ממשלות איוולת ודם

"לבנון: גבולות הדם"
"לבנון: גבולות הדם"

לקראת שידור הסדרה "לבנון – גבולות הדם" פוסט ראשון של איתי לנדסברג נבו, מיוצרי הסדרה.

כאשר הרמטכ"ל רפאל איתן אמר, עם פרוץ המלחמה בלבנון, שהיא "המלחמה על ארץ ישראל", רבים לעגו לטיפשותו. אבל הוא אמר את האמת הפשוטה. הקשה. האמת הפוליטית. לא הצבאית.

*  *  *

ממשלות לא רוצות לחשוף את מערומיהן, את טיפשותן, את איוולתן ואת מסעות המוות והדם שבהם הן מובילות את אזרחיהן. באזור הלא דמוקרטי שלנו אי אפשר לדרוש גילוי כזה מממשלות לבנון, ירדן, מצרים או סוריה. לכן רק בעוד 30 שנה יוכלו אזרחי ישראל להיחשף להחלטות ולדיוני ממשלת ישראל לגבי המאבק במגפת הקורונה. למה? פשוט. הכישלון מרוח שם על כל פרוטוקול.

ממשלות לא רוצות לחשוף את מערומיהן, איוולתן ומסעות המוות והדם שבהם הן מובילות את אזרחיהן. רק בעוד 30 שנה יוכלו אזרחי ישראל להיחשף להחלטות ולדיוני הממשלה במאבק בקורונה. למה? כי הכישלון מרוח על כל פרוטוקול

מי שיחפש אגב את החלטות ממשלת ישראל מיוני 1982, מרחק 38 שנים לאחור, יתקל בחומת אינטרנט, סליחה תקלה, או תירוצים אחרים לכך שדיוני הממשלה שהובילה אותנו לוייטנאם הלבנוני שלנו, לא חשופים גם היום.

לאורך חודשים ארוכים של תחקיר ותסריט, צילומים ועריכה של הסדרה "לבנון גבולות הדם", ניסינו להגיע אל דיוני הממשלה שקדמו למלחמה, אל הדיונים שהובילו אל העימות הבלתי נמנע, אל דיוניה בתוך ימי המלחמה, אל עמדות השרים ורמת הידע שלהם כאשר שלחו אלפי חיילים למלחמה בסבך העדתי דתי לאומי בלבנון והעלינו קדחת. ארכיון הכנסת מדווח על תקלה, ארכיון צה"ל נותן רק את סיכומי כמה ישיבות.

האינטרס ברור. טריקים ושטיקים ובלבד שהאמת תישאר קבורה ליד המחדלים.

אני זוכר כחייל מילואים ב-82' לפחות שני שרים בממשלה שנמנעו בהצבעה על היציאה למלחמה. איך אפשר להימנע? שאלתי אז את חבריי בדרך לבחמדון שבלבנון. זו מלחמה. לחיים או למוות. כיצד מקבל החלטה יכול להימנע מלקחת אחריות? לנו החיילים, אין שום אפשרות "להימנע".

אל תצפו לחשיפת דיוני הקורונה בעוד 30 שנה. מסמכי מלחמת יוה"כ החלו להיחשף רק לקראת שנת ה-40 למלחמה. לבנון היא עדיין סיפור לא פתור עבור הקהל הישראלי.

מלחמות ישראל בלבנון ולבנון עצמה הן סיפור המציאות שבה אנחנו מדממים כבר עשרות שנים ולא מבינים אותה. מוטחים בקירות הפיגועים הקשים, המבצעים והמלחמות, קוברים עוד אזרחים וחיילים, רצים להפגנה, נדהמים מעוד ראש ממשלה שעולה על דוכן הכנסת ומבטיח לרסק, לגרש, להרחיק את האיום ולפרק את אש"פ, חיזבאללה, סוריה, איראן מנשקם – לא פחות, ולדאוג ל"ביטחון ישראל". ל"ביטחון תושבי הצפון" ולעוד סיסמאות קליטות וריקות מתוכן.

מי שיחפש את החלטות ממשלת ישראל מיוני 1982, מרחק 38 שנים לאחור, יתקל בחומת אינטרנט, סליחה תקלה, או תירוצים אחרים לכך שדיוני הממשלה, שהובילה אותנו לוייטנאם הלבנוני שלנו, לא חשופים גם היום

מנהיגי ישראל לאורך השנים לא עמדו פעם אחת כדי להסביר את מורכבות המלחמה בלבנון ומניעיה. את אי יכולתם להחליט על מטרות סבירות ולקבוע מדיניות המשרתת את האינטרס של אזרחי ישראל. לא הסבירו, למשל: מדוע מחבלים פלסטינים תוקפים את תושבי אביבים מלבנון? כיצד הגיעו פלסטינים מיהודה ושומרון ללבנון והפכו אותה למשגר של פיגועים בבית שאן, בנהרייה, במעלות, במשגב עם, בכביש החוף?

בגין ושרון בבופור (ארכיון תאגיד השידור)
בגין ושרון בבופור (ארכיון תאגיד השידור)

אזרחי ישראל שביקשו שקט וביטחון לא הבינו, אולי עד היום, שהסכסוך הישראלי פלסטיני, המשיך לאחר מלחמת ששת הימים בטריטוריות אחרות. גם במינכן ובפיגועי מטוסים ובנמל התעופה בן גוריון. הבעיה הפלסטינית לא נכנעה כאשר כבשנו את יהודה שומרון ועזה. אבל איש לא אמר להם שזו הסיבה. איש לא גילה להם שהמלחמה בלבנון היא המשכה של המדיניות במקום אחר. כאשר הרמטכ"ל רפאל איתן אמר עם פרוץ המלחמה בלבנון שהיא "המלחמה על ארץ ישראל", רבים לעגו לטיפשותו. אבל הוא אמר את האמת הפשוטה. הקשה. האמת הפוליטית. לא הצבאית.

וכך ממשלות ישראל נגררו מפיגוע לתגמול וחוזר חלילה כשהן מנסות לשנות את המציאות עם עוד הפגזות, הפצצות, מבצעים בלבנון ובעלי ברית מפוקפקים ובלבד שלא יצטרכו להגן על איוולתן.

גם לאימהות זה לקח כמעט 15 שנה עד שנצרבה בהן ההכרה שהקרבנות הנופלים שם בלבנון אינם מגינים על הצפון או על המדינה, וכי יש לסיים את האיוולת ביציאה חד צדדית, כי פשוט אין מה להשיג שם מלבד עוד חללים.

מחברת הספר "מצעד האיוולת", ההיסטוריונית ברברה טוכמן, מנתה שלושה תנאים "על מנת שמדיניות תהיה מוגדרת כאיוולת" :

  • חובה שתוצאותיה השליליות ייראו בעליל בזמנה, ולא בראייה שלאחר מעשה כאשר מדינה פועלת בסתירה לאינטרס של עצמה.
  • חייבת להיות דרך פעולה חלופית, שאותה אפשר היה לנקוט.
  • המדיניות היא מדיניותה של קבוצה, לא של שליט יחיד, והיא נשארה בתוקף יותר ממשך חייו של דור פוליטי אחד.

טוכמן מזכירה בסיכום למחקרה את אטימות המוחין, הסירוב להסיק את המשתמע מסימנים שליליים, אשר עומד בבסיס כל כך הרבה מעשי איוולת.

גם לאימהות לקח כמעט 15 שנה עד שנצרבה בהן ההכרה שהקרבנות הנופלים שם בלבנון אינם מגינים על הצפון או על המדינה, וכי יש לסיים את האיוולת ביציאה חד צדדית, כי אין מה להשיג שם מלבד עוד חללים

מלחמת לבנון הראשונה נועדה לכאורה:

"לרפא את הטראומה של מלחמת יום הכיפורים"

כפי שטען אז רה"מ מנחם בגין. אך בפועל, היא הולידה טראומה חדשה, עמוקה ומסובכת. טראומה ציבורית וטראומה של מקבלי ההחלטות ואף של המפקדים שלחמו בלבנון הראשונה ואח"כ בשנייה.

האיוולת שבשהות הארוכה בלבנון – משך 18 שנה מדממות – גבתה מחיר כואב בחיי חיילים וצרבה שרשרת החלטות מדיניות ומבצעיות שמאחוריהן סורסה יכולת ההחלטה של ישראל. אויביה ראו את הנסיגה והבינו את החולשה ואת הרגישות לחיי אדם. "קורי עכביש" כינה נסראללה את מדינת ישראל, עד שממשלה אחרת נאלצה ב-2006 "להשתגע" במלחמת לבנון נוספת, השנייה, כדי להחזיר את כושר ההרתעה.

בשנות הבוץ הלבנוני התחלפו בישראל מספר ראשי ממשלה ורמטכ"לים, וכולם התקשו וסירבו לצאת ממסלול האיוולת. האם זה קשור לאופי הישראלי? לתרבות? למיתוסים בין דוריים? לחולשת המנהיגות? והאם אנחנו נידונים גם בעתיד לדשדש בבוץ חיינו כאשר צריך לקבל החלטות אמיצות?

הסדרה שאודותיה אני כותב כאן, לה הייתי שותף עם הבמאי דוקי דרור ושורה של אנשי מקצוע בתחום התיעוד הטלוויזיוני, מנסה לתת תשובות ולפרוש את האירועים שהובילו למצעד האיוולת, לא רק הישראלי, בלבנון.

גם העדות השונות בלבנון שקעו במרחץ דמים כדי לנסות לשלוט במדינה המוכה או לפחות בכפרים ובאוכלוסייה שאותה הם ייצגו. גם הפלסטינים שגורשו מהשטחים לירדן ומשם ללבנון, והקימו בה מדינה בתוך מדינה, והפכו אותה לפלטפורמה למלחמה בישראל עד ש"זכו" בשנאת הלבנונים וגורשו בידי ישראל לטוניס ומשם חזרו לשטחים כשהם מסרבים שוב ושוב להצעות שונות לסיום הסכסוך. גם האמריקאים והצרפתים שניסו לעשות סדר ולשמור על היציבות וספגו פיגועי טרור קשים עד שנאלצו לברוח.

גן עדן מערבי וגיהינום מזרח תיכוני – זוהי לבנון מאז אמצע המאה שעברה ועד היום. שילוב של חופי ים אטרקטיביים ומועדוני לילה מפתים, ומנגד פיגועי תופת המוניים ומלחמת אזרחים אכזרית. כיבוש סורי, כיבוש ישראלי, השתלטות של ארגונים פלסטינים, ושוב, כיבוש ונסיגה ישראליים, וצמיחת ארגוני טרור בחסות איראנית.

בשנות הבוץ הלבנוני התחלפו בישראל רה"מים ורמטכ"לים שסירבו לצאת ממסלול האיוולת. האם זה קשור לאופי הישראלי? לחולשת המנהיגות? האם נידונו גם בעתיד לדשדש בבוץ חיינו כשצריך לקבל החלטות אמיצות?

להבין את לבנון זה להבין את המזרח התיכון – אבל הכוחות הפועלים בה והלוגיקה הפנימית שלה מעולם לא הובנו ע"י המנהיגים הישראלים. יהירות, בורות ושאיפות מגלומניות, פוליטיות ומדיניות, לשנות את הממשל בלבנון, הובילו אותם במצעד האיוולת העקוב מדם למלחמות אבודות עם אלפי חללים.

"לבנון גבולות הדם" מנסה לפענח את המציאות הזו ואת סיפור הכאוס המזרח תיכוני. את המהלכים האבדניים של הנהגות בצדדים השונים בלבנון מראשיתה. לצופה הישראלי זה יהיה מסע כואב וחושפני. התמודדות עם האמת של הצדדים האחרים במלחמה, לא רק עם "חיילנו" ולא רק עם ממשלתנו.

מרואיינים פלשתינים חושפים את כאביהם ותקוותיהם, שיעים את אפלייתם ואת מאבקיהם למען מעמד זכויות וכוח, נוצרים מדברים על מעשי הטבח שבוצעו בהם ואת אלה שהם עצמם ביצעו, חיילי מארינס המומים שגירדו את  חבריהם מתחת להריסות מטה המארינס לאחר פיגוע תופת, ואנשי CIA שהזהירו את נשיא ארה"ב שכך זה ייגמר –  "בשקי גופות".

הסיפור הזה הוא קליידוסקופ מורכב. אולי הוא יצליח להסביר גם את קבלת ההחלטות של ימינו. הסכסוך הישראלי פלשתיני עוד לא פתור, האיראנים כבר קרובים יותר לגדרות אביבים ורמת הגולן, הסורים פגועים וכועסים, חיזבאללה ממשיך לאיים, וממשלות ישראל ממשיכות להפציץ בקלישאות ומציעות לאויבנו "לא לנסות אותנו".

באמת? מה עוד לא ניסינו?

הַמִּלְחָמָה הִיא הֶמְשֵׁכָהּ שֶׁל הַמְּדִינִיּוּת,
וּדְרוֹם הַלְּבָנוֹן הֶמְשֵׁכוֹ שֶׁל הַגָּלִיל הָעֶלְיוֹן:
עַל כֵּן אַךְ טִבְעִי שֶׁמְּדִינָה
תַּעֲרֹךְ מִלְחָמָה בִּלְבָנוֹן.
הַנְּעוּרִים הֵם הֶמְשֵׁכָהּ שֶׁל הַיַּלְדוּת,
וּדְרוֹם הַלְּבָנוֹן הֶמְשֵׁכוֹ שֶׁל הַגָּלִיל הָעֶלְיוֹן:
עַל כֵּן אֵין טִבְעִי מִיְּלָדִים וּנְעָרִים
הַיּוֹרִים זֶה בַּזֶּה בִּלְבָנוֹן…
עַל כֵּן הַנֶּאֱמָר כְּמוֹ לֹא נֶאֱמַר,
וְעוֹד נֵצֵא לְמִלְחָמָה בִּלְבָנוֹן.
(מאיר ויזלטיר 1978)

לבנון – גבולות הדם / סדרה ב-5 פרקים, החל מיום רביעי 9.12.20 בערוץ כאן 11 בשעה 21:15. יוצרים: דוקי דרור, איתי לנדסברג נבו וריינהרט ביטס, מפיקה: ליאת אשד קמאי.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
ביום השני של מלחמת לבנון הראשונה הייתי ילד בן 16 שראה יותר מדי פעמים את הסרט וודסטוק, זוכר וזוכרים לי אמרתי לחברי לכיתה שלבנון תהיה ויאטנם של ישראל. שלוש שנים לאחר מכן גם אני כבר הייתי... המשך קריאה

ביום השני של מלחמת לבנון הראשונה הייתי ילד בן 16 שראה יותר מדי פעמים את הסרט וודסטוק, זוכר וזוכרים לי אמרתי לחברי לכיתה שלבנון תהיה ויאטנם של ישראל.
שלוש שנים לאחר מכן גם אני כבר הייתי כבר בין אותם שהתמודדו עם הסוריאליזם הלבנוני, הפחדים, המוות, הטירוף, ולאחר מכן מייד האינתיפאדה הראשונה שאתמול היה 33 שנה לתחילתה, ראיתי את הפרק הראשון והבנתי שישראל היא תושבת של כבוד בשכונה המפוקפקת הזו שנקראת המזרח התיכון.
הדהים אותי הקשר הישיר בין הנוצרים לבין ממשלות ישראל השונות עוד בטרם מלחמת לבנון, הקשר הזה מהדהד לי חזק את היותנו חלק מהטרוף הזה של המזרח התיכון.

כשפרצה המלחמה בלבנון, היה לי ברור ש-40 הק"מ הם שקר. היו לי ויכוים איומים, כולל עם מי שהיה חבר שלי אז והיום בעלי. שבועיים אחרי החתונה, נקרא בעלי למילואים בלבנון. גרתי אז בתל אביב והנתק ... המשך קריאה

כשפרצה המלחמה בלבנון, היה לי ברור ש-40 הק"מ הם שקר. היו לי ויכוים איומים, כולל עם מי שהיה חבר שלי אז והיום בעלי. שבועיים אחרי החתונה, נקרא בעלי למילואים בלבנון. גרתי אז בתל אביב והנתק בין החזית לעורף היה גדול מנשוא. הוא שירת באזור צור וצידון. לא היהו אז פלאפונים. שלושה שבועות לא שמעתי ממנו ובעיקר שמעתי על הרוגים ופצועים. לא ישנתי, לא אכלתי ובעיקר זעמתי. חברתי שלחה את החבר שלה לטיול באירופה אחרי שחזר מזועזע כשראה את ההתגרות בסורים. מלחמת יש ברירה שפילגה את החברה הישראלית. לעולם לא אשכח את יעקב גוטרמן האצילי , שאיבד את בנו רז על הבופור (עם הופעה מבישה של ראש הממשלה דאז מנחם בגין) ,שהפגין נגד המלחמה וזכה לנאצות. גם הוויכוחים שניהלתי עם ארז גרשטיין, בן קיבוץ של בעלי, בהם תמך תמיכה מוחלטת במלחמה הארורה הזו ומה היה הסוף כולם יודעים. במלחמה הזו והמשכה איבדנו את מיטב בנינו, הצמחנו את חיזבאללה ולא פתרנו את הבעיה הפלסטינית. חור שחור ונורא.

עוד 1,289 מילים ו-2 תגובות
כל הזמן // יום שני, 27 ביוני 2022
מה שחשוב ומעניין עכשיו

היועצת המשפטית לכנסת לאורבך: אין לעכב את הצעת החוק לפיזור הכנסת

אמסלם: אם יהיו 61 חברים ציוניים בקואליציה, רע"ם תוכל להצטרף אליה ● נתניהו תקף את אמסלם ואמר שרע"ם היא מפלגה אנטישמית; בתגובה ביקר אמסלם את יושב ראש הליכוד: "מנסה לפגוע בי" ● נתניהו זומן להעיד בפני הוועדה לחקירת האסון במירון ● גנץ ייפגש, לבקשתו, עם היועצת המשפטית לממשלה בהרב מיארה בניסיון לשכנעהּ לאשר לממשלה למנות כעת רמטכ"ל

עוד 54 עדכונים

לנוכח עדות צור, פוליטיקאי הגון בדמוקרטיה סבירה היה מתפטר

האלוף במיל. גיא צור מספר שרואיין במשך 45 דקות בידי שרה נתניהו לתפקיד מזכירו הצבאי של רה"מ.

אם זה נכון, זוהי עבירה פלילית חוזרת של הפרת אמונים לכאורה מצד הנוכל המשסה. האם היועצת המשפטית לממשלה תפעל? האם אחוזי התמיכה בנתניהו ובליכוד יצנחו? האם הפתולוגיה הזו מעניינת מישהו? לא נעצור את הנשימה.

האלוף במיל. גיא צור מספר שרואיין במשך 45 דקות בידי שרה נתניהו לתפקיד מזכירו הצבאי של רה"מ – עבירה פלילית חוזרת של הפרת אמונים. האם היועמש"ית תפעל? האם התמיכה בליכוד תצנח? לא נעצור את הנשימה

רק הגילוי הזה – בלי המכלול העצום של אלפי הפתולוגיות מהן נאלצנו לסבול – אמור להניב פרידה מהחיים הפוליטיים של כל מנהיג או איש ציבור במדינות דמוקרטיות סבירות. ודאי של מועמד לראש הממשלה. אדם בעל הגינות מינימלית היה מניח את המפתחות על השולחן.

מדינות דמוקרטיות סבירות אמרנו. אדם בעל הגינות מינימלית אמרנו.

אך ישראל לא אמרנו. כי אין דמוקרטיה ששוללת אזרחות ופוגעת בזכויות אדם של מיליונים הנתונים לשליטתה ומקיימת שתי מערכות חוק לפי מוצא אתני. לא קיימת חיה כזו. ואין גרם של הגינות בנתניהו שריסק ועלול לסיים את מלאכת הריסוק של ההיבטים הליברל-דמוקרטיים שעדיין נותרו כאן.

וגם עדותו ביום 20 ביולי בוועדת החקירה הממלכתית לאסון מירון – שכמובן תהיה מביכה, חלולה ומלאת כזבים – לא תגרע דבר מהתמיכה בפוליטיקאי הנורא הזה.

אמרנו מדינות דמוקרטיות סבירות ואדם בעל הגינות מינימלית. אך אין דמוקרטיה שפוגעת בזכויות אדם של מיליונים תחת שליטתה ומקיימת שתי מערכות חוק לפי מוצא אתני, ואין גרם של הגינות בנתניהו

ריקבון. מק וריקבון. ופתולוגיה.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 233 מילים ו-1 תגובות

סעודיה מנסה לשנות תדמית על חשבון ליגת הגולף האמריקאית

תמורת מענקי חתימה שמנים ופרסים בסכומים דמיוניים, גם שחקני הגולף הטובים בעולם מוכנים להתעלם מרצח מתנגדי משטר, דיכוי להט"בק והוצאות המוניות להורג בסעודיה ● ליגת הגולף הסעודית מאיימת להרוס את הסבב העולמי ולהפוך לאירוע ה"ספורטווש" הגדול של התקופה האחרונה

עוד 3,169 מילים

בעקבות הכסף הגדול

כולם מכירים אותו בתור מייסד אפליקציית המסרים המיידים, אבל יאן קום הוא גם נדבן שתורם עשרות מיליונים לארגונים יהודיים ● היקף התרומות העצום מאפשר לו להשפיע ישירות על הקהילות היהודיות ולהמשיך במסורת הפילנתרופית של יוצאי בריה"מ לשעבר ● "לציבור היהודי צריך להיות אכפת משום שהוא יכול לעצב ולקבוע סדרי עדיפות בקהילה"

עוד 1,990 מילים

למקרה שפיספסת

בישראל עלולים לאמץ את השיטה הרפובליקאית לחיסול הליברליות

ההשלכות בעקבות ביטול פסק הדין רו נגד וייד יהיו עצומות ● בישראל, המאבק למינוי שופטים שמרנים עלול להחריף ולהשפיע על אזרחים רבים ● במקביל, שיח הזכויות חייב להשתנות ולעסוק גם בשימור הישגים ● הפערים האידאולוגיים מפצלים את ארה"ב באופן חסר תקדים לשתי "אמריקות" שונות ● פרשנות

עוד 1,119 מילים

אדרבא, שעניין ההפלות יהיה פוליטי

אז מסתבר ששופטי בית המשפט העליון האמריקאי הטעו את הסנאט, כאשר בתור מועמדים הבטיחו לא לבטל את הזכות להפלות. גם שמרנים וגם שקרנים? מזעזע!

אבל אם נשים בצד את הרגש, אפשר לראות את ביטול הפסיקה מ-1972 הידועה בשם "רו נגד ווייד" (אשר קבעה שהחוקה מגנה על זכות האישה לבצע הפלה) כך: השמרנים טוענים שאין זכות חוקתית להפלות, ושהנושא הוא פוליטי.

אפשר לראות את ביטול הפסיקה מ-1972 הידועה בשם "רו נגד ווייד" (שקבעה כי החוקה מגנה על זכות האישה לבצע הפלה) כך: השמרנים טוענים שאין זכות חוקתית להפלות, והנושא הוא פוליטי

למרות שטיעון זה בא מבית מדרשם הקודח של הרפובליקאים, הוא לא בהכרח מטורף, והוא גם מספק לדמוקרטים פתח לא רע לבחירות אמצע הקדנציה בנובמבר.

הרעיון שהזכות להפלה לא מעוגן בחוקה הוא הרבה פחות מטורף, למשל, מההתעקשות שלכל טמבל כן יש זכות חוקתית לשאת תת-מקלע בקניון השכונתי (ולאחרונה בית המשפט שוב תמך בגרסה זו). אינני משפטן, אבל אני יודע לעשות חיפוש, ולא מצאתי את המילה הפלות בחוקה. כל השאר זה פרשנות.

במהלך חצי המאה האחרונה הסוגייה עוותה לחלוטין על ידי כל הצדדים, כולל ליברלים שמתעקשים שההתנגדות להפלות היא סוג של קונספירציה לשעבד נשים ולשלול מהן זכויות על גופן באופן כללי. הם מתעקשים לקרוא לעמדתם "הזכות לבחור" כאילו שמדובר בטעמים של גלידה, ולא מעיזים לומר את האמת: הם תומכים בזכות לבצע הפלות – קרי בהפלות.

ריבונו של עולם, קראו לילד בשמו! הציבור מזהה בהיסוס כזה חולשה – בארה"ב כמו בארץ בנושאים אחרים – וככה זה נגמר.

אני מאמין לשמרנים שהם באמת ובתמים רואים בהפלה סוג של רצח, או למצער הריגה. אני לא מסכים עם הדעה הזו, אבל אני גם חושב שלמילים יש משמעות ושעדיף לדייק. לכן אני לא "תומך בבחירה" – אני תומך בזכות לבצע הפלות (גם עד שלב מאוחר למדי בהריון).

אני מאמין לשמרנים שהם באמת רואים בהפלה סוג של רצח או הריגה. אני לא מסכים עם דעה זו, אבל גם חושב שלמילים יש משמעות ושעדיף לדייק. לכן אני לא "תומך בבחירה" – אני תומך בזכות לבצע הפלות

וכן, אני מודה שיש כאן סוגיה מוסרית לא פתורה וכנראה לא פתירה. אינני  לגמרי בטוח שזו לא הריגה; אבל אני מסיק שגם אם כן זה עדיף על להכריח אישה לשאת עובר שאיננה רוצה בו עד הלידה.

אם אתה רואה בזה רצח אז יש להניח, בהקשר האמריקאי, שאתה גם תומך בעונש מוות – שהוא גם כן רצח. החיים לא מושלמים, וגם המוות לא, ואין בחירות קלות, וכולנו צריכים להירגע.

זה לא כל כך מוזר, אם כך, להסיק שהמחלוקת בין נקודת המבט שלי לבין זו שמתנגדת להפלות היא באמת פוליטית יותר מאשר משפטית. החלטת בית המשפט העליון משנת 1972 הייתה סובייקטיבית כמו זו שביטלה אותה בסוף השבוע שעבר. "רו" סיפקה פשוט דרך נוחה להבטיח את הזכות להפלות תוך עקיפת הפוליטיקאים, שבארה"ב הם חכמים עוד פחות ממקביליהם הישראלים.

נראה שהרפובליקאים מעדיפים כעת שבתי המחוקקים במדינות השונות הם שיחליטו בעניין הפלות. זה, שוב, לא לגמרי בלתי הגיוני. אבל יש בזה גם משהו אנטי-לאומי, כאילו שארה"ב איננה מדינה אלא סתם אוסף של טריטוריות אוטונומיות; רפובליקאים רבים באמת גורסים כך. אם הימין בארץ (שטוען שהוא המחנה הלאומי) הוא בפועל המחנה הדו-לאומי, הימין בארה"ב הוא המחנה הרב-לאומי. שם כמו כאן הם לא מבינים עד הסוף את המהות של עצמם; בלבול שאינו מודע לבלבולו.

מי שבאמת מאמין בארה"ב כמדינה יכול לטעון שחקיקה פדרלית היא זו שצריכה לתת להפלות את הכיסוי הנדרש. וזו אכן עמדתי.

כך או כך, זה בסדר גמור. רוצים שהנושא יהיה פוליטי? אז אדרבא, שיהיה פוליטי ועוד איך. הזעם על כך שמחצית המדינות עומדות לאסור על הפלות אכן צריך להבהיר לאזרחים (שחלקם הניכר עצלנים מבחינה אינטלקטואלית) שלהצבעות שלהם (וגם להימנעות) יש השלכות. זה צריך לדרבן החלטות פוליטיות המבוססות על הבנה בוגרת של סיבה ומסובב (שם כמו בישראל; רוצים איראן ישראלית וסוף למדינה היהודית? תצביעו לימין!)

נראה שהרפובליקאים מעדיפים כעת שבתי המחוקקים במדינות השונות יחליטו בעניין הפלות. זה לא בלתי הגיוני. אבל יש בזה גם משהו אנטי-לאומי, כאילו שארה"ב אינה מדינה אלא אוסף טריטוריות

סקרים מראים שרוב עצום בקרב האמריקאים לא רצה בביטול פסיקת רו ונבעת מאיסורים על הפלות. עד היום היה קשה לרתום את הרוב הזה, בין היתר בגלל שהם היו שאננים. הרי כמועמד לכס המשפט ברט קוואנו אמר לסנאט שרו מהווה תקדים חשוב מאוד. האמינו לו. עכשיו יש להגיש חשבון.

אין סיבה להתייאש ואין סיבה לפחד מהבחירות. כזכור, בארה"ב יש כל שנתיים בחירות לכל בית נבחרים ולשליש מהסנאט. צריך להזכיר לבוחרים שדעותיהם לא יתאימו באופן מושלם לאף מפלגה פוליטית; יש לבחור בהתאמה המרבית ולתעדף נושאים. עבור אמריקאים שאכפת להם מביזיון ההפלות, סביר מאוד שהזכות להפלות תהפוך לנושא המרכזי בבחירות באמצע הקדנציה.

זאת ועוד: מי שתומך בזכות להפלות כנראה גם שייך לרוב שתומך במגוון נושאים חברתיים ליברליים כולל גישה רחבה יותר לשירותי בריאות ובקרה הדוקה יותר על נשק. בנושא אחרון זה, שימו לב שאפילו החקיקה המינימלית שהתקבלה בסנאט בימים האחרונים זכתה להתנגדות של 70% מהסנאטורים הרפובליקאים – כלומר 35 מהם. מלבד קומץ שדרך נס הצטרפו ל-50 הדמוקרטים כדי להעביר את החקיקה, רוב הרפובליקאים לא התרשמו ממעשי הטבח והזוועה שהאמריקאים חווים מדי שבוע.

העמדות הרפובליקאיות בנושאים שלעיל, בתוספת התנגדותם לצעדים נגד שינויי האקלים, עם בונוס בצורת הסכנה הברורה שהם ומנהיגם דונלד טראמפ מהווים לדמוקרטיה, אמורים להוציא את הבוחרים לקלפיות.

תמיכה ברפובליקאים (במיוחד כאשר לכל מדינונת שמרנית יש את אותם שני סנאטורים כמו שיש לקליפורניה וניו יורק הליברליות) מובילה לבית משפט עליון שמנותק מהמציאות, מהתקופה ומהעם.

העמדות הרפובליקאיות בנושאים כהפלות ונשק, בתוספת התנגדותם לצעדים נגד שינויי האקלים, עם בונוס בצורת הסכנה שהם ומנהיגם טראמפ מהווים לדמוקרטיה, אמורים להוציא את הבוחרים לקלפיות

בסוף הציבור צריך להבין את זה. אחרת, ואין דרך לומר את זה באופן מנומס, מגיע לו לסבול.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://twitter.com/perry_dan

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 865 מילים
עודכן אתמול

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

ביטול רו נגד וייד: השונה והדומה בין העליון בארה"ב ובישראל

עוד מוקדם לסכם את שלל ההיבטים וההשלכות של פסק דין בית המשפט העליון, שביטל ביום שישי ברוב של שישה נגד שלושה את הזכות החוקתית להפלות ● עם זאת, ניתן להצביע כבר עכשיו על שתי מסקנות: להבדיל מישראל, הפסיקה בארה"ב היא סוף פסוק - אך ניצנים של אותו חוסר הגינות אינטלקטואלית שנחשף בהחלטת העליון האמריקאי, ניתן למצוא גם בפסקי דין של העליון בישראל ● פרשנות

עוד 1,288 מילים

בנט: נשכבתי על הגדר עבור עם ישראל, פוחד שנאבד את המדינה

בנט אמר כי טרם החליט אם לרוץ בבחירות הבאות ● ליברמן אמר כי לא יתמוך בנתניהו בשום מצב וכי הוא ״ממליץ לימינה להפסיק עם תסמונת האישה המוכה״ ● ח״כ אלי כהן: מעריך שנשיג יותר מ-61 מנדטים ● האיחוד האירופי: שיחות הגרעין בין איראן למערב יתחדשו בימים הקרובים ● גורם בארה״ב: מוכנים לחזור ליישום מלא של ההסכם מ-2015 ● מחר תושבת התחבורה הציבורית לשלוש שעות

עוד 10 עדכונים

לראשונה מאז הרצח של העיתונאי הסעודי ג'מאל ח'אשוקג'י, יורש העצר מוחמד בן סלמאן התקבל השבוע באנקרה בכבוד מלכים ● לבנון: אחרי הבחירות, לפני הסערה ● ראש הממשלה המצרי במסר לבני עמו: אם אין לחם, "תתנהלו בחוכמה" ● והשבוע לפני 19 שנים, ארה"ב בנתה בעיראק צבא חדש ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 985 מילים
הזמן הירוק
הזמן הירוק
סיכום השבוע בסביבה

עוד עיוות קטן שיימשך בחסות הטרלול הפוליטי הגדול

הכאוס הפוליטי תוקע את הצעת החוק שנועדה להקטין את הקנס השערורייתי שניתן למי שלא מתקף את הרב-קו ● המשרד להגנת הסביבה חסר אונים מול כי"ל והפגיעה בצאלים ● תושבי הקטמונים הצילו עץ ארז עתיק ● "הווה" של דרור בורשטיין עושה חשק ללכת קצת לאיבוד בטבע ● והאכיפה כלפי רוכבי הקורקינטים והאופניים החשמליים חייבת להתחיל מסימון ברור של כיווני הנסיעה

עוד 1,541 מילים

הקצין השנוא באמריקה

איש לא רצה לשרת לצד האדמירל היהודי היימן ריקובר ● אופיו הקשוח והלא מתפשר הפך אותו לדמות שנויה במחלוקת אך גם לאדם שהנשיא קרטר כינה "המהנדס הגדול ביותר אי פעם" ● הסופר מארק וורטמן מגולל את הסיפור הלא ייאמן של אבי הצוללת הגרעינית ומספר בריאיון לזמן ישראל: "היו אנשים שהוא פשוט התעלל בהם, אין לזה מילה אחרת"

עוד 1,333 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
הַחֲמִישִׁית 137

האזנה מודרכת לסימפוניה החמישית לקמפיין ותזמורת מאת לודוויג ואן נתניהו

עוד 1,073 מילים

קריב הצהיר כי יקיים דיון בראשון על הצעות החוק לפיזור הכנסת וחוק הנאשם - אך לוועדה שלו אין כל סמכות לעשות זאת, ומדובר בניסיון פוליטי להפעיל לחץ על ניר אורבך, יו"ר ועדת הכנסת האמונה על הטיפול בהצעות החוק הללו ● אין למעשה מניעה משפטית למנות רמטכ"ל, וגם בג"ץ יאשר מינוי כזה ● וגם: פסק הדין נגד סנ"צ גואטה הוא סנונית ראשונה וחשובה במאבק באלימות המשטרתית

עוד 1,204 מילים

הדילמה של יולי אדלשטיין

אדלשטיין הודיע לפני שנה שיתמודד מול נתניהו על ראשות הליכוד - אולם התקופה הייתה אחרת וכיום נתניהו בשיא כוחו ● בקרבתו של אדלשטיין חלוקים מה יגרום לו פחות נזק - להפסיד בגדול או לא להתמודד בכלל ● גורמים בפלג הירושלמי החרדי מקימים מפלגה חדשה שתרוץ בבחירות ● וגם: משלחת לפיד באנקרה המשיכה את הדיונים עם הטורקים על החזרת כתובת השילוח ● פרשנות

עוד 609 מילים

דיווח: גנץ וסער בוחנים את האפשרות לרוץ ביחד בבחירות

דרמה בארה"ב: ביהמ"ש העליון ביטל את הזכות להפלות; מיכאלי: שלטון חשוך ושונא נשים ● האו"ם: שירין אבו עאקלה נהרגה מירי צה"ל; גנץ: תחקיר חסר אחיזה במציאות; צה"ל: מציעים לפלסטינים להעביר את הקליע ● בנט: "עוד לא החלטתי אם אני רץ בבחירות" ● שקד: אפסו הסיכויים לממשלה חליפית – הולכים לבחירות ● המלחמה באוקראינה: רוסיה השלימה את כיבוש לוהנסק

עוד 37 עדכונים

האפיפיור שוחח עם היטלר, סייע למוסוליני וידע על השואה

פיוס ה־12 נמנע לצאת באופן פומבי נגד הנאצים ונגד ההשמדה השיטתית ● ההיסטוריון דיוויד קרצר חושף בספרו החדש חומרי ארכיון שמוכיחים את "אדישות" הוותיקן ביחס לרצח העם היהודי ● בריאיון לזמן ישראל הוא מסביר: "ההיסטוריה האנטישמית של הכנסייה – וחוסר הגינוי של האפיפיור – תרמו להצדקת הקמפיינים האנטי־יהודיים"

עוד 847 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה