"נכנסתי לעולם הזנות בגיל 18, ועד היום אני שואלת את עצמי מה משך אותי לשם. היו לי חלומות ממש גדולים. רציתי ללמוד משפטים, רציתי להיות סופרת, עיתונאית, אבל איכשהו נשאבתי לתוך העולם הזה. חלמתי ללמוד באוניברסיטה, אבל בקושי תיכון סיימתי. התחלתי לעבוד באילת. הביקוש לבחורות היה עצום, סכומי הכסף היו מאוד מפתים".

שלוש שנים אחרי שהצליחה לצאת ממעגל הזנות, רויטל (השם שמור במערכת) החליטה לספר את הסיפור שלה. היא בת 35, היא היתה שם במשך 15 שנה, ומאוד חשוב לה להבהיר כמה דברים.

"תמיד הייתי ילדה יפה, אבל לא היה לי ביטחון עצמי. אולי בגלל זה נשאבתי לתוך זה. זה הביא לי המון כוח, המון ביטחון.  הלכתי לעבוד במכון בתל אביב. הייתי מגיעה לשם 4 פעמים בשבוע. מאוד אהבתי את המקום ואת הצוות. סוף סוף הרגשתי שקיבלו אותי והתחברתי עם הבנות.

"בפעם הראשונה שנתקלתי במרפאה הניידת זה היה ברחוב הירקון (הזרוע הניידת של מרפאת לוינסקי אשר מסיירת בזירות זנות ומאפשרת להיבדק ולקבל מענה רפואי ונפשי, א.ט.א). מדי פעם הייתי מגיעה למרפאה לשיחה עם עובדת סוציאלית, והרצון לצאת מהתחום התחיל לבעור.

"הרגשתי שמיציתי, אבל לא היה לי את הכוח הנפשי לצאת משם, לא היה לי לאן. לא היתה לי השכלה. לא עשיתי שום דבר בחיים שלי, והרגשתי כאילו שום דבר בחוץ לא מחכה לי.

"הרגשתי שמיציתי, אבל לא היה לי את הכוח הנפשי לצאת משם, לא היה לי לאן. לא היתה לי השכלה. לא עשיתי שום דבר בחיים שלי, והרגשתי כאילו שום דבר בחוץ לא מחכה לי"

"המצב הנפשי שלי היה כל כך ירוד, שכבר לא עניין אותי כלום. הייתי צורכת סמים מכל הבא ליד, בכמויות שיכולות להרוג עדר פילים. הפסקתי להיות נחמדה ונעימה ללקוחות, התחלתי להיות אגרסיבית. ואז חברה מהעבודה התאבדה, והמכון ממשיך לעבוד רגיל כאילו שום דבר מזעזע לא קרה. זה חירפן אותי.

"ניסיתי אין ספור גמילות. היום אני מבינה את חוסר האונים שלי, את הרצון העצום לקום ולעזוב. את הבור ללא תחתית שנפלתי אליו. איזה מחיר עצום שילמתי במרוצת השנים ועד היום אני משלמת.

"אם לרגע הייתי יכולה להחזיר את הגלגל לאחור, הייתי רוצה למחוק את התקופה הזאת מהחיים שלי, הייתי רוצה שיבוא משהו וינסה לעצור אותי מלעשות את הטעות הכי גדולה שעשיתי בחיים שלי".

רויטל, היא אחת מאלף נשים המוכרות לעמותת "לא עומדות מנגד", המסייעת לנשים במעגל הזנות.

עמותת "לא עומדות מנגד"

"שורדות הזנות הן נשים שעוברות פגיעה קשה פעמיים: פעם אחת מעצם הניצול בזנות, ופעם שניה באופן שבו החברה מתייחסת  אליהן", אומרת נעמה גולדברג, מנכ"לית העמותה.

"אנשים חושבים שמדובר בסטודנטיות שמקבלות משכורות גבוהות, אבל במציאות אנחנו פוגשים נשים מאוד מאוד מוחלשות שאיבדו את כל ההגנות שלהן, שלרוב באו מבתים שבהן עברו התעללויות רגשיות ומיניות והמדינה הפקירה אותן וכולן פוסט טראומטיות. גם נשים שמגיעות מרקע חזק יחסית, כמו רויטל, משלמות מחיר כבד".

גולדברג, מרצה לחינוך ודוקטורנטית בנושא נשים בזנות, הקימה עמותה וקבוצת פייסבוק שמטרתה לעזור לשורדות זנות ומונה 19,300 איש.  העמותה מתקיימת בזכות תרומות ואלפי שעות התנדבות חודשיות, ובדצמבר קיבלה הכרה מימון ופיקוח של משרד העבודה והרווחה.

הקבוצה משמשת מרחב בטוח לנשים לבקש עזרה, להעלות את העדויות שלהן ולקבל תמיכה. במהלך משבר הקורונה הפעילות התעצמה. לפני המשבר, מספר הנשים שטופלו על ידי העמותה עמד על כ-400 נשים, כיום הוא קרוב ל-1,000, ובכל שבוע מגיעות 15 פניות חדשות, רובן מנשים (גם גברים שפונים לעזרה מקבלים את עזרת העמותה).

נעמה גולדברג (צילום: עדי לם)

העמותה מחלקת סלי מזון, מפעילה פרויקט מבשלות, מרכזת פעילות של רופאי שיניים שנותנים טיפול פרו בונו ובנוסף מתנהל פרויקט שנקרא "את לא לבד", שעוסק בליווי נשים על ידי מתנדבות.

"השורדות פונות אלינו בבקשות שונות. אחת מבקשת שיאמצו את הכלב שלה, שנייה זקוקה לבגדים חמים לילדים, אחרת מבקשת ריהוט לבית. אנחנו לא שופטים, מסייעים ככל הניתן ותומכים", מספרת גולדברג. "גם כאלה שהצליחו לצאת מהמעגל מתארות למתנדבות שלנו חיים שהם גיהנום. הפרעות אכילה, הפרעות שינה, ניתוקים מהמציאות ופלאשבקים. הן צריכות לאלחש את עצמן, והן מתמכרות לחומרים".

18 לקוחות ביום

משבר הקורונה פגע קשות במצבן של העוסקות בזנות, אך לגמרי לא פגע בתעשיית הזנות. "אנחנו לא שומעים על האטה בצריכת הזנות או סגירה של מכוני הליווי", אומרת גולדברג. "יחד עם זאת, נשים חוות מצוקות קשות כתוצאה מהמגיפה. אלה שיצאו מהזנות מוצאות עצמן מפוטרות מהעבודה. כנשים פוסט טראומטיות הן גם חוות בידוד חברתי כבדידות קיומית".

בנוסף לנשים שנעזרות בעמותה,  1,334 נשים מטופלות כיום ב-19 מסגרות שיקומיות של משרד העבודה והרווחה. 14 מהן נערות מתחת לגיל 18. כ-400 מכלל הנשים הגיעו מזנות רחוב, השאר הועסקו בדירות דיסקרטיות ומכוני ליווי. מרביתן עבדו באופן עצמאי, ל-182 מהנשים היה גורם מסרסר.

הנשים שמוכרות לרווחה מהוות רק אחוז קטן מאלה שעוסקות בזנות.

1,334 נשים מטופלות כיום ב-19 מסגרות שיקומיות של משרד העבודה והרווחה. 14 מהן נערות מתחת לגיל 18. כ-400 מכלל הנשים הגיעו מזנות רחוב. מרביתן עבדו באופן עצמאי, ל-182 מהנשים היה גורם מסרסר

על פי הערכות, כ-14 אלף נשים וגברים שחיים כבישראל מנוצלים בזנות. חוק איסור צריכת הזנות נכנס לתוקפו ביולי 2020, אבל צו האכיפה לחוק נחתם על ידי השר לבטחון פנים אמיר אוחנה רק בדצמבר.

על פי החוק החדש, על אדם הצורך מעשה זנות יוטל קנס בסך 2,000 שקלים, ובמקרה של עבירה חוזרת קנס של 4,000 שקלים. ולמרות ששירותי הרווחה כבר נערכים ליישום החוק על ידי הרחבת המסגרות השיקומיות לנשים והכנת סדנאות שיקומיות לגברים הצרכנים, האכיפה עדיין לא החלה.

אמיר אוחנה בטקס חילופי שרים במשרד לבטחון פנים, ב-18 במאי 2020 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

חלק מהנשים במעגל הזנות בישראל הן קורבנות סחר שמובאות לכאן ממדינות חבר העמים לשעבר ומזרח אירופה. לדברי יסמין קונפינו, עו"ד ומנהלת המסגרות לשיקום קורבנות הסחר מטעם עמותת קשת במימון ופיקוח משרד הרווחה, מדובר בנשים שעברו אירועים טראומתיים קשים בילדותן.

אלכסנדרה, 27, הגיעה לארץ לפני שנתיים מאוקראינה. אביה עזב את הבית כשהייתה בת שנה, ובן זוגה החדש של האם הטריד אותה מינית. היא התחתנה, אבל בעלה נהג באלימות כלפיה והיא עזבה את הבית.

היא למדה סיעוד, אך לא הצליחה להשתלב בשוק העבודה. חברה סיפרה לה על עבודה בשירותי הליווי בישראל, על הערים האקזוטיות, חופי הים, מזג האויר הנפלא, חיי המותרות.

הסרסור הישראלי שהכירה הבטיח שעות עבודה מעטות, כסף גדול ואפילו שתוכל לבחור בעצמה את לקוחותיה. אבל ברגע שנחתה בארץ הוכנסה לדירה דיסקרטית, נכפו עליה שעות עבודה ארוכות והיא אולצה לקבל 10 עד 18 לקוחות ביום.

לאחר הפלישה של המשטרה לדירת המסתור, אלכסנדרה הוכרה כקורבן סחר והגיעה גם היא לטיפול ושיקום במקלט של משרד הרווחה.

"אלה נשים, שרובן משכילות והופעלו עליהן מניפולציות רגשיות קשות. נאמר להן שהן חייבות כסף למעסיקים עבור כל הוצאות הבאתן ומחייתן בישראל. מפצירים בהן לעבוד עוד ועוד, ואין להן ברירה אמיתית. הן ממשיכות לעבוד כי הן חושבות שזה עוד מעט ייגמר והן יוכלו לקבל את הכסף המובטח, אבל זה אף פעם לא קורה".

"אלה נשים, שרובן משכילות והופעלו עליהן מניפולציות רגשיות קשות. נאמר להן שהן חייבות כסף למעסיקים עבור כל הוצאות הבאתן ומחייתן בישראל. מפצירים בהן לעבוד עוד ועוד, ואין להן ברירה אמיתית"

בניגוד לנשים ישראליות הזכאיות לשיקום מעצם היותן אזרחיות המדינה, נשים זרות שמבאות לכאן יכולות לממש את זכאותן אך ורק בזכות ההכרה בהן כקורבנות סחר. לכן המסגרות של עמותת קשת מטפלות אך ורק בנשים זרות.

מדובר במקלטים ששוהים בהם כיום 55 קורבנות סחר, ביניהם גם עובדים זרים ומבקשי מקלט. כ-90 אחוז מהנשים שם הן שורדות זנות.

חשודים בסחר בנשים מובאים לבית המשפט בישראל, ארכיון (צילום: Noam Revkin Fenton/Flash90)

לאתר קורבנות ברשת ובשטח

למרות שעל פי נתוני משרד הרווחה 76% מהמנוצלים בזנות מבקשים לצאת מהמעגל ההרסני, הם לא עומדים בתור למסגרות השיקום של משרד הרווחה. הנשים בזנות חיות בבידוד חברתי, מרביתן מכורות לחומרים שונים, ונרתעות מפנייה לרשויות הרווחה לקבלת עזרה.

"הנשים האלה חיות בחברה שמבזה אותן, וזו אחת הסיבות המרכזיות שאינן פונות לקבל עזרה. הן לא ממצות את הזכויות שלהן בגלל החשש לתגובה מבזה ובגלל חוסר האמון שלהן ברשויות", מסבירה גולדברג. כ-65%  מהעוסקות בזנות הן אמהות, והפחד לאבד את החזקה על הילדים מהווה חסם משמעותי נוסף עבור נשים.

"הנשים האלה חיות בחברה שמבזה אותן, וזו אחת הסיבות שאינן פונות לקבל עזרה. הן לא ממצות את הזכויות שלהן בגלל החשש לתגובה מבזה ובגלל חוסר האמון שלהן ברשויות"

"מדובר בחשש לא מוצדק, כי זנות לכשעצמה לא מהווה עילה להוצאת הילדים מחזקת האם", אומר נפתלי יעבץ, ראש מטה מינהל תקון במשרד העבודה והרווחה. "אנחנו נמצאים כעת בתהליך של הנגשת המידע הזה לנשים. בחודשים הקרובים נייצר קמפיינים אינטרנטיים בנושא".

נפתלי יעבץ (צילום: באדיבות המצולם)

יחד עם זאת, מסגרות השיקום הקיימות של משרד הרווחה אינן מיועדות לילדים, והנשים שרוצות להיכנס אליהן נאלצות להיפרד מילדיהן לתקופות ארוכות. בימים אלה מקים משרד הרווחה, בשיתוף המרכז חוכמת נשים, פרויקט חדש של דירות המיועדות לשיקום נשים שיתגוררו שם עם ילדיהן.

"לידה זה אירוע שתמיד מדרבן את האישה לצאת מהזנות, כי היא רוצה להיות אמא טובה לילד שלה. היעדר מסגרת שמתאימה לנשים עם ילדיהן מנע את השיקום מנשים רבות", אומרת הפסיכותרפיסטית ד"ר ענת גור, מייסדת ומנהלת חכמת נשים ואחראית על פרויקט הדירות.

ד"ר גור, שחוקרת את תופעת הזנות בישראל מתחילת שנות האלפיים וחיברה את הספר "מופקרות: נשים בזנות", בשנת 2008 , זוכרת את התקופה שבה כלל לא היו בישראל שירותי שיקום לשורדות הזנות.

"לפני 20 שנה שוחחתי עם פקידת סער ושאלתי אותה מה קורה עם אותן נשים ונערות שעוסקות בזנות, ונעניתי כי אלה נשים ששירותי הרווחה כבר לא יכולים לסייע להן. התפיסה הייתה שאלה נשים יפות ומופרעות שאוהבות סקס, שירדו נמוך מכדי שניתן יהיה לשקם אותן.

ד"ר ענת גור (צילום: באדיבות המצולמת)

"שנים חיזרתי לפתחי ארגוני נשים ומשרדי הממשלה עם האמירה שחייבים להקים שירותי רווחה לנשים בזנות. אני זוכרת את הוועדה לקידום מעמד האישה שנכחתי בה בשנת 2007. אהוד אולמרט הקציב אז 15 מיליון שקלים להקמת השירותים הראשונים שיעניקו עזרה לעוסקות בזנות. לכן אני מאוד מתרגשת ממה שקורה היום בתחום, שהשטח רווי בארגונים ומסגרות שיקום".

ועם כל המאמצים, קצרה ידה של המדינה להגיע לכל אותן נשים שזקוקות לעזרה. "אנחנו רוצים להגיע לכמה שיותר נשים באמצעות הקמפיינים שנוביל", מדגיש יעבץ.

"אנחנו רוצים להסביר לנשים שאנחנו לא משטרה ולא מס הכנסה. אנחנו באים לעזור. בחלק מהמסגרות שלנו יש עובדות סוציאליות שיוצאות לאזורי הזנות ומחפשות את הנשים בשטח. אנחנו גם מנסים לאתר אותן ברשת, ולמצוא פרופילים רלוונטיים באתרים מסוימים, ולהציע לנשים עזרה".

מכורות לסמים יכולות להיקלט במסגרות שלכם?
"משתמשות כבדות צריכות קודם לכן להיכנס לקהילות טיפוליות לגמילה מהתמכרויות של המשרד. אבל זה לא תנאי לקבלת עזרה. במסגרות הלינה החירומית, למשל, נשים יכולות להגיע בכל שעות היום, לדפוק בדלת, לישון ולקבל ארוחה חמה. חלקן באות והולכות ומשתמשות תוך כדי ואנחנו לא בודקים אותן. אם נזהה בעיית סמים מתמשכת נפעל להפנות את האישה לעזרה, אך לא כתנאי לסיוע".

אחרי השיקום נשים שיוצאות לחיים עצמאיים מקבלות סיוע מהמדינה?
"אין קצבה למישהי שיוצאת מזנות. אבל מכיוון שזנות מביאה איתה אתגרים נפשיים, רבות מהנשים מקבלות הכרה בנכות או פוסט טראומה מורכבת בביטוח הלאומי. אנחנו עוזרים לנשים לקבל הכרה כזו ועוזרים להשיג סיוע בשכר דירה ממשרד השיכון".

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "בימים אלה ממשיכים אלפי שוטרים להשתתף במאמץ הלאומי למניעת התפשטות נגיף הקורונה ופעולים בנחישות לאכיפת הוראות החוק באמצעות יחידות השיטור הפרוסות ברחבי הארץ.

"בין שלל המטלות המונחות לפתחה של המשטרה נכנס לתוקפו גם החוק לאיסור צריכת זנות. בימים אלה פועלת מ"י להכשרת השוטרים לאכיפת הוראות החוק נשוא פנייתכם".