מהן עובדות? לכאורה אין דבר פשוט מלענות על שאלה זאת. עובדות הן מסד הנתונים שאפשר לסמוך עליו – הראיות, האמת, מה שנכון, מה שאין עליו ויכוח. התשתית לכל דיון, הבסיס לכל פרשנות, האדמה בתחתית העציץ שרק אם היא טובה אפשר להצמיח מעליה פרח.

עובדות הן גם הישות החבוטה ביותר של העידן האומלל הזה. מה שנראה פעם יחסית ברור ("כתוב בעיתון", "שודר במבט", "נמסר באופן רשמי") יש להילחם עליו עתה בחירוף נפש, כדי למנוע את גוויעתו בטרם עת. ללא העובדות – או לפחות מה שנשאר מהן – נדמה לעיתים שהעולם הזה ייחרב ורמצי הדמוקרטיה האחרונים יכבו.

לא בכדי התגייסו כלי התקשורת בשנים האחרונות כדי להילחם בפייק לסוגיו באמצעות "בדיקת עובדות". אפילו הרשתות החברתיות הצטרפו בבחירות האחרונות והוסיפו התרעה מהפכנית לצד שקריו של נשיא ארה"ב היוצא דונלד טראמפ  – דיסקליימר שהבהיר שדבריו אינם, ובכן, עובדות.

התקווה היא שהקורא יבחר להאמין לסוכן העובדות (העיתונאי, הרשת החברתית, המומחה) במקום לפייקר. ומכיוון שהוא מאמין לסוכן העובדות, הוא יחדל לומר משפטי כזב כמו "שמעתי שהלכו לאיבוד 8 מיליון קולות בתוך תיבה איפשהו בפנסילבניה".

למאמץ הבינלאומי הזה הצטרפו בשבוע שעבר (יש יפטירו "סוף סוף") גם ארגוני החדשות בישראל. אלה שבימים כתיקונם זוללים את שקריו של נתניהו בשידור חי ופולטים אותם אחר כך באמצעות רייטינג; אלה שמבכרים משום מה את ויכוח הסרק בפאנלים על פני מסד הנתונים היבש, המשעמם לכאורה, שצריך להטרים לאותו הוויכוח כדי שבכלל תהיה לו משמעות; אלה שמבחינתם "דיון מעניין" הוא התכתשות בין גיא פלג לבועז ביסמוט, במהלכו לא נאמרות כמעט שום עובדות אבל לעזאזל עם אלה – איזה אקשן יהיה בפריים טיים של שישי בערב.

חדשות 13 בחרו בנאומו של ראש הממשלה בנימין נתניהו ברביעי האחרון – שנישא בתגובה להצהרתו של שר הביטחון בני גנץ על הכוונה לפרק את הממשלה – כמעין פיילוט, ובאמצע הנאום שילבו דיסקליימר אחד בודד (אבל חתרני) שבו למעשה הצהירו שנתניהו, אפעס, משקר.

בדיקת העובדות של חדשות 13 במהלך נאומו של בנימין נתניהו, 2 בדצמבר 2020 (צילום: צילום מסך, ערוץ 13)

"מה נאמר", נכתב בכותרת השקופית שהופיעה לצדו של ראש הממשלה במשך דקות ארוכות – "נתניהו: כחול לבן מפרים את ההסכם הקואליציוני". זה השקר, הבדיה, בעוד ש"העובדות" הן: "הליכוד הפר את סעיף 30 של ההסכם הקואליציוני, שקבע העברת תקציב דו-שנתי".

הניסוי הזה התרחב בעמוד 3 של "ידיעות אחרונות" של היום למחרת, שם כבר שובצו שורה ארוכה של אמירות מנאומו של נתניהו לצד "העובדות" הנכונות. בידיעות כמו גם בערוץ 13 נמנעו מלכנות את דבריו של נתניהו "שקרים" והשאירו את ההחלטה בנושא זה בידי הצופה או הקורא. אבל ההיקש בעידן של מלחמה בפייק ניוז היה ברור: העובדות שאנו מציגים הן הנכונות, ודבריו של ראש הממשלה אינם כאלה.

עיתוי בעייתי, ביצוע לקוי

התגובה במחנה חובבי האמת הייתה אקסטטית: תחושה של התעלות, כאילו בין-לילה הצטרפנו לחבר העמים הנאורים, לאומת סי-אן-אן שבה מתעסקים בעיקר במקום בקשקושים; שבה לא מאפשרים למנהיג לחטוף את המשאב הציבורי של האמת ולנכס אותו לצורך העברת מסרי כזב הפוגעים בזכות הציבור לדעת. גם אני הצטרפתי למאמץ הקולקטיבי המתעלף מהתלהבות.

אך יום-יומיים חלפו, ההתלהבות שככה ואני מודה שבראייה לאחור, המהלך של חדשות 13 ושל ידיעות אחרונות הותיר בי תחושה חמוצה משהו. אני כבר לא בטוח שעשינו שירות גדול כל כך למעמדן של העובדות במהלך החצי-אפוי הזה. ואני ממש לא חושב שראוי שהיחס העתידי אליהן יראה כך.

קודם כל, העיתוי. צר לי לאכזב, אבל הנאום הספציפי הזה של נתניהו לא היה מהשקריים שלו. למעשה, הוא היה נאום טיפוסי של פוליטיקאי גאה שיודע לעשות מניפולציות וספינים ולהאשים את היריב. זה לא נדיר וזה עדיין לא מהווה "פייק". אם כבר, זאת פוליטיקה מטופשת וילדותית שבה כל צד זורק על השני את האחריות. בנאום הזה לא נאמרה אף אמירת פייק אמיתית, מהסוג שראשך בוער ואוזניך ניצלות בעטיה.

נתניהו אף חרג ממנהגו הוותיק ואיפשר לשאול שאלות בתום הנאום, כלומר הפך את ההצהרה המונוליתית הקבועה לשיח עם העיתונות – שיח שבמסגרתו אפשר לשאול אותו שאלה כמו "מדוע אתה מטעה את הציבור כשאתה אומר שכחול-לבן הפרו את ההסכם", למשל. ואם אפשר לשאול – לא עדיף?

בנימין נתניהו במסיבת עיתונאים אחרי שהצעת החוק לפיזור הכנסת עבר בקריאה טרומית, 2 בדצמבר 2020 (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

חשוב מכל, בדיקת עובדות חייבת להיעשות בקונטקסט המדויק ביותר שהז'אנר מאפשר. "בודק העובדות" חייב להפגין בקיאות מקסימלית גם בניואנסים, לא רק בתמונה הגדולה. התיקון בחדשות  13 וחלק מהתיקונים בידיעות לא עמדו בסטנדרט הזה, ויכולים בהחלט להתפרש (לפחות על ידי חלק מהציבור) כקטנוניות, הפרזה או סטנדרטים כפולים.

ההבדל התהומי בין "שקרי" ל"מטעה"

אני מרבה לצפות בהנאה מרובה בפאקט-צ'קינג של סי-אן-אן בתקופת בחירות. מה שמעניין בתהליך הבדיקה והתיקון, שלרוב מלווה עימותים או אירועים תקשורתיים מרכזיים, הוא הרצינות התהומית שבה מתבצעת המשימה. נכון שפעם אחת נאומו של נשיא ארה"ב נקטע באמצע, אבל המהלך הזה נשמר להזדמנות יוצאת דופן שבה הנשיא הכריז על עצמו כמנצח בבחירות שלמעשה הפסיד. בשאר המקרים מקפידים לתקן במסודר, במדויק, ובהקשר המלא.

אם נתניהו יכריז בבחירות בהן הפסיד כי ניצח – אני לא רק בעד לעצור את השידור, אני בעד לחטוף אותו מידיו. אם יכריז שוב שהערבים נוהרים לקלפיות באוטובוסים של השמאל או יכפיש אוהדי כדורגל על לא עוול בכפם, או יודיע שיותר ממאה שוטרים נדבקו בקורונה בהפגנות מול ביתו – יש להבהיר בזמן אמת שמדובר בשקר וכזב. בלי תירוצים.

אבל רוב השקרים הם שקרים קטנים יותר, חמקמקים. פחות נחרצים ובכל זאת חשובים מספיק בשביל להקדיש להם מעט יותר מחשבה. בסי-אן-אן, בדיקת העובדות נעשית על ידי צוות עיתונאי נפרד (ולא על ידי הפרשן הפוליטי הקבוע, שלו הטיות סיקור טבעיות) וכוללת אבחנות דקות וחשובות בין סוגות שונות של הפרת עובדות.

רוב השקרים הם שקרים קטנים יותר, פחות נחרצים. בסי-אן-אן, בדיקת העובדות נעשית על ידי צוות עיתונאי נפרד וכוללת אבחנות חשובות בין סוגות שונות של הפרת עובדות

בקצה האחד מצויות הצהרות כמו "false" או "lie" – הצהרה כוזבת או שאינה נכונה בעליל, בדומה להצהרתו החוזרת ונשנית של טראמפ כי "מיד עם התפרצות הקורונה סגר את הגבולות עם סין".

בדיקת עובדות בסי-אן-אן אחרי נאום דונלד טראמפ (צילום: צילום מסך, סי-אן-אן)

פחות אסונית היא הצהרה אשר מוגדרת כ-misleading  – "הצהרה מטעה" – למשל הצהרתו של נתניהו מלפני חודשיים לפיה מדינות אירופה כבר נתונות בסגר, בעוד מדינות אלה היו רק בשלבי העוצר החלקי.

גם בהטעיות יש מדרג: partly correct  היא הצהרה שחלקה נכון, אך חלקה השני שגוי, או מושמט  – וכזו היא כנראה הצהרתו של נתניהו על אשמת כחול-לבן בהפרת ההסכם הקואליציוני.

החלוקה למדרגים היא חלק מהתענוג בהאזנה לבדיקת עובדות מקצועית, כי היא מאפשרת לייצר אימה אמיתית וכנה משקרים של ממש, וחשש שקול מהטעיות. בדיוק כמו שצריך להיות בעבודה עיתונאית נורמלית.

החלוקה למדרגים היא חלק מהתענוג בהאזנה לבדיקת עובדות מקצועית, כי היא מאפשרת לייצר אימה אמיתית וכנה משקרים של ממש, וחשש שקול מהטעיות. בדיוק כמו שצריך להיות בעבודה עיתונאית נורמלית

בישראל, אגב, ראוי לציון המיזם "המשרוקית" שהחל כאתר עצמאי והפך לפני כשנתיים לחלק מאתר "גלובס". צוות תחקירים של המשרוקית, בכללם סטודנטים מאוניברסיטת תל אביב, בוחנים הצהרות של פוליטיקאים מכל המחנות באופן יומיומי, מביאים את הרקע וגם את השורה התחתונה – מ"נכון", דרך "נכון חלקית" ועד "לא נכון".

אז כמה זמן החזיקה ממשלתו של נתניהו?

בזמן אמת, במהלכו של נאום, אין זמן ויכולת לבדוק דקויות. בדיעבד, בהחלט ניתן לטעון (כפי שידיעות אחרונות היטיבו להטעים למחרת) שגם כחול-לבן הפרה סעיפים מסויימים בהסכם הקואליציוני בכך שסירבה להקים צוות שיבחן את שיטת המינוי של בכירים. הקביעה הזאת הופכת דווקא את הדיסקליימר של חדשות 13 למטעה בדיעבד.

לכן הכתוביות האלה מיותרות. הן טקטיקה שמזמינה טעות על גבי טעות. במקרה שמדובר בשקר כה גס, חצוף ומרושע (כמו בנאום טראמפ), עדיף כבר לקטוע את השידור ולהשמיע את האמת מהאולפן, באקט דרמטי שיעביר מסר חד וברור.

לידיעות אחרונות היה את פריבילגיית הזמן שחלף מאז הנאום ועד לסגירת העיתון כדי לברור ולדגום את האמירות המתאימות ולשים אותן בקונטקסט ראוי. אבל גם העיתון נמנע מלאבחן סוגות שונות של אמירת אי-אמת, ושם את כולן באותו הסל: השקריות, המטעות, החלקיות או הסתמיות משכשכות יחדיו בבריכת הפייק.

כך, למשל, כאשר נתניהו התפאר כי ממשלתו הקודמת "החזיקה חמש שנים תמימות" הבהיר העיתון כי "הממשלה הקודמת החזיקה שלוש וחצי שנים בלבד". אבל כמו שהעירו עיתונאים, ובצדק, אם לוקחים בחשבון גם את ממשלות המעבר שהיוו בעצם המשך ישיר לממשלת נתניהו שהוקמה ב- 2015, אזי חמש שנים אינן שקר, לכל הפחות פרט שדורש הקשר מדויק.

הממשלה ה-34, בראשות בנימין נתניהו, ביום ההשבעה ב-19 במאי 2015 (צילום: אבי אוחיון/לע"מ)

במקרה אחר נזף ידיעות אחרונות בנתניהו ברוח פובליציסטית, המתאימה למאמרי דעה ולא לבדיקת עובדות: נתניהו ציין כי "ראינו את העמותות שעוזרות לחולים, למבודדים, ראינו את הטוב בעם הזה", והעיתון ניסה לסתור את דבריו באמירה, "עמותות החסד פעלו רבות בעיקר בגלל שהמדינה לא העבירה תקציב ולא תפקדה".

זו הערה הגיונית וחשובה, אך היא אינה סותרת את טענתו של נתניהו על "הטוב בעם הזה", וכאמור אין לה מקום במדור בדיקה של עובדות. אפשר לכתוב מאמר שבו מתגוללים על אי העברת התקציב שמאלצת עמותות לתפוס את מקומה של המדינה.

כשנתניהו ציין כי "אנחנו מייצרים יצור עצמי במכון הביולוגי שלנו", ידיעות מיהר לקפוץ ולהדגיש כי  "העובדות" הן ש"המכון הביולוגי נטול כושר יצור". זה נכון, וההערה הזאת חשובה, אבל ספק אם נתניהו התכוון פה להטעות באמת. יותר הגיוני שכינה את הפעילות במכון כ"מייצרים" בגלל הפיתוח.

כשנתניהו ציין כי "אנחנו מייצרים יצור עצמי במכון הביולוגי שלנו", ידיעות מיהר לקפוץ ולהדגיש כי  "העובדות" הן ש"המכון הביולוגי נטול כושר יצור". זה נכון, אבל ספק אם נתניהו התכוון פה להטעות באמת

ושוב, אם העיתון היה מקפיד לקרוא לילד בשמו – למשל "נתניהו מעט מטעה כאשר הוא מצביע על תפקודו של המכון הביולוגי" – האפקט היה מדויק יותר.

ראש הממשלה בנימין נתניהו מקיים שיחת וידאו עם אנשי המכון הביולוגי בנס ציונה בעקבות התקדמות המכון לקראת השקת חיסון לנגיף הקורונה (צילום: קובי גדעון/לע"מ)

אמירות אחרות של נתניהו – כמו הטענה כי כחול-לבן אומרת דבר אחד בממשלה ומצביעה הפוך בכנסת – לא נבדקו, וחבל. דווקא בדיקה אמפירית של הצבעות כחול-לבן הייתה מספקת הזדמנות עבור העיתונות להוכיח מה המשמעות של עובדות חפות מאינטרסים או מרגשות.

הנזק של ההתייחסות לבדיקת עובדות כגימיק, משהו שעושים כלאחר יד או באופן פומפוזי כי עכשיו זה מאד פופולרי ומגניב, הוא גדול פוטנציאלית יותר מאשר אי-תיקון העובדות כלל.

אם המטרה של תיקון עובדות היא חינוך הציבור לצריכת עיתונות אחראית ורצינית – כזאת שמתייחסת לעובדות כאל הגביע הקדוש של ההשתתפות בשיח הציבורי – אז המהלך של חדשות 13 וידיעות אחרונות הוא בבחינת חרב פיפיות.

אנחנו התחלנו קודם עם בדיקת עובדות pic.twitter.com/n2cVssP2og

— ארץ נהדרת (@Eretz_Nehederet) December 3, 2020