חוק ההסדרים, כמשל לטיעון ברשומה זו, הוא הוראת שעה מ-1985. הוראת השעה היציבה נשארה מאז, והפכה למעשה לחלק בלתי נפרד מחוק התקציב.

כמובן שבאופן פורמלי זהו חוק/הוראת שעה שאפשר להסירו בכל שנה. למה זה לא קורה? ויתר על כן, נוספות הוראות שעה אחרות שמשרתות את הדמוקרטיה הישראלית?

חוק ההסדרים הוא הוראת שעה מ-1985, הוראת שעה יציבה שנשארה מאז והפכה לחלק בלתי נפרד מחוק התקציב. כמובן שבאופן פורמלי זהו חוק/הוראת שעה שאפשר להסירו בכל שנה. למה זה לא קורה?

התשובה כרגיל מורכבת, ונתחיל מחוק ההסדרים. החוק נועד לתת כלי ניהול גמישים לממשלה בעת משבר כלכלי מהגדולים שידענו. הוויכוחים האם חוק כזה הוא חוקתי מיותרים. לכנסת יש כוחות מעבר למה שהאזרחים קולטים ולבג"ץ אין הרבה מה לעשות נגדם כשחוקים כאלה עומדים בדרישת החוק והרוח שלו.

נדמה לי שמעולם לא נערך דיון עומק בציבור או בבית המחוקקים מהו חוק יסודות התקציב. דיון שבו יבררו למה בעצם צריך חוק כזה. האם לא די לקבוע שעל הכנסת לקבוע מהו תקציב המדינה? ואם לא הכנסת, כי אז הממשלה תגיש תקציב והכנסת תאשר?

שתי שאלות שאינן רלוונטיות בדמוקרטיה הישראלית, המבוססת על הסכמים אד הוק. דמוקרטיה שבה יש מפלגות המתקוטטות ביניהן, ובהפסקות נקודתיות משתפות פעולה. חייבים גם לזכור שעל פי חוק, כשאין תקציב בתאריך הנקוב הולכים לבחירות. כן, זו הייתה דרכם של המחוקקים לאלץ את הקואליציה להגיע להסכמות ולהכניע את האופוזיציה 61:59 על חודו של קול.

אוקיי, אז אנחנו חיים במדינה עם פוליטיקה שברירית. אנחנו לא יחידים בעולם שמתנהלים כך, זה נכון, אך זה לא אומר שהדרך הזאת ראויה למשלמי המיסים הישראליים. לא מגיע לנו לקבל שרות ממשרתי ציבור שלא מצליחים להגיע להסכמות. מקבלי ההחלטות בישראל עובדים על פשרות וקומבינות של תן וקח. שיטות מקובלות בין בני אדם, אך האם כך אנחנו רוצים שהבית שלנו יתקיים?

במילים אחרות, האם אנחנו רוצים לקבוע תקציב לניהול המדינה ולצידו הוראת שעה לקידום אינטרסים כאלה ואחרים שלא הצליחו להכניס לספר התקציב? האם ראוי שחוק התקציב יתכרסם בהוראת שעה? התשובה שלי מובנת, אני אומר לא ולא. הוראת השעה, הגם שהתקבלה ברוב של קול אחד, אינה ראויה וסותרת את עקרונות הדמוקרטיה. השיטה הזאת סותרת את העקרון הבסיסי לפיו מרגע שנבחר ציבור נשבע למלא את תפקידו בנאמנות הוא שליח של כלל הציבור בלי אבחנה.

מקבלי ההחלטות בישראל עובדים על פשרות וקומבינות. האם אנו רוצים לקבוע תקציב לניהול המדינה ולצידו הוראת שעה לקידום אינטרסים כאלה ואחרים שלא הצליחו להכניס לספר התקציב?

חוק ההסדרים חייב להעלם מספר החוקים וכך גם כל הרעיון של הוראות שעה וחוקים כאלה ואחרים לשעת חירום. תחושת החירום מלווה אותנו מאז ומתמיד. אנחנו חיים בשגרת חירום מדי יום ביומו. הקורונה היא רק מרכיב בשגרה הזאת.

איך מתמודדים עם הדרישה הזאת? דמוקרטיה של הסכמות. באופן מטפורי, מערבבים מחדש את הקלפים ודנים בשינוי כללי המשחק. מדובר בשינוי גדול אבל ניתן לביצוע. הרעיון הוא להגיע להסכמה לגבי מה ראוי לנבחרי ציבור.

זה דיון מורכב, אפילו טעון, אבל אפשר להגיע לכללי משחק חדשים. בשפה פשוטה קוראים לזה כללי אתיקה, קוד אתי לנבחרי ציבור. הם חייבים לשבת עד שיעלה עשן לבן ולקבוע את הכללים. למשל, להחליט שכל חוק חייב לקבל הסכמה גורפת של כל המליאה, מאה ועשרים איש, וכך גם כל החלטה. שיטה שתצמצם באופן מובהק את הסיכסוכים בין קואליציה לאופוזיציה ותחייב את נבחרי הציבור לשתף פעולה ולפעול ביחד.

מבחינת הציבור, נקבל שרות סביר ויעיל יותר ונבחרי הציבור יבינו שתקציב זה דבר מחייב וכי יש לבנות אותו בדרך ישרה וברורה בלי הוראות שעה. הדיון על שינויים יעשה במליאה תוך מתן זמן סביר לכל המשתתפים להבין במה מדובר. הנאומים יהיו לגופו של עניין וחלק מתהליך הדיון. אפשר גם לאמץ את גישת השולחנות העגולים ולהגיע כך להסכמות. אלה תהליכים שעובדים לא רע כשיש רצון טוב מצד השותפים לדיון.

הקוד האתי יאפשר לממשלות להוביל מדיניות ראויה שתהיה מקובלת על האזרחים והאזרחיות. הקוד האתי ימנע התנהגות לא ראויה של מקבלי החלטות ויעלה את קרנה של הדמוקרטיה הישראלית. דמוקרטיה שיודעת גם להתמודד עם מלחמות, אסונות טבע ומגפות בלי להיעזר ולהסתמך על הוראת שעה. הוראת שעה שעלולה להישאר בספר החוקים לעד.

גם בנושא הקורונה, אפשר להגיע להסכמות איך פועלים ולא מכתיבים. איך מטפלים במגפה מבלי לזהם את הסביבה הפוליטית. להיפך, הפוליטיקה יכולה להיות זו שיודעת לגשר בין אלה שרוצים לטוס לחו"ל, לבין אלה שרוצים ללמוד בישיבות, לבין הזקנים שחרדים לגורלם, לבין אלה שבעד חיסונים, לבין אלה שנגד חיסונים.

חוק ההסדרים חייב להעלם מספר החוקים ואיתו רעיון הוראות השעה והחוקים לשעת חירום. תחושת החירום מלווה אותנו מאז ומתמיד. הקורונה היא רק מרכיב בשגרה זו

את הבלגן הזה פוליטיקה ראויה יכולה לסדר בהסכמה ולא בכפיה. הכל הופך להיות קל יותר כשמוצאים את הטוב המשותף. וכשזה יצליח – נצליח לחוקק חוקים אתיים וראויים ואפילו להגיע להסכמות עם הפלסטינים. שתהיה לכולנו שנת הסכמות.

מיכאל מירו הוא דוקטור למדע המדינה, עיתונאי למעלה מארבעים שנה, לשעבר מנהל קול ישראל. חוקר ומתעניין בפוליטיקה, חברה, סביבה, מוסר ואתיקה.