בשעה שלא ברור היכן תיעצר ההסלמה בעזה, כשחמאס מחשק את עצמו עם דרישות לא ריאליות, מרחיב את מעגל הירי וישראל מגיבה בהתאם – הנה עשר תובנות ביניים שניתן לגזור מסבב האלימות הייחודי הזה עד כאן.

1. הכשל מתחיל בירושלים

במקום לכבות משבר מבעבע בשיח' ג'ראח לקראת אירועים צפויים וידועים על לוח השנה (הרמדאן, יום ירושלים, יום הנכבה) קברניטי המדינה, בין היתר בצל שיקולים פוליטיים, והמשטרה בהשראתם, רק החריפו אותו. הכתובת הייתה על הקיר. פוטנציאל הנפיצות של ירושלים והר הבית הוכחו כל פעם מחדש בעשור החולף.

במקום לכבות משבר מבעבע בשיח' ג'ראח, קברניטי המדינה, בין היתר משיקולים פוליטיים, והמשטרה בהשראתם, החריפו אותו. פוטנציאל הנפיצות של ירושלים והר הבית הוכחו כל פעם מחדש בעשור החולף

2. מה קרה לחמאס?

לתנועה אין אינטרס להיכנס למלחמה, אבל היא בכל זאת קיבלה החלטה מחושבת לכפות סבב אלים, כשהיה ברור שישראל לא תיענה לאולטימטום שהיא הציבה. כנראה שחמאס סברה כי תוכל לשלוט בהסלמה בעיקר על רקע המשבר הפוליטי בו שקועה ישראל, וכי הרווחים מבחינתה עולים על הסיכונים.

על רקע האיגרת החריגה של מחמד דף נראה שהיה כאן גם לחץ לא מתון של הזרוע הצבאית, בעידוד משעל מקטר, על ההנהגה הפוליטית בעזה ללכת להסלמה. סנואר אמנם התגלה כמנהיג שקול מהרגע שקיבל את עול האחריות על הרצועה, אבל בסוף הוא איש שההתנגדות היא חלק מזהותו וזורמת בעורקיו.

כנראה שחמאס סברה שהיא תוכל לשלוט בהסלמה בעיקר על רקע המשבר הפוליטי בו ישראל מצויה, וכי הרווחים מבחינתה עולים על הסיכונים. על רקע האיגרת של דף אני גם מריח לחץ לא מתון של הזרוע הצבאית, בעידוד משעל מקטר, על ההנהגה הפוליטית בעזה ללכת להסלמה. pic.twitter.com/kgnms9PcOd

— Udi Evental (@UEvental) May 10, 2021

3. הרווחים של חמאס

השתלטות על סדר היום בזירה הפלסטינית והערבית-אסלאמית, על חשבון הרשות (אחרי ביטול הבחירות), וערעור היציבות בגדה בניסיון להצית שם התפרצות רחבה. אוהבים לקשור לראשה של חמאס כתרים על יצירת "משוואה חדשה" בין עזה לירושלים, אבל בעתיד זו עלולה להתברר גם כמשקולת מבחינת התנועה.

4. פוליטיקה בישראל

נדמה שההישג המשמעותי ביותר של חמאס כרגע הוא דווקא בזירה הפוליטית הישראלית בדמות עצירת המומנטום בדיונים על הקמת ממשלת השינוי.

רווחי החמאס: השתלטות על סדר היום בזירה הפלסטינית והערבית-אסלאמית, על חשבון הרשות, וערעור היציבות בגדה. נדמה שההישג המשמעותי כרגע הוא בזירה הפוליטית הישראלית: עצירת המומנטום בדיוני הקמת ממשלת השינוי

5. לאן זה הולך?

שני הצדדים לא מעוניינים לגלוש למלחמה. אבל הדינמיקה עלולה להיות חזקה מהם ולדרדר את המצב יותר משתכננו. המתח בו מצויה ישראל: בין תגובה עוצמתית דיה כדי לשוב ולבסס הרתעה לבין תגובה מדודה דיה כדי שהמצב לא יצא משליטה. כיפת ברזל שבה והוכיחה כי היא מספקת לישראל מרחב תמרון יקר מפז מול עזה. לא בטוח שהוא יספיק בעימות נגד חזבאללה.

6. מדינות ערב

האירועים הם מבחן לרמת הרגישות בעולם הערבי לסוגיה הפלסטינית ולחוסן הסכמי הנורמליזציה. חרף הגינויים המתחייבים נדמה שבינתיים אין הישג אסטרטגי לחמאס. אבל המבחן בעיצומו.

7. פלסטין זה כאן

מי שחשב שהסכמים עם מדינות ערב ידחקו את הבעיה הפלסטינית הצדה, התבדה. טקסים נוצצים בוושינגטון וביקורים מתוקשרים במפרץ תוך הזנחת הזירה הפלסטינית מתפוצצים בסוף בפנים.

8. איראן

הפרשנים לא מפסיקים לדבר על חלקה בהסלמה. אז כן, יום ירושלים האיראני צויין בשבוע שעבר אבל פה זה בערך מסתיים. כדאי שלא נעשה לעצמנו הנחות ונתלה את האירועים באיראן. זו בעיה לגמרי שלנו פה בבית, בירושלים, בעזה וביהודה ושומרון.

9. ברמה האסטרטגית

מדיניות חמאס שבה וממחישה מדוע ישראל צריכה לשאוף להסדרה יציבה בעזה ולחיזוק (כן חיזוק!) הרשות הפלסטינית כמערכת שלטונית ביהודה ושומרון. בעזה הוכח שתלות בכסף קטרי היא לא פתרון יציב לטווח הארוך. עדיף למצוא ספונסרים פחות מזוהים עם תנועת האחים המוסלמים וטורקיה, שידעו לנצל את הסיוע גם לריסון חמאס (האמירויות? סעודיה?).

מי שחשב שהסכמים עם מדינות ערב ידחקו את הבעיה הפלסטינית הצדה, התבדה. טקסים נוצצים בוושינגטון וביקורים מתוקשרים במפרץ תוך הזנחת הזירה הפלסטינית מתפוצצים בסוף בפנים

10. הזירה הבינלאומית

העולם אמנם גינה את הרקטות מעזה אבל גם את צעדי ישראל בירושלים. בארה"ב בלטה השפעת האגף הפרוגרסיבי על עמדת הממשל, כשנציגיו בקונגרס (קורטז, סנדרס, וורן ועוד) מבקרים פינוי פלסטינים מבתיהם. נראה כי חלפו הימים בהם וושינגטון נתנה לישראל צ'ק פתוח בזירה הפלסטינית.

אלוף משנה במילואים אודי אבנטל. עמית מחקר במכון למדיניות ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי, הרצליה. מתעניין במזרח התיכון, בזירה הבינלאומית ובזיקות ביניהם, באתגרים ואיומים צבאיים, בטחוניים ומדיניים ובהתמודדות מולם, במודיעין, במדיניות ובאסטרטגיה. מוזמנים לעקוב בטוויטר: https://twitter.com/UEvental?s=08

השינויים המשמעותיים הפוקדים את אזורנו לא פסחו על סודאן. למדינה אשר במשך שנים הפגינה עוינות כלפי ישראל ואף הגדירה אותה "אויבת", אין סיבה כיום לא להכיר בישראל ולהפוך לבת בריתה. גם לישראל יש אינטרס בחיזוק היחסים עם סודאן.

השינויים המשמעותיים הפוקדים את אזורנו לא פסחו על סודאן. למדינה אשר במשך שנים הפגינה עוינות כלפי ישראל ואף הגדירה אותה "אויבת", אין סיבה כיום לא להכיר בישראל ולהפוך לבת בריתה

למצער, השבוע פורסם כי בסודאן מאוכזבים מתהליך הנורמליזציה עם ישראל. הם מסתכלים בקנאה על היחסים המתחזקים בחסות אמריקאית בין ישראל, איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו, ומתלוננים על מיעוט ההישגים בקידום שיתופי פעולה עם ישראל ועל עיכוב ההשקעות האמריקאיות שהובטחו.

כברת הדרך הארוכה אותה עברו יכולה להבהיר מדוע. במרוצת השנים עברה סודאן תמורות פוליטיות ואידיאולוגיות: ממורשת המהדי שעיצבה את זהותה והמנדט הבריטי שגיבש את המבנה הפוליטי שלה, היא נעה ודגלה בעמדות פאן-ערביות. אימוץ האידיאולוגיה הפאן-ערבית בהנהגת עבד אל נאצר (שקראה בין השאר לחיסול ישראל) הציבה את סודאן כאויבת. ועידת ח'רטום לאחר מלחמת ששת הימים, שנודעה כ"ועידת שלשת הלאווים" ("לא להכרה, לא למו"מ ולא שלום") – הייתה ועידת הליגה הערבית שסימלה את מהות היחס הערבי לישראל, דאז. לאחר מכן אימצה מצע של הקצנה אסלאמית, עד להפיכתה למדינת טרור (כאשר היא שיתפה פעולה עם חמאס וחזבאללה בפעולותיהם נגד ישראל). לאחרונה, ניכרת מגמה סודאנית לשיבה מדרך הטרור, הקיצוניות והאיבה אל עבר שיתופי פעולה בינלאומיים.

שינוי ביחסים בין ישראל וסודאן הוא בר-השגה. כשם שנוצר הקשר בשלהי שנות הששים עם דרום סודאן, אשר הניב יחסים מיוחדים בין שתי המדינות לאחר עצמאות דרום סודאן ב-2011 – כך ניתן לבסס קשר הוגן ומועיל עם סודאן, משהוסרו המכשולים  שעמדו בדרך לכך.

בשונה מהעבר, לשתי המדינות יש אינטרסים ביצירת הקשר ההדדי. האינטרס הישראלי המרכזי הוא ביסוס גישה ישראלית לאזור הגיאו-אסטרטגי של הים האדום ובנייתו של פרוזדור למזרח אפריקה. בנוסף, יחסים עם סודאן יאפשרו לישראל את קיצור זמן הטיסה לאפריקה ולאמריקה הלטינית, כמו גם את פתיחת האפשרות למשקיעים ומומחים ישראליים לעבוד בסודאן.

שינוי ביחסים בין ישראל וסודאן הוא בר-השגה, כשם שנוצר הקשר בשלהי שנות הששים עם דרום סודאן. בשונה מהעבר, לשתי המדינות יש אינטרסים ביצירת הקשר ההדדי

האינטרס הסודאני המרכזי הוא שיפור המצב הכלכלי החמור במדינה, וההכרה בישראל היא אחד הצעדים המרכזיים למימושו. בסודאן מכירים בכך שישראל היא מסדרון הכרחי בדרך לוושינגטון, וכי לישראל עצמה יש נכסים להם זקוקה סודאן. לישראל יכולות בתחומי החקלאות, האנרגיה הסולרית והמים שהינם קריטיים לסודאן, והיא יכולה לסייע בתחום הביטחון ולמאמצי הפיוס הפנימיים בין הקבוצות השונות במדינה.

היכרות טובה של ישראל מצד סודאנים ששהו ושוהים בארץ ויכולים לשמש שגרירי רצון טוב שיקרבו בין המדינות יכולה להוות גורם מגשר ומסייע לקידום היחסים.

מעת שההנהגה הסודאנית ("המועצה הזמנית") קיבלה את ההחלטה לנרמל יחסים עם ישראל, לאחר שהוצאה מרשימת המדינות התומכות בטרור בשלהי ממשל טראמפ, הצטרפה ל"הסכמי אברהם" וביטלה את החרם שהשיתה על ישראל ב-1958, אין סיבה לא לקדם את היחסים בין שתי המדינות לרמה הטובה ביותר, לתועלתן ההדדית.

יותר מכך, התפתחות זו תתרום בצורה חיובית גם לתהליכים אחרים באזור. יכולה להיות לה השפעה מיטיבה על הגזרה הפלסטינית-ישראלית, כמו גם על קידום היציבות בקרן אפריקה. בנוסף, צופן חימום היחסים גם את חיזוקו של הקשר בין מדינות הקואליציה הערבית-סונית למחנה המערבי, כאשר ישראל משמשת במידת מה כמתווכת, ובניית נדבך משמעותי לציר המדינות הפועל נגד טרור.

מעת שההנהגה הסודאנית קיבלה את ההחלטה לנרמל יחסים עם ישראל, לאחר שהוצאה מרשימת המדינות התומכות בטרור, הצטרפה ל"הסכמי אברהם" וביטלה את החרם על ישראל, אין סיבה לא לקדם את היחסים

לסודאן ולישראל נקרתה הזדמנות נדירה שנוצרה מנסיבות מיוחדות שנתהוו בשנים האחרונות לרקום יחסים טובים ביניהן. חבל שהתחושה בצד הסודאני היא של פספוס. ישראל יכולה כבר היום לפעול כדי לממש את הפוטנציאל הטמון ביחסים – למשל, להגיש סיוע ולקדם שיתופי פעולה בתחומי החקלאות, המים, והאנרגיה הסולארית. בדרך זו ניתן להתגבר על משקעי העבר ולא להחמיץ הזדמנות זו.

ד"ר חיים קורן כיהן כשגריר ישראל למצרים וכשגריר הראשון של ישראל בדרום סודאן. חבר בצוות חשיבה במיתווים - המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית. הוא מרצה במרכז הבינתחומי בהרצליה.

יש לי חבר ותיק מהמגזר החרדי, שהכרתי דרך עבודתי בגשר. לא זוכר איך, אבל התחלנו לדבר על הנושא של להטב"ים במגזר החרדי. ואז הוא התוודה בפניי שיש לו אח הומו וחרדי עדיין, אבל איש לא יודע על נטייתו המינית חוץ ממנו ומאח נוסף. החבר שלי חי במתח מתמיד וחשש שהאח ההומו ישים קץ לחייו.

יש לי חבר ותיק מהמגזר החרדי, שהכרתי דרך עבודתי בגשר, שהתוודה בפניי כי יש לו אח הומו וחרדי, שאיש כמעט לא יודע על נטייתו המינית. החבר שלי חי במתח מתמיד וחשש שהאח ההומו ישים קץ לחייו

מאז 2016 והתחלת הקמפיין הפומבי והמיוחצן של הרבנים החרד"לים נגד הקהילה הגאה, התחלתי לבדוק לעצמי את העמדות האישיות שלי בנושא. האם הדעה שלי היא ערכית דתית, או מבוססת על דעות קדומות ורתיעה שלי מאנשים עם נטיות חד-מיניות ללא קשר לתורה או להלכה? הגעתי לכמה מסקנות בעניין, וזה הביא, אולי באיחור קל, להצטרפות למצעד הגאווה והסובלנות שהתקיים לפני שבוע בירושלים.

בלעדי: שנה וחצי לאחר ״נאום הסוטים״, ראש מכינת בני דוד שבעלי, הרב יגאל לוינשטיין, עם ״נאום האיידס״ – קורא להדביר את ההומוסקסואליות בדומה ל-HIV. לאחר שחזר מחופשה כפויה, הוא תוקף בחודש האחרון שוב ושוב את הקהילה הגאה בשיעורים שמעביר לתלמידיו. התיעוד מיד במהדורה.

— עמרי מניב omri maniv (@omrimaniv) February 15, 2018

יש דימוי בציבור שחברי הקהילה הגאה הם אנשים חזקים ומקובלים וכבר נגמר מאבקם לשיווין. ויכול להיות שיש מגזרים שבהם באמת אין סטיגמה על עצם היותך אדם עם נטייה מינית שונה מהרגיל. יש אפילו מי שמרגיש במידה רבה של צדק, שכל פעם משנים ומחמירים את התקינות הפוליטית בעניין, וזה מגיע לקיצוניות בנושא זכויות רבות וחדשות (לבקרים).

אבל חשוב מאד לומר שיש מגזרים גדולים, ובמיוחד בקהילות השמרניות והדתיות, בהם יחידים בתוך הקהילה לא מרגישים בנוח לתווך בין הזהות המינית והשייכות הקהילתית והדתית. יש בני נוער רבים במוסדות החינוך, בבתי הנכסת ובמשפחות שעדיין לא יודעים איך למצוא את הדרך לשלב בין דברים שקשה לשלבם.

הרי כל אדם דתי, בבסיס, לא בא להתיר את מה שהתורה אוסרת. לכן קיום חיים דתיים של שמירת מצוות יחד עם הבנה שהנטייה המינית מביאה לידי עבירה מבחינת התורה מייצרת מתח מתמיד. זה מצד אחד, אבל גם אין להלבין פנים ולסכן נפשות מצד שני, ולכן הצטרפתי למצעד, שבעיניי זו משמעותו.

כל אדם דתי, בבסיס, לא בא להתיר את מה שהתורה אוסרת. לכן קיום חיים דתיים של שמירת מצוות יחד עם הבנה שהנטייה המינית מביאה לידי עבירה מבחינת התורה מייצרת מתח מתמיד

יש עדויות רבות של חברי הקהילה שמעידים על פנטזיה שלא להיות הומו. על פי עדותם, החיים היו אולי קלים יותר במציאות כזאת, שהיו רוצים לעשות הכל כדי לקיים חיים שכוללים הקמת משפחה, גבר עם אשה וכמובן ילדים.

אבל כל מי שחקר ולו מעט בנושא מבין, שזה לא עניין שניתן לשנות על יד כוח הרצון, ולא משנה כמה עז הרצון. וכן הידיעה אצל חברי הקהילה ששייכים לציבור הדתי היא שהם נידונים לחיים של מתח נפשי תמידי, לפחות עד הרגע שיוצאים מן הארון ומוצאים אוזן קשבת אצל המשפחה או אולי הרב. כל זאת במידה שזה לא מטיף לטיפול המרה, או דחיפה להתחתן למרות הידיעה שזה מסכן אותו ואת אשתו לשעתיד. על נושא כאוב זה ערכתי שיחות רבות עם אנשי חינוך ומטפלים בשנים האחרונות.

הקהילה הדתית ואולי חלקים מסוימים של הקהילה החרדית משנות את התפיסה החברתית (ולא הדתית) כלפי חברי הקהילה הגאה. מנסים למצוא דרכים להכיל כל אדם באשר הוא אדם, ובלי קשר לנטייתו המינית. ולא מתוך מקום של להתיר מה שהתורה אוסרת, אלא מתוך הבנת נפש האדם, ומההבנה שאין אנשים הבוחרים להיות להט"ב אלא זה טבעם, ולכן התמודדות עם המורכבות הזאת מהווה מציאות מתמדת למי שרוצה להישאר בתוך הקהילה הדתית.

דוגמה בולטת הוא המסמך שהוציא לאור הרב הראשי של בריטניה. הוא, יחד עם ארגון של הקהילה הדתית הלהט"בית בבריטניה, חיבר מסמך עם הנחיות חינוכיות ומקצועיות למוסדות חינוך היהודיים דתיים בממלכה, בנושא יחס לתלמידים בני ובנות הקהילה הגאה. עד כמה שאני מכיר זה מסמך אורתודוקסי ראשון מסוגו. וכמובן גם הרב הראשי מציין בפתח המסמך, שהוא אינו בא להתיר מה שהתורה אוסרת, אלא להכיר במציאות המורכבת של בני נוער בתוך הקהילה הדתית עם התמודדויות מורכבות בנושא הזהות המינית שלהם.

כל מי שחקר ולו מעט בנושא מבין, שזה לא עניין שניתן לשנות על יד כוח הרצון, ולא משנה כמה עז הרצון. וכן הידיעה אצל חברי הקהילה ששייכים לציבור הדתי היא שהם נידונים לחיים של מתח נפשי תמידי

לדעתי שינוי התפיסה הזה, שהוא הדרגתי ונעשה בעדינות, כי בכל זאת גם החלקים הליברלים יותר של המגזר הדתי נשארים שמרניים באופן יחסי לחברה החילונית, הוא מה שהביא להתפרצות הזעם הקדוש והטהור של חלק מרבני הקו ובראשם הרב צבי טאו. הם רואים תהליך שמתרקם בתוך הציבור הדתי – נסיון להעמיק ולהתמודד עם פרדוקס האתגר של קהילה להטב"ית שהיא גם דתית, ומבין שזה נוגד מבחינתם באופן בוטה את כל מה שהוא רואה כקודש.

מאבק רבני הקו, ובהמשך הדרך הקמת מפלגת נעם בהנהגת הרב טאו, שמאבק בלהט"בים הוא דגל מרכזי במשנתה, מביא דתיים כמוני לצאת מאיזור הנוחות ולעשות מעשה.

אותי זה דחף להזדהות עם בני הקהילה הגאה ולומר שאם, או למרות, הקושי הדתי, מקומם בקהילה הדתית. אסור לדחוף אותם לטיפולי המרה מסוכנים, אסור לדחוף אותם להתחתן עם בן או בת המין האחר, כאשר ברור שהתוצאה יכולה להיות הרת אסון לשני הצדדים, אסור להשפיל חברי הקהילה בגלל היותם בעלי נטיות חד-מיניות ולכן החלטתי להביע את ההזדהות דרך השתתפות במצעד. ודווקא המצעד הירושלמי, שהוא מאופק יותר, צנוע יותר וכנראה כולל הרבה יותר דתיים, גם חברי הקהילה וגם אלה שבאו לתמוך.

לדעתי שינוי התפיסה ההדרגתי במגזר הדתי הוא שהביא להתפרצות הזעם הקדוש של חלק מרבני הקו ובראשם הרב צבי טאו. וזה מה שמביא דתיים כמוני לצאת מאיזור הנוחות ולהזדהות עם בני הקהילה הגאה

היה לי ולאישתי רגע מיוחד כשראינו זוג מבוגר, היא בכיסוי ראש מלא והוא עם כיפה גדולה. לכל אחד פלקט צבועני – על שלה "גם אני רוצה להיות סבתא גאה", ושלו "גם אני רוצה להיות סבא גאה".

אני יודע שקשה לרבים מחבריי הדתיים והחרדים להבין את עמדתי בעניין, ועם זה, חשוב היה לי להבהיר שהשתתפות במצעד אינו נועד להתריס בפני איש, ובטח לא להתריס נגד התורה וההלכה. כי דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.

דניאל גולדמן ואשתו במצעד הגאווה בירושלים (צילום: באדיבות המצולמים)

דניאל גולדמן הוא שותף מייסד של גולדרוק קפיטל, ויו"ר לשעבר של גשר והתנועה העולמית של בני עקיבא. הוא פעיל ויזם חברתי וגר יחד עם משפחתו בבית שמש.