטול הסנקציות, שבעקבותיה השתלטות של השמרנים הרדיקליים באיראן על הנשיאות יכולה להוביל ליציאה מדורגת או מהירה של האיראנים מההסכם. איראן עלולה לחזור למדיניות מתגרה גם בתחום הגרעין, רק שהפעם ללא המחיר שייגבה ממנה בזירה הפנימית ובלחץ הכלכלי החונק, כפי שהיה עם מדיניות הלחץ המקסימלי.

Trust @lrozen to have what I think is the best distillation I've seen of how the Biden camp is likely approaching JCPOA reentry. https://t.co/lLFIaaW0uI

— Esfandyar Batmanghelidj (@yarbatman) November 22, 2020

אך על אף הרצון הניכר של הצדדים, הדרך חזרה להסכם לא תהיה פשוטה כלל. איראן דורשת פיצויים והגבלה של הסמכויות האמריקאיות רק בשביל לחזור להסכם מ-2015, בעוד האמריקאים באופן עקרוני מעוניינים בהסכם רחב יותר שיתייחס לסוגיות נוספות שלא טופלו בהסכם המקורי.

שגריר סעודיה באו"ם עבדאללה אלמעלמי אמר השבוע:

"הסכם הגרעין הוכח ככישלון לעולם כולו. אני לא חושב שמישהו יהיה נאיבי כל כך שיחזור לאותו הסכם".

הדברים מהווים רמיזה סעודית מנומסת לממשל הנכנס. ייתכן שהדברים אינם יותר ממשאלת לב, אך נראה דווקא שמדובר באיתות מצד מדינות ברית "הסכמי אברהם" לממשל ביידן. לא מופרך להניח שהן גם עושות זאת בתיאום זו עם זו: ביום ראשון האחרון התבטא בנושא גם רה"מ נתניהו ואמר כי יש להימנע מלחזור להסכם הקודם.

שגריר סעודיה באו"ם התבטא נגד חזרה להסכם הגרעין, ונראה כי מדובר באיתות מצד מדינות ברית "הסכמי אברהם" לממשל ביידן. לא מופרך להניח שהן מתואמות בענין: גם נתניהו התבטא כך בשבוע שעבר

החותם האזורי של טראמפ במזה"ת

ניתן לומר דברים רבים על מדיניות המזרח התיכון של טראמפ, אך הטענה שאין חשיבה או היגיון מסדר מאחוריה היא תמוהה. טראמפ חולל שינוי אזורי אדיר, באמצעות פעילות עקבית וברורה: שימוש ב"פרוקסי" של בעלות ברית כחלק מהשאיפה לצמצום הנוכחות האמריקנית בשטח, תוך חיזוק בנות הברית והעצמתן.

במקביל, שימוש בלחץ כלכלי כמנוף מרכזי אל מול גורמים בעיתיים בזירה – המשטר הסורי, גורמים לבנונים וכמובן האיראנים. כתוצאה ממדיניות זו התעצבה הברית בין ישראל למדינות המפרץ, במה שכנראה יהיה החותם המשמעותי ביותר של מורשת טראמפ וממשלו באזור.

בניגוד לאמירות חסרות בסיס שנאמרו בתקשורת הישראלית, ההסכמים האזוריים אינם בדרך להתפורר בתקופת ביידן. נהפוך הוא – הם יועדו לרגע הזה. לא בכדי ייתכן שהבחירה בביידן תגיש לטראמפ את ההישג הגדול ביותר של מדיניות החוץ שלו – הסכם כינון יחסים בין ישראל לסעודיה.

הסעודים מודאגים מהאמירות שנזרקות לכיוונם מביידן ואנשיו. הרגישות המופגנת של הנשיא הנבחר ויועציו לסוגיות זכויות אדם בסעודיה מעוררת חשש כבד בריאד, בוודאי כשמוסיפים לכך את הנכונות המוצהרת של הממשל החדש לפשרות מול משטר האייתולות. מאז השלום עם מצרים יודעים מנהיגי ערב כי הדרך לייצוב וחיזוק הקשרים עם וושינגטון עוברת בירושלים. הדור הצעיר בהנהגה הסעודית – קרי מחמד בן סלמאן – מבין את הצורך ביחסים עם ישראל על מנת לשמר את מעמדם ולמזער נזקים אפשריים מצד ממשל ביידן, לצד ההיבטים הכלכליים והביטחוניים של יחסים אלו.

אנתוני בלינקן, מזכיר המדינה הבא. קרא ל"הערכה מחודשת" של הקשר עם סעודיה (צילום: Times of Israel)

לכל זה יש משמעות רבה גם ביחס להסכם הגרעין. אם ההתנגדות להסכם ב-2015 הייתה קולנית וקשה, מה שצפוי ב-2021 יהיה על אחת כמה וכמה – ברית מדינות המפרץ וישראל הן אופוזיציה חזקה מאוד להסכם שאף ממשל אמריקאי לא יכול להקל בה ראש.

הטענה שאין חשיבה או היגיון מאחורי התנהגות טראמפ במזה"ת תמוהה. טראמפ חולל שינוי אזורי אדיר בפעילות עקבית: "פרוקסי" של בעלות ברית לצמצום הנוכחות האמריקאית והעצמתן. ולחץ כלכלי כמנוף

פופוליזם מהפכני שרחוק מכל ערך שמרני

בזמן שבכירי ממשלו, כדוגמת מזכיר המדינה פומפאו, מנסים לשמר את הישגיהם בשנים האחרונות ואולי בכך סוללים את דרכם לקמפיין 2024, דונלד טראמפ ממשיך לקרוא תיגר על המוסדות הדמוקרטיים והליך הבחירות.

אירוני שנשיא שעמד לאורך הקיץ וביקש להגן על הסמלים והמוסדות הלאומיים כמו המשטרה, הדגל וההיסטוריה האמריקאית פועל כעת כאחרון האנרכיסטים ומסרב להכיר בתוצאות, ללא שום עילה רצינית נראית לעין. כדי להפוך את התוצאות, טראמפ צריך להוכיח קונספירציה בקנה מידה שלא היה כדוגמתו; ובעוד עתירותיו נדחות אחת אחרי השנייה, הוא ממשיך לשחוק את האמון בהליך הדמוקרטי.

הפופוליזם המהפכני הזה רחוק מכל ערך שמרני ועשוי להוות סכנה ממשית לאמון הציבור במוסדות המדינה. הוא גם מעיד על תהליך עמוק הרבה יותר שעובר על המפלגה הרפובליקאית וציבור תומכיה, תהליך שאינו זר גם לימין הישראלי. שמרנות אינה יכולה להתבטא ביצר מהפכנות אגרסיבי נגד "דיפ סטייט" קיים או מומצא.

המועמד הבא של המפלגה הרפובליקאית יצטרך לייצג את העקרון השמרני בדבר המידה הטובה קצת יותר מהנשיא היוצא. עם זאת, נראה שגם הפעם המערכת האמריקאית יציבה מהאוחזים ברסן השלטון: מנהלת ה-GSA האמונה על תהליך העברת השלטון עדכנה הבוקר (24.11) כי הרשות תחל בתהליך העברת הסמכויות לממשל הנכנס. עד ה-20 בינואר, בסופו של דבר, תתבצע העברה שלווה של השלטון לממשל ביידן.

יחס הציבור הערבי בישראל ויחס נבחריו לשינויים האזוריים

לסיום, קשה להתעלם מיחסם של נבחרי הציבור הערביים בישראל לשינויים ההיסטוריים המתחוללים באזור. סביר להניח שמרבית הציבור הערבי תומך בהסכמי אברהם וייהנה מיתרונותיהם המעשיים בהיבטים רבים, אך נבחרי הציבור שלו ממשיכים להישמע כדוברים של משמרות המהפכה.

קשה להתעלם מיחס נבחרי הציבור הערביים בישראל לשינויים ההיסטוריים באזור. סביר שרוב הציבור הערבי תומך בהסכמי אברהם וייהנה מיתרונותיהם המעשיים, אך נבחריו ממשיכים להישמע כדוברי משמרות המהפכה

חברת הכנסת עאידה תומא סלמאן הוציאה הודעה בעקבות הפגישה החשאית של נתניהו עם בן-סלמאן ובה האשימה אותם ואת טראמפ בחרחור מלחמה ובדרדור האזור להסלמה, שבא לידי ביטוי בהפצצות האחרונות בסוריה. הנחרצות בה מגינה תומא-סלימאן על שלוחי הטרור האיראנים ומגנה את פריחת השלום האזורית בעודה יושבת בכנסת ישראל, מבהירה פעם נוספת שלא נס ליחו של הסלוגן שתבע ג'ורג' אורוול בספרו 1984:

war is peace, freedom is slavery, ignorance is strength

נדב חכם הוא סטודנט לתואר שני באוניברסיטת חיפה בתוכנית רודרמן ללימודי יהדות ארה"ב. סיים תואר ראשון בהצטיינות באוניברסיטה הפתוחה בהיסטוריה ומזרח תיכון. בוגר יחידה 8200, ובוגר תוכניות של קרן תקווה (בארה"ב). בלימודי התואר הראשון עסק רבות ברעיונות שבבסיס הסיפור ההיסטורי - הן בעולם האסלאם על זרמיו הפוליטים והדתיים והן בעת החדשה בעולם המערבי מהנאורות ועד הפוסטמודרניזם. מביט בעולם בעניין ומנסה לחשוב, לנתח ולהבין לאן המים זורמים.