רובנו היינו רוצים להשאיר אחרינו משהו, להטביע חותם בעולם. יואב גלנט ומנכ"ל משרדו לשעבר עמית אדרי, רצו גם הם להשאיר מורשת. אפשר היה להבין אותם, לולא היה מדובר במורשת של רדיפה, השתקה ודיכוי של אנשי ונשות חינוך.
רובנו היינו רוצים להטביע חותם בעולם. יואב גלנט ומנכ"ל משרדו לשעבר עמית אדרי רצו גם הם להשאיר מורשת. אפשר היה להבין אותם, לולא היה מדובר במורשת של רדיפה, השתקה ודיכוי של אנשי ונשות חינוך
עופר שור, עבד בהייטק עד שקיבל את ההחלטה הטובה בחייו ועבר להוראה. מורה לספרות ומחנך בתיכון בצפון. מתגורר בחיפה.
נעמי בייט-צורן החלה כמשפטנית בפרקליטות המדינה אך פנתה לעיסוק בחינוך. עם תום לימודי התואר שני וקבלת תעודת הוראה, החלה ללמד אזרחות בתיכון, וכיום היא מנהלת את מחלקת החינוך באגודה לזכויות האזרח. מגדלת ארבעה ילדים הלומדים במערכת החינוך, ומכאן גם הדאגה הגדולה לעתיד החינוך בישראל.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
השבוע, בעקבות הצעת החוק של אופיר כץ מהליכוד, שאמורה לאפשר ביתר קלות לפסול מועמדים ערביים מריצה לכנסת (ופוסט מעולה של מאיה מארק בנושא), חזרה שאלת הקול הערבי לדיון הציבורי. להערכתי, השאלה הזו קריטית ממה שרובנו חושבים, או במילים פשוטות יותר, נדמה לי שהבחירות הקרובות יוכרעו על בסיס שאלת הקול הערבי (או הקולות הערבים). אסביר.
נדמה לי שזה יהיה הצומת שאליו יתנקזו רבות משאלות היסוד הערכיות והפרקטיות במערכה הזו, שתגיע במוקדם או מאוחר.
עירן הלפרין הוא הוא פרופסור לפסיכולוגיה חברתית ופוליטית במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית. ייסד ומוביל את המעבדה לחקר סכסוכים בין קבוצות ויישובם באוניברסיטה העברית בירושלים. ייסד את מרכז אקורד - פסיכולוגיה חברתית לשינוי חברתי ומשמש כיו"ר השותף והפסיכולוג החברתי הבכיר בארגון. שימש כדיקן בית הספר לפסיכולוגיה במרכז הבינתחומי הרצליה.
שתילים מאזורי המלחמה משגשגים על גג במרכז תל אביב
ישראל נמצאת במלחמה כבר שנה, והציבור איבד אמון בממשלה ככלל ובטיפול שלה באתגרים הביטחוניים של ישראל בפרט.
101 חטופים מוחזקים עדיין בעזה, ואין בעתיד הנראה לעין הסדר שמחזיר אותם הביתה. צה"ל עדיין נלחם בלוחמי חמאס חמושים, והירי מעזה ממשיך להשפיע על החיים בעוטף ואפילו מגיע לאזור תל אביב.
פרופ' אמנון כוורי הוא פרופסור חבר וראש המכון לחירות ואחריות בבית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן.
"יותר ויותר כותבי עברית לא חיים בישראל ומספרם הולך וגדל"
בשנת 2006 היה בני הצעיר אִילַי פעיל בארגון להגנת הסביבה והעולם "גרינפיס". מאחר שמילדותו היה אילי פעלתן והרפתקני באופיו, ובין השאר נהג לטפס על כל מה שאפשר היה לטפס עליו, אין כל פלא שבגרינפיס הבחינו ביכולותיו והוא נעשה לחבר בקבוצת המטפסים הרשמית של הארגון.
על כן מעת לעת, לפי המשימות, נהג ארגון גרינפיס להטיס אותו ברחבי העולם למקומות בהם נזקק הארגון לאנשים שיטפסו למקומות גבוהים, לתלות שלטים או לכתוב באותיות ענק על קירות. המודעות והכיתוב נועדו לעורר את המוּדעוּת של אנשים לסביבה ולהגנה עליה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
קודם כל, זה ביזיון שבוחרים שני רבנים כאשר אין צורך אפילו באחד. אבל אם כבר, אז בואו נכניס קצת פלפל ונמנה גם רב ראשי רפורמי, רב ראשי קונסרבטיבי, ורב ראשי חילוני – תחשבו איזו סמטוכה נפלאה תהייה כאשר כולם מצביעים על כולם כולל על ארבעת המועמדים של הכתות האחרות. כמה דילים ודרמות ניתן לייצר לתוכנית הריאליטי הזו.
בידור להמונים.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
המאמר כתוב יפה,
אבל אני לא מסכימה עם חלק מהדברים:
1. לדעתי גאלנט לא השאיר חותם. למה? אולי בגלל שהוא בכלל כיוון לתפקיד אחר, ושר החינוך לא היה היעד שעליו חלם, וזאת פשוט היתה האג'נדה של מי שעמד בראש לתת לכל אחד דווקא את התפקיד שלא רצה, כדי לפגוע ביכולתו הפוליטית להתחרות אחר כך על הנהגת המפלגה. הוא מונה לתפקיד, ביצע אותו ברמה שמאפשרת למערכת להמשיך לפעול, בתקופה לא פשוטה, אגב. קודמו, הרב פרץ לא עשה רבע מזה ופשוט לא תיפקד.
על כך מגיעה לשר לשעבר גלנט מילה טובה.
מכאן -להגיד שהשאיר חותם הדרך ארוכה.
2. לגבי הפרס שנמנע מפרופ' גולדרייך בגלל שתמך בחרם, הרי שיש כאן באמת בעיה. נתחיל מזה שחרם, מכל סוג שהוא, זהו אקט אלים, בריוני, נוגד את ערכי החינוך ודרך ארץ באשר הם, נוגד את הכבוד לכל אדם באשר הוא אדם גם אם דעותיו שונות, זוהי דרך שלא מעודדת שיח, לא מעודדת חילוקי דעות, אלא דרך שאומרת שלא מעניין אותי אם אני צודק או לא, אני חושב שאני יותר חזק, ודרך החרם אני אוכיח שאני יותר חזק.
אני מתנגדת לכל חרם באשר הוא, בלי קשר לצד הפוליטי, ועל כן אני מתנגדת לכך שכל מי שהיה שותף לאיזשהו חרם, או תמך בו בצורה זו או אחרת, יקבל פרס, בוודאי פרס עם ערך חינוכי, ואני שמחה שד"ר יפעת שאשא-ביטון השכילה להשאיר את ההחלטה הזאת על כנה.
אני גם מאחלת לשרה החדשה הצלחה בתפקידה, ההצלחה שלה היא הצלחה של ילדינו.
בברכה,
ד"ר שולמית עציוני
מורה ואם בישראל.