המציאות בידיים טובות: לאחרונה הודיע נשיא פייסבוק מארק צוקברג על הקמת ״פייסבוק ריאליטי לאבס״, שם תטופל המציאות ותעוצב לפי מיטב ערכי ושיקול-דעת התאגיד. בהודעה לתקשורת ניצבים צוקברג למול האווטאר שלו, או שמא להיפך, מפיצים יחדיו את בשורת העתיד בו נעבוד, נתקשר, נשחק ונרכוש באמצעות שלוחינו הוירטואליים, שיִנְכחו בהיעדרנו כאילו היו אנחנו.

המציאות בידיים טובות: לאחרונה הודיע נשיא פייסבוק מארק צוקברג על הקמת ״פייסבוק ריאליטי לאבס״, שם תטופל המציאות ותעוצב לפי מיטב ערכי ושיקול-דעת התאגיד

השאלה בידי מי מוחזקת המציאות העסיקה לאחרונה הורים רבים, ממש בזמן שילדיהם תהו בידי מי מוחזק אחד, כוכב-רשת בשם ג׳וזף. בסרטון מבית-היוצר המשפחתי של הנ״ל נראה האיש נחטף בידי גנב אופניים, בעוד משפחתו מתמודדת עם כיתוב מאיים על-גבי מארז פיצה, המכריז ״אני רואה אתכם״.

כמה מההורים העידו כי רק כשילדיהם נמנעו פתאום בחרדה מפעולות שגרה כמו כניסה למיטה, לשירותים ולמקלחת בהשראת הסרטון, נוכחו לדעת שהילדים נחשפים לסוּגה – הפופולרית כמסתבר – שמפיקה המשפחה, שבעיניהם הילדותיות נדמית למציאות אמיתית.

חודשים שכוכבי היוטיוב משפחת טרסוב מקבלים תגובות קשות מהורים על פרקים ספציפיים שמפחידים ילדים וגורמים לחרדות, והתעלמו. היום אחרי שהסערה ברשת תפסה תאוצה הם הוציאו תגובה לפיה הם קשובים לקהל, אבל הסרטונים עדיין שם. עד לבדיקה מקיפה המשפחה חייבת להסיר את הסרטונים הנקודתיים מיד. pic.twitter.com/9KCydZeld5

— Ran Boker רן בוקר (@ranboker) October 11, 2021

פלטפורמות רבות מכריזות על עצמן כמציגות ״מציאות״: תכניות ״ריאליטי״, רשתות מקוונות כמו פייסבוק, סרטונים, ואף דפי-מסרים של בעלי-עניין, המשקפים לשיטתם באופן נטול-פניות את ״המציאות״.

בוחן-המציאות, או היכולת להבחין בין מציאות חיצונית ואובייקטיבית לבין מציאות פנימית, מתפתח בתהליך מורכב בו מבשילות ומִסְתַנְכְרֵנוֹת פונקציות סנסוריות, מוטוריות, קוגניטיביות, רגשיות ובין-אישיות. יכולתנו לבטוח בתפיסה שלנו בידיעה כי סביר שמה שקלטנו מסביבתנו מבוסס-מציאות הוא, ומנגד, לזהות מה מגיע מעולמנו הפנימי ומתבסס עליו, מהווה חלק יסודי מתחושת השפיות והמסוגלות שלנו.

יכולתנו לבטוח בתפיסה שלנו בידיעה כי סביר שמה שקלטנו מסביבתנו מבוסס-מציאות הוא, ומנגד, לזהות מה מגיע מעולמנו הפנימי ומתבסס עליו, מהווה חלק יסודי מתחושת השפיות והמסוגלות שלנו

הוגה תיאוריית ההתפתחות המנטלית בשנים המוקדמות, הפסיכולוג השוויצרי ז׳אן פיאז׳ה, הדגיש את התפתחות היכולת ליִיצוג מנטלי של עצמים שאינם נתפסים בעין ובשאר החושים. רק מגיל 3 חודשים יחל תינוק להתבונן בכיוון חפץ שיצא מטווח ראייתו. תינוק צעיר ממנו יסב את ראשו, כי לגביו חפץ אינו קיים מרגע שחדל להיראות. רק לקראת גיל שנה יחלו תינוקות בחיפוש אקטיבי אחר חפץ שנעלם מעיניהם.

היכולת לשמר ייצוג מנטלי של אובייקט שאינו נחווה בחושים מכונה ״קביעות האובייקט״. בהמשך להתפתחות הפסיכולוגית של תפיסת המציאות, עולה השאלה הפילוסופית האם המציאות בכלל קיימת בהיעדר מי שתופס אותה. שאלה זו מוכרת בנוסח ״האם עץ שנופל ביער אכן נפל גם אם לא נכח לידו איש כדי לראות ולשמוע זאת״.

״תחשבי על שולחן מטבח כשאת אינך״, מציע אחיה הגדול של המספרת הילדה בספר ״אל המגדלור״ מאת וירג'יניה וולף, כשהיא מנסה להבין מה כותב אביהם בספריו, שנושאים את השם המסתורי ״סובייקט, אובייקט וטיבה של הממשות״.

״אל המגדלור״ מתאר יום בחיי משפחה שמתכננת להפליג למחרת למגדלור, לשמחת בן-הזקונים ג׳יימס. בעוד האב מודיע נחרצות שמזג-האוויר הצפוי לא יאפשר לשוט, מבקשת האם להשאיר מקום לתקווה שאולי בכל-זאת יפליגו. מחלוקת עקרונית פעורה בין השניים: הוא מקפיד להיצמד לעובדות היבשות המוצקות, ואילו לה חשוב להותיר מרחב לפנטזיה ולדמיון.

לנו, הקוראים, ברור בינתיים שמדובר בסיפור, שהתרחשותו תחומה לגבולות הספר שבידינו, ולא באירוע שקרה באמת, כי האומנות מאפשרת לטשטש זמנית את חוקי המציאות, דווקא בזכות הגבולות המוסכמים שהיא מציבה.

לנו, הקוראים, ברור שמדובר בסיפור, שהתרחשותו תחומה לגבולות הספר שבידינו, ולא באירוע שקרה באמת, כי האומנות מאפשרת לטשטש זמנית את חוקי המציאות, בזכות הגבולות המוסכמים שהיא מציבה

כשנפתח הספר, כשנכבים האורות בתיאטרון או בקולנוע, כשמוצג אות הפתיחה לסדרה – מוסכם עלינו שהנה יוצג בפנינו סיפור בדיוני. במסגרת המדיום האומנותי, שמובחן מהמציאות, יכולים הקוראים והצופים להשעות הגנות רגשיות ולהתמסר לבִּדיון, ביודעם שגבולות המסגרת מפרידים בין הסיפור לבין עולמם האמיתי, ומגנים עליהם מפני מה שקורה לדמויות בעלילה.

בדומה, אנו יודעים להבחין גם בין חלום למציאות. כי חלומותינו, הרקוחים מבליל עובדות, רגשות ודמיונות, נתונים במסגרת מובחנת: משום שהם מתרחשים לרוב בשינה, וגם בגלל ״תהליכי החשיבה הראשוניים״ שמאפיינים אותם. לפי פרויד, החשיבה הראשונית אינה כפופה לחוקי העולם החומרי, ולכן מאפשרת למשל להיות בשני מקומות בו-זמנית, בדומה לצוקברג ולאווטאר שלו, ואף מניחה להגשים משאלות בחופשי מאילוצי הפיזיקה, הלוגיקה, החוק או המוסכמה. משום כך מתברר לנו עם היקיצה שהיה זה חלום.

ביסוד צריכת תכני ה״ריאליטי״ ברשתות החברתיות ובטלוויזיה מונח טשטוש הגבול בין המציאות האמיתית לבין ה״ריאליטי״. פלטפורמות אלו בנויות על שבירת מוסכמת ההבחנה בין חומרים בדויים, לבין מציאות מובהקת.

ככל שבדיית ה״ריאליטי״ נחווית כמציאותית יותר, כן חדירתה לחיינו יעילה יותר. כך למשל מפורסמת המפזזת בסרטון-כושר מיד אחרי לידה נחווית כדוגמה מציאותית לתהליך התאוששות מלידה, וחוטפיו של ג׳וזף בסרטון נחווים כסכנה אמיתית, ברורה ומיידית גם עבור הצופים. משקפי המציאות המדומה של צוקברג לוקחים את ערבוב הבדיה במציאות צעד רחוק קדימה.

ביסוד צריכת תכני ה״ריאליטי״ ברשתות ובטלוויזיה – טשטוש הגבול בין המציאות האמיתית לבין ה״ריאליטי״. פלטפורמות אלו בנויות על שבירת מוסכמת ההבחנה בין חומרים בדויים לבין מציאות מובהקת

דוגמה לפלישה פרועה של עולם הדמיון למציאות ולהיפך, מציעה סדרת הפריקוול לסדרת המד״ב ״באטלסטאר גלקטיקה״. בסדרה, ״קפריקה״, מ-2009, מוצג נשיא עוצמתי של תאגיד הייטק, החדור אובססיה לשכלל את מוצר משקפי המציאות המדומה שלו, המכונים ״הולובנד״, דרכם מגשימים אנשים את מאווייהם ודחפיהם באמצעות האווטארים שלהם, שבניגוד להם עצמם מסתובבים חופשיים מכבלי החוקים והמוסכמות.

ביקום הוירטואלי שיצר משתוללים האווטארים בתאוות בשרים, רצח ותככים. הרוחות הרעות שמפעפעות משם לעולם האמיתי מביאות להרס הציוויליזציה, ומובילות לעולם הדיסטופי של ״באטלסטאר גלקטיקה״. אך צופי ״קפריקה״, יש לומר, מוגנים ממה שמתרחש בסדרה ביודעם שמדובר בבדיה ולא במציאות, בזכות גבולות המסגרת האומנותית.

באירוע השקת משקפי המציאות המדומה שלו, הציג נשיא פייסבוק את חזונו למרחב שייפתח בפני ציבור המשתמשים, במטרה ״להחיות את המטאברס״. סרטון ההדגמה שהביא מכיל בלנד דלוּזיוני מעיק של בדיה ומציאות, שכמו נוצר בידי עורך קדחתני שהדביק יחדיו קרעי סרטונים זרים.

נראים בו דמויות שעובדות בסביבה משחקית או משחקות בסביבה תעסוקתית, דגים מעופפים, אווטארים מרחפים, שרטוט גרפיטי מופשט שקם לתחייה, אנשים אמיתיים שצצים בקופסאות. הכל מתקדם בשטף עולץ, רציף והגיוני להחריד שעתיד כנראה לאפיין את ממלכת ה״ריאליטי״ שמקים צוקברג.

באירוע השקת משקפי המציאות המדומה שלו, הציג נשיא פייסבוק את חזונו. סרטון ההדגמה שהביא מכיל בלנד דלוּזיוני מעיק של בדיה ומציאות, שכמו נוצר בידי עורך קדחתני שהדביק יחדיו קרעי סרטונים זרים.

דריסת טופרי ה״ריאליטי״ במציאות הומחשה לאחרונה כשפקיד בכיר לשעבר היוון את יוקרתו הפרופסיונלית כרופא ואת מעמדו הממלכתי זה לא כבר, לדקת-תהילה בה הגיח מתחפושת אפון מזמר.

פרופ' איתמר גרוטו מגיח מתוך אפון מזמר, צילום מסך מערוץ 12

בדומה היא הומחשה על-ידי פסיכולוגים מומחים שמשיאים עצות למשתתפים בתוכנית ריאליטי בתחום הזוגיות תוך היוון מעמד מקצועם, בעודם מעוררים תהייה בציבור טובתו ועניינו של מי עומדת בקדמת שיקוליהם.

הפסיכולוגים של חתונה ממבט ראשון, דני פרידלנדר ויעל דורוןצילום מסך מתוך חתונה ממבט ראשון

כוחו של מדיום הריאליטי טמון בערבוב הגס שבין הבדיה והבידור לבין המציאות. כלליו אינם מגינים על הצופה, שנאלץ לתהות למול המראות והקולות על מה חשב הפקיד כשכיהן בתפקידו, מה מנחה את שיקול דעתם של רופאים, ולְמה מכוונים פסיכולוגים בעבודתם.

אנו זקוקים לעוגן מציאותי. השפה מעידה על הצורך האנושי במציאות ברורה, אומר הפסיכואנליטיקאי דונלד ויניקוט במאמרו ״המקום שבו אנו חיים״: ברצוננו לדעת ״היכן אנו עומדים״. אנו מבקשים ״לדרוך על קרקע מוצקה״, חותרים ״להגיע לנמל מבטחים״, ורק אם ״ביתנו הוא מבצרנו״ נוכל ״להיות ברקיע השביעי״.

אנו זקוקים לעוגן מציאותי. השפה מעידה על הצורך במציאות ברורה, אומר הפסיכואנליטיקאי ויניקוט ב״המקום שבו אנו חיים״: ברצוננו לדעת ״היכן אנו עומדים״. אנו מבקשים ״לדרוך על קרקע מוצקה״

מנגד, אומר ויניקוט, כולנו, ממש כמו ג׳יימס הקטן מ״אל המגדלור״, זקוקים גם למרחב לפנטזיה ולחלימה בו מושעית חלקית ודאותן של עובדות. הִצמדות נוקשה מדי למציאות עלולה לחסום את מרחב הדמיון, בעוד שהתבוססות מופרזת בבדיוני עלולה להפריע לנו להסתגל ולפעול.

לפי ויניקוט, מותר וחשוב להחזיק במרחב-אשליה, אך למנוע מצבים בהם ״אדם מאלץ אחרים להודות בשותפות לאשליה שאינה אשלייתם שלהם״. ואולי, למנוע גם מצבים בהם חודרים אנשים לדמיון זולתם תוך טשטוש מכוון של הגבולות שיכולים לאפשר לזולת להבחין בין מציאות לאשליה.

אין סוסים שמדברים עברית, אין אנשים שלא מתים; אחרת היו מילות השיר ״אנטארקטיקה״ מעניינות פחות. לו חזינו השכם והערב בדגים מעופפים, לא היו משתמשים בהם כדוגמה ליקום ה״ריאליטי״ של צוקברג. לו חזינו מדי ערב בפרופסורים ובפקידים בכירים מזמרים או בבעלי-מקצוע מורשים המייעצים בכנות מתעתעת בשעשועונים, היו מקצועם ומעמדם נתפסים כקוריוז וממילא מאבדים מערכם הבידורי בשוק ה״ריאליטי״.

בניגוד לאומנות, שתְחוּמה בגבולות ידועים ומוסכמים, מכרסמת ה״ריאליטי״ בכללי המציאות המשותפת, ומרדדת בהדרגה מערכם המוסכם. ״אני רואה אתכם״ קובע מגש הפיצה. ומי יודע, אולי הוא צודק. ואולי אמיתוֹת חשובות מגיחות מאפונים דווקא, כמו חוקי התורשה של מנדל. ואולי שולחנות מטבח אינם מתקיימים בהעדרנו, וקביעות-האובייקט נתונה, בדומה לנו עצמנו, לעדכוני-גרסה תזזיתיים.

בעת המבלבלת הזו, עם ה״פייק-ניוז״, ה״עובדות החלופיות״, התכנים המרצדים וסף-הריגוש הגבוה, דומה שה״ריאליטי״ נחווית לא-אחת כאמינה ומציאותית יותר מהמציאות עצמה.

בניגוד לאומנות, שתְחוּמה בגבולות ידועים ומוסכמים, מכרסמת ה״ריאליטי״ בכללי המציאות המשותפת, ומרדדת בהדרגה מערכם המוסכם. ״אני רואה אתכם״ קובע מגש הפיצה. ומי יודע, אולי הוא צודק

ובינתיים, כדי לשמר בוחן-מציאות תקין, מותר וחשוב לחלום. למשל, שהמציאות תוחזק בכל זאת בידיים טובות, ולא תיחטף בידי ממזרים חסרי-כבוד כלפי מוסכמות וגבולות, כמו אותם חוטפים מסתוריים של כוכב-הרשת ג׳וזף.

יעלה ורטהיים היא פסיכולוגית קלינית וחינוכית מומחית, מטפלת בקליניקה פרטית במטופלים מגיל נוער ועד גיל שלישי, מטפלת במורות ובגננות מטעם הסתדרות המורים, ומדריכה הורים. בזמנה הפנוי כותבת, קוראת, וטווה מחשבות מול נופים בריצה

"הדבר הזה גרוע יותר מבחינתנו מהשואה – גדול המחטיאו מהורגו" (הרב אליעזר יהודה פינקל, ראש ישיבת מיר וחבר מועצת גדולי התורה של דגל התורה הליטאית בפגישה עם שר התקשורת יועז הנדל)

אחרי שקראתי את דברי הרבנים הנכבדים בלשכת שר התקשורת, בדיון אודות המונופול שלהם על אפשרות ניוד הטלפונים הכשרים, הצטערתי (שוב) שהחרדים לא לומדים לימודי ליבה, או בכלל השכלה כללית.

החרדים התחננו בפני שר התקשורת: מנע ניוד מספרים כשרים, זה גרוע מהשואה https://t.co/xbwhaXapWw

— Haaretz הארץ (@Haaretz) December 3, 2021

אילו היו לומדים, ולא רק את פסיקות הרבנים שלהם המנסים לעצור את הזמן ולשמר את היהדות במתכונתה מלפני 600 שנים, היו אולי קוראים את ניטשה:

"זאת הפילוסופיה אשר מעניקה לי את האיזון הנפשי הנחוץ להמשך חיי, כאשר אני חי במודעות מלאה לעובדה שלאחר לידתם, התינוקות היפים עם הפנים המחייכות והעיניים הגדולות והתמימות נזרקים לתוך התנור הבוער של החיים".

השנה היא 1879.

אחרי שקראתי את דברי הרבנים הנכבדים בלשכת שר התקשורת, בדיון אודות המונופול שלהם על אפשרות ניוד הטלפונים הכשרים, הצטערתי (שוב) שהחרדים לא לומדים לימודי ליבה, או בכלל השכלה כללית

ניטשה, כפילוסוף של התנועה הנצחית, קבע ש"לא היינו יכולים להתקיים מבלי לקבל את הפיקציה שקיימים דברים בלתי משתנים, שלמעשה אינם קיימים".

ואם הרבנים הנכבדים, שאחריהם כרוכים מאות אלפי חרדים, חיים בפיקציה, בעולם מוכחש ושיקרי, שלכאורה ניתן לשמר בו אורח חיים אחד בלי שהחיים ישנו את מי שחי באורח החיים הזה, הם פשוט לא מבינים היכן הם חיים.

טלפונים סלולריים והחופש לבחור ידע ומידע דרכם, הם תהליך בלתי ניתן לעצירה של תנועה מתמדת.

כדי להסביר את העימות הזה בין הדת הקפואה, הסטגנטית והקשוחה, הקיצונית והאובססיבית לחוקי התורה הקדומים, צריך להרוג פעם (שוב) את אלוהים. ניטשה עשה זאת בספרו "המדע העליז".

להלן ציטוט :

"האם לא שמעתם על המטורף ההוא שרץ ביום עם לפיד אש בידיו דרך כל המקומות הציבוריים וצועק ללא הפסק: אני מחפש את אלוהים! אני מחפש את אלוהים! במקומות אלה רבים חיו ללא כל אמונה באלוהים, צעקתו עוררה צחוק. אחד אמר עליו שהוא הלך לאיבוד כפי שילד אובד לאמו, אחר אמר עליו שהוא אחוז פחד מהזולת ומחפש להסתתר, כולם לעגו לו.
המטורף קפץ בפתאומיות מולם ובהביטו עליהם בכעס, זעק לעומתם: אני אומר לכם לאן נעלם אלוהים! אנחנו רצחנו אותו! אתם ואני! אנחנו כולנו הרוצחים שלו. אנחנו עשינו זאת. גדולתו של המעשה היא מעל יכולתנו. האם בכך הפכנו בעצמנו לאלים הראויים למעשינו? מעולם לא בוצע מעשה כזה ואלה אשר ייוולדו אחרינו, ייוולדו הודות למעשנו הנעלה ביותר מכל מעשה אחר שקרה עד כה בהיסטוריה".

אם הרבנים הנכבדים, שאחריהם כרוכים מאות אלפי חרדים, חיים בפיקציה, בעולם מוכחש ושיקרי, שלכאורה ניתן לשמר בו אורח חיים אחד בלי שהחיים ישנו את מי שחי באורח החיים הזה, הם לא מבינים היכן הם חיים

הנוירולוג פרופ' ז'אן אשכנזי כותב על כך בספרו החדש "העולם הקסום של המוח":

"כוונת הפילוסוף המודיע במילות טירוף על מותו של אלוהים, אותו אלוהים שנחשב עד כה לאל מוות, היא לבשר לעולם שכל הערכים המסורתיים חדלו להתקיים.

בספרו 'כה אמר זרתוסטרה' מתוארים אנשים, שעקב מות האלוהים חיים בחשיכה מתמדת. כדי להתגבר על מצב זה, הם מתו וקמו לתחייה כיצורים אנושיים עליונים, סופרמנים.

בספרו 'הרצון לעוצמה', כרך 2 עמוד 582, ניטשה טוען שלאורך מאות שנים הפילוסופים העריכו שההשתוקקות הטהורה לדעת את האמת והמניע לדעת, הם ביטוי של תשוקה לעוצמה, לרצון להשתלט על הכול.

טענת הפילוסוף, גם אם היא מוצגת כלא ודאית, מעמידה את השלמות האובייקטיבית בספק. כדי שהידע יהיה אפשרי, צריך להיוולד לעולם לא מציאותי ושגוי, המאמין בדברים בלתי משתנים, עולם דמיוני המנוגד לתנועה המתמדת. בימינו, בשנות ה-2000, ה'תנועה המתמדת', 'רצח אל' ו'על אדם' הם שלושת עמודי התווך של הפילוסופיה הניטשאית".

עכשיו באים הרבנים החרדים ומאמתים את התיאוריה של ניטשה במאבקם על השליטה בטלפונים הכשרים של צאן מרעיתם.

לצערנו, מלבד השליטה בציבור החרדי ובעיקר בכלים שעשויים לחבר אותו לחיים המודרניים, הם עדין שולטים במגוון אורחות חיי החילונים – ברכבות ואוטובוסים בשבתות, במאות אלפי מטבחים ומסעדות הנידונים למלא את פסקי הכשרות שלהם, בנישואין וגירושים, בבתי הדין הרבניים, ובאיום המתמיד על ממשלות ישראל מפני זעמה של "היהדות" – היא היהדות החרדית כמובן.

היהדות החרדית שתמיד תזכיר לדתיים המסורתיים ולחילונים שמדינת ישראל היא "מדינה יהודית", לעולם לא "יהודית ודמוקרטית", כשכוונתם שהיא מדינה חרדית יהודית.

לכן גם השואה אינה אירוע הנתפס בעיניהם כפי שהוא נתפס בידי כלל אזרחי ישראל בעלי עמדות ודעות והשקפות שונות. "שואה" היא כל דבר המאיים על מסורת חיי החרדים. לא על חייהם. לא מדובר על משרפות של אנשים חיים בגלל יהדותם, אלא על איום על מסורת היהדות החרדית בלבד. לכן אין להם בעיה לכנות את חיילי צה"ל "נאצים" ואין להם בעיה לכנות את הגיוס לצה"ל "שמד".
הביטויים הללו מתייחסים להשמדת המסורת החרדית ולא להשמדת העם היהודי על גווניו השונים בבורות ירי וקרמטוריום.

"שואה" מבחינתם היא כל דבר המאיים על המסורת החרדית. לכן אין להם בעיה לכנות את חיילי צה"ל "נאצים" או את הגיוס "שמד". מדובר בהשמדת המסורת החרדית ולא בהשמדת העם היהודי בבורות ירי וקרמטוריום

עכשיו, כשרבנים חרדים משווים בין החופש לנייד מספרים סלולריים לבין השואה, צריך להתקשר אליהם ולומר להם שרצחנו את אלוהים. כולנו. אפשר גם לכתוב להם סמס או פוסט – רצחנו את אלוהים ואולי כדאי שגם אתם תשתתפו במעשה "הנורא". כי ליהודי שמשווה בין השואה שעבר העם היהודי מידי הנאצים לבין "שואת" הטלפונים הסלולריים, אין בעצם אלוהים. הוא עצמו הרג את אלוהים.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

נסיכות איחוד האמירויות מתנהגת מוזר בחודשים האחרונים. בת הברית הצמודה של סעודיה, שרק לפני שנה חתמה על נורמליזציה עם ישראל, מהדקת את הקשרים עם סוריה ומנהלת מגעים עם איראן. כיצד ניתן להסביר את הכפילות המוזרה ביחסים הדיפלומטיים? מהי המשמעות מבחינת ישראל?

בחודש שעבר עקבה ישראל בתימהון אחרי ביקורו בדמשק של שר החוץ האמירתי עבדאללה בן זאיד, אותו מדינאי שחתם לפני כשנה על הסכמי אברהם בוושינגטון. בן זאיד הגיע לפגישה עם בכירי המשטר הסורי, כולל הנשיא בשאר אל-אסד.

בחודש שעבר עקבה ישראל בתימהון אחרי ביקורו בדמשק של שר החוץ האמירתי עבדאללה בן זאיד, אותו מדינאי שחתם לפני כשנה על הסכמי אברהם בוושינגטון, לפגישה עם בכירי המשטר הסורי והנשיא אסד

לפני כשבוע אמר סגן שר החוץ של איראן עלי באקרי, אחרי פגישתו עם יועץ נשיא האמירויות אנור קרקאש, כי איראן והאמירויות פותחות דף חדש ביחסיהן. לפי הפרסומים האחרונים, המועצה לביטחון לאומי האיראנית הזמינה את טחון בן זאיד, יועץ הביטחון של האמירויות, לבקר באיראן.

קרקאש התבטא בתקשורת לפני כמה ימים ואמר כי מטרתו לחזק את יחסי השכנות הטובה עם איראן ולבנות עמה יחסי אמון, והוסיף כי "עימות עם איראן אינו הדרך הטובה ביותר להתקדם".

התבטאויות מסוג זה הביאו לקטיעת היחסים בין סעודיה לקטר ב-2015. אך מה שאסור לקטר מותר לאמירויות. מדינת האמירויות נותרה השותפה היחידה של סעודיה במאבק נגד החות'ים בתימן, וסעודיה שותקת בחריקת שיניים נוכח ההתבטאויות הפייסניות של האמירויות כלפי איראן. מדוע שומרת האמירויות על קשרים כלכליים ודיפלומטיים עם איראן?

האמירויות משתתפת בקואליציה הסעודית נגד החות'ים בתימן – מיליציה הנתמכת ע"י איראן. אולם כדי לא לפגוע בעסקים הענפים של הנסיכות עם איראן, מתייחסת האמירויות לחות'ים כאל ארגון טרור עצמאי ומתעלמת בפומבי מהתמיכה האיראנית.

בתמורה למשחק הנייטרלי של האמירויות מול איראן, נראה כי איראן מנחה את החות'ים להפנות את אש הטילים והמל"טים אל הממלכה הסעודית בלבד. כך מצליחה האמירויות להישאר ביחסים קרובים עם סעודיה ולהיראות כשותפה מלאה במלחמה בתימן, וגם להימנע מפגיעה בגן העדן הכלכלי של דובאי ואבו דאבי. הנפט הסעודי של ארמק"ו חשוף והנפט האמירתי מוגן לעת עתה.

Iran's top nuclear negotiator holds talks in the UAE – state news agency https://t.co/KGGn7KZhrn

— Reuters Iran (@ReutersIran) November 24, 2021

בפועל, האמירויות אינה פעילה במלחמה בתימן כבר שנתיים. התמיכה הכלכלית בכוחות התימנים בקרקע ממשיכה אך המטוסים של הנסיכות כבר אינם שותפים להפצצות הסעודיות.

מדינת האמירויות נותרה השותפה היחידה של סעודיה במאבק נגד החות'ים בתימן, וסעודיה שותקת בחריקת שיניים נוכח התבטאויותיה הפייסניות כלפי איראן

המודל הקטרי

מלבד המניע האסטרטגי, רואה האמירויות כמודל להצלחה את נסיכות קטר. קטר בתקופת האמיר חמד בן חליפה (אביו של אמיר קטר הנוכחי השיח' תמים) התאפיינה בשנות ה-90 במדיניות כפולה מוזרה, הדומה להתנהגות האמירויות כעת. קטר ניהלה יחסים דיפלומטים עם סעודיה ואיראן, ובאותו הזמן גם פתחה משרד אינטרסים כלכליים בבירה דוחא בתקופת הסכמי אוסלו. מדיניות זו, ספק נייטרלית ספק אופורטוניסטית, הביאה להתעשרות עצומה של קטר. עוצמתה הכלכלית של הנסיכות אפשרה לה אפילו לשרוד את שנות המצור הסעודי בין 2015-2020 עם המשך צמיחה כלכלית נאה.

יש להניח כי המודל הקטרי עומד לעיני האמירויות. קטר "צפצפה" על העמדה הסעודית וביקשה להתקרב לאיראן ולא איבדה מאומה. בסופו של דבר הייתה זו הממלכה הסעודית שביקשה להתפייס עם קטר ולהשלים עם עמדתה הכפולה. יש להניח שסעודיה מתייחסת בהסתייגות לנורמליזציה עם ישראל, הסותרת את הצעת השלום שהניחה הממלכה על שולחן הליגה הערבית ב-2002 (שלום מלא עם ארצות ערב תמורת נסיגה מלאה של ישראל מהשטחים). אך היא סולדת הרבה יותר מהחיזורים ההדדיים של האמירויות ואיראן. אלא שהאמירויות בעלת ברית חשובה מדי לסעודיה מכדי להפנות לה את הגב.

קשרים כלכליים עם איראן

ידוע כי האמירויות ואיראן מקיימות יחסים כלכליים ענפים עוד מאז עצמאות הנסיכות ב-1971, ומעגל העסקים המסחריים ביניהן נאמד במיליארדי דולרים (לפי הערכות מ-2018 כ-18 מיליארד בשנה סחר שאינו נפט). היחסים הטובים בין המדינות מקלים על מעבר ספינות השייט האיראניות במפרץ הפרסי קרוב לאמירויות. לפי נתונים איראניים, כחצי מיליון אזרחים איראנים חיים בקביעות באמירויות, רבים מהם אנשי עסקים. בנוסף, מקיימת איראן ארבע אוניברסיטאות באמירויות, אליהן נהרו לפני משבר הקורונה (עד 2019) בכל שנה כ-30 אלף סטודנטים איראנים. בכל שבוע נחתו באמירויות, לפני פרוץ משבר הקורונה, כמאתיים מטוסים איראניים בממוצע.

מה עומד בבסיס ההתקרבות האמירתית לסוריה ואיראן? האם האמירויות תהיה הפתרון לשיקומה של לבנון, מעין פשרה בין החסות האיראנית להצעה הסעודית-צרפתית? אולי התקרבות האמירויות לסוריה נועדה להשיב את הנשיא בשאר אל-אסד לחיק הליגה הערבית על מנת להרחיקו מאיראן? האם ההתקרבות האמירתית לאיראן היא בעלת אופי כלכלי גרידא? אין ספק כי התקרבות זו אמורה להדאיג מאד את ישראל. האם ידע וטכנולוגיה מישראל יוכלו לדלוף לאיראן, אם תקיים האמירויות יחסים אסטרטגים עם שתי המדינות העוינות זו לזו?

אין ספק שהתקרבות האמירויות לסוריה ואיראן אמורה להדאיג מאד את ישראל. האם ידע וטכנולוגיה מישראל יוכלו לדלוף לאיראן, אם תקיים האמירויות יחסים אסטרטגים עם שתי המדינות העוינות זו לזו?

מצד אחד ניתן להבין את האינטרסים הכלכליים של האמירויות לבנות יחסי כלכלה עם איראן וישראל בו זמנית. בקיום הברית עם ישראל, מאותתת האמירויות לאיראן, כי למרות שהיא נסיכות קטנה, יש לה בעלות ברית חזקות. מצד שני, היחסים של האמירויות עם איראן נועדו להזכיר לישראל כי לנסיכות אין כל כוונה לבטל את קשריה שכנתה ממזרח וגם עם מדינות אויב כגון סוריה ולבנון. מחמד בן זאיד מנהל משחק דיפלומטי כפול, הוא מודע עד כמה יקרים הקשרים עם ארצו לישראל, לאיראן וגם לסעודיה. האופטימים יגידו כי האמירויות מעוניינת להיות מדינת מפתח בכל תיווך עתידי בין ארה"ב לאיראן.

למרבה הצער, ישראל קרובה יותר לעמדה הסעודית בהתייחסותה לאיראן, אך לסעודיה חסמים מסורתיים ודתיים המונעים קשרים עמה. למרות שהיחסים של ישראל והאמירויות נראים כעת כירח דבש שרק הולך ומתפתח, על ישראל לקחת בחשבון את הקשרים עם איראן שמתחממים כעת בכל שיתוף פעולה ביטחוני-אסטרטגי בעתיד.

ד"ר ירון פרידמן הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, חוקר מרצה ומורה לערבית בחוג ללימודי המזרח התיכון והאיסלאם באוניברסיטת חיפה. היה פרשן לענייני ערבים בויינט, ספריו "העלווים – היסטוריה, דת וזהות" (2010) ו"השיעים בארץ ישראל" (2019) יצאו לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן. מנהל את הניוזלטר "השבוע במזרח התיכון", שאליו אפשר להצטרף כאן: https://did.li/CWtlC. לפודקאסט של ירון "השבוע במזרח התיכון": https://did.li/mAz5q