ערב הסעודית חוזרת ומאמצת אלמנטים שאפיינו את מדיניות החוץ שלה קודם לעלייתו המטאורית של יורש העצר מחמד בן-סלמאן.

בעבר הממלכה חמקה מעימות ישיר עם אויביה, הביאה לידי ביטוי את כיסיה העמוקים ושמה דגש על דיפלומטיה כאמצעי מרכזי בארגז הכלים הלאומי.

אלא שמאז 2015 התאפיינה מדיניות החוץ הסעודית באסרטיביות מהולה בחובבנות והיא כשלה בקידום יעדיה במרחב, גם אם יעדים אלו נשאו חן בעיני טראמפ ונתניהו. בין היתר היא פתחה בבלוקדה על שכנתה ממזרח, קטר, ובמלחמה בשכנתה מדרום, תימן.

מאז 2015 התאפיינה מדיניות החוץ הסעודית באסרטיביות מהולה בחובבנות והיא כשלה בקידום יעדיה במרחב. בין היתר פתחה בבלוקדה על שכנתה ממזרח, קטר, ובמלחמה בשכנתה מדרום, תימן

קשייו של בן-סלמאן מבית וכישלונותיו בזירה האזורית הביאו רבים בישראל ובמערב לצנן התלהבותם מהמלך לעתיד ולשאת עיניהם לעבר השליט האסרטיבי לא פחות, אך המנוסה יותר של איחוד האמירויות, מחמד בן-זאיד.

כניסתו של נשיא חדש לבית הלבן, המנהל מו"מ עם איראן ומבקר בחריפות את הממלכה, הביאה לשינוי מבורך באסטרטגיה הסעודית (מזווית הראיה הסעודית), לגישה פרואקטיבית מרעננת ולפתיחה של קמפיין דיפלומטי שלא נראה כמותו.

במסגרת זאת הוביל בן-סלמאן לחתימת הסכם הפיוס עם קטר, הציע לחות'ים הסכם הפסקת אש נדיב במיוחד, מחבק את ראש ממשלת עיראק, הביא לירח דבש ביחסים עם עומאן, מגשש דרכו לשליט סוריה אסד, ואף פתח במגעים עם איראן. מטרתו להפחית מתיחות, לצמצם נזקים, לבסס השפעה היכן שניתן ובדרך לזכות בנקודות זכות בבית הלבן.

בן-סלמאן כהרגלו יורה לכל הכיוונים, אלא שהפעם אלו לא כדורי רובה. הוא עושה שימוש ביכולות של הכלכלה הגדולה במזרח התיכון ובמעמד של שומרת המקומות הקדושים לאסלאם כדי להחזיר את הממלכה למקומה הטבעי ולהיות מוכן טוב יותר גם לתהליך הרגיש של העברת הכתר מאביו.

לא כל המהלכים האזוריים יישאו פרי, אך הם הכרחיים להתמודדות עם התרחיש הצפוי בראייתו: ארה"ב מתרחקת מענייני האזור ואיראן, כתוצאה מחתימה צפויה על הסכם הגרעין, מתעצמת. יש לקוות שבן-סלמאן מבין כעת את מגבלות כוחה של הממלכה. למרות רכישות נשק מאסיביות לאורך השנים, היא חסרה יכולת הגנתית מספקת, שלא לומר יכולת התקפית.

דברים שנשא בן-סלמאן באפריל, מעידים יותר מכל על השינוי במדיניותו, לפחות ההצהרתית, ביחס לאיראן:

"איראן היא שכנה שלנו. אנו מקווים שיהיו לנו יחסים טובים ומיוחדים עם איראן. אנו רוצים שהיא תשגשג ותצמח…".

דברים אלה מנוגדים לטענות קודמות של בן-סלמאן, שאף השווה בעבר את המנהיג העליון של איראן להיטלר ורמז על עניינו בהגברת החתרנות הסעודית באיראן.

החולשה הסעודית ביחס לאיראן וסימן השאלה הגובר באשר לנכונות האמריקאית לעמוד לצד הממלכה מכתיבים את האסטרטגיה הסעודית הנוכחית יותר מכל.

כניסתו של נשיא חדש לבית הלבן, המנהל מו"מ עם איראן ומבקר בחריפות את הממלכה, הביאה לשינוי מבורך באסטרטגיה הסעודית, לגישה פרואקטיבית מרעננת ולפתיחה של קמפיין דיפלומטי שלא נראה כמותו

ספק רב אם הממלכה תשכיל להסיר מעליה איומים מרכזיים ולשפר את מעמדה מבית ומחוץ וזאת מבלי להיתפס כפייסנית.

יתרה מכך, לא כל מהלכיו תואמים את האינטרס הישראלי, בוודאי כשמדובר בהגעה להבנות עם איראן. בין ההשלכות עלולה להיות פגיעה בחזית האזורית מול איראן שישראל טיפחה ושהממלכה היא נדבך מרכזי בה.

ד״ר יואל גוז׳נסקי הוא חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי, אונ׳ תל אביב. מומחה למדינות המפרץ ולסוגיות אסטרטגיות כגון תפוצה גרעינית ויציבות משטרים. לשעבר איש משרד רה״מ וחוקר אורח באונ׳ סטנפורד. באפריל 2020 יצא לאור ספר פרי עטו בנושא יחסי ישראל ומדינות המפרץ בהוצאת אונ׳ אוקספורד. אב לבן ולבת וטייל חובב

"גדולה אמת שאפילו מתוך השקר אמת ניכרת" (ש"י עגנון)

בחודש העשירי לשנת 2023, בשנת 76 לקיומה של מדינת ישראל, ארע בה דבר נורא. בבוקר שבת חג שמחת תורה, פרצו גדודי אויב את גדר גבולה של המדינה, דהרו אל יישוביה, ובמשך כל אותו היום הרגו, רצחו וטבחו בתושבי ישראל – נשים ילדים גברים וטף: בתים על יושביהם הועלו באש, משפחות שלמות- הורים וילדיהם נטבחו למוות. למעלה מ-1,200 איש נספו במהלכו של יום נורא זה, למעלה מ-240 אנשים, ובהם חיילות וחיילים, נערות ונערים, נשים, גברים, ילדים, פעוט ותינוק נחטפו אל מעבר לגבול. שבועיים לאחר מאורע הדמים יצאה מדינת ישראל למלחמה בשטח האויב. בחלוף שנה מהמאורע, מעל מאה איש נותרו עדיין חטופים בידי האויב.

איריס שמואלי היא משפטנית ועורכת דין ישראלית, העוסקת בנושאים כלכליים, חוקתיים ומנהליים. היא שירתה משך שנים כפרקליטה בכירה בפרקליטות מחוז תל-אביב (מיסוי וכלכלה), והועסקה כתובעת בעבירות צווארון לבן. היא מכהנת כיום כחברת הועד המנהל של התנועה לאיכות השלטון, ומתנדבת במערך עוטף עצורים לעצורי המחאה. המציאות החברתית והפוליטית ושינוי האווירה ברחוב הישראלי בשנים האחרונות, הוציאו אותה ואת כתיבתה אל הרחוב.

המאבק שמנהל שר התקשורת ד"ר שלמה קרעי להדחתה של היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה, איננו המאבק הראשון שלו נגד היועצים המשפטיים לממשלה ונגד שופטי ביהמ"ש העליון.

מיום שקרעי נבחר לכנסת ב-2019 זו שאיפתו הגדולה ביותר. ביולי 2020, כשהיה עדיין ח"כ ירוק שטרם חלם להיות שר בממשלה, קיימתי אתו ראיון מקיף ל"ישראל היום". במהלך הריאיון שאלתי אותו על בסיס מה הוא טען שהיועץ המשפטי לממשלה באותה עת, אביחי מנדלבליט (שכיהן בתפקיד מ-2016-2022), שם לו למטרה להדיח את ראש הממשלה בנימין נתניהו מתפקידו. וזאת לנוכח העובדה שנתניהו הוא זה שמינה את מנדלבליט להיות מזכיר הממשלה שלו ולאחר מכן ליועמ"ש.

גדעון אלון הוא עיתונאי. הוא עבד 35 שנים כעתונאי ב״הארץ״, מתוכן 17 שנים ככתב פרלמנטרי של הארץ, ולאחר מכן 14 שנים ב״ישראל היום״. הוא הגיש תכניות בערוץ הכנסת, הפיק סרט תיעודי על תפקוד ועדת חוץ ובטחון ופירסם שלושה ספרים. האחרון שבהם הוא: ״מתחככים״, ובו סיכום 40 שנות עבודתו העיתונאית. בסוף אפריל 2021 יצא לגימלאות.

בישראל חיים כיום למעלה מ-13 אלף יתומי צה"ל ומערכת הביטחון, 93% מהם בני 21 ומעלה, שהחוק הקיים מתעלם לחלוטין מהם ומצרכיהם.

החקיקה הנוכחית מכירה ביתומי צה"ל רק עד גיל 21, כאילו האובדן והכאב נעלמים עם ההגעה לבגרות. מצב זה מוביל לכך שיתומים בוגרים נותרים ללא סיוע רגשי, כלכלי וחברתי, למרות שהטראומה מלווה אותם לאורך כל חייהם.

אורלי זוהר, שכלה בגיל 33 את בעלה רס"ן אמיר זוהר ז"ל שנפל בנובמבר 2000 בלחימה במבואות יריחו. זוהר, אם לשלושה יתומי צה"ל, היא פסיכותרפיסטית במקצועה, נאבקת למען זכויותיהם של יתומים ואלמנות שאיבדו את היקרים להם במסגרת שירותם הצבאי.