כמה פעמים צחקת בשנה האחרונה? היית אומרת שמספיק? השאלה הזו טלטלה אותי מיד. לכל אחד ואחת יש שאלה שונה שמחכה שם "בסיבוב השנתי".
שותפתי סיפרה לי שהיא חושבת שיום כיפור זה קצת כמו טסט לאוטו. אתם יודעים – הטסט השנתי בו צריך לקחת את האוטו למוסך; לבדוק שהכל עובד, לטפל במה שדחינו לרגע האחרון, ואולי הזדמנות גם לנקות אותו מכל הלכלוך והדברים המיותרים שהשארנו בו לאורך השנה.
שותפתי סיפרה לי שהיא חושבת שיום כיפור זה קצת כמו טסט לאוטו. הטסט השנתי בו צריך לקחת את האוטו למוסך לבדוק שהכל עובד, לטפל במה שדחינו לרגע האחרון, ואולי לנקות מהלכלוך שהשארנו בו כל השנה
זה די פשוט כשמדובר באוטו שלנו, שהרי מישהו אחר עושה את כל התיקונים. אבל מה אם היה מדובר בטסט לעצמנו? מה הדברים שהיינו בודקים? וליתר דיוק – מה היינו שואלים?
רוב חגי ישראל הם חגים היסטוריים; אנחנו חוגגים מאורע שקרה לעם ישראל. במידה מסוימת אנחנו חוגגים את העבר, או לפחות את הזיכרון שלו. חגי תשרי, ובהם ראש השנה ויום כיפור, אינם מציינים מאורע היסטורי שקרה, אלא מביטים אל העתיד. ומכאן שהחגים האלה הם חגים אופטימיים – משום שהם מביטים אל שנה חדשה בפתח, אל הזדמנות חדשה, ומה יפה יותר מלחגוג את העתיד? אולם, כדי לחגוג את העתיד – חייבים ראשית להתבונן על ההווה.
ראש השנה ויום כיפור מכוונים אותנו לתהליך של תשובה. כמעט אין מקור יהודי שלא כתב על תהליך התשובה. אך חשוב לזכור שכדי להגיע לתשובה – צריכה קודם להישאל השאלה. התשובה היא חשובה מאוד, אך החיפוש אחריה במידה רבה מבקש את המוגמר, את התיקון, את השיבה לדרך מסוימת.
התרבות שלנו מכוונת אותנו להפקת תוצרים, עמידה בלוחות זמנים, הצבת מטרות ויעדים. רובנו יצורים מעשיים ורובנו צרכנים של התרבות שמכוונת אותנו, ולכן מחפשים כל העת תשובה. אך מה אם היינו מניחים לרגע לתהליך התשובה ומקדימים לכך שאלה? מה אם היינו כותבים את הספר "הלכות שאלה" או "אורות השאלה"? אני כבר מדמיינת את הפרקים השונים: ראשית – מה התהליך שאדם צריך לעבור על מנת למצוא את השאלה הטובה? אני מציעה להתחיל לחפש דווקא במקום "הלא רלוונטי".
חגי תשרי אינם מציינים מאורע היסטורי שקרה, אלא מביטים אל העתיד. ומכאן שהחגים האלה הם חגים אופטימיים – המביטים אל שנה חדשה בפתח, אל הזדמנות חדשה, ומה יפה יותר מלחגוג את העתיד?
כמורה לתלמוד, פעמים רבות אני שומעת מהתלמידים את המשפט "אבל זה לא רלוונטי לי – למה אני צריכה ללמוד סוגיות מהגמרא שאינן נוגעות לחיים שלי"? רידוד השיח החינוכי והכללי למה שרלוונטי לי מיידית בלבד תואם את החיפוש אחרי התשובה – אחרי המוגמר, השייך, הברור – הרלוונטי.
הרב שטיינזלץ כתב שאת ההמצאות הגדולות מוצאים דווקא כשמחפשים תופעה או רעיון שהם לא בעלי רלוונטיות לחיינו – שאינם בשטח הברור. חתן פרס הנובל לכימיה איזידור רבי תיאר שמה שהפך אותו לחוקר-מדען הייתה השאלה של אמו כשחזר מבית ספר. היא לא שאלה איך היה, אלא האם הוא שאל היום שאלה טובה.
המקורות היהודים נותנים לנו תשובות, אבל הדרך היא שאילת השאלות.
"מהי טעמא", או: מהו הטעם לדברים? זוהי אחת השאלות הנפוצות בתלמוד, ואנחנו ממשיכים ללמוד אותו ולשאול דרכו מאות שנים, אפילו כשהרבה דיונים מתוכו כבר אינם "רלוונטיים". היכולת לעורר סקרנות ורצון לידע דווקא במקום שלכאורה רחוק ולא מעשי הוא זה שמעורר אותנו לעצם החוויה של השאלה כשלעצמה.
אם כן, מהי השאלה שלא שאלת את עצמך השנה?
פעמים רבות אני שומעת מתלמידיי: "למה אני צריכה ללמוד סוגיות מהגמרא שאינן נוגעות לחיי"? רידוד השיח למה שרלוונטי לי מיידית בלבד, תואם את החיפוש אחרי התשובה – אחרי המוגמר, השייך, הברור, הרלוונטי
חגי תשרי הם הזדמנות נהדרת להתעוררות דרך שאלות, ואולי יותר מכל – לשאלות לא "רלוונטיות" , כי בתוך המילה "שאלה" צפונה ה"משאלה"; אותו רעיון חדש שמעורר לחלום רחוק, לכאורה לא רלוונטי, לא ברור או חתום – לשאול ולהשיל מאיתנו את התשובות הברורות, ולצחוק.
שנה טובה.
הרבה מיכל רטנר קן תור מהמועצה האזורית מגידו, מובילת עמותת 'מגיד הרוח' - התחדשות יהודית במרחב מגידו, מורה לתלמוד במכינת תלם בשלוחות יפו וחולון, בוגרת תואר שני בלימודי יהדות ומגדר במכון שכטר. קרדיט צילום: זיו ברק
רוברט אופנהיימר, ראש פרוייקט מנהטן, נחשב לאבי הפצצה האטומית שהוטלה בסיום מלחמת העולם השנייה על הירושימה ואחר כך על נגסקי. אופנהיימר חש רגשי אשמה ופעל אחרי המלחמה למען הקמת פיקוח בינלאומי על המשך פיתוח הנשק הגרעיני.
אופנהיימר המשיך לעסוק עד שנות השישים במחקר מדעי של מבנה גרעין האטום. יחד עם שאר המדענים הוא הופתע לגלות שהפרוטונים והניוטרונים בגרעין, שאותו פוצצו בסוף מלחמת העולם השנייה, אינם חלקיקי יסוד ויש עשרות חלקיקים לא מוכרים שהתקבלו בניסויים של מאיצי חלקיקים אשר נעשו לאחר המלחמה. בשנות השישים עדיין לא היה ברור מי הם החלקיקים הנוספים, גן חיות של חלקיקים קוונטיים.
ד"ר רמי רום הוא דוקטור לכימיה פיזיקלית, עורך פטנטים וחוקר עצמאי של מלחמת יום כיפור.
יום ראשון בבוקר, נכנס ללמד בכיתה שהיא לא לגמרי כיתה, אלא אולם אכסניה שהוסב לכיתת לימוד. שולחנות מתקפלים מסודרים ב-ח', עטופים מפות לבנות חד פעמיות. סביב השולחנות תלמידות ותלמידי י"ב מתיכון "נופי הבשור", שהתאספו מחדש, ביוזמתם, לסיים יחד את שנת הלימודים האחרונה שלהם – בתנאי פנימייה בעין גדי.
"אמרו לך כבר שאנחנו מהעוטף?", שואל אחד התלמידים, במבט מעט מעורר רחמים.
דניאל טופז הוא מנחה בכיר במכון החינוך דרך כפר, שפעיל בלמעלה מ-70 קהילות חינוך בפריפריה החברתית של ישראל.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
תודה על שבוע משמעותי לנוער הנפלא שלנו שמסב לנו גאווה עצומה. הבן שלי חזר מהשבוע הזה עם אור בעיניים. אכן מה שהם עשו מרגש אותנו מאוד ומלמד מאוד אותנו שיעור. ההורים. על תקומה מהאבל. הם דור התקומה ואנחנו גאים בהם על כך כל כך
תודה רבה דניאל על המעשה וסיכומו הכתוב. היטבת.ם להבין את נפש הנוער שלנו.
כבת למורה למקרא, לשמוע דור שלישי חוזרת מהשבוע המרוכז ואומרת "היה מעניין, נהניתי ללמוד"- דייני.
ממש היום שיחה עם בתי שאומרת -" תנו לחזור להיות אנחנו. בשום אופן לא קורבנות מסכנים, אבל גם לא סמל, לא שליחות". ואני מסבירה שקצת מאוחר מדי כי אכן הם נותנים לכולנו כוחות והוכחה שאפשר לצאת מהסיפור הזה אחרת. לפחות ברמה האישית של כל אחד מאיתנו. ושכל המסביב רק לא יפריע…
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם