לאחר שאושר התקציב עד סוף שנת 2022 והממשלה יכולה לברך על המוגמר, נותר ציבור שלם, המונה יותר מ-600 אלף איש, ללא תשובה. ללא פתרון.
הממשלה דאגה אומנם לנכים, לניצולי השואה ולמקבלי קיצבת זיקנה שזכאים להשלמת הכנסה (נציין סך כל הכנסותיהם של אלה יעמדו החל מהשנה הבאה על 3710 שקלים), אך הקשישים מהמעמד הבינוני הנמוך הושארו מחוץ לכל הסדר.

הממשלה דאגה לנכים, לניצולי השואה ולמקבלי קיצבת זיקנה שזכאים להשלמת הכנסה (הכנסותיהם יעמדו משנה הבאה על 3710 ש"ח), אך הקשישים מהמעמד הבינוני הנמוך הושארו מחוץ להסדר

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

מדובר באותם קשישים, שלבד מהקיצבה מקבלים גם פנסיה, אך סכום הפנסיה מגוחך להחריד. אלף אלפיים שקלים. עצם העובדה שהם מקבלים פנסיה כלשהי מוציאה אותם מיד ממעגל הזכאים להשלמת הכנסה.

נציין כי שר האוצר אביגדור ליברמן מתהדר בכך שסכום ההכנסות של הקשישים שמקבלים רק קיצבת זיקנה יעמוד, לאחר ההעלאה, עם השלמת ההכנסה, על 70 אחוזים משכר המינימום. מספרם של אלה עומד על כ-270 אלף איש. העלות לתקציב המדינה תגיע למיליארד וחצי שקלים.

אבל מה קורה עם האחרים שעדיין מצויים מתחת לקו העוני או מתקרבים אליו (קו העוני נע סביב 2400-2450 שקלים)?

מתי בפעם האחרונה היה מי שבדק האם החישוב של קו העוני עונה למציאות הקיימת? האם קיצבת הזיקנה מספיקה? האם החישוב שנעשה לגבי השלמת ההכנסה עונה לצרכים בסיסיים במדינת ישראל?

ואולי צריך לשנות – לא רק את שיטת חישוב קו העוני כך שילקח בחשבון סל מוצרים וצרכים – אלא אולי הגיע הזמן לשנות את חוק הביטוח הלאומי כך שלא יהיה אוניברסלי?

אולי הגיע הזמן לשלם קיצבאות זיקנה על פי מצבו הכלכלי של הקשיש? העניים יותר יקבלו יותר.

אולי הגיע הזמן לשנות את חוק הביטוח הלאומי כך שלא יהיה אוניברסלי? אולי הגיע הזמן לשלם קיצבאות זיקנה על פי מצבו הכלכלי של הקשיש? העניים יותר יקבלו יותר

הטענה המרכזית של המתנגדים לשינוי היא שמדובר בסכומים שאנשים משלמים רוב חייהם הבוגרים לביטוח הלאומי, אז למה שלא יקבלו קיצבה גם אם מצבם הכלכלי יהיה טוב לעת זיקנה?

בדיוק מאותה סיבה שאנחנו משלמים ביטוח לאומי למקרה שנהיה חלילה נכים ולא נוכל לעבוד ואז נקבל קיצבת נכות, ואם לא נחלה ולא נהפוך לנכים לא נקבל קיצבת נכות.

על פי ההצעה כאן, נשלם ביטוח לאומי ונקבל קיצבה רק אם הכנסותינו לא יעלו על סכום מסויים שייקבע.

הסתדרות הגימלאים מתנגדת, בטענה שזה נוגד את עיקרון השוויון הסוציאלי . אבל הפערים בהכנסות כפי שהם משתקפים במדדי ג'יני, מעמידים את ישראל בין המדינות המובילות בפערים בין מדינות ה-oecd.

מחייבים לשנות דיסקט.

שינוי נוסף שמתחייב מהארכת תוחלת החיים הוא הצורך לחלק את גיל הזיקנה. למשל, הגיל שלישי מ-65 עד 75, הגיל הרביעי מ-75 עד 90, והגיל החמישי מ-90 ועד 120 ועד בכלל. ברור לכולנו שהצרכים משתנים והשרותים חייבים להיות בהתאם.

טענת המתנגדים לשינוי היא שמדובר בסכומים שאנשים משלמים רוב חייהם לביטוח הלאומי, אז למה שלא יקבלו קיצבה גם אם מצבם הכלכלי יהיה טוב? מאותה סיבה שאנו משלמים בט"ל למקרה שנהיה נכים

זאת ועוד. ממשלת ישראל חייבת להקים ומיד צוות חשיבה לגיבוש תוכנית מקיפה על מנת להתמודד עם הזיקנה. על כלל הנושאים שעומדים על הפרק בהקשר הזה: תעסוקה פנאי בריאות וכדומה. ועל כך בפוסט אחר.

פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד המרכזי של מפקדים למען בטחון ישראל, בוועד הפעיל של אמנסטי ישראל, בוועד של מדרשת אדם, ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום, והיא שרת ההסברה בממשלת השיקום - ממשלת הצללים הלאומית. הייתה עורכת, כתבת ומגישה בקול ישראל במשך 25 שנה. יש לה ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתון חדשות ועל המשמר.

לאחר ליל הסדר, שרה נתניהו העלתה לעמוד האינסטגרם שלה תמונה בה היא עומדת לצד בעלה, ראש הממשלה בנימין נתניהו, כששניהם אוחזים בתמונה לא גדולה עליה מוצגים פניהם של 133 החטופים בעזה.

את אותה תמונה העלה לעמוד הטוויטר ראש הממשלה נתניהו, מה שחשף את הפוטושופ חסר העכבות בו השתמשו בתמונה ש"כיכבה" בעמוד האינסטגרם של שרה. הצופה הממוצע ב"תצלום" שהעלתה "רעיית ראש הממשלה הגברת נתניהו", כפי שהיא רוצה שתקראו לה, עלול לחשוב ששרה נתניהו היא סטודנטית שנה א' באוניברסיטת רייכמן ולא אישה בעשור השביעי לחייה.

תומר פלג, עוסק בייעוץ תקשורת ויחסי ציבור. שירת בדובר צה"ל. בוגר ביה"ס לעיתונאות "כותרת" ובעל תואר ראשון בהיסטוריה כללית מאוניברסיטת תל אביב. עבד 7 שנים ב"ידיעות תל אביב". שימש כדובר של ח"כ לשעבר איל בן ראובן (המחנה הציוני) ושל חברת הכנסת אמילי מואטי (עבודה).

פסח כאן, אבל במקום חגיגיות יש איזו כבדות שצועדת אתנו לכל אורך הדרך. החולצות הלבנות התחלפו בצהובות וכל מתנה שנקנתה מלווה בתחושת אשמה. פסח השנה אינו חג קל. אי אפשר לחגוג חירות כשאנחנו יודעים אילו זוועות עוברות אחיותינו בשבי.

כששרנו בליל הסדר "מה נשתנה?" הסתכלתי סביב השולחן על המשפחה שישבה איתי בחג. על אחותי שבן הזוג שלה היה במילואים ולא היה אתנו בסדר. והיא, עשתה לבדה כל מה שצריך, ועם חיוך. על הבן שלי שימי המלחמה גרמו לו לחרדות גדולות ועכשיו מצליח להרים את הראש לאט לאט. הסתכלתי גם על על בן-הזוג שלי, שבבוקר למחרת חזר למילואים ארוכים.

אילה דקל היא סופרת, מרצה ואשת רוח ישראלית, העומדת בראש הישיבה החילונית של בינ"ה. מחברת רב-המכר "רסיסי לילה" (שתיים). https://www.e-vrit.co.il/Product/31732/%D7%A8%D7%A1%D7%99%D7%A1%D7%99_%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%94