יש חברי כנסת חזקים מדי. אותם ח"כים שואבים את כוחם מהכנסת, אך מנצלים את הכוח שזכו לו כדי להחליש את הכנסת. האסון במירון מציף חששות לניצול לרעה של הכוח במקומות נסתרים בדרך כלל.

יש חברי כנסת חזקים מדי. אותם ח"כים שואבים את כוחם מהכנסת, אך מנצלים את הכוח שזכו לו כדי להחליש את הכנסת. האסון במירון מציף חששות לניצול לרעה של הכוח במקומות נסתרים בדרך כלל

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

אנחנו רגילים שאותם ח"כים סוחרים במרכולתם, שהיא זכותם להצביע בכנסת ולקבוע את החלטותיה, בעת תהליך הרכבת ממשלה. האסון במירון פתח צוהר להשפעה של המסחר הזה אחרי הרכבת הממשלה, במשך חיי הכנסת. אותם ח"כים יכולים לפעול מול עובדי המדינה ("הפקידים") ולהשפיע על החלטותיהם, בגלל כפיפותם של הפקידים לשרים. רצונם של השרים הוא להמשיך את קיום הממשלה, אך קיומה תלוי בחברי הכנסת.

מניע אחר להיענות של הפקידים לחברי הכנסת יכול להיות עניין הדדי ביחסים של תן וקח בין הרשות המבצעת ובין הרשות המחוקקת.

הדמוקרטיה מבוססת על הפרדת רשויות, והיכולת של חברי הכנסת להשפיע על הפקידים, על שני מניעיה, היא ליקוי חמור בהפרדת הרשויות. ייתכן שהאסון במירון הוא דוגמא לחומרת הליקוי.

אותם ח"כים עלולים לפעול בכנסת, במסגרת המסחר המדובר כאן ולא לגופם של העניינים הנדונים בכנסת. בכך הם מחלישים את הכנסת, מרוקנים את הכנסת (כמוסד) מכוחה, הופכים אותה לחותמת גומי ואת הדיונים המתנהלים בה להבל חסר ערך. כתוצאה מכל אלה, גם אמון הציבור בכנסת, בממשלה ובפעולותיהן נפגע.

כדי למנוע את המסחר של חברי הכנסת בכוחם ואת ההשפעה השלילית שלו צריך לנקוט פעולות שונות:

• ככלל, הכוח שניתן לחברי הכנסת צריך להיות מופעל מול משרדי הממשלה במסגרת תהליכי העבודה המוסדרים של הכנסת: מליאה, ועדות, חקיקה, שאילתות וכד'. תהליכים אלו צריכים להיות, והם כאלה בחלקם ואולי ברובם, גלויים. הגילוי לציבור מקטין את הסיכון לשימוש לרעה בכוח או לניצולו למען אינטרסים זרים. מפגש מחוץ לתהליכים אלו צריך להיחשב כעבודה של לוביזם מול הממשלה ולא כפיקוח. כשם שצריך להסדיר את יחסי הלוביסטים מול משרדי הממשלה, ולא רק מול חברי הכנסת, צריך להסדיר גם את יחסי חברי הכנסת מול המשרדים.
• לאסור התחייבויות על חקיקה בהסכם קואליציוני ולבטל את המשמעת הקואליציונית. לדוגמה: ההסכם יכול לקבוע שהממשלה תעסוק בחוק הגיוס. אבל צריך להשאיר את ההחלטה על נוסח הצעת החוק הממשלתית בעניין הגיוס לתהליך חופשי של הממשלה, שיסתייע בפקידים, ואת החקיקה עצמה למחוקקים ולשיקול הדעת החופשי שלהם. כך תקטן התמורה שהממשלה וחברי הכנסת יכולים להפיק מהמסחר המדובר.

הדמוקרטיה מבוססת על הפרדת רשויות, והיכולת של חכ"ים הסוחרים בקולותיהם להשפיע על 1הפקידים, היא ליקוי חמור בהפרדת הרשויות. ייתכן שהאסון במירון הוא דוגמא לחומרת הליקוי

למתעניינים מצ"ב מצגת המבקרת את המשמעת בכנסת. לא צריך לחכות למסקנות של ועדת חקירה כדי להתחיל בהכנות לל"ג בעומר במירון בשנה הבאה. בדומה לכך, לא צריך לחכות לשום דבר כדי ליישם את ההצעות שלעיל.

אודה לתגובות – כאן או בדוא"ל benigold107@gmail.com

יהודי אזרח ישראל: הדמוקרטיה חשובה ליהדות, והיהדות חשובה לדמוקרטיה הישראלית. אני מעוניין בתגובה שלך.

האם החברה הישראלית מסוגלת להתמודד עם דילמות קורעות לב ונשמה כמו דילמות המו"מ על גורל החטופים?

זו שאלה קשה, שכן לאיש בישראל אין ניסיון, ידע או יכולת להכריע בין נשים לילדים, בין נשים לגברים, בין אזרחים לחיילים מול משפחות החטופים.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

צעירים ומוכשרים לרוב ברחו כמו מאש מפוליטיקה. הם היו ציניים ואנוכיים כטרנד ובחרו להתמקצע, לעשות כסף ולבנות קריירה. הפוליטיקה נשארה לבינוניים ומטה, לקיצוניים ולמקושרים, שמצאו חן בעיני ידוען כלשהו, אשר הקים סוג של מיזם שנקרא מפלגה.

כמות הרפש, ההשמצות והאשפה המוטחת הרחיקו טובים מן הזירה. עכשיו אנחנו משלמים את המחירים של הפקרת הזירה: בשירות ציבורי בלתי מתפקד כמעט בשעת מלחמה, שירות שמופעל באמצעות מאכערים וגוזרי קופונים, בחינוך המופרט שקורס ובבתי הספר שפסקו לחנך, באוכלוסיות שאינן עובדות אבל מצהירות שאנחנו מתקיימים בזכותן, בשחיתות שנעשית מהמקפצה והפכנו אדישים כלפיה, ובאלימות הגואה.

משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג.