רובנו היינו רוצים להשאיר אחרינו משהו, להטביע חותם בעולם. יואב גלנט ומנכ"ל משרדו לשעבר עמית אדרי, רצו גם הם להשאיר מורשת. אפשר היה להבין אותם, לולא היה מדובר במורשת של רדיפה, השתקה ודיכוי של אנשי ונשות חינוך.
רובנו היינו רוצים להטביע חותם בעולם. יואב גלנט ומנכ"ל משרדו לשעבר עמית אדרי רצו גם הם להשאיר מורשת. אפשר היה להבין אותם, לולא היה מדובר במורשת של רדיפה, השתקה ודיכוי של אנשי ונשות חינוך
עופר שור, עבד בהייטק עד שקיבל את ההחלטה הטובה בחייו ועבר להוראה. מורה לספרות ומחנך בתיכון בצפון. מתגורר בחיפה.
נעמי בייט-צורן החלה כמשפטנית בפרקליטות המדינה אך פנתה לעיסוק בחינוך. עם תום לימודי התואר שני וקבלת תעודת הוראה, החלה ללמד אזרחות בתיכון, וכיום היא מנהלת את מחלקת החינוך באגודה לזכויות האזרח. מגדלת ארבעה ילדים הלומדים במערכת החינוך, ומכאן גם הדאגה הגדולה לעתיד החינוך בישראל.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוהמאמר כתוב יפה,
אבל אני לא מסכימה עם חלק מהדברים:
1. לדעתי גאלנט לא השאיר חותם. למה? אולי בגלל שהוא בכלל כיוון לתפקיד אחר, ושר החינוך לא היה היעד שעליו חלם, וזאת פשוט היתה האג'נדה של מי שעמד בראש לתת לכל אחד דווקא את התפקיד שלא רצה, כדי לפגוע ביכולתו הפוליטית להתחרות אחר כך על הנהגת המפלגה. הוא מונה לתפקיד, ביצע אותו ברמה שמאפשרת למערכת להמשיך לפעול, בתקופה לא פשוטה, אגב. קודמו, הרב פרץ לא עשה רבע מזה ופשוט לא תיפקד.
על כך מגיעה לשר לשעבר גלנט מילה טובה.
מכאן -להגיד שהשאיר חותם הדרך ארוכה.
2. לגבי הפרס שנמנע מפרופ' גולדרייך בגלל שתמך בחרם, הרי שיש כאן באמת בעיה. נתחיל מזה שחרם, מכל סוג שהוא, זהו אקט אלים, בריוני, נוגד את ערכי החינוך ודרך ארץ באשר הם, נוגד את הכבוד לכל אדם באשר הוא אדם גם אם דעותיו שונות, זוהי דרך שלא מעודדת שיח, לא מעודדת חילוקי דעות, אלא דרך שאומרת שלא מעניין אותי אם אני צודק או לא, אני חושב שאני יותר חזק, ודרך החרם אני אוכיח שאני יותר חזק.
אני מתנגדת לכל חרם באשר הוא, בלי קשר לצד הפוליטי, ועל כן אני מתנגדת לכך שכל מי שהיה שותף לאיזשהו חרם, או תמך בו בצורה זו או אחרת, יקבל פרס, בוודאי פרס עם ערך חינוכי, ואני שמחה שד"ר יפעת שאשא-ביטון השכילה להשאיר את ההחלטה הזאת על כנה.
אני גם מאחלת לשרה החדשה הצלחה בתפקידה, ההצלחה שלה היא הצלחה של ילדינו.
בברכה,
ד"ר שולמית עציוני
מורה ואם בישראל.