הביאו את היום

חיילים בטקס יום הזיכרון בכותל (צילום: Noam Revkin Fenton/Flash90)
Noam Revkin Fenton/Flash90
דגל ישראל בכותל בטקס יום הזיכרון

לשבוע בין יום השואה ליום העצמאות יש צבע שונה, הארץ נעטפת תוגה. השירים העצובים ברדיו, הדגלים הנובטים בזה אחר זה על מרפסות. יש תחושת היטהרות באוויר ומין התכנסות לקראת טקס שבלבו גורל משותף, מעטים מול רבים. הנה אני גולשת לקלישאות. זה ממכר.

לרגע אנחנו מרפים איש מצוואר אחיו, ימין ושמאל נמזגים לשלולית לאומית בערבון מוגבל, בלי ערבים, מה קשור? זה לא הזמן, זה אף פעם לא הזמן. רק נתניהו ישלב את פאדי הרופא הערבי המסור בנאומו. נותרו שבועיים עד תום המנדט שקיבל ולמנסור עבאס יש אבנים בכליות של כולנו אבל רגע רגע רגע רגע…

לרגע אנחנו מרפים איש מצוואר אחיו, ימין ושמאל נמזגים לשלולית לאומית בערבון מוגבל, בלי ערבים, מה קשור? זה לא הזמן, זה אף פעם לא הזמן. רק נתניהו ישלב את פאדי הרופא הערבי המסור בנאומו

בין יום השואה ליום העצמאות כולנו יפים ממני וממך, כמו הנופלים מהשיר, אלה שאדמה לקחה כי היינו בזבזנים עד מאוד. הרכינו ראש, אחים, זה לא זמן לתהות, מי שיתהה – יחטוף. משורה ישחרר רק המוות ואחריו אין את מי לשאול ואין מי שישאל: על מה בעצם? עוד "פעילות מבצעית" שבסופה נהרג עוד לוחם צעיר שיצא לעצור עוד מבוקש.

שינה משהו? ניצח משהו? ואם כן את מי? אלפי נופלים במלחמות מיותרות ומבצעים זקופי קומה ושם (צוק איתן, חומת מגן, עופרת יצוקה), מלחמת ההתשה, מלחמת יום כיפור האיומה, 18 שנות מלחמת "שלום" הגליל, מלחמת לבנון השניה. מצעד מתים שאין לו קץ, רק דמם צועק מן האדמה. עד מתי מגש הכסף?

תכף יהיה נאום נשיא המדינה ואחריו הטקס בהר הרצל. יום הזיכרון ישטוף את הרחובות בבכי. אנחנו מתים על עצמנו בשבוע הזה, תסתכלו עלינו, כל כך יפים בעצב שלנו על המתים והנופלים, עוברים בחולצות צחורות ומדבקה מעצרת לעצרת ומצפירה לצפירה, מי עומד ומי לא, כמה ולמה. ומי הבא בתור.

מול ביתי מתקיימת עצרת קבועה, קלישאות-אבל ממוחזרות לנוכח משפחות מרוסקות. היתה שנה שהתפאורה כללה קבר עשוי קלקר. תיכוניסטיות בשחור חוללו מעליו, הבמאי בעצרת הזיכרון ביקש לחדד את המסר: חיילים ממש מתים במלחמות. מתים לגמרי. האם באמת "במותם ציוו לנו את החיים"? ואם כן – למה?

גם אני מיישרת קו כל שנה, אני לא רובוט, הבנים שלי היו חיילים קרביים, אחד מהם בלבנון הארורה שגבתה ממנו גם אי שפיות זמנית של אמא שלו. אז כן, אני צופה בכל סרט וסרט ובוכה את עצמי למוות על הנעורים האלה שבאו פתע אל סופם, בוכה אבל בזעם. מסתכלת עליהם וכועסת עלינו.

התמכרנו לעצב המתוק, לתחושת האחדות הזמנית הכוזבת. יש עליה תג מחיר כבד מנשוא. על זה צריך לבכות. על העיוורון. כמה עוד נרגיש דוד מול גוליית? מתי נבין שאנחנו גוליית, שבידינו שלנו ובאמצעות שליחים פוליטיים ערלי לב ותאבי כוח בנינו אותו וטיפחנו במו ידי היהודי החדש שנהיינו כאן בארץ המובטחת. והתמכרנו. לבו של הגוליית הזה גבה והוא שמן ובעט והיום הוא זקן עצבני, קצת דמנטי, עם סוכר גבוה ועורקים סתומים מרוב שומן, אבל על הרגליים. לא יזוז מפה. והוא קם עלינו לכלותנו.

התמכרנו לעצב המתוק, לתחושת האחדות הזמנית הכוזבת. יש עליה תג מחיר כבד מנשוא. על זה צריך לבכות. על העיוורון. כמה עוד נרגיש דוד מול גוליית? מתי נבין שאנחנו גוליית

לא נתעורר? לא נעצור את צעדת המוות הזאת? לא רק שאין לנו בנים למלחמות מיותרות, גם המלחמות השתנו בעודנו גובים חיי חיילים. המבוקשים לא ייגמרו לעולם, תמיד נולדים חדשים, אין בעולם עם שיסכים לחיות תחת כיבוש. פשוט אין. אם הבנים שלנו היו חיים תחת כיבוש היינו שרים את אותם שירים נוגים רק בערבית, ובאותו להט של צדקת הדרך. ככה זה.

ובינתיים בצדי הדרך מוטלים מתינו, מתי כל הצדדים. רק הפוליטיקאים החיים שמתחלפים מעלינו לא משלמים את מחיר היוהרה. כשלמדתי בתיכון, שנים לפני שידעתי שאלד בנים למלחמות מיותרות, העזה להקת הנחל לשיר את "שיר לשלום". מילותיו של יעקב רוטבליט היו חתרניות מדי לאוזניו של מפקד פיקוד מרכז דאז, רחבעם זאבי:

"מי אשר כבה נרו ובעפר נטמן, בכי מר לא יחזירו, לא ישיבו לכאן".

הצעת המשורר שבע המלחמות נפלה על אוזניים ערלות. שנים חלפו וכולנו עוד רצים כמו עכברים מאולפים על גלגל המלחמות, מאכילים את המולך בעוד דם אבל נשארים במקום. בהתחדש עלינו הימים הנוראים האלה אין לי אלא לשוב ולדרוש: "אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום".

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
מה השיטה שלך להביא את היום? האם את בעד העדר תגובה באופן גורף על כל פעולה שמטרתה לפגוע בישראל? האם במצב של פיגועי התאבדות וטילים וקטיושות וכו' אנו צריכים להבליג ולתת את הלחי השניה? לעניו... המשך קריאה

מה השיטה שלך להביא את היום? האם את בעד העדר תגובה באופן גורף על כל פעולה שמטרתה לפגוע בישראל? האם במצב של פיגועי התאבדות וטילים וקטיושות וכו' אנו צריכים להבליג ולתת את הלחי השניה? לעניות דעתי, בהנהגה הפלסטינית לא נעשים מאמצים ראויים להגעה לשיוויון ושלום: אפילו טיבי, שאהוד עליי יחסית, 'שמח' במידה מסויימת על פגיעה כזאת או אחרת בישראל. מבחינתו, התירוץ הוא שזה בא לחנך את ישראל, לאזן אותה. אני לא קונה את התירוץ הזה. טיבי וההנהגה הפלסטינית יכולים להתאמץ יותר להגעה לשלום ושיוויון – לעיתים נשמה לי שזה מצב שדי מתאים להם. סאדאת ובגין ומרתין לותר קינג ועוד היו גדולי רוח

עוד 644 מילים ו-1 תגובות
כל הזמן // יום שני, 10 במאי 2021
מה שחשוב ומעניין עכשיו

זה עכשיו או לעולם לא

ממשלת לפיד-בנט לא תושבע השבוע, למרות כל המאמצים ● יש עדיין מחלוקות רבות ופינות שצריך לסגור, ועדיין לא ברור אם לממשלה הזו יש בכלל רוב ● בליכוד מוכנים להישבע שברגע האמת, רע"ם תצביע נגד ממשלת בנט ● בעבודה עדיין לא הגיעו להסכמה על התיקים ● אבל היתרון של הגוש הוא האמון בין הצדדים והמנהיגות של לפיד, שמנהל את המו"מ בחוכמה ונדיבות מתוף מרתף ביתו ● פרשנות

עוד 674 מילים

כשחרדי פגש רב רפורמי בקריית יובל  

לפני כמה שנים, כאשר ישבתי בבית הכנסת ועסקתי בדברי תורה, הבחנתי בחסרונה של מסכת תלמודית. הצטערתי, אך מיד נזכרתי בקיומו של "כולל אברכים" ממש למרגלות בית הספר תל"י בשכונת קריית היובל הירושלמית, אותו אני משרת.

לפני כמה שנים, כאשר ישבתי בבית הכנסת ועסקתי בדברי תורה, הבחנתי בחסרון מסכת תלמודית. הצטערתי, אך נזכרתי ב"כולל אברכים" ממש למרגלות ביה"ס תל"י בשכונת קריית היובל הירושלמית, אותו אני משרת

שמחתי על ההזדמנות להיכנס "בין כותלי בית המדרש" כדי להשלים את כתיבת הדרשה. הזדמנות נהדרת "לתלמוד תורה ותיקון עולם" חייכתי לעצמי. דילגתי מטה ונכנסתי אל בית המדרש, מצאתי את שחיפשתי, התיישבתי ולמדתי. היו סביבי כאלה שהרימו גבה, אך חשתי בנוח עד שניגש אליי אחד האברכים ושאל: "אתה הרב הרפורמי?"
״כן״, עניתי.
"אם הייתי רואה אותך בשער, לא הייתי נותן לך להיכנס" הוא אמר.
הייתי נבוך, לא ממש ידעתי כיצד להגיב ויצאתי בבושת פנים.

אולי היה זה קצת תמים מצדי לצפות לתגובה אחרת, אך בנסיבות שכונתיות יצא לי להכיר את ראש הכולל, וחשבתי לתומי שכל עוד אנו עוסקים בתלמוד תורה, לא צריכה להיות בעיה.

לאורך הדורות, בית המדרש היה זירה למאבקי כבוד וכוח, אך יחד עם זאת, מקום בו היה ניסיון להתעלות על הבלי היום יום ולחסות באוהלה של תורה. או כפי שכתב המשורר, מקום בו ניתן ליצר "שלוות עולמים" ולהיפגש כבני אדם החולקים זה על זה ונהנים מהשיח הפורה.

אני כל כך תמים, ומתעקש להישאר כזה! התום הוא חלק משליחותי הרבנית. לא אוותר על אמונתי בטוב האדם, היא זו המכוונת אותי להושיט יד לכל אדם ובפרט לשכניי החרדים. תמיד שאפתי להיות "רב שכונתי" ולמרות שהמדינה לא ממנה אותי ככזה, חשוב לי להדגיש כי יש כל מני סוגים של רבות ורבנים. אני רב קהילתי, שליחותי הרבנית מתרחשת ברחוב ולא במגדל השן.

שכונת קריית יובל בירושלים היא "שכונת חיים", בה מתגוררים תושבים המייצגים דעות וזרמים רבים ומגוונים. המפגש בינינו מתרחש במכולת, בבית הקפה, בבנק ובמתנ"ס. לעיתים הוא גם מאורגן, ואז אני מרגיש כמו הילד הבעייתי שעלול לפוצץ את המסיבה אם יוזמן.

התיישבתי ולמדתי, עד שניגש אליי אחד האברכים ושאל: "אתה הרב הרפורמי?" ״כן״, עניתי. "אם הייתי רואה אותך בשער, לא הייתי נותן לך להיכנס" הוא אמר. הייתי נבוך, לא ממש ידעתי כיצד להגיב ויצאתי בבושת פנים

אנחנו חכמים וביקורתיים מאוד כאשר אנו מתבוננים בעבר. כולנו מטיפים נגד שנאת חינם אבל חבר'ה, "קמצא ובר קמצא" זה כאן!

אין לרוב הציבור האורתודוקסי בעיה עם שיח והדדיות בין דתיים וחילונים, כל עוד ברור שצד אחד של המתרס מייצג את הדת היהודית נאמנה והשני "חסר תורה".

אנו, חברי הזרם הרפורמי, יהודים דתיים בדרכנו. ארון הספרים היהודי שלנו שואב מאותם "צינורות" וכך גם עיקרי האמונה אך אנו מאמינים שערכים הומניסטים כגון שוויון וחירות אישית הם חלק מהמשוואה – סליחה.

אנו לא אדונים של האמת, אדון האדונים הוא אחד בשמיים ובארץ. "ואלו ואלו דברי אלוהים חיים". יש לנו כבוד רב לדעות שונות, אך לחלק נרחב מהציבור האורתודוקסי קל להדיר אותנו, מבחינתם אנו שקופים.

אנו לא מערערים על זכותם של שכנינו לחיות על פי דרכם ויחד עם זאת לא נסתיר את דרכנו וזהותנו. ציבור רחב מאוד בישראל משתלב ביהדות פתוחה, סבלנית ושוויונית. הזרם הרפורמי מציע אפיק דתי שוויוני ופתוח, בו לא קיימת חציצה בין קודש לחול ביחס לערכי השוויון והחירות.

בבחירות האחרונות קרה דבר בישראל ונבחר הרב הרפורמי הראשון לכהן בכנסת, ובית הדין הגבוה לצדק הוא זירה המאפשרת לנו לרדוף אחר צדק, אך אני וחברות/ים נוספים לא מבקשים רק להניף שלטים ולנאום בהיכלות. אני חלק מהמרחב בו אני חי, אני גאה במי שאני, גאה בקהילת הדרור, הקהילה הרפורמית אותה אני משרת, במנהל הקהילתי יובלים הירושלמי המשלב אותנו בעשייה השכונתית, ויותר מכל שמח להיפגש עם מגוון כל כך גדול של תושבים בשכונה ולרקום איתם קשרים.

אנחנו כאן להישאר ולהשפיע על הנעשה במדינה, בעיר ובשכונה. לא ניתן ליהדות להיצבע בצבע אחד ולהדיר קולות מגוונים – גם בזירה הדתית.  

כולנו מטיפים נגד שנאת חינם, אבל חבר'ה, "קמצא ובר קמצא" זה כאן! אין לרוב הציבור האורתודוקסי בעיה עם שיח והדדיות בין דתיים וחילונים, כל עוד ברור שצד אחד של המתרס מייצג את הדת היהודית נאמנה והשני "חסר תורה"

במסכת סוכה בתלמוד נכתב על הלל הזקן שכשהיה שמח בשמחת בית השואבה אמר:

"למקום שאני אוהב, שם רגליי מוליכות אותי, אם אתה תבוא אל ביתי אני אבוא אל ביתך, אם אתה לא תבוא אל ביתי, אני לא אבוא אל ביתך, שנאמר 'בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך'".

אשמח להפנות את דבריו גם לשכניי החרדים.

אני מאמין שאם נשכיל להבין שהאמת היא תוצאה של היכולת שלנו לחיות זה עם זה הצדק יהיה נצחי וישמור על הזכויות של כולנו.

הרב עזרא אנדי הוא רב רפורמי בקהילת קריית היובל בירושלים וחבר ברשת הארגונים של רשות הרבים, שותפות ארגונים המקדמים יהדות מתונה ועיר פתוחה לכל באיה (צילום: מיכל קלירס נזרי)

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 690 מילים
עודכן עכשיו
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

למקרה שפיספסת

התנגדות העיקשת שלא לתת לשקד לחזור למשרד המשפטים איננה נובעת מהאידאולוגיה שמרנית שלה - אלא מעוצמת הנזק הכלכלי והבריאותי שפעילותה גרמה לכלל הציבור ● כך, למשל, פעלה לדחיית יישום רפורמת סימון מוצרי המזון - רפורמה שלפי הערכת משרד הבריאות, הייתה צפויה למנוע את מותם של כ-2,200 אזרחים ולחסוך למערכת הבריאות כ-600 מיליון שקל בשנה ● פרשנות

עוד 620 מילים ו-1 תגובות

 הריבון האמיתי במזרח ירושלים הוא משטרת ישראל

יחסן של הרשויות לתושבי מזרח ירושלים משקף את ההדחקה וחוסר הרצון לקבל החלטות אסטרטגיות בשאלות הנוגעות לגבולותיה וגבולות אחריותה של המדינה על אוכלוסיות שונות ● בהיעדר קבלת החלטות בדרג המדיני, נותר הדרג הביצועי בשטח ללא כל הכוונה ● פרשנות

עוד 558 מילים

פצצת האסבסט ממשיכה לתקתק

תחקיר זמן ישראל האסבסט, שעלול לגרום לסרטן נדיר ולמוות גם שנים ארוכות אחרי החשיפה אליו, מוסיף לבצבץ ברחבי נהריה ● הליך הסרתו פשוט, אבל הרשויות מתקשות להתמודד עם המחדל ומגלגלות את האחריות מאחת לשנייה ● לצדי כביש 89 שיירי האסבסט ממשיכים לעוף ברוח ● ויש גם תזוזה חיובית: אחרי שההורים איימו בשביתה, פונה החומר המסוכן מהשביל שמוביל מאות תלמידים לבית הספר

עוד 2,852 מילים

תגובות אחרונות

מסתמן שסער יתמנה לשר המשפטים; שקד תסתפק בתיק אחר, ייתכן הפנים או הבט"פ

דיווחים: התקדמות ניכרת חלה במגעים בין בנט למנסור עבאס ● ליברמן: ייתכן שעוד השבוע נוכל להקים ממשלה ● שלמה קרעי: נתניהו מעולם לא התכוון להקים ממשלה תוך שיתוף פעולה עם רע"ם ● נתניהו שיתף דיווח, שבו נטען שבנט ולפיד ימנו את שי ניצן ליועץ המשפטי לממשלה; לפיד: "ביבי כרגיל משקר במצח נחושה" ● הממשלה אישרה את הרפורמה באגף השיקום במשרד הביטחון

עוד 52 עדכונים

שד הר הבית יצא מהבקבוק. לא בטוח שישראל תצליח להחזיר אותו במהירות

נקודת ההתחלה של גל המהומות הנוכחי בירושלים הייתה ההחלטה לסגור את המדרגות ברחבת שער שכם במהלך חג הרמאדן ● זו נפלה כפרי בשל לידי חמאס, בימי מתיחות פנים-פלסטינית, סביב דחיית הבחירות לרשות הפלסטינית ● מאותו רגע, הלבה המזרח ירושלמית החלה מבעבעת - וההתפרצות בלתי נמנעת ● כעת החשש הגדול הוא זליגה של המהומות לגדה ולעזה ● פרשנות

עוד 670 מילים

מהומה אלימה בשער שכם, הסהר האדום: "המשטרה מונעת פינוי פצועים"

החלה תפילת לילת אל קאדר ● המשטרה עיכבה מתפללים בדרך וחסמה בפניהם את כביש 1, אבל רבבות הגיעו לאל אקצה ● הפגנה בשייח ג'ראח ● שוטרים במזרח י-ם הותקפו באבנים, שוטר נפצע ● מנדלבליט מנסה לדחות את הדיון על שייח ג'ראח בבג"צ ● הממשלה תשקול להגביל את אירועי יום ירושלים ● חמאס מאיים על ישראל, פיצוצים בגבול הרצועה ● צה"ל פורש סוללות כיפת ברזל ומבטל אימונים ● ברחביה מתקיימת ההפגנה ה"רגילה" נגד נתניהו

עוד 27 עדכונים

ראיון עם מייקל קרניק שכתב וביים את הסרט "משאלה אסורה", אשר במרכזו מפגש טעון בין רב אתיופי-ישראלי לבין יהודי אמריקאי לשיחה על גזענות, אמונה ומשמעות החיים

עוד 696 מילים

טיול לשבת היסטוריה, מיסטיקה ומסתורין מתכנסים יחד בקבר דוד

חוקר מפינלנד ואיש אצולה בריטי הם מי שאחראים לגילוי קבר המלך דוד ● אך לצד תרומתם לארכיאולוגיה המקומית הם גם שדדו אוצרות עתיקים מהאזור ● בעיר דוד אפשר לפגוש כמה ממצאי החפירות שערכו, וכן ניתן לבקר בביתם של ראשוני היהודים שיצאו מחומות העיר העתיקה

עוד 944 מילים

על רקע הרוחות החדשות שמנשבות בוושינגטון, הסעודים מנסים להתקרב לאיראן ואנקרה מגששת את דרכה לריאד ● עם ההבנה שלא ייערכו בחירות, חמאס עשוי לנסות להבעיר את הגדה כדי לערער את שלטונו של אבו מאזן ● סעודיה מנסה לקדם את תעשיית האופנה המקומית ● ו-27 שנים מלאו השבוע להסכם קהיר, עליו חתמו רבין וערפאת ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 1,089 מילים

מסעות החוצנים בגלקסיה

איך נראים חייזרים? כמו מיסטר ספוק או בסגנון עדות האי.טי? ● הזואולוג אריק קרשנבאום יצא למסע ארוך בנפתולי הנושא המסתורי ● התוצאה היא ספר חדש שמחבר בין מחקרו על שפני סלע בישראל לבין התנהגות של חוצנים ● "מדענים באמת מאמינים שלא רחוק היום בו נגלה חיים בחלל החיצון", הוא אומר, "זה דורש מאיתנו לחשוב על החלל באותו אופן שבו אנחנו חושבים על כדור הארץ" ● ראיון

עוד 1,315 מילים ו-1 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה