אולי מאז שנות השישים דבקה בישראלים אהבה לאמריקה. החלוציות העברית המקומית הוחלפה בתשוקה למוזיקה, לסרטים ולמותגים שבאים עם ניחוח של חו"ל. ככל שזה יותר אמריקאי, ככה זה נעים לנו יותר בעין.
כשאני מסתובב בתל אביב ועוקב אחרי הפרויקטים החדשים הנבנים בה, אני רואה את הניסיון העז להישמע ולהיראות בינלאומי, כלומר אמריקאי: מגדל ברחוב תוצרת הארץ (שם עברי להחריד) הופך ל-TOHA; המתחם החדש של עזריאלי, צפונית למגדלי הקניון המפורסמים, נקרא עזריאלי טאון, וצמוד אליו המידטאון. לא "מרכז" ולא "מתחם" בשפה עברית מקומית. זה כבר צברי מדי.
כשאני מסתובב בתל אביב ועוקב אחרי הפרויקטים החדשים הנבנים בה, אני רואה את הניסיון העז להישמע ולהיראות בינלאומי, כלומר אמריקאי: מגדל ברחוב תוצרת הארץ (שם עברי להחריד) הופך ל-TOHA
לא ניתן להאשים את אנשי השיווק שבסך הכל עושים את עבודתם. הם מבינים כמה מתוק הוא הצליל האמריקאי באוזניהם של הקונים הישראלים הפוטנציאליים. בוודאי שזה מוכר יותר טוב משמות מיושנים כמו "מגדל שלום", ובכלל המילה "שלום" היא אובריוזד בשמות הרחובות והתחנות והצמתים.
כשאני מסתכל על הרכב הממשלה החדשה שהתברכה בה ישראל, אני לא יכול שלא לחשוב על כמה היא רחוקה מדימוי האמריקה הזה שאנחנו כ"כ אוהבים. הרי כבר היה לנו ראש ממשלה ברמה בינלאומית, עם אנגלית אמריקאית מחודדת וחוש הומור אמריקאי. אדם שהיה לו לוק אמריקאי והוא יכול להיטמע יפה בין הפרצופים של המנהיגים הגדולים של ארה"ב. אתם רואים את גדעון סער משתלב בוושינגטון?
כמי שזכה להקליד ולתמלל ישיבות של משרד החינוך ומשרד הבריאות, אני מדמיין לעצמי שכך בדיוק נראים הפרצופים של היושבים שם. ככה, כמו ראשי המפלגות המרכיבות את גוש השינוי. יש שם כמה דמויות דומיננטיות שיודעות לזרוק חצי בדיחה ולגרום לשאר היושבים לצחוק. אבל בעיקר נפוצה שם הדמות הפקידותית האפורה, אפורה פלוס. מביאים נציגים מגוונים, מ"המגזר", מארגונים פמיניסטיים או מכל מיני עמותות, עורכי דין ודוברים למיניהם, יושבים ומדברים הרבה.
זה מרגיש כמו וועדה שמישהו הרכיב מהר, סידר פינת קפה עם קפה נמס עלית וחלב תנובה, קנה כמה קרואסונים מהמאפייה שממוקמת מול תחנת המוניות שמתחת למשרד, הדליק מזגן רועש, שיפריע אחר כך למתמלל ההקלטה, והושיב את כולם כדי לעבוד.
כמי שזכה להקליד ולתמלל ישיבות של משרד החינוך ומשרד הבריאות, אני מדמיין לעצמי שהפרצופים שם נראים כמו ראשי המפלגות המרכיבות את גוש השינוי. בעיקר נפוצה שם הדמות הפקידותית האפורה
לא ידונו כאן על מלחמת העולם המערבי הליברלי מול האיסלאם הקיצוני שבקצה האחר של העולם. לא על בני האור מול אבות החושך. לא יתעסקו בפרזנטציות מרהיבות לביקור הבא בכנס האו"ם ולא ינסו לקבל החלטות הרות גורל על גורלו של המפעל הציוני בראי ההיסטוריה בת אלפי השנים.
סה"כ ינסו לפתור בעיות בנייה, תחבורה, מיסוי, תקציב ורגולציה. מהמשרד האפור הזה יטפלו בסוגיות לא סקסיות בכלל, שנוגעות לחברה הישראלית, והמסמכים שיהיו כתובים בעברית בפונט דיויד משעמם, יעברו משרדים וידיים ואולי ישנו כאן משהו לטובה.
עלי עדי הוא פעיל פוליטי וחברתי מרקע מוסלמי, מזוהה עם הימין הקפיטליסטי בישראל. בעל תואר בקולנוע וכלכלה באוניברסיטת תל אביב. שימש כעוזר עריכה ומפיק פוסט בהפקה "לבנון - גבולות הדם"
המלחמה בעזה הסיגה לאחור, ובאופן משמעותי ביותר, את היחסים בין ישראל וטורקיה. עד המלחמה שתי המדינות ניסו לחמם מחדש את מערכת היחסים ביניהן, בעיקר ביוזמה טורקית, כחלק ממהלך רחב יותר של שיפור יחסיה של טורקיה עם שורה של מדינות באזור.
מאז פרוץ המלחמה, אנקרה ביצעה שינוי כיוון קיצוני בגישתה כלפי ישראל, והקולות מאנקרה חריפים ובוטים מתמיד. מעבר לרטוריקה קשה ביותר כלפי ישראל וממשלתה ועמידה לצד חמאס, טורקיה הצטרפה לפניה הדרום-אפריקאית לביה"ד הבינלאומי בהאג נגד ישראל, החליטה (בתחילת אפריל) להגביל יצוא של 54 מוצרים לישראל, ובימים האחרונים מתרבים הדיווחים על הכנות מתקדמות ליציאתו של משט "הומניטרי" לעבר רצועת עזה.
השגריר בדימוס מיכאל הררי הוא עמית מדיניות במיתווים – המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ולשעבר שגריר ישראל בקפריסין. הררי כיהן בתפקידים בכירים בחטיבה לתכנון מדיני ובמרכז למחקר מדיני במשרד החוץ. כיום הוא מרצה בחוג למדע המדינה במכללה האקדמית עמק יזרעאל. https://www.mitvim.org.il/he/
.חיילי הנח"ל החרדי בגדוד נצח יהודה (המצולמים אינם קשורים לכתבה)ארצות הברית החליטה לא לנקוט צעדים נגד יחידה של צה"ל, נצח יהודה, ככל הנראה אחרי הבטחה של ישראל להוציא את היחידה מפעילות ביהודה ושומרון. אבל עדיין, עצם העלאת האפשרות הזו – מעמידה אתגר שנראה על פניו כבלתי עביר למערכת הפוליטית.
אתגר לאותה מערכת שמתרוצצת עדיין בניסיון לפתור את בעיית חוק הגיוס לחרדים עם הטריקים והשטיקים הידועים של איך לגייס בלי לגייס. כלומר: מכסות גיוס מגוחכות, אם בכלל, שבמקרה הטוב יגייסו רק את הפרחחים, אלה שאינם נקלטים בחברותא של לומדי התורה, "התנזים החרדי".
פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על בבעיה הפלסטינית. הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.
בפוסט קודם טענתי שהתנגדות נחושה היא לא מלחמת אזרחים וקראתי למאבק נחוש ולא אלים. כאן חיברתי תרחיש אפשרי למאבק:
בוקר אחד יצאו לוחמי 73' לקרב האחרון של חייהם וגייסו אליו את כל המדינה. הם יצאו ברגל מביתם לירושלים. מחיפה, נתניה, הרצליה, תל אביב, מבשרת, ראשון לציון, באר שבע, אשדוד, דימונה, מהקיבוצים ומהמושבים.
חנן כהן הוא מפגין סדרתי - רוטשילד, כיכר גורן, בלפור וקפלן (בינתיים). פעיל אינטרנט ותיק - אתר שתי"ל, לא רלוונטי ותולדות הדיגיטל בישראל. חבר הקיבוץ העירוני תמוז בבית שמש.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם