לקראת שידור הסדרה "לבנון – גבולות הדם" פוסט ראשון של איתי לנדסברג נבו, מיוצרי הסדרה.
כאשר הרמטכ"ל רפאל איתן אמר, עם פרוץ המלחמה בלבנון, שהיא "המלחמה על ארץ ישראל", רבים לעגו לטיפשותו. אבל הוא אמר את האמת הפשוטה. הקשה. האמת הפוליטית. לא הצבאית.
איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.
שלל צילומי היח"צ של הזוג בנימין ושרה נתניהו מוושינגטון מציגים עובדה ברורה: בראשות ממשלת ישראל עומדים שניים. לא אחד. אחד נבחר ואחת נדחפת, כופה, משתלטת ושולטת בבעלה ראש הממשלה.
אי אפשר להכחיש את התמונות. הגברת שרה נתניהו יצאה ראשונה מהמטוס ללחוץ ידיים לצוות השגרירות, לפניו, עד שהעירו לה והיא פינתה לו את הכבוד. היא פרסמה ראשונה תצלומים מהמטוס ודיווחה שהיא ("אני רעיית ראש הממשלה" בניסוח שלה) משוחחת עם אימהות החטופות.
איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.
תושבי שדרות תקועים בלי רכבת עד לניצחון המוחלט
התחקירים על המחדל של ה-7 באוקטובר, שימשיכו להתפרסם במהלך השבועות הקרובים, יתמקדו, מטבע הדברים, בכשלים של ההתנהלות הפיקודית. ניחשף לפרטים רבים הנוגעים לאופן ההיערכות, להתעלמות מהמידע הקריטי שהצטבר אצל הגורמים השונים, ולאי-התגובה לקריאות המצוקה שהגיעו מרחבי העוטף.
למול גודש הפרטים נחזור ונשאל כיצד התעצב העיוורון הארגוני בהבנת הסימנים המוקדמים, והמחסום המחשבתי שמנע את הבנת גודל הזוועה שהתרחשה מעבר לגדר בקיבוצים.
מומחית לאתיקה ניהולית יישומית. משלבת זה שנים בין הוראה באקדמיה בתחומי הניהול והאתיקה לבין פיתוח והכשרת מנהלים. כיום, מרצה באוניברסיטת רייכמן בתוכנית "משפטים וממשל" בצה"ל לסגלי פיקוד בכירים ולמנהלים בסקטור ציבורי ועסקי. ספרה "צלילה במים עכורים - פרשת הצלילות בקישון כתופעה ארגונית" יצא לאור בהוצאת פרדס (2021)
"ישראל נלחמת על קיומה. היצירה היא החלק שלי במלחמה על הארץ"
מישהו יכול לכתוב לי הודעה משמחת ומחממת את הלב? כותבת אישה מודאגת ממרכז הארץ. זה מזכיר לי אמרה בערבית על אנשים מדוכדכים המבקשים מראש הכפר: "ספר משהו משמח – אפילו שקר".
בני אדם השרויים במצוקה זקוקים לעיתים למישהו שישפר את האקלים, יעלה את מצב הרוח ויפיח תקווה. מישהו ללכת אחריו, להאמין ביושרו, לישון בשקט כשיודעים שהוא מצוי על ההגה.
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ביום השני של מלחמת לבנון הראשונה הייתי ילד בן 16 שראה יותר מדי פעמים את הסרט וודסטוק, זוכר וזוכרים לי אמרתי לחברי לכיתה שלבנון תהיה ויאטנם של ישראל.
שלוש שנים לאחר מכן גם אני כבר הייתי כבר בין אותם שהתמודדו עם הסוריאליזם הלבנוני, הפחדים, המוות, הטירוף, ולאחר מכן מייד האינתיפאדה הראשונה שאתמול היה 33 שנה לתחילתה, ראיתי את הפרק הראשון והבנתי שישראל היא תושבת של כבוד בשכונה המפוקפקת הזו שנקראת המזרח התיכון.
הדהים אותי הקשר הישיר בין הנוצרים לבין ממשלות ישראל השונות עוד בטרם מלחמת לבנון, הקשר הזה מהדהד לי חזק את היותנו חלק מהטרוף הזה של המזרח התיכון.
כשפרצה המלחמה בלבנון, היה לי ברור ש-40 הק"מ הם שקר. היו לי ויכוים איומים, כולל עם מי שהיה חבר שלי אז והיום בעלי. שבועיים אחרי החתונה, נקרא בעלי למילואים בלבנון. גרתי אז בתל אביב והנתק בין החזית לעורף היה גדול מנשוא. הוא שירת באזור צור וצידון. לא היהו אז פלאפונים. שלושה שבועות לא שמעתי ממנו ובעיקר שמעתי על הרוגים ופצועים. לא ישנתי, לא אכלתי ובעיקר זעמתי. חברתי שלחה את החבר שלה לטיול באירופה אחרי שחזר מזועזע כשראה את ההתגרות בסורים. מלחמת יש ברירה שפילגה את החברה הישראלית. לעולם לא אשכח את יעקב גוטרמן האצילי , שאיבד את בנו רז על הבופור (עם הופעה מבישה של ראש הממשלה דאז מנחם בגין) ,שהפגין נגד המלחמה וזכה לנאצות. גם הוויכוחים שניהלתי עם ארז גרשטיין, בן קיבוץ של בעלי, בהם תמך תמיכה מוחלטת במלחמה הארורה הזו ומה היה הסוף כולם יודעים. במלחמה הזו והמשכה איבדנו את מיטב בנינו, הצמחנו את חיזבאללה ולא פתרנו את הבעיה הפלסטינית. חור שחור ונורא.