בימים אלה די בסיבוב של כמה דקות ברחובות תל אביב כדי להבין את הכיוון שהעירייה סימנה, ולכיוון הזה יש צורה מובהקת של אופניים.

בשורה של צירי תנועה ראשיים בעיר – דיזנגוף, בן יהודה, הרצל, בוגרשוב, מרמורק ועוד – מתבצעות במקביל עבודות תשתית להכנת נתיבי אופניים. מדובר בנתיבים מהדור החדש, כאלה שמופרדים מהולכי הרגל מצד אחד ומהמכוניות מצד שני, ממוקמים במפלס הכביש, ובאים על חשבון מקומות חנייה או רוחב הנתיב המוקצה לרכבים.

כבר כיום כ-60-70 אלף תל אביבים משתמשים באופניים ככלי רכב יומיומי, כזה המשמש להתניידות שוטפת ולהגעה לעבודה, ללימודים ולסידורים. זה הרבה יותר מכל עיר אחרת בישראל, אבל עדיין הרבה פחות מערי מטרופולין במערב שתל אביב שואפת להידמות להן.

אישה רוכבת על אופניים בטיילת בתל אביב. אילוסטרציה (צילום: iStock)

בניסיון לסגור את הפער, גילו בעירייה שהמפתח טמון אצל הנשים: בעוד 42% מהגברים בתל אביב רוכבים על אופניים – נתון שמתקרב לסטטיסטיקה של ערי אופניים נחשקות בגרמניה, דנמרק והולנד – רק 23% מתושבות העיר מדוושות. תל אביב לא תוכל להפוך לעיר אופניים אמיתית כל עוד הנשים דבקות במכונית, באוטובוס או מסתפקות בהליכה ברגל.

כדי להבין למה זה קורה, הזמינו בעירייה מחקר משתי חוקרות במרכז אדוה – ד"ר ולריה סייגלשיפר, בעלת דוקטורט במגדר מאוניברסיטת בר אילן ומרצה בקריה האקדמית אונו, וד"ר יעל חסון, סוציולוגית ופוסט-דוקטורנטית מאוניברסיטת בן גוריון. הן ערכו סקירה השוואתית בין הנעשה בעולם למצב בארץ והעלו בחכתן כמה תובנות מעניינות.

הגורם הראשון לפער בין שני המגדרים הוא התשתיות. לפי סייגלשיפר וחסון, שבילים מופרדים, רציפים, דו-סטריים ורחבים (כדוגמת זה שבטיילת בתל אביב) מעודדים נשים לרכוב; במקום שבו אין תשתית ידידותית, הן הראשונות לוותר.

ד"ר יעל חסון (צילום: באדיבות המצולמת)

בערים שבהן רוב התשתיות בטוחות ומזמינות, אין כמעט פער בין גברים לנשים. למשל קופנהאגן בדנמרק, שבה כמעט שני שלישים (62%) מתושבי העיר משתמשים באופניים בלי שום הבדל בין גברים לנשים, או קיימברידג', שבה היקף הרכיבה הוא הגבוה ביותר באנגליה.

"צריך לזכור שאם המסלול מופרד ובטוח זה טוב לא רק לנשים", אומרת סייגלשיפר. "כמו בתחומים אחרים, כשפועלים משיקולים של שוויון מגדרי מגיעים לחברה יותר טובה ובריאה".

תחושת הביטחון והבטיחות היא מרכיב מכריע: 46% מתושבי תל אביב שהפסיקו לרכוב עשו את זה בגלל בטיחות לא מספקת, 20% בגלל מחסור בשבילים באזור מגוריהם ו-19% בגלל גניבות.

נשים נוטות לרכוב פחות בשעות החשיכה, משום שהן מרגישות חשופות ופגיעות יותר על האופניים. הגברים נוטים להיות פחות מוטרדים מנושא הבטיחות, אבל באופן פרדוקסלי מעורבים יותר בתאונות אופניים ביחס למספר הרוכבים. נותר רק להסיק שהבדל נוסף בין גברים לנשים הוא רמת המודעות העצמית.

נשים נוטות לרכוב פחות בשעות החשיכה, משום שהן מרגישות חשופות ופגיעות יותר על האופניים. הגברים נוטים להיות פחות מוטרדים מנושא הבטיחות, אבל באופן פרדוקסלי מעורבים יותר בתאונות אופניים

גורם נוסף שמרתיע נשים הוא התחושה שמצפים מהן לשמור על קוד לבוש והופעה מסודרת. נשים בישראל חוששות להגיע מיוזעות לעבודה, בעיקר בקיץ.

לחסם הזה מתייחסות החוקרות בפרק ההמלצות, כשהן קוראות לעירייה לעודד מעסיקים להציע לעובדים ולעובדות מתחם מסודר של End of Trip (סוף הנסיעה): מקלחות, מלתחות, חניות אופניים שמורות ולוקרים. זה כמובן לא רלוונטי לכל עסק קטן, אבל מקובל בערי המערב בבנייני משרדים גדולים ומרכזי תעסוקה כמו בתי חולים וכו'.

רוכבת אופניים בספרד. אילוסטרציה (צילום: iStock)

הפער בהרגלי הרכיבה על האופניים משקף את הפער המגדרי הקיים בחברה ואת ההבדלים בין התפקידים שממלאים גברים ונשים במשק הבית.

אצל גברים, בכל המדינות, נתח גדול יותר של הנסיעות הוא ליניארי – מהבית לעבודה וחזרה, כשלעיתים מדובר במרחק גדול. אצל הנשים, חלק גדול יותר מהנסיעות מיועד לצרכיהם של בני משפחה אחרים: הורדת ילדים במסגרות, קניות, סידורים לבית, טיפול בקרוב משפחה קשיש.

אצל גברים, נתח גדול יותר של הנסיעות הוא ליניארי – מהבית לעבודה וחזרה. אצל הנשים, חלק גדול יותר מהנסיעות מיועד לצרכיהם של בני משפחה אחרים: הורדת ילדים, קניות, סידורים לבית, טיפול בקרוב משפחה

לכאורה נסיעה שבנויה ממספר קטעים מתאימה יותר לאופניים – אפשר לחסוך הרבה זמן בחיפושי חנייה או המתנה לאוטובוסים – אבל במקרים רבים נסיעה כזו כרוכה בהרכבת ילדים או נשיאת סלי קניות, מטלות שקשה יותר להתמודד איתן על שני גלגלים.

בקופנהאגן, העירייה התאימה את שבילי האופניים לאופני משא משפחתיים (cargo bikes) שאפשר להסיע בהם ילדים, וליותר מרבע מהמשפחות בעיר כבר יש אופניים כאלה. בתל אביב, מנגד, עלו טענות רבות על כך שהאופניים בשירות ההשכרה העירוני (תל אופן) כבדים ולא מותאמים למידותיהן של נשים. אולי בגלל זה 15% מהגברים משתמשים בהם, ורק 7% מהנשים.

משפחה על תלת-אופן באירופה. אילוסטרציה (צילום: iStock)

אחד הנתונים המעניינים בקשר לתל אביב, שלכאורה עומד בהיפוך לפירמידה המגדרית, הוא שיותר נשים (57%) מגיעות לעבודה ברכב פרטי מאשר גברים (51%).

ד"ר סייגלשיפר אומרת ש"אנחנו רגילים לראות שכשיש רכב אחד במשק הבית מי שלוקח אותו זה המפרנס העיקרי, כלומר ברוב המקרים הגבר, אבל בתל אביב יש כמה דברים ייחודיים: הרבה אימהות יחידניות, ובאזורים מסוימים, בעיקר בשכונות המבוססות, יש שני רכבים כך ששני בני הזוג יכולים לצאת עם מכונית.

"אם להיות אופטימית, אז באזורים מסוימים יש גם זוגות שוויוניים שבהם לגבר אין שום בעיה לקחת את האופניים ולהשאיר את המכונית לבת זוגו. אבל שוב – זה גם נובע מזה שהגבר מרגיש יותר נוח על האופניים, ואת הפער הזה צריך לנסות לסגור".

"באזורים מסוימים יש זוגות שוויוניים שבהם לגבר אין שום בעיה לקחת את האופניים ולהשאיר את המכונית לבת זוגו. אבל שוב – זה גם נובע מזה שהגבר מרגיש יותר נוח על האופניים, ואת הפער הזה צריך לנסות לסגור"

רגע לפני שחוגגים את סוף המאבק המגדרי, צריך לציין שיותר משליש מהנשים בתל אביב (36%) מגיעות לעבודה באוטובוס, לעומת 21% בלבד מהגברים. בעוד האופניים הפכו בשנים האחרונות לכלי תחבורה לגיטימי ונחשק, התחבורה הציבורית על שלל בעיותיה נתפסת כאמצעי תנועה של מי שאין להם חלופה נוחה יותר, ובמקרים רבים אלה הנשים.

ד"ר ולריה סייגלשיפר (צילום: אוניברסיטת בר אילן)

בשורה התחתונה, אומרות החוקרות, הפוטנציאל גדול וזועק למימוש: במחקרים נשים מגלות באופן עקבי עניין רב בנושאים אקולוגיים ומראות נכונות לוותר על המכונית למען הסביבה; נשים גם נוטות יותר לעבוד בעיר מגוריהן או בשכונה (אולי גם בגלל הרצון להישאר בקרבת מוסדות החינוך של הילדים), ולכן מתבקש שאופניים יהיו הבחירה הראשונה שלהן.

"מה שהכי הפתיע אותי בבדיקה שעשינו", מסכמת ד"ר סייגלשיפר, "זו העובדה שדווקא בערים שבהן יש המון אופניים יש גם שוויון בין גברים לנשים. המסקנה היא שכדי לחולל שינוי, צריך לפעול בשני ערוצים במקביל – התשתיתי והתודעתי. גם אם נעשה מליון שבילי אופניים, אם לא נפעל ברמה של התודעה זה לא יעזור.

"זה יכול להיות באמצעות קבוצות רכיבה עירוניות, מנטורינג שבו רוכבת מנוסה חונכת רוכבת חדשה, הסברה. המפתח להצלחה טמון בכך שהעירייה תצליח לשכנע את הציבור ש'כל אחד יכול'. וכמובן, 'כל אחת יכולה'".

מעיריית תל אביב נמסר: "עיריית תל אביב-יפו הציבה כיעד אסטרטגי את הכנסת החשיבה המגדרית לכל תחום ומחלקה בעירייה. כדי להבין את הצרכים והרצונות הייחודים לנשים, הזמינה הרשות לתחבורה יחד עם הרשות לחוסן ושוויון חברתי את המחקר. בכוונת העירייה ללמוד את ממצאיו ולקדם את יישום ההמלצות".