רובנו היינו רוצים להשאיר אחרינו משהו, להטביע חותם בעולם. יואב גלנט ומנכ"ל משרדו לשעבר עמית אדרי, רצו גם הם להשאיר מורשת. אפשר היה להבין אותם, לולא היה מדובר במורשת של רדיפה, השתקה ודיכוי של אנשי ונשות חינוך.
רובנו היינו רוצים להטביע חותם בעולם. יואב גלנט ומנכ"ל משרדו לשעבר עמית אדרי רצו גם הם להשאיר מורשת. אפשר היה להבין אותם, לולא היה מדובר במורשת של רדיפה, השתקה ודיכוי של אנשי ונשות חינוך
עופר שור, עבד בהייטק עד שקיבל את ההחלטה הטובה בחייו ועבר להוראה. מורה לספרות ומחנך בתיכון בצפון. מתגורר בחיפה.
נעמי בייט-צורן החלה כמשפטנית בפרקליטות המדינה אך פנתה לעיסוק בחינוך. עם תום לימודי התואר שני וקבלת תעודת הוראה, החלה ללמד אזרחות בתיכון, וכיום היא מנהלת את מחלקת החינוך באגודה לזכויות האזרח. מגדלת ארבעה ילדים הלומדים במערכת החינוך, ומכאן גם הדאגה הגדולה לעתיד החינוך בישראל.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
הכי אהבתי את הפוזה של מגן העולם החופשי מול הנאצים.
מחולל הפיכה משטרית כדי להחריב את הדמוקרטיה ולהיות דיקטטור, ואז מציג עצמו כמגן הדמוקרטיה והעולם החופשי.
עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.
היה זה המדינאי היהודי הענק הנרי קיסינג'ר שאמר, שלישראלים אין מדיניות חוץ, רק מדיניות פנים. משפט גאוני שלעיתים היה מדויק להפליא ולעיתים מדויק פחות. מה שבטוח, מעולם לא היה הביטוי הזה נכון יותר מאשר בשנות שלטונו האינסופיות של בנימין נתניהו.
האדם שמבחינתו הכל זה מילים, והרבה פחות מכך מעשים, התמחה זה שנות דור בנאומים חוצבי להבות שמשכנעים את הבייס ואך ורק את הבייס. מספיק היה לגלוש שלשום בטוויטר, לאחר נאום האיש החלול הזה, בשביל להבין את גודל התופעה.
יעוז סבר, איש עסקים, סופר, מנכ״ל MyTeam Group, יו"ר לשכת המסחר ישראל-המפרץ, לשעבר עיתונאי, דובר עיריית רעננה וראש יחידת התקשורת במשרד הביטחון. ישראלי שאכפת לו.
כרונולוגיה של פרישה בלתי נמנעת
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
המאמר כתוב יפה,
אבל אני לא מסכימה עם חלק מהדברים:
1. לדעתי גאלנט לא השאיר חותם. למה? אולי בגלל שהוא בכלל כיוון לתפקיד אחר, ושר החינוך לא היה היעד שעליו חלם, וזאת פשוט היתה האג'נדה של מי שעמד בראש לתת לכל אחד דווקא את התפקיד שלא רצה, כדי לפגוע ביכולתו הפוליטית להתחרות אחר כך על הנהגת המפלגה. הוא מונה לתפקיד, ביצע אותו ברמה שמאפשרת למערכת להמשיך לפעול, בתקופה לא פשוטה, אגב. קודמו, הרב פרץ לא עשה רבע מזה ופשוט לא תיפקד.
על כך מגיעה לשר לשעבר גלנט מילה טובה.
מכאן -להגיד שהשאיר חותם הדרך ארוכה.
2. לגבי הפרס שנמנע מפרופ' גולדרייך בגלל שתמך בחרם, הרי שיש כאן באמת בעיה. נתחיל מזה שחרם, מכל סוג שהוא, זהו אקט אלים, בריוני, נוגד את ערכי החינוך ודרך ארץ באשר הם, נוגד את הכבוד לכל אדם באשר הוא אדם גם אם דעותיו שונות, זוהי דרך שלא מעודדת שיח, לא מעודדת חילוקי דעות, אלא דרך שאומרת שלא מעניין אותי אם אני צודק או לא, אני חושב שאני יותר חזק, ודרך החרם אני אוכיח שאני יותר חזק.
אני מתנגדת לכל חרם באשר הוא, בלי קשר לצד הפוליטי, ועל כן אני מתנגדת לכך שכל מי שהיה שותף לאיזשהו חרם, או תמך בו בצורה זו או אחרת, יקבל פרס, בוודאי פרס עם ערך חינוכי, ואני שמחה שד"ר יפעת שאשא-ביטון השכילה להשאיר את ההחלטה הזאת על כנה.
אני גם מאחלת לשרה החדשה הצלחה בתפקידה, ההצלחה שלה היא הצלחה של ילדינו.
בברכה,
ד"ר שולמית עציוני
מורה ואם בישראל.