כמה פעמים צחקת בשנה האחרונה? היית אומרת שמספיק? השאלה הזו טלטלה אותי מיד. לכל אחד ואחת יש שאלה שונה שמחכה שם "בסיבוב השנתי".

שותפתי סיפרה לי שהיא חושבת שיום כיפור זה קצת כמו טסט לאוטו. אתם יודעים – הטסט השנתי בו צריך לקחת את האוטו למוסך; לבדוק שהכל עובד, לטפל במה שדחינו לרגע האחרון, ואולי הזדמנות גם לנקות אותו מכל הלכלוך והדברים המיותרים שהשארנו בו לאורך השנה.

שותפתי סיפרה לי שהיא חושבת שיום כיפור זה קצת כמו טסט לאוטו. הטסט השנתי בו צריך לקחת את האוטו למוסך לבדוק שהכל עובד, לטפל במה שדחינו לרגע האחרון, ואולי לנקות מהלכלוך שהשארנו בו כל השנה

זה די פשוט כשמדובר באוטו שלנו, שהרי מישהו אחר עושה את כל התיקונים. אבל מה אם היה מדובר בטסט לעצמנו? מה הדברים שהיינו בודקים? וליתר דיוק – מה היינו שואלים?

רוב חגי ישראל הם חגים היסטוריים; אנחנו חוגגים מאורע שקרה לעם ישראל. במידה מסוימת אנחנו חוגגים את העבר, או לפחות את הזיכרון שלו. חגי תשרי, ובהם ראש השנה ויום כיפור, אינם מציינים מאורע היסטורי שקרה, אלא מביטים אל העתיד. ומכאן שהחגים האלה הם חגים אופטימיים – משום שהם מביטים אל שנה חדשה בפתח, אל הזדמנות חדשה, ומה יפה יותר מלחגוג את העתיד? אולם, כדי לחגוג את העתיד – חייבים ראשית להתבונן על ההווה.

ראש השנה ויום כיפור מכוונים אותנו לתהליך של תשובה. כמעט אין מקור יהודי שלא כתב על תהליך התשובה. אך חשוב לזכור שכדי להגיע לתשובה – צריכה קודם להישאל השאלה. התשובה היא חשובה מאוד, אך החיפוש אחריה במידה רבה מבקש את המוגמר, את התיקון, את השיבה לדרך מסוימת.

התרבות שלנו מכוונת אותנו להפקת תוצרים, עמידה בלוחות זמנים, הצבת מטרות ויעדים. רובנו יצורים מעשיים ורובנו צרכנים של התרבות שמכוונת אותנו, ולכן מחפשים כל העת תשובה. אך מה אם היינו מניחים לרגע לתהליך התשובה ומקדימים לכך שאלה? מה אם היינו כותבים את הספר "הלכות שאלה" או "אורות השאלה"? אני כבר מדמיינת את הפרקים השונים: ראשית – מה התהליך שאדם צריך לעבור על מנת למצוא את השאלה הטובה? אני מציעה להתחיל לחפש דווקא במקום "הלא רלוונטי".

חגי תשרי אינם מציינים מאורע היסטורי שקרה, אלא מביטים אל העתיד. ומכאן שהחגים האלה הם חגים אופטימיים – המביטים אל שנה חדשה בפתח, אל הזדמנות חדשה, ומה יפה יותר מלחגוג את העתיד?

כמורה לתלמוד, פעמים רבות אני שומעת מהתלמידים את המשפט "אבל זה לא רלוונטי לי – למה אני צריכה ללמוד סוגיות מהגמרא שאינן נוגעות לחיים שלי"? רידוד השיח החינוכי והכללי למה שרלוונטי לי מיידית בלבד תואם את החיפוש אחרי התשובה – אחרי המוגמר, השייך, הברור – הרלוונטי.

הרב שטיינזלץ כתב שאת ההמצאות הגדולות מוצאים דווקא כשמחפשים תופעה או רעיון שהם לא בעלי רלוונטיות לחיינו – שאינם בשטח הברור. חתן פרס הנובל לכימיה איזידור רבי תיאר שמה שהפך אותו לחוקר-מדען הייתה השאלה של אמו כשחזר מבית ספר. היא לא שאלה איך היה, אלא האם הוא שאל היום שאלה טובה.

המקורות היהודים נותנים לנו תשובות, אבל הדרך היא שאילת השאלות.

"מהי טעמא", או: מהו הטעם לדברים? זוהי אחת השאלות הנפוצות בתלמוד, ואנחנו ממשיכים ללמוד אותו ולשאול דרכו מאות שנים, אפילו כשהרבה דיונים מתוכו כבר אינם "רלוונטיים". היכולת לעורר סקרנות ורצון לידע דווקא במקום שלכאורה רחוק ולא מעשי הוא זה שמעורר אותנו לעצם החוויה של השאלה כשלעצמה.

אם כן, מהי השאלה שלא שאלת את עצמך השנה?

פעמים רבות אני שומעת מתלמידיי: "למה אני צריכה ללמוד סוגיות מהגמרא שאינן נוגעות לחיי"? רידוד השיח למה שרלוונטי לי מיידית בלבד, תואם את החיפוש אחרי התשובה – אחרי המוגמר, השייך, הברור, הרלוונטי

חגי תשרי הם הזדמנות נהדרת להתעוררות דרך שאלות, ואולי יותר מכל – לשאלות לא "רלוונטיות" , כי בתוך המילה "שאלה" צפונה ה"משאלה"; אותו רעיון חדש שמעורר לחלום רחוק, לכאורה לא רלוונטי, לא ברור או חתום – לשאול ולהשיל מאיתנו את התשובות הברורות, ולצחוק.

שנה טובה.

הרבה מיכל רטנר קן תור מהמועצה האזורית מגידו, מובילת עמותת 'מגיד הרוח' - התחדשות יהודית במרחב מגידו, מורה לתלמוד במכינת תלם בשלוחות יפו וחולון, בוגרת תואר שני בלימודי יהדות ומגדר במכון שכטר. קרדיט צילום: זיו ברק

הכי אהבתי את הפוזה של מגן העולם החופשי מול הנאצים.

מחולל הפיכה משטרית כדי להחריב את הדמוקרטיה ולהיות דיקטטור, ואז מציג עצמו כמגן הדמוקרטיה והעולם החופשי.

עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

היה זה המדינאי היהודי הענק הנרי קיסינג'ר שאמר, שלישראלים אין מדיניות חוץ, רק מדיניות פנים. משפט גאוני שלעיתים היה מדויק להפליא ולעיתים מדויק פחות. מה שבטוח, מעולם לא היה הביטוי הזה נכון יותר מאשר בשנות שלטונו האינסופיות של בנימין נתניהו.

האדם שמבחינתו הכל זה מילים, והרבה פחות מכך מעשים, התמחה זה שנות דור בנאומים חוצבי להבות שמשכנעים את הבייס ואך ורק את הבייס. מספיק היה לגלוש שלשום בטוויטר, לאחר נאום האיש החלול הזה, בשביל להבין את גודל התופעה.

יעוז סבר, איש עסקים, סופר, מנכ״ל MyTeam Group, יו"ר לשכת המסחר ישראל-המפרץ, לשעבר עיתונאי, דובר עיריית רעננה וראש יחידת התקשורת במשרד הביטחון. ישראלי שאכפת לו.