משבר הקורונה מלווה אותנו כבר שמונה חודשים, תקופה שכבר לא יכולה להיחשב כתקופת חסד לצורך עיכול, למידה, התנעה או תכנון. אחרי שמונה חודשים היינו מצפים למצוא כבר מערכת שפועלת, כזו שמסוגלת לתת מענה גם אם לא מושלם, אבל מענה.

משבר הקורונה מלווה אותנו כבר 8 חודשים, תקופה שלא יכולה להיחשב כתקופת חסד לצורך עיכול, למידה, התנעה או תכנון. אחרי 8 חודשים היינו מצפים למצוא כבר מערכת פועלת, שמסוגלת לתת מענה

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

בזמן הזה, בו יש סגר אחרי סגר והרבה משפחות בבידוד, ילדים רבים ברחבי ישראל לא מגיעים למוסדות החינוך. רובנו עסוקים בניתוח הלמידה מרחוק ומקרוב, ניתוח המענים הרגשיים שמקבלים הילדים, בדיקת שיעורי תחלואה וסגירת עסקים, אבל לא רואים את אותם אלפי ילדים שנמצאים הרבה מאחור. ילדים שזכו לקבל ארוחה חמה ומזינה אחת ליום, בזכות הגעתם למערכת החינוך.

לאט לאט, כמו ניצנים שפרחו אחרי הגשם, עוד ועוד משפחות בישראל נכנסות למעגל העוני. מבלי ששמנו לב, רבים ממכרינו איבדו את מקומות העבודה שלהם ואינם מתפרנסים. למעשה, מעגל הילדים הרעבים גדל וגדל אבל אף אחד לא מודד אותו, טומנים את הראש בחול ומעדיפים לא לדעת את הנתונים.

תקציב משוריין קיים על פי חוק לטובת מפעל ההזנה של משרד החינוך. אך מאות אלפי ילדים שקיבלו ארוחה מזינה ולא מקבלים אותה עוד, אינם מקבלים את המגיע להם על פי חוק. משרד החינוך טוען כי הוא יודע לטפל רק במקרים בהם מוסדות החינוך פתוחים ולמעשה הכספים אינם מנוצלים, אינם עוברים לאף אחד וילדים רבים נשארים רעבים.

משבר הקורונה הביא איתו כידוע לא מעט יתרונות בייעול תהליכים, טכנולוגיות, חדשנות דיגיטציה, אבל לא – על משרדים ממשלתיים זה כנראה לא עובד. הייתכן שמאות מיליוני שקלים משוריינים לארוחות עבור ילדים שזקוקים לארוחה חמה ומזינה אך אין מי שיאסוף את הנתונים וינסה לחשוב מחוץ לקופסה איך להעביר אליהם את הארוחות?

הרי לא מדובר על מצב שצריך להשיג תקציב. התקציב קיים ומשוריין. הייתכן שמשרד החינוך לא מתעניין באותם ילדים וסבור כי זה מחוץ לגבולות הגזרה שלו? איך נכשלנו ככה בהבנת תפקידה של מערכת החינוך?

תקציב משוריין קיים על פי חוק לטובת מפעל ההזנה של משרד החינוך. אך מאות אלפי ילדים שקיבלו ארוחה מזינה ולא מקבלים אותה עוד, אינם מקבלים את המגיע להם על פי חוק

משבר הקורונה הביא איתו גם הרבה דינמיות. האם מערכת החינוך היא כה מיוחדת ויציבה, שאין מי שרואה כי ישנם מאות אלפי תלמידים נוספים שזקוקים לארוחה חמה ומזינה?

בשנת 2020 עם כל הטכנולוגיות הקיימות בעולם איסוף נתונים הוא תהליך פשוט. אולי סיזיפי מעט אבל פשוט. על מנת להגיע למיפוי של התלמידים הרעבים, הישנים והחדשים, צריך בסך הכל לפנות אל בתי הספר ברחבי הארץ ולבקש את הנתונים. משרד החינוך פונה אל בתי הספר השכם וערב, בנושאים שונים. מדוע במקרה זה, הדבר כה מסובך? כנראה שלעולם לא נבין זאת.

בסופו של יום מאות אלפי ילדים רעבים ברחבי הארץ נתמכים בעמותות שונות ובהורים נפלאים שמתרימים עבורם מזון. אנו ההורים יוצאים אל הרחובות ואוספים מזון יבש וטרי כדי לחלק לאותן משפחות שנקלעו למצוקה. אנו לגמרי לקחנו את המושכות של המבוגר האחראי, בזמן שמשרד החינוך מנסה לגלגל את האחריות אל משרדי ממשלה אחרים.

בינתיים מתקיימות ועדות כנסת כמעקב אבל אין על מה לעקוב כי לא קורה כלום. שמונה חודשים לא קורה כלום. כלום. מיליוני שקלים שוכבים בקופה, משרד החינוך לא מכיר באחריות שלו, משרדים אחרים לא מצליחים לקחת אחריות והילדים מה? הילדים נשארים רעבים.

מי מאיתנו יכול לסבול את המחשבה על ילד רעב? ילד שקם רעב. ילד שהולך לישון רעב.

אין פה מקום לסבלנות, אין פה מקום לאורך רוח. משרד החינוך צריך להתעורר ומהר. לאסוף את הנתונים תוך ימים ספורים. לפעול לאלתר להעברת הכספים לרכישת מזון לכל אותם ילדים רעבים, גם כאלו שלא היו מורגלים לקבל ארוחה במערכת החינוך. צריך למדוד את הנתונים ללא חשש, להראות תמונה לאומית אמיתית ומציאותית, קשה ככל שתהיה, אין לאן לברוח.

מתקיימות ועדות מעקב בכנסת אבל אין אחרי מה לעקוב כי לא קורה כלום. 8 חודשים לא קורה כלום. כלום. מיליוני שקלים שוכבים בקופה, משרד החינוך לא מכיר באחריותו, והילדים מה? נשארים רעבים

וכאילו שכל זה לא מספיק, כעת מחליטים שילדי הצהרונים, בעיקר כתות ג', לא יוכלו להמשיך בצהרון משיקולים כלכליים ולכן תלמידים רבים לא יוכלו עוד לקבל מסגרת המכילה ארוחה חמה ומזינה. במילים אחרות, המספרים שוב גדלים ואף אחד לא מודד, כי אף אחד לא רוצה לדעת. מקצצים – כי צריך, לא משנה על חשבון מה זה קורה.

אלו לא ימים של שגרה, אלו לא ימים שבהם ניתן לשקוט על השמרים. כל יום שעובר הוא חיים עבור ילד, עבור משפחה. אסור לזלזל בחיים האלו, אסור למנוע מהם את הדבר הכי בסיסי. מזון. הם זקוקים לזה בשביל לחיות, לתפקד.

הנהגת ההורים הארצית בשיתוף האוניברסיטה העברית ומשרד הבריאות הפיצו שאלון מחקרי בנושא שינויים בתזונה לאור משבר הקורונה אשר מטרתו לתת תמונת מצב לאומית על היקף הילדים אשר זקוקים נכון להיום לארוחה חמה ואינם מקבלים כזו. השאלון פתוח למענה, נודה להפצתו.

זה החיים של הילדים שלנו. הם חיים בשקט, בצללים, כי אף אחד לא רואה אותם. והם בשקט, רעבים, כבר שמונה חודשים. שמונה.

סיגל שפיץ טולדנו היא אמא ל-4 מגבעתיים, נשואה לחיים, רו"ח עצמאית בתחום הביקורת והבקרה הפנימית, ניהול סיכונים ואבטחת מידע. מרצה לביקורת במסלול האקדמי של המכללה למנהל. בוגרת תואר שני MBA עם תזה מחקרית בתחום הפרטיות. בעלת תעודת הוראה. פעילה חברתית בעיקר בתחום החינוך, משמשת כיו"ר ועד ההורים של גבעתיים, יו"ר ועד הגנים הארצי וראש צוות מוגנות של הנהגת ההורים הארצית. משמשת גם כיו"ר ועדת הביקורת של עמותת תודעה העוסקת בפגיעה וניצול מיני.