האם אתם יודעים מה עלה בגורל בג"ץ ניגוד העניינים של בנימין נתניהו? ומה באשר לבג"ץ שנדרש להכריע על חקירת פרשת הצוללות והמניות שהגישה התנועה לאיכות השלטון? מישהו יודע מה עם הבג"ץ בעניין אי חוקיות ראש ממשלה חליפי וממשלה פריטטית שהגיש עו"ד אביגדור פלדמן?

מה עלה בגורל בג"ץ ניגוד העניינים של נתניהו? ובג"ץ התנועה לאיכות השלטון בענין חקירת פרשת הצוללות והמניות? ומה עם הבג"ץ בעניין אי חוקיות רה"מ חליפי וממשלה פריטטית של עו"ד פלדמן?

כלי התקשרות הראשיים כבר הפסיקו אפילו לסקר את הבג"צים הללו הנוגעים במישרין לחיינו יומיום. למי יש כוח לבדוק מתי יחליטו שופטי בג"ץ בעניין מסוים קריטי וחשוב ככל שיהיה? ממילא זה יקרה אם יקרה בלוח זמנים אבסורדי, איטי כמו צב מרוח בזפת ומתסכל ומייאש יותר משעון קוקיה מקולקל.

מה באמת עם העניין הזה של ניגוד העניינים של ראש ממשלה הנאשם בפלילים?. בג"ץ אישר לו להיות ראש ממשלה למרות כתבי האישום אך בכפוף לחתימה על הסדר ניגוד עניינים שיכין היועמ"ש. אלא שבינתיים חלפו כבר חודשים ארוכים. מאז ה-6 במאי 2020 חלפו עשרה חודשים.

ונתניהו? מחייך ליונית לוי, נה נה נה, משקר יומיום בכל דבר ועניין, מסתובב בכפרים הערבים במסע בחירות, מחליט לבדו על ייבוא חיסונים, משחרר אסורים בהסכמים מוזרים עם סוריה ורוסיה, מנהל באורח מחפיר את המאבק בקורונה, מחדליו כבר הביאו ל-5500 מתים, לא מעביר תקציב מדינה כדי להימנע מהסכם הרוטציה, גורם לפיזור הכנסת ולמערכת בחירות נוספת בשל ענייניו המשפטיים, מחפש קולות אצל כהניסטים גזענים, חותם על הסכמים מדיניים בלי ליידע את הקבינט ואת שרי הביטחון והחוץ בממשלה הפריטטית שלו, מאשר מכירת חמקנים לאמירויות, מכניס חרדים חולי קורונה בנתב"ג ה"סגור" בשל שיקוליו הפוליטיים וחולשתו מול המפלגות החרדיות, מאשים את המפגינים נגדו שהם "מפיצי מחלות", "עושים צריכים בחצרות", "אנרכיסטים", מונע במשך חודשים מינוי מפכ"ל ומנסה לכפות מינוי מפכ"ל מטעמו, מפריע למינוי פרקליט מדינה, טוען שליועמ"ש אין סמכות בכלל לקבוע לו ניגוד עניינים ודורש כעת מבג"ץ שבמסגרת הסכמתו הוא יוכל גם להשפיע על מינוי יועמ"ש והפרדת תפקידיו לשניים ואפילו על מינוי שופטים לביהמ"ש העליון, כאלה שעלולים לדון בענייניו אם וכאשר יורשע.

יבול לא רע בשביל 10 חודשי כהונה שהיו אמורים להתחיל רק לאחר חתימה על הסדר ניגוד עניינים. שכן למי ששכח – נתניהו הוא נאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים בשלשה תיקים פליליים.

יבול לא רע בשביל 10 חודשי כהונה שהיו אמורים להתחיל רק לאחר חתימה על הסדר ניגוד עניינים. שכן למי ששכח – נתניהו הוא נאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים בשלשה תיקים פליליים

השבוע החליט ביהמ"ש המחוזי ששלב ההוכחות במשפטו יתחיל ב-5.4.21 ויימשך 3 ימים בשבוע, כל יום מתשע בבוקר עד שלש וחצי אחה"צ (עוד החלטה שיפוטית שמורחת את הזמן במשפטו של נתניהו, אבל בערכאה נמוכה יותר מבג"ץ). כלומר במסגרת אותה הסכמה של בג"ץ לאפשר לנאשם בשוחד להקים ממשלה, הם הסכימו למעשה שהוא גם יישב שלשה ימים בשבוע בביהמ"ש על ספסל הנאשמים וגם ינהל את המדינה ביומיים וחצי אחרים שנותרו.

ניגוד עניינים? מה פתאום.

הקלות הבלתי נסבלת של מריחת הזמן בבג"ץ היא אולי אם כל חטאת. הזמן עוצר מלכת, לכאורה, כאשר מוגשת עתירה לביהמ"ש הגבוה לצדק. לחיים בחוץ אין בכלל שום השפעה על התנהלותם של השופטים. המדינה יכולה להתדרדר למגיפה נוראה, למחדלי טיפול מזוויעים במגיפה, להנחיות מטורללות של קבינט שכפוף כולו לנאשם בפלילים ולאינטרסים שלו ובג"ץ ימשיך לישון טוב בלילה ויקום בבוקר לעוד יום של הליכים מקדמיים ומתקדמים, ומתן תגובה למשיבים, וזמן נוסף למשיב מספר 1 לענות על שאלה איקס, דרישה לתצהיר נוסף ועיקרי טיעון, ואולי נגיע לצווי ביניים או צווים ארעיים טרם צווים על תנאי ולפני צווים מוחלטים ואחרים ושונים ומשונים וארוכים כאורך הגלות.

רק האירועים שהתרחשו בעשרת החודשים הללו שבהם נתניהו מתפקד כראש ממשלה ופשוט מצפצף על החלטת 11 שופטי בג"ץ שאישרו לו לכהן כרה"מ למרות כתבי האישום, אך בכפוף להסדר ניגוד עניינים, רק אלה לבדם היו צריכים להדיר שינה מעיניהם של הנשיאה חיות וחבריה.

נתניהו עלול מחר, בשל אינטרסים אישיים לגמרי שלו, לבצע מהפכה חוקתית, לשנות חוקים לחוקק חוק צרפתי וחוק הוטנטוטי, לפטר שרים, למנות אנשים מוטרפים לתפקידים קריטיים בחיי המדינה, לגרום לבוקה ומבולקה, לשרפה ושטפון ואף למלחמה או הפצצה אי שם במזרח המתגרען, ואילו בג"ץ יישן את שנת היופי שלו וימשיך בלוח הזמנים האדיש והרדום שלו. האפאטי, המסתגר, המתנשא מעל חיינו, כאילו אין קשר בין פסיקותיו לחיי המעשה. לחיים עצמם.

מדוע בג"ץ לא דרש מנתניהו לחתום על הסדר ניגוד העניינים לפני שהוא מרכיב ממשלה? מדוע לא דרש זאת אחרי שבוע? שבועיים חודש?

נתניהו עלול מחר, מאינטרסים אישיים, לבצע מהפכה חוקתית, לפטר שרים, למנות אנשים מוטרפים לתפקידים קריטיים, לגרום למלחמה או הפצצה במזרח המתגרען, ובג"ץ יישן את שנת היופי שלו וימשיך בלו"ז האדיש והרדום

מהו הערך של החלטת בג"ץ אם בינתיים במשך עשרה חודשים נאשם בשוחד מנהל מדינה לפי ראות עיניו ללא שום מגבלה? מדוע לא משך את החלטתו ולקח מנתניהו את הסמכות להיות ראש ממשלה כיוון שלא חתם על ההסדר שהתחייב לו? מדוע לא הודיעו לו שהוא נבצר ועליו לפנות לאלתר את משרד רה"מ?
למעשה בג"ץ בהתנהלותו מייתר את בג"ץ.

כמות המעשים וההכרעות שנתניהו קיבל בתקופה הזו ללא שום פיקוח פרלמנטרי או פיקוח של שופטי בג"ץ, היא מדהימה בחומרתה ומסוכנותה. נתניהו יכול להחליט כיום על חיסון כל אזרחי המדינה בזריקת נפט ללא התייעצות עם מומחי בריאות או מדע, ובג"ץ ישתוק ויחכה למועד הדיון הבא שנקבע לקיץ או לאביב הבא או לאחר שיבוץ שופטי ההרכב הישנים שנת ישרים במיטתם.

דומה ששופטי בג"ץ כיום הפכו עצמם, בעזרת מריחת הזמן, לשומרי החומות של נתניהו במקום לעמוד על משמר זכויותיהם וחייהם של אזרחי המדינה.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

בשנה שעברה הופנתה למעבדה שלנו משפחה לצורך מחקר על ילדים צעירים עם אוטיזם. המשפחה בהחלט התאימה למחקר אבל הייתה בעיה אחת: ההורים לא ידעו שילדם מאובחן עם אוטיזם. הסיבה לכך היא, שגם בשיחה עם הצוות המאבחן וגם בדו"ח האבחון שנמסר להם נאמר להם, שלילדם יש "בעיית תקשורת".

משפחה, שהופנתה למעבדתנו למחקר על ילדים צעירים עם אוטיזם, התאימה למחקר – למעט בעיה אחת: ההורים לא ידעו שילדם מאובחן עם אוטיזם. בשיחה עם הצוות המאבחן ובדו"ח האבחון נאמר להם שלילדם יש "בעיית תקשורת"

המונח הבעייתי הזה נפוץ היום במידה כזאת, שהשם הרשמי לכיתות המיועדות לילדים עם אוטיזם הוא "כיתות תקשורת". ריכוך זה של המונח להורים אינו משרת אף אחד, והוא גם לא מדויק.

כדי לאבחן א/נשים עם אוטיזם, צריכים להימצא ליקויים בתקשורת ובאינטראקציה החברתית, כמו גם התנהגויות מוגבלות וחזרתיות ו/או תחומי עניין סטריאוטיפיים, שמקשים על היכולת של האדם לתפקד באופן יומיומי. תקשורת נמצאת במרכז הסיפור, אך אינה עומדת בפני עצמה. כאן ראוי לציין כי ישנם אנשים עם אוטיזם בעלי יכולות תקשורת תקינות (כלומר מסוגלים להעביר ולקבל מסרים מאחרים), המתקשים רק בשימוש החברתי או הפרגמטי בשפה.

השימוש היופמיסטי ב"תקשורת" אינו האתגר היחיד בטרמינולוגיה בתחום האוטיזם כיום. האם עלינו לומר שמישהו הוא "אוטיסט" או "על הספקטרום"? "הפרעת ספקטרום האוטיסטי" או פשוט "אוטיזם"? במקרה הזה אין נכון או לא נכון, אלא רק ביטוי של השקפות שונות בנוגע לקטגוריה האבחנתית ומוגבלויות בכלל.

לעומת זאת, למונח "תקשורת" אין מקום בשיח על אוטיזם. תחשבו רגע על המשפחה מהמחקר שקבלה אבחנה אבל למעשה לא קבלה. שעברה את כל החששות והספקות, לגבי ילדם ולגבי עצמם כהורים, שעברו את רשימת ההמתנה, את התהליך האבחוני ובסוף יצאו עם אבחנה שהיא לא אבחנה. בלי לדעת לאן פניהם ואפילו אילו מילים להכניס לגוגל. כל זה בגלל שמישהו חשש לפגוע, להגיד ולכתוב משהו שאולי יוביל לדמעות, לעצב, לכעס. אלא שזה גם עלול להוביל לתמיכה, ולתהליך של השלמה והתקדמות.

אפשר רק להניח, באופן דומה, שהשימוש המקורי במונח "תקשורת" במשרד החינוך היה ניסיון להגן על משפחות וילדים מפני אמירת המילה "אוטיזם" בקול. אך אנחנו יודעים שכאשר אנו נמנעים משימוש במילה מסוימת, הסטיגמה סביבה גדלה וגדלה, מהדהדת דרך גני ילדים, חצרות בית ספר ומקומות עבודה. כך המונח "אוטיסט" הופך למונח שנעשה בו שימוש מפחית ערך על-ידי ילדים ומבוגרים כאחד. אולי אם ילדים לא-אוטיסטים היו שומעים את התלמידים מהכיתה בהמשך המסדרון, או את הילד בכיתה שלהם, מדברים בפתיחות על היותם אוטיסטים, הם היו מרגישים פחות בנוח עם שימוש בלתי הולם במונח.

אפשר להניח, שהשימוש המקורי במונח "תקשורת" במשרד החינוך היה ניסיון להגן על משפחות וילדים מאמירת המילה "אוטיזם" בקול. אך כאשר נמנעים משימוש במילה מסוימת, הסטיגמה סביבה גדלה

בתחילת מרץ פרסמה אגודת האוטיזם באמריקה וארגוני מוגבלויות מובילים אחרים הצהרה כי תפסיק לקרוא לחודש אפריל חודש המודעות לאוטיזם ותתחיל לקרוא לו חודש קבלת האוטיזם. אי לכך, הוחלט על ידי רבים ברחבי העולם כי התאריך שצוין בשבוע שעבר, ב-2 באפריל, הוא יום המודעות והקבלה הבינלאומי לאוטיזם.

מודעות? כולם שמעו כבר על אוטיזם, החברה מודעת למונח. בכך שאנו מקבלים ולא רק מודעים לשם הזה, על ידי אמירתו בקול רם, על ידי דחיית הסטריאוטיפים וההטיה הנמשכים, אנו יכולים להתקדם כחברה ממודעות לקבלה.

ד"ר ג'ודה קולר הוא ראש המגמה לחינוך מיוחד ומרצה לפסיכולוגיה קלינית של הילד באוניברסיטה העברית. שם הוא מנהל את המעבדה לחקר אוטיזם בילדים ומשפחות ובין מייסדי המרכז לאוטיזם של האוניברסיטה. צילום: ארקדי ורונין