אז לואי חזר. בדמפּ פּם. האם צפיתי במופע החדש שלו? לא, מה פתאום. אסור. כלומר, אני חושב שאסור. לא יודע. אולי אני אצפה. כן. כן, אני חושב שאני אצפה בו. אם כי אני יכול כבר בעיניים עצומות לשים את כל הז'יטונים שלי על הנושאים העיקריים העומדים בליבו של המופע הנוכחי, בעיקר על בסיס כל הדברים הקודמים שעשה סי קיי שאותם לא הרשיתי לעצמי להחמיץ: יש שם הרבה סקס. ויש שם עוד הרבה דברים אחרים שעוברים על כולנו מידי יום, ושללואי יש את היכולת להאיר עליהם את הזרקור ולדבר אותם יותר טוב ויותר בהיר מאיך שאנחנו חושבים אותם. ויש גם סקס כמובן.

אז לואי חזר. בדמפּ פּם. האם צפיתי במופע החדש שלו? לא, מה פתאום. אסור. כלומר, אני חושב שאסור. לא יודע. אולי אני אצפה. כן. כן, אני חושב שאני אצפה בו

למה סקס? ובכן, כי סקס הוא עדיין הנעלם הגדול, גם בעולם המתירני והוויזואלי של ימינו, והוא נתפס כטאבו שמוטב לשמור במרתף האפל, מאחורי סורג ובריח. עסק מורכב.

בספרו הנפלא "תולדות המיניות" מסביר, למשל, מישל פוקו מדוע המיניות בחברה המערבית היא מדוכאת, עצורה. תפיסה זו של מיניות, לתפיסתו של פוקו, הינה פרי תוצר חברתי\היסטורי, וזו מתקיימת ונחווית במידה רבה כביטוי של התרבות המודרנית ולא של הטבע האנושי. אותה חוויה מוצנעת של המיניות הוטמעה בנו על ידי מנגנונים חברתיים רבי עצמה כחלק ממערכי שיח דומיננטיים של ידע וכוח. "בוודאי מוצדק שנשאל את עצמנו" כותב פוקו, "מדוע במשך זמן כה רב קושר המין עם החטא […] אך נצטרך גם לשאול מדוע אנו מתמלאים היום רגשי אשם כה חזקים, על שהפכנו אז את המין לחטא? באילו דרכים הגענו להיות 'לא בסדר' ביחס למין שלנו?" (עמ' 12).

חומרים שהם "לא בסדר", בוודאי בכל מה שקשור למיניות, הם כידוע חומר בערה מצויין לסטדנאפיסטים, ולטובים שביניהם, כמו ללואי, יש יכולת מופלאה לעשות מהם מטעמים. כמובן, במקרה שלו מדובר גם במי שהיחס שלו למיניות בחייו האישיים הוא שהביא לנפילתו. לואי, למי שלא זוכרת, התוודה קבל עם ורשתות חברתיות על דבר חיבתו לאונן בחברתן של נשים, ועל האופן שבו ניצל את מעמדו כקומיקאי רב השפעה על מנת להגיע לפורקן מיני בחברתן של סטנדאפיסטיות שהיו אז בתחילת דרכן המקצועית. מאז חשיפת הפרשה נעלם סי קיי מהרדאר הציבורי; פרוייקטים עתידיים שלו נקטעו באיבם, הופעותיו בוטלו לאלתר, והוא עצמו כבר הצהיר שהפסיד מיליוני דולרים.

חומרים שהם "לא בסדר", בוודאי בכל מה שקשור למיניות, הם כידוע חומר בערה מצויין לסטדנאפיסטים. כמובן, במקרה שלו מדובר גם במי שהיחס שלו למיניות בחייו האישיים הוא שהביא לנפילתו

תנועת ה"מי טו" תפסה את לואי עם המכנסיים למטה כמו שאומרים, וגם כשהצהיר על כוונותיו לחזור ולהופיע, מיד נשמע קול זעקה; משהו בסגנון "אתה לא זכאי עכשיו להחליט מתי אתה חוזר. אנחנו כבר נהיה איתך בקשר". המסר הציבורי היה חד ובהיר, ולואי חזר למחשכים.

אבל אמריקה של אז היא לא אמריקה של היום, שבה הפוליטיקלי קורקט הוא כבר כל כך מסובך עד שלא משנה איפה אתה מחליט לשים את הרגל, אתה תמיד תמצא את עצמך דורך שם על חרא.

תראו מה קורה היום ברבים מהכנסים האקדמיים ואחרים בארה"ב. כל אחד ואחת שמגיעים לכנס כזה יכולים היום לבחור גם מדבקה המשקפת נאמנה את הגדרתם המגדרית שאותה יוכלו להדביק על תג שמם. או אז, מי שמגדיר את עצמו, למשל, כגבר, יוכל לבחור מדבקה שעליה הכיתוב "My prononuns are He/Him/His" (שמות הגוף שלי הם הוא\אותו\שלו), ויש גם מדבקות דומות עם she ו-they. ככה, כשפוגשים מישהו, אז אולי, למשל, הוא נראה למתבונן כגבר, אבל למעשה הוא איננו מגדיר את עצמו כגבר, והודות למדבקה אפשר יהיה לדעת כיצד לפנות אליו\יה\הם\הן. או שלא.

מדבקה עם ציון הזהות המגדרית (צילום: ד"ר יונתן אילן)

ועכשיו, מסתבר, יש גם שמות גוף חדשים שהאמריקאים המציאו – ze ו-zir, כך שלא יבטאו מגדר בכלל. שזה, אם שואלים אותי, גם קצת מעליב. או שלא. באמריקה, כמו באמריקה, נזהרים כל כך שחס וחלילה לא לעשות את הדבר הלא נכון, עד שכבר לא ברור בכלל מה הדבר הנכון לעשות.

ועכשיו, מסתבר, יש גם שמות גוף חדשים שהאמריקאים המציאו – ze ו-zir, שלא מבטאים מגדר בכלל. באמריקה, כמו באמריקה, נזהרים כ"כ לא לעשות את הדבר הלא נכון, עד שלא ברור מה הדבר הנכון

מצד שני, אם עבור הציבור האמריקאי יש בכל זאת סיפור שווה ערך בעוצמתו להשלכתם של החוטאים אל עבר השאול, הרי שזהו סיפור הגאולה שלהם. לואי יודע את זה, ולכן על רקע המופע החדש שלו מתנוסס שלט גדול ועליו הכיתוב "SORRY"; הדרך לגאולה מתחילה כידוע בהתנצלות ציבורית כנה ואמיתית.

רק שלואי לא בא לשחק את המשחק, הוא בא לעבוד ואין לו מה להפסיד. על כן ההתנצלות שלו היא למעשה סוג של אצבע בעין בתנועת ה"מי טו"; רוצה לומר, "הנה, התנצלתי, בסדר? עכשיו בואו נתקדם". מרגיז? בוודאי. בעולם שמחוץ לבמה יש הרי דברים שלא צוחקים עליהם. אבל בסטנדאפ אין דבר כזה שאין דבר כזה, ולכן אפשר גם להעריך את האופן שבו לואי מתמודד עם הנושא.

במובן הזה, המופע החדש של לואי הוא כנראה הרבה יותר מלואי הבנאדם, משום שבמידה רבה הוא מסמן לנו אולי שלב חדש כחלק מעולם ה"מי טו", שהפך מבלי שנרגיש לנורמלי החדש: השלב שבו אנחנו כחברה צריכים להחליט את מי מבין חוטאנו אנחנו מחזירים לחיים, ובאילו תנאים.

לואי סי קיי פגע קשות בקורבנותיו. את זאת יש לומר שוב ושוב, והרשומה הזו איננה מבטלת כהוא זה את כאבן. אבל לואי סי קיי גם שילם מחיר. האם המחיר הציבורי ששילם הוא מידתי ביחס לנזק שגרם לנשים שאותן הוא ניצל? מי יודע. אני בטח לא יודע. כמה זמן זה מספיק, שנה? 5 שנים? 10 שנים? מאסר עולם? אלו שאלות קשות שאין עליהן תשובות פשוטות, אבל מתישהו נצטרך להחליט ביננו לבין עצמנו מתי זה די. הרי גם עברייני מין יוצאים מתישהו מהכלא, ואנחנו צריכים להיות מסוגלים לקבל אותם בחזרה.

המופע החדש של לואי מסמן לנו אולי שלב חדש כחלק מעולם ה"מי טו", שהפך מבלי שנרגיש לנורמלי החדש: השלב שבו אנחנו כחברה צריכים להחליט את מי מבין חוטאנו אנחנו מחזירים לחיים, ובאילו תנאים

מנקודת המבט הזו, היכולת לתת ללואי ולשכמותו הזדמנות נוספת, רק תעצים את תרומתה הכוללת של תנועת "מי טו" לחיים שלנו, והיא עשויה להוות צעד מבורך בדרך לתיקון חברתי משמעותי.

ד"ר יונתן אילן, מרצה וחוקר בבית הספר לתקשורת באוניברסיטת בר אילן. תחומי מחקר עיקריים: התרבות הויזואלית על שלל גווניה (ובמיוחד צילום, טלוויזיה); חדשות וייצורן (ובככל זה ארגוני חדשות בזירה המקומית והבינלאומית); ארגוני מדיה

המערב מכין לאוקראינה ״גורל של בשר תותחים״: השבוע נשא הנשיא פוטין נאום בפני אורחי ״וועידת מוסקבה לביטחון בינלאומי״ (אירוני משהו) במוסקבה, ורוח דבריו באופן כללי מעידה על החרפת הגישה הניצית כלפי המערב ובמיוחד ארה״ב, תוך ניסיון להטיל על אלה את גורלה המסתמן של אוקראינה.

המערב מכין לאוקראינה ״גורל של בשר תותחים״: השבוע נשא פוטין נאום בפני אורחי ״וועידת מוסקבה לביטחון בינלאומי״ (אירוני משהו) במוסקבה, ורוח דבריו מעידה על החרפת הגישה הניצית כלפי המערב

בנאומו קבע פוטין בין השאר:

״המצב בעולם משתנה באופן דינמי, ומולנו מתהווים קווי המתאר של סדר עולמי רב קוטבי. יותר ויותר מדינות ועמים בוחרים בדרך של התפתחות חופשית וריבונית על סמך זהותם, המסורות והערכים שלהם״.

ואז הדגיש פוטין מי מתייצב נגד התהליכים הללו ומנסה לבלום אותם. אל מול תהליכים אובייקטיביים אלו מתייצבות אליטות גלובליסטיות מערביות, מעוררות כאוס, סכסוכים ישנים וחדשים, מיישמות מדיניות של מה שנקרא בלימה, ולמעשה – מערערות כל נתיב התפתחות חלופי וריבוני. לפיכך, הן מנסות בכל כוחן לשמר את ההגמוניה והכוח שחומקים להן מידיהן ולשמור על מדינות ועמים באחיזת סדר ניאו-קולוניאלי.

ההגמוניה שלהן פירושה קיפאון עבור העולם כולו, עבור הציוויליזציה כולה, אטימות וביטול התרבות, טוטליטריות ניאו-ליברלית״. פוטין מציין שארה״ב ו״הווסאלים שלה״ פועלים יחד בשלל דרכים לשימור הדומיננטיות של המערב בעולם בכוח. זו לדידו הסיבה למה שמתרחש כעת.

לדבריו:

״המערב הקולקטיבי הורס במכוון את מערכת הביטחון האירופית, כורת בריתות צבאיות חדשות. גוש נאט"ו נע מזרחה, בונה את התשתית הצבאית שלו, כולל פריסת מערכות הגנה מפני טילים והגדלת יכולות התקיפה של כוחות התקפיים. ההסבר המילולי מוצהר בצביעות כצורך לחזק את הביטחון באירופה, אבל במציאות קרה בדיוק ההיפך. במקביל, ההצעות בדבר אמצעי ביטחון הדדיים שהציגה רוסיה בדצמבר אשתקד פשוט זכו להתעלמות פעם נוספת״.

לפי פוטין, אליטות גלובליסטיות מערביות מעוררות כאוס וסכסוכים, ולמעשה מערערות כל נתיב התפתחות חלופי וריבוני. לפיכך, הן מנסות בכל כוחן לשמר את ההגמוניה והכוח שחומקים להן מידיהן

אליבא דפוטין, מטרת הקונפליקט שיזם המערב הוא כאמור שימור ההגמוניה שלו, ובתנאים הללו החליטה רוסיה, דהיינו פוטין, לצאת ל״מבצע מיוחד באוקראינה שמטרתו להבטיח את ביטחונם של רוסיה ואזרחינו, להגן על תושבי דונבאס מפני רצח עם״ (ולא חלילה לבטא שאיפות אימפריליסטיות להקמת ברה״מ או האימפריה הרוסית מחדש).

פוטין טוען שארה״ב מנסה להאריך את העימות באוקראינה, בין השאר ע״י אספקת נשק מתמשכת לקייב, ואז מחבר בין מעשייה באירופה להתנהלותה באסיה מול סין:

״כידוע, לאחרונה ניסתה ארה״ב שוב, במכוון, להוסיף שמן למדורה ולהסלים את המצב באזור אסיה-פסיפיק. ההרפתקה האמריקאית ביחס לטייוואן היא לא רק טיול של פוליטיקאי חסר אחריות אינדיבידואלי, אלא חלק מאסטרטגיה אמריקאית תכליתית ומודעת לערער את היציבות ולהחריף את המצב באזור ובעולם – הפגנת חוצפה של חוסר כבוד לריבונות מדינות אחרות ולהתחייבויותיה הבינלאומיות. אנו רואים בכך פרובוקציה מתוכננת בקפידה״.

פוטין מציין את ברית ההגנה של אוסטרליה, בריטניה וארה״ב (AUKUS) כדוגמה נוספת לברית אגרסיבית שמטרתה לפעול מול סין, בדיוק כמו נאט״ו נגד רוסיה, ושב ומבהיר:

״אני חוזר שוב, עידן הסדר העולמי החד-קוטבי הוא נחלת העבר. לא משנה איך הנהנים מהמודל הגלובליסטי הנוכחי נאחזים במצב העניינים הרגיל – הוא נחרץ. השינויים הגיאופוליטיים בקנה מידה היסטורי הולכים לכיוון אחר לגמרי״.

פוטין טוען שארה״ב מנסה להאריך את העימות באוקראינה, בין השאר ע״י אספקת נשק מתמשכת לקייב, ואז מחבר בין מעשייה באירופה להתנהלותה באסיה מול סין

פוטין מתכוון לומר, למעשה, שהמערב מנצל את אוקראינה לצרכיו במחשבה שהארכת המלחמה תחליש את רוסיה, אבל בפועל מי שמשלמת את המחיר זו אוקראינה, שאזרחיה הפכו לבשר תותחים לשגיונות המערב וארה״ב. בכך, הוא כמובן מנסה לתקוע טריז בין קייב למערב.

עיתונאי "ידיעות אחרונות" ופרשן לענייני רוסיה, לשעבר כתב ״קול ישראל״ ו״ידיעות אחרונות״ במוסקבה, יליד ירושלים, אוהב מאוד כדורגל אנגלי בכלל ואת ליברפול בפרט, חיית ספרים, אקטואליה וחדשות חוץ במיוחד, שנהנה לסקר מה מתרחש בעולם ואיך הכל קשור אחד לשני. התגורר בעשרים השנים האחרונות בחמש מדינות - בריטניה, צרפת, ספרד, רוסיה וכעת הולנד. איש העולם הגדול:)

בימים האחרונים ניתן לשמוע מכיוונה של אנקרה זמירות חדשות ביחס למשטר אסד בסוריה. החל בכך שר החוץ הטורקי, שגילה בשבוע שעבר כי נפגש עם עמיתו הסורי באוקטובר אשתקד בשולי מפגש המדינות הבלתי-מזדהות בבלגרד. לדבריו, הוא אמר לעמיתו הסורי, שכדי להימנע מחלוקתה של סוריה יש צורך בשלטון חזק במדינה, שיהא מסוגל לשלוט בכל פינה של השטח, ואת זה ניתן להשיג רק באמצעות "אחדות וסולידריות". החרו החזיקו אחריו שורה של קולות נוספים בזירה הפוליטית, הן מאלו הנמנים על תומכיו של הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן, והן מקרב האופוזיציה.

בימים האחרונים ניתן לשמוע מכיוונה של אנקרה זמירות חדשות ביחס למשטר אסד בסוריה. החל בכך שר החוץ הטורקי, שגילה בשבוע שעבר כי נפגש עם עמיתו הסורי באוקטובר אשתקד

מה עומד מאחורי מה שמסתמן כהכנתה של דעת הקהל בטורקיה ומחוצה לה למהלך פיוס סורי-טורקי? חשוב להזכיר, כי רק לפני שבועות ספורים נשמעו קולות אחרים, שרמזו על פעולה טורקית צפויה בצפון סוריה, על-מנת לייצב "אזור ביטחון" בעומק של 30 ק"מ. כזה שיאפשר לאנקרה להתמודד באופן אפקטיבי יותר עם האתגר הכורדי (מאמרו של הח"מ ב"זמן ישראל" מה-7 ביוני 2022).

"בימים האחרונים מתגברים הקולות באנקרה לגבי פעולה צבאית בצפון סוריה, שתכליתה ייצוב 'אזור בטחון' בעומק 30 ק"מ. זה יאפשר לטורקיה להתמודד באופן אפקטיבי יותר מבחינתה עם האתגר הכורדי", פוסט של מיכאל הררי בזירת הבלוגים של זמן ישראל | דעהhttps://t.co/1faREh6DxD

— זמן ישראל (@ZmanIsrael) June 7, 2022

ובכן, את התשובה יש לחפש בשני מפגשי פסגה שהתקיימו לאחרונה: פגישתו של ארדואן עם ולדימיר פוטין ב-5 באוגוסט בסוצ'י, וקודם לכן ב-19 ביולי במפגש המשולש בטהרן בין שלושת הנשיאים: הרוסי, הטורקי והאיראני.

על המדוכה נדונו שורה של סוגיות כבדות משקל: שיתוף פעולה בתחום האנרגיה, המלחמה באוקראינה והשלכותיה על כל אחת מן המדינות, סוגיות הנוגעות לשיתוף-פעולה כלכלי בילטרלי ביניהן, וכמובן הסוגייה הסורית.

ניתן להניח, שהנשיא הטורקי ניסה לגייס תמיכה בשאיפתו לפעול (צבאית) נגד הכורדים בצפונה של סוריה. חשוב גם לזכור, שנוכחותם של הפליטים הסורים בטורקיה מהווה סוגייה שמעיקה על המשטר, לנוכח התגברות הקולות בזירה הפנימית בטורקיה נגדם. מבחינתה של טורקיה מדובר בסוגייה ראשונה במעלה, המשליכה על ביטחונה, ויש לה השלכות רלוונטיות לקראת הבחירות הצפויות בשנה הבאה.

ניתן להניח, שהנשיא הטורקי ניסה לגייס תמיכה בשאיפתו לפעול (צבאית) נגד הכורדים בצפון סוריה. חשוב גם לזכור, שנוכחות הפליטים הסורים בטורקיה מעיקה על המשטר

ההתנגדות האיראנית והרוסית למהלך צבאי טורקי בצפונה של סוריה ברורה ואיננה מפתיעה. טהרן חוששת כי מבצע צבאי טורקי נוסף יערער את שליטתו של הנשיא בשאר אל אסד במדינה, וירחיב את השליטה הטורקית בצפון המדינה. מוסקבה מתייחסת אמנם בהבנה ל"דאגותיה הביטחוניות של טורקיה", אולם בעינה עומדת התנגדותה לצעדים שעלולים לפגוע ב"שלמותה הטריטוריאלית והפוליטית" של סוריה, כפי שהבהיר דוברו של הנשיא פוטין ערב הגעתו של ארדואן לסוצ'י. דיווחים לאחר המפגש בין השניים, שנמשך כארבע שעות, ידעו לספר שמוסקבה הציעה לאנקרה להתחיל בשיח ישיר עם המשטר הסורי.

התמונה שמתבהרת לפי שעה מצביעה על כך שארדואן הבין כי עדיף, בשלב זה לפחות, "לקבל את העצה הרוסית", ולהתחיל במה שנראה כ"נורמליזציה" אפשרית עם משטר אסד, מהלך שהחלו בו כבר מספר מדינות ערביות כאיחוד האמירויות וקטר.

ארדואן הבין, שלמרות מרחב התמרון שלו מול מוסקבה וטהרן, ומיקודה של הזירה הבינלאומית במלחמה באוקראינה – התנגדות איראנית, ובעיקר רוסית, למהלך צבאי מצידו בסוריה איננה משרתת את האינטרסים שלו, לפחות לפי שעה.

המצב הכלכלי הרעוע בטורקיה, וכאמור ערב בחירות בשנה הבאה, מחייב שיתוף-פעולה בהקשר זה עם מוסקבה. טורקיה הפכה בשבועות האחרונים לצינור מרכזי דרכו רוסיה מקיימת עדיין קשרים עם העולם החיצון. זאת כאשר ארדואן מצליח, כך נראה, להלך בין הטיפות – לשמור על האינטרסים הטורקיים הכלכליים מחד ועל קשריו עם המערב מאידך (טורקיה, כזכור, חברה מרכזית וחשובה בנאט"ו).

לפי שעה נראה כי ארדואן הבין שעדיף, בשלב זה לפחות, "לקבל את העצה הרוסית", ולהתחיל במה שנראה כ"נורמליזציה" אפשרית עם משטר אסד, מהלך שהחלו בו כבר מדינות ערביות כאיחוד האמירויות וקטר

עיקרו של דבר, מפגשי הפסגה הללו המחישו את המארג המורכב במיוחד של מערכת היחסים והאינטרסים בין רוסיה, טורקיה ואיראן. בחלק מן הסוגיות מתקיים מפגש אינטרסים – הן ביחס להפגנת מרחב התמרון שלהם מול המערב והן סביב אינטרסים כלכליים כבדי משקל – אולם לצד חילוקי דעות וחשדנות לא מבוטלים.

מהלכי נורמליזציה טורקיים מול משטר אסד עשויים אם-כן, בנסיבות הנוכחיות, לשרת את האינטרס הטורקי. יש בהם כדי לבוא לקראת מוסקבה תוך מוכנות לבחון האם ניתן לשמור על האינטרסים הטורקיים באמצעות שיח מחודש עם המשטר הסורי, כמו גם לאותת לוושינגטון שמרחב התמרון הטורקי מגוון למדי. זאת בעיקר לנוכח חוסר הנחת באנקרה מן התמיכה האמריקאית הנמשכת בכורדים בצפונה של סוריה. יש בכך גם היענות לרחשי הלב הנשמעים בזירה הפנימית נגד נוכחותם המתמשכת של הפליטים הסורים במדינה, ולמאמץ לעודד את עזיבתם באמצעות דיאלוג ישיר עם המשטר הסורי.

מה זה אומר מבחינתה של ישראל?

לא הרבה, למען האמת, לבד מן העובדה שתמרונים מדיניים, המרחיקים את טורקיה מן המערב, אינם משרתים כמובן את האינטרס הישראלי. המהלכים האחרונים מעידים על שקידתו, המרשימה יש לומר, של ארדואן להמחיש את מרחב התמרון ממנו הוא נהנה, את חשיבותה של טורקיה לכל השחקנים בזירה הבינלאומית ואת יכולתה לנהל דיאלוג קונסטרוקטיבי (מבחינתה לפחות) עם כל השחקנים באזור. ארדואן מנסה, כידוע, גם לתווך בין רוסיה ואוקראינה (דווח על ביקור קרוב שהוא צפוי לקיים בקייב). בכך הוא מנסה להזרים רוח חיובית לכלכלה הטורקית שכל כך זקוקה לה.

מפגשי הפסגה המחישו את המארג המורכב של מערכת היחסים והאינטרסים בין רוסיה, טורקיה ואיראן. לצד מפגש אינטרסים – כלכליים ובהפגנת מרחב התמרון מול המערב, לצד חילוקי דעות וחשדנות

הזירה הסורית היא סיפור אחר. בראייה הטורקית, נוכחות הכורדית בצפון סוריה מהווה אתגר ביטחוני ראשון במעלה. מבחינה זו, נרמול השיח הצפוי מול המשטר הסורי מהווה צעד טקטי מחושב (יש שיאמרו, ציני להפליא), שתכליתו להצטייר כמי שניסה כל דרך אפשרית בטרם פנה, כצעד אחרון, למהלך צבאי.

השגריר בדימוס מיכאל הררי הוא עמית מדיניות במיתווים – המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ולשעבר שגריר ישראל בקפריסין. הררי כיהן בתפקידים בכירים בחטיבה לתכנון מדיני ובמרכז למחקר מדיני במשרד החוץ. כיום הוא מרצה בחוג למדע המדינה במכללה האקדמית עמק יזרעאל. https://www.mitvim.org.il/he/