1
האקטיביזם של שטיין
יש רגעים מכוננים בחייו המקצועיים של שופט. פסק הדין בעניין החלטת הממשלה לקצץ בקצבאות לסבסוד מעונות יום לחרדים הוא רגע מכונן בחייו של השופט אלכס שטיין. בעוד כשש שנים, כששטיין יפרוש מכהונתו בעליון, ייכנס פסק הדין שניתן השבוע על ידי בג"ץ לרשימה הקצרה של פסקי דין דרמטיים, שבהם מדגים השופט את החומרים מהם אמורים להיות עשויים שופטים בעליון.
שטיין מונה לעליון באוגוסט 2018 כמינוי שמרני מובהק של שרת המשפטים דאז איילת שקד, ששמה לה כמטרה לשנות את פניו של העליון. שקד עשתה את מה שפוליטיקאים עושים: מנסים לברר מהן התוויות המודבקות למועמדים כאלה ואחרים, ואז בחרה את המועמדים שלה בהתאם לאותן תוויות. מהי שמרנות? מהו אקטיביזם? הניחו לשקד, היא בסך הכול מוציאה לפועל את האג'נדה של מכון קהלת.
כ-14 שנים בילה שטיין מחוץ לישראל, ובמהלכן שימש חבר סגל במכללות למשפטים בניו יורק. בשנותיו בעליון הוא מרבה להצטרף לפסיקותיו של השופט נעם סולברג, ויחד הם מובילים את האסכולה המתויגת כשמרנית בעליון, אל מול המחנה הליברלי בראשות אסתר חיות, עוזי פוגלמן ודפנה ברק-ארז.
והנה, פתאום, נתן השבוע שטיין פסק דין אולטרה-אקטיביסטי – לא רק ביחס לפסיקותיו שלו, אלא גם בהשוואה היסטורית ביחס לפסקי הדין האקטיביסטיים ביותר שניתנו בעליון אי פעם.
והנה, פתאום, נתן השבוע שטיין פסק דין אולטרה-אקטיביסטי – לא רק ביחס לפסיקותיו שלו, אלא גם בהשוואה היסטורית ביחס לפסקי הדין האקטיביסטיים ביותר שניתנו אי פעם
הפרטים בתמצית: בחודש אוגוסט האחרון החליטה הממשלה לפרסם מבחני תמיכה חדשים לסבסוד שכר הלימוד לפעוטות עד גיל שלוש במעונות יום. פירושם המעשי של המבחנים החדשים הוא צמצום יכולתן של משפחות חרדיות לזכות בכספי התמיכה.
את הכללים החדשים פרסמו שר האוצר אביגדור ליברמן ושרת הכלכלה אורנה ברביבאי, ונקבע בהם כי החל מ-1 בנובמבר 2021 יבוטלו מבחני התמיכה הישנים, והקריטריונים המצמצמים יהפכו למחייבים.
בהמשך, לאחר שהוגשו עתירות לבג"ץ לביטול הקריטריונים החדשים, דחתה הממשלה את מועד ביטול הכללים הישנים ל-1 בינואר. בחודש נובמבר, לאחר דיון בעתירות, הוציאו השופטים צו על-תנאי שעניינו מועד כניסתם לתוקף של הקריטריונים החדשים. משמעות הדבר היא שבית המשפט החליט באותו מעמד שדרישת העותרים לבטל לחלוטין את הכללים החדשים – נדחתה.
בפסק הדין שניתן השבוע, קיבל בג"ץ את העתירות ברוב קולות: שטיין ועמו השופט יוסף אלרון קבעו בעמדת הרוב כי בניגוד להחלטת הממשלה, התקנות הישנות יעמדו בתוקפן עד תום שנת הלימודים הנוכחית ויוחלפו בהוראות החדשות רק באוגוסט 2022.
שטיין ועמו השופט יוסף אלרון קבעו בעמדת הרוב כי בניגוד להחלטת הממשלה, התקנות הישנות יעמדו בתוקפן עד תום שנת הלימודים הנוכחית ויוחלפו בהוראות החדשות רק באוגוסט 2022
השופט פוגלמן, בדעת מיעוט, הסכים עם חבריו שיש להאריך את תקופת ההיערכות למשפחות שעתידות לספוג את המכה הכלכלית אך החזיק בעמדה שיש להחזיר את הנושא לממשלה, על מנת שהיא זו שתחליט מהו המועד החדש שבו יוחלפו ההוראות הישנות בחדשות.
הנה כל הסיבות מדוע מדובר בפסק דין אקטיביסטי, אפילו קיצוני: קודם כל, מדובר בעניין תקציבי מובהק. משמעותו של פסק הדין הוא שהממשלה תשלם למשפחות הנתמכות יותר כסף במהלך השנה הקרובה ממה שתכננה.
היו תקופות שבהן התערבות שיפוטית בסוגיות תקציביות הקימה קול זעקה: למשל, כאשר השופטת דליה דורנר הוציאה צו המחייב את הממשלה לקבוע מהו הרף הכלכלי של "קיום אנושי בכבוד", או כאשר הרכב בראשות הנשיאה דורית ביניש חייב את הממשלה למגן את בתי הספר בעוטף עזה.
שנית, ההתערבות השיפוטית כאן לא נעשית על בסיס הוראת חוק מפורשת, אלא על יסוד עקרונות מארגז הכלים של המשפט המנהלי, שהוא כל-כולו יציר פסיקת בית המשפט לאורך השנים. במקרה הזה, שטיין ואלרון מסיקים כי העיקרון בדבר חובת ההגינות של הרשות המנהלית מחייב קביעת הוראות מעבר נדיבות יותר מבחינת לוחות הזמנים, נוכח ההסתמכות של המשפחות הנתמכות על הסובסידיה.
שטיין ואלרון מסיקים כי העיקרון בדבר חובת ההגינות של הרשות המנהלית מחייב קביעת הוראות מעבר נדיבות יותר מבחינת לוחות הזמנים, נוכח ההסתמכות של המשפחות הנתמכות על הסובסידיה
שלישית, הפער בין עמדותיהם של שטיין ואלרון לבין דעת המיעוט של פוגלמן, מלמד גם הוא על עוצמת האקטיביזם של דעת הרוב: בדרך כלל, גם במקרים שבהם בג"ץ מבטל החלטות של רשויות השלטון, הוא נוהג להחזיר את הכדור בחזרה אל אותה רשות לשם קבלת החלטה חדשה.
השיטה הזו, המבוססת על עקרון הכיבוד בין הרשויות, נהוגה אפילו במקרים אבסורדיים שבהם יש שתי אפשרויות בלבד ובג"ץ פוסל אחת מהאפשרויות, מה שמותיר רק החלטה אפשרית אחת, אך בכל זאת מחזיר את הכדור אל הרשות השלטונית.
זה מה שהציע פוגלמן לעשות – לבטל את החלטת הממשלה להחיל את הכללים החדשים החל מ-1 בינואר, לומר שצריך לדחות את הדדליין, אבל להשאיר לשרים לקבוע את המועד החדש. שטיין בחר לדחות את הגישה הזו, המתונה יותר, ולהכתיב לממשלה כי הכללים הישנים יהיו בתוקף לכל אורך שנת הלימודים הנוכחית. "תקופת מעבר קצרה מכך תהא בהכרח בלתי מידתית ובלתי סבירה באופן קיצוני", הוא קבע.
פוגלמן נתן ביטוי מרומז בלבד להתנגדותו להחלטת חבריו. "משמעותה המעשית של הצעת חברי היא כי נורה לממשלה כיצד עליה לפעול במשך שנת הלימודים כולה. כלל היסוד הוא כי בית משפט זה לא יחליף את שיקול הדעת של הרשות בשיקול דעתו שלו", כתב פוגלמן. אפשר רק לשער איך נשמעה ההתדיינות בין השלושה בחדר הדיונים בקומת השופטים.
השופט פוגלמן: "משמעותה המעשית של הצעת חברי היא כי נורה לממשלה כיצד עליה לפעול במשך שנת הלימודים כולה. כלל היסוד הוא כי בית משפט זה לא יחליף את שיקול הדעת של הרשות בשיקול דעתו שלו"
אפשר לומר שבית המשפט העליון מצא את המקרה המושלם לתת בו פסק דין אקטיביסטי מהסוג הזה, שכן אין שום מגזר פוליטי או ציבורי שיש לו אינטרס לבקר את העליון על פסק הדין, המפגין נדיבות כלפי החברה החרדית.
אך מעבר לנסיבות הספציפיות של פסק הדין, במבט רחב על מגמות שיפוטיות, אפשר לומר כך: ראשית, שלנסיבות החיים והמציאות הישראלית יש כוח משל עצמן, המביאות שופטים לפסוק בהתאם לעקרונות שיפוטיים מופשטים באופן שהשורה התחתונה של פסיקתם נראית נוגדת את התווית השטחית שהודבקה להם. ושנית, שלפוליטיקאים מסוגה של איילת שקד אין כלים אמיתיים להכווין את החלטותיהם בשאלות של מינוי שופטים בהתאם לשיקולי אג'נדה.
2
ההיבריס של מנדלבליט
אם היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט יחליט לחתום בימיו האחרונים בתפקיד היועץ על עסקת טיעון עם ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו – אין שום כוח בעולם שיכול לעצור אותו מלעשות כן.
עסקת טיעון תהיה במצב כזה עובדה מוגמרת. העסקה, יחד עם היועץ שיחתום עליה, יירשמו לדיראון עולם כנקודת שפל של שלטון החוק בישראל, בסדר גודל היסטורי המשתווה לפרשת קו 300 וספיחיה.
עסקת טיעון תהיה במצב כזה עובדה מוגמרת. העסקה, יחד עם היועץ שיחתום עליה, יירשמו לדיראון עולם כנקודת שפל של שלטון החוק בישראל, בסדר גודל היסטורי המשתווה לפרשת קו 300 וספיחיה
הידיים שיחתמו יהיו ידי מנדלבליט, אך האחריות מוטלת גם לפתחו של בית המשפט העליון. שני חטאים חטאו שופטי העליון בדרך המובילה לחתימת עסקת הטיעון – אם אכן תיחתם – בין מנדלבליט לנתניהו. החטא האחד לפני שש שנים בדיוק, והחטא האחר לאורך כל שש השנים שמאז ועד עתה.
השגיאה הפטאלית הראשונה של שופטי בג"ץ בהקשר זה, הייתה סירובם להתערב בהחלטת ועדת האיתור להמליץ על מנדלבליט לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה.
השופטים בחרו לעצום עיניים אל מול התרגיל שעשו להם היועמ"ש דאז יהודה וינשטיין, מנדלבליט והפרקליטות: ועדת האיתור סירבה לדון בהשלכות מעורבותו של מנדלבליט בפרשת הרפז; וינשטיין אמר שעל אף קריאתו לראש הממשלה נתניהו לקיים דיון בממשלה בשאלת השלכות מעורבות מנדלבליט בפרשה על המשך תפקודו כמזכיר הממשלה, זה ממש בסדר שלא קיימו דיון כזה ואף מקדמים אותו למשרת היועץ; ומנדלבליט עצמו אמר שבעצם התיק נגדו נסגר בעילת חוסר אשמה – מה שהתברר כלא נכון.
השופטים הנהנו בכובד ראש אל מול הטיעונים (גילוי נאות: הח"מ ייצג חלק מהעותרים בעניין זה) ודחו את העתירות. הדרך נסללה למינוי יועץ שהיה נגוע בנגיעה אישית. בשעת מינויו הצהיר שעבודתו הצמודה עם נתניהו לא תשפיע על שיקול דעתו, וממילא מדובר בעניין תיאורטי שכן אין שום פרשה פלילית הנוגעת לנתניהו.
שבועות אחדים לאחר מכן, כשהחשדות הראשונים בפרשת המתנות החלו לצוף, מנדלבליט החל לזייף – ולא הפסיק לאורך כל כהונתו.
החטא השני של שופטי בג"ץ, היה בדחייה הסדרתית והאוטומטית של כל עתירה שהוגשה להם בשנותיו של נתניהו, נגד החלטות של מנדלבליט בדבר סגירת תיקים, אי-פתיחת חקירות, הסדרי טיעון וכו'. כל החלטה שקיבל היועץ המשפטי בכובעו כראש התביעה הכללית, זכתה לחסינות מוחלטת מצד בג"ץ.
השופטים ליוו את פסיקותיהם, שניתנו בדרך כלל בזריזות ובלי לקיים אפילו דיון בנוכחות הצדדים, ברטוריקה תוקפנית שלפיה ליועץ שמור מרחב שיקול דעת רחב ביותר. לעתים רחוקות הוסיפו שהוא אינו "חסין" מפני התערבות במקרים נדירים ורחוקים, אך בפועל – העניקו לו חסינות מלאה.
השופטים התכוונו להעניק את החסינות הזו למוסד היועץ המשפטי לממשלה, לא לאיש. אבל הם נתנו את פסקי דינם בתקופת כהונתו של היועץ הלא נכון. מנדלבליט קלט את הרמז. הוא כל-יכול. איש לעולם לא יתערב בהחלטותיו, יהיו אלה אשר יהיו. אין עליו שום בקרה, לא מלמטה, לא מהצדדים, לא מלמעלה. אנשי הפרקליטות, גם אלה מביניהם שחלקו עליו נחרצות, מילאו פיהם מים בשם הצורך של "המערכת" להציג חזית אחידה.
השופטים התכוונו להעניק את החסינות הזו למוסד היועץ המשפטי לממשלה, לא לאיש. אבל הם נתנו את פסקי דינם בתקופת כהונתו של היועץ הלא נכון. מנדלבליט קלט את הרמז. הוא כל-יכול. איש לעולם לא יתערב בהחלטותיו
ההיבריס הזה הוביל את מנדלבליט לתחושת אני ואפסי עוד. התוצאה היא לית דין ולית דיין, פשוטו כמשמעו. רצף הנחות הסלב שמנדלבליט מעניק לפוליטיקאים באקורד הסיום של כהונתו, שאולי יסתיים בקרשנדו דרמטי עם חתימת העסקה עם נתניהו, הוא פרי הבאושים של חטאי בג"ץ.
3
ההטבות של נתניהו
הדיווחים מחזית המו"מ בין מנדלבליט לנתניהו מספרים על כך שנתניהו מתכנן להתפטר מכהונתו בכנסת לפני מועד אישור עסקת הטיעון בבית המשפט, כך שלהרכב השופטים בראשות רבקה פרידמן-פלדמן לא תהיה סמכות לפסוק בסוגיית הקלון.
במקרה כזה, על פי מתרחשי התרחישים, תידחה ההכרעה בעניין הקלון ותיפול לידיו של מי שיכהן כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית, במועד שבו נתניהו יבקש לשוב אל הזירה הציבורית.
זה לא מדויק. בית המשפט הפלילי, אם יקבל לידיו את הסדר הטיעון ויצטרך לגזור את דינו של נתניהו בהתאם לה, עדיין יהיה מחויב להכריע בסוגיית הקלון גם אם נתניהו יהיה כבר פוליטיקאי-לשעבר במועד שבו יינתן גזר הדין. הסיבה לכך, כפי שכבר נכתב בעת האחרונה בזמן ישראל, היא הכללים בדבר הטבות לנושאי משרה לשעבר ברשויות השלטון.
כראש ממשלה לשעבר, נתניהו זכאי לחבילת הטבות מפנקת על חשבון המדינה. לרבות – פנסיה בגובה של משכורת ראש הממשלה, רכב שרד צמוד, נהג, לשכה ושירותי מזכירות (כולל ריהוט וציוד משרדי), ועוד.
כרה"מ לשעבר, נתניהו זכאי לחבילת הטבות מפנקת על חשבון המדינה. אבל מי שהורשע בעבירה שיש עמה קלון מאבד את ההטבות. משמעותו של הסעיף הזה – בית המשפט יהיה חייב להכריע בסוגיית הקלון
אבל יש כוכבית: מי שהורשע בעבירה שיש עמה קלון מאבד את ההטבות. משמעותו של הסעיף הזה – בית המשפט יהיה חייב להכריע בסוגיית הקלון, וכתוצאה מכך האם נתניהו יאבד את ההטבות הללו, בין אם נתניהו יתפטר מהכנסת או לא.
כמובן, הדרך פתוחה בפני נתניהו לעשות את מה שעשו לפניו אהוד אולמרט ב-2012 ואריה דרעי (בעסקת הטיעון שבה הוא אמור להודות בימים הקרובים) כדי לחמוק מהכרעה שיפוטית בנושא הקלון – דהיינו, להודיע חד-צדדית כי הוא מוותר על כל ההטבות הללו, ששוויין מוערך ב-1.5 מיליון שקלים בשנה. בהצלחה לכל הצדדים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנואחלה פוסט – מקצועי/איכותי. מנדלבליט כנראה שובב לא קטן, זאת הסיבה למה הוא נסחט ככה. הוא צורח: "מי שמך? את למי אתה את חושב את עצמי?" היא ענתה, בנון שלנטיות: "כפרה על הירכיים שלך, אל תירתח – או שאני צודקת על מנדלבליט או שטועה. סתם לסיעור מוחות – מה, לא יכול להיות שהוא נתן קצת בראש? אה? למה קשה לדמיין ת'בחור הזה עם הכיפה והפוזה העניינית משתובב מדי פעם עם קרוסדרסרית בתחנה מרכזית ישנה בת"א, אה? למה? למה, למה קשה לדמיין אותו נותן בראש?"