"אם תוכלי לאשפז אותי ביחד עם התינוקת אני באה", אמרה לאה (שם בדוי), אישה שמתמודדות עם הפרעה דו־קוטבית, לפסיכיאטרית ד"ר ורד בר. היא חזרה על המשפט הזה שוב ושוב, מספרת בר.
"שוחחתי איתה בטלפון מייד אחרי הלידה והיה ניכר שהיא במצב לא טוב. היא אפילו צעקה וקיללה אותי. ניסיתי לשכנע אותה להגיע אלינו כדי לקבל עזרה בדרכים אחרות. היא לא הייתה מוכנה לשמוע. היא ניסתה לטפל חודשיים בתינוקת בלי לקבל סיוע נפשי כי פחדה שיפרידו ביניהן".
ד"ר בר מנהלת את מרפאת "חווה" לבריאות הנפש של האישה ואת היחידה לטיפול יום אינטנסיבי אם–תינוק במרכז הרפואי שיבא, תל השומר. "הסיכוי של אישה עם היסטוריה פסיכיאטרית לחוות משבר נפשי קשה אחרי לידה מגיע עד ל־60%", מסבירה בר.
"אימא של לאה ניסתה לעזור לה לטפל בתינוקת אבל הייתה חסרת אונים מול ההתקפים שלה. בעלה עזב אותה. בסוף היא אושפזה בכפייה, ללא התינוקת".
"התינוקת הייתה צורחת, היה מאוד קשה לשמוע. אנחנו, הצוות, הבנו שהתינוקת מפחדת כי היא כנראה זוכרת אותה כאישה נסערת. היא הייתה בשבילה קיום שלילי"
אחרי האשפוז הגיעה לאה ליחידה לטיפול יום אם–תינוק כדי לשקם את הקשר שלה עם התינוקת. "אימא שלה הייתה מביאה את התינוקת וכשהיא הייתה מעבירה לה אותה, התינוקת הייתה צורחת, היה מאוד קשה לשמוע. אז אנחנו, הצוות, הבנו שהתינוקת בעצם מפחדת ממנה כי היא כנראה זכרה אותה כאישה נסערת. היא הייתה בשבילה קיום שלילי.
"המשמעות של אשפוז אימהות אחרי לידה עבור התינוקות שלהן היא טראומה איומה. הם נפרדים מהאימא לגמרי ועוברים בין ידיים – לסבתא, דודה, אבא שמתרוצץ בין הבית לבית־החולים. עד שהאימא מחלימה התינוק כבר לא זוכר ולא מכיר אותה בכלל. היא לא מצליחה להרגיע אותו, להרדים אותו ולהאכיל אותו".
בסופו של דבר, בהליך ארוך והדרגתי, הקשר בין לאה לבתה השתפר. אבל הפגיעה במשפחה הייתה בלתי הפיכה. "לו רק הייתה בישראל אפשרות לאשפוז פסיכיאטרי של אימהות אחרי לידה ביחד עם התינוקות שלהן – כל הסיוט של המשפחה הזו היה נחסך".
אשפוז פסיכיאטרי נמצא בקצה רצף הקשיים הנפשיים איתם מתמודדות נשים בתקופת ההיריון והלידה. גם נשים שלא מתמודדות עם הפרעות נפשיות יכולות לחוות תסמיני דיכאון וחרדה. עם פרוץ משבר הקורונה מספרן עלה כמעט פי שלושה.
הבעיה המרכזית היא שמרבית הנשים לא פונות לעזרה כי הן לא מודעות לכך שמדובר בדיכאון. גם בני משפחתן ואנשי המקצוע הסובבים אותן, כגון רופאים ואחיות, פחות מודעים לנושא. יתרה מכך, גם אחרי שהן פונות לעזרה, מערך בריאות הנפש בישראל לא ערוך דיו כדי לסייע להן במצבן.
40% מהנשים שהיו בהריון או אחרי לידה בתקופה שבין גל הקורונה השני והשלישי, דיווחו על תסמיני דיכאון. זאת לעומת 15% בזמן שגרה
על פי מחקר שערכה ד"ר רנה בינה, ראש מגמת שיקום ובריאות בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר־אילן בשיתוף עם ד"ר דרורית לוי וד"ר סמירה אלפיומי זיאדנה, עולה כי 40% מהנשים שהיו בהריון או אחרי לידה בתקופה שבין גל הקורונה השני והשלישי, דיווחו על תסמיני דיכאון. זאת לעומת 15% בזמן שגרה, מתוך 180 אלף לידות המתרחשות מדי שנה בישראל.
כלומר, עשרות אלפי נשים ותינוקות סובלים מהתופעה על שלל גווניה בכל שנה.
אשפוז אחרי לידה
האשפוז הפסיכיאטרי, שאמור לטפל ולסייע, עלול להוות טראומה עבור נשים בכלל ולנשים אחרי לידה בפרט. כמו כן, יש העדר של תנאים מתאימים לאשפוז – צפיפות בתפוסה של קרוב ל־140% ומחלקות מעורבות שבהן שוכנות נשים לצד גברים. כמו כן קיימת בעייתיות בכך שהצוותים האמונים לטיפול בנשים במצבים פסיכוטיים הם גברים שאמורים להפעיל כוח פיזי על בנות המין השני.
"טיפלנו במקרה מזעזע של אישה אחרי לידה, שגברים בצוות קשרו אותה. משום שהניקה באותה תקופה, היה צריך לשאוב חלב מהחזה שלה. זה נעשה על ידם בחוסר רגישות"
עו"ד דניאל רז, מנהל תחום אשפוז כפוי בלשכה לסיוע משפטי במשרד המשפטים, עוסק בייצוג משפטי של מאושפזות ודואג לזכויותיהן: "אנחנו מקבלים הרבה תלונות של נשים שנקשרו בידי גברים בזמן התקפים פסיכוטיים כאלה ואחרים במהלך האשפוז וספגו פגיעה אלימה.
"טיפלנו במקרה מזעזע של אישה אחרי לידה, שגברים בצוות קשרו אותה. משום שהניקה באותה תקופה, היה צריך לשאוב חלב מהחזה שלה, וזה נעשה על ידם בחוסר רגישות מוחלטת. דעתי היא שנשים צריכות לטפל בנשים וזכותן של נשים להתאשפז במחלקות המיועדות לנשים בלבד.
"במרבית המחלקות הסגורות בישראל נשים חולקות חללים משותפים ביחד עם גברים, ולעתים מדובר בגברים עם רקע עברייני שמגיעים לאשפוז בצו בית משפט. היו לנו לא פעם מקרים של נשים שהותקפו על ידי גברים במהלך האשפוז. תארי לך אישה עם רקע אובדני שפוגשת גבר פוגעני במחלקה, זו קרקע פורייה לאסון".
בעוד שהמערך כולו סובל מחוסר תקצוב, העדר תקינה מספקת ומחסור בכוח אדם – אשפוז אימהות אחרי לידה ביחד עם התינוקות שלהן נראה כמו משהו דמיוני. "אי אפשר לאשפז תינוק ביחד עם אימו במחלקה רגילה, את זה כבר הבינו בעולם ופתחו יחידות מיוחדת של טיפול פסיכיאטרי באם ובתינוק", מספרת ד"ר בר.
"באנגליה יש כיום 22 יחידות כאלה. גם בצרפת, אוסטרליה וניו זילנד יש כמה. בכל בארה"ב הגדולה יש רק יחידה אחת בצפון קרוליינה ובה אסור לתינוקות להישאר בלילה. בהודו יש יחידה אחת, אך הסבתא צריכה להישאר בלילה כדי לעזור לאם משום שחסרים אנשי צוות".
בחודשים האחרונים הוקצו בשיבא שתי מיטות אשפוז לאימהות אחרי לידה עם אפשרות לשמירת קשר רציף עם התינוק, והן היחידות בישראל: "מדובר במחלקת אשפוז נשים שהיא גם סגורה וגם פתוחה, ואנחנו מאפשרים למשפחה להביא את התינוק לפרקי זמן מוגבלים", מסבירה ד"ר בר.
"פרקי הזמן הולכים וגדלים ככל שמצבה של האם משתפר וכך בעצם מונעים את הנתק מהאם. אבל הכי טוב היה כמובן אם היו לנו יחידות שבהן יכולנו להלין גם את התינוקות, והיו אנשי צוות שהיו מסייעים לאימהות לטפל בהם".
גם היחידה לטיפול יום אינטנסיבי באם ובתינוק בניהולה של ד"ר בר היא יחידה במינה בישראל. "אנחנו מטפלים במקרים קשים של דיכאון ויש לנו מקום לטפל ב־20 נשים בו זמנית.
"הן באות פעמיים בשבוע עם התינוק ופעם אחת בלעדיו, והן מקבלות שורה ארוכה של טיפולים כגון פגישות קבוצתיות, טיפול פסיכולוגי, טיפול פסיכיאטרי במידת הצורך ויש לנו גם מטפלים דיאדיים שמתמחים בקשר של האם עם היילוד.
"צריך לחזק את תחנות טיפות חלב"
איתור הנשים שסובלות מדיכאון וחרדה אחרי לידה נעשה בעשור האחרון בתחנות טיפת החלב, בזמן שהאם מגיעה לחסן את התינוק בגיל חודשיים ונדרשת למלא שאלון. אחוז הנשים שסובלות מתסמיני דיכאון על פי שאלונים אלה הוא 5–7%.
ד"ר בינה, חוקרת נושא המודעות לדיכאון אחרי לידה במערכת הבריאות הישראלית מפקפקת בנתון הזה: "מהמחקר שאני ערכתי עולה כי 35% מהנשים [שאחרי לידה] מעידות שהן לא עונות בכנות לשאלון זה. כמו כן גיליתי שרק רבע מהנשים שסובלות מדיכאון וחרדה פונות לעזרה, והמספרים האלה מאוד מדאיגים אותי.
"החסמים נמצאים גם אצל נשים – הן לא מודעות והסביבה אומרת להן שכולן ככה אחרי לידה, אז הן לא מבינות שהן סובלות ממשהו שניתן לטפל בו. אבל לא פחות מזה, ישנם חסמים שקיימים בקרב אנשי מקצוע שפוגשות הנשים.
![ד"ר רנה בינה (צילום: באדיבות המצולמת)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2022/02/דר-רנה-בינה.-באדיבות-המצולמת-280x360.jpg "ד"ר רנה בינה (צילום: באדיבות המצולמת)")
"רופא משפחה יכול לפגוש אישה אחרי לידה והיא תיראה לו בסדר. הוא יגיד לה – 'זה יעבור לך'. האחיות בטיפת חלב, חלקן מאוד מחויבות לשליחות הזו שהוטלה עליהן וחלקן פחות. אני אישית פגשתי אחות שאמרה לי, 'את יודעת, יש נשים שקשה להן נפשית בתקופה הזו, איך זה עובר עלייך?' ומאוד הערכתי אותה על זה.
"הייתה גם אחות שנתנה לי שאלון ואמרה לי, 'תמלאי ותחזירי לי'. מה המוטיבציה של אישה לענות בכנות על השאלון כשהוא מוגש לה ככה?"
השאלה האחרונה בשאלון טיפת חלב אמורה לאתר נשים במצב אובדני. "האם בשבוע האחרון המחשבה לפגוע בעצמך עולה בראשך?", אולם האחיות לא עברו הכשרה מספקת כדי להתמודד עם תשובה חיובית לשאלה זו.
"הדרך לטפל בבריאות הנפש של אימהות היא באמצעות חיזוק תחנות טיפות החלב", אומרת ד"ר ענבל אביב (עו"ס), רכזת פורום למען נשים אחרי לידה, האגף לקידום מעמד האישה בויצו. "במידה ומתגלה כי האם נמצאת בסיכון לדיכאון אחרי לידה ונדרש אבחון וטיפול מקצועי, לרוב אין מענים הולמים.
"בדו"ח מבקר המדינה משנת 2014 נחשפו ליקויים בתחנות טיפות החלב כמו מחסור באחיות, זמינות נמוכה, אי ביצוע ביקורי בית, קושי בקבלת מידע על לידות. כל אלה מקשים על מתן מענה ראוי לנשים אחרי לידה. זוהי השעה להרחיב ולעגן בחקיקה את השירותים הניתנים בטיפות חלב".
"לרוב, תסמיני הדיכאון מופיעים כבר בלידה, אם היו אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש במחלקות ניתן היה להגיע לנשים אלו"
תורים ארוכים ובלתי נסבלים
לא רק בטיפות החלב, ההזדמנות לאתר נשים בסיכון לדיכאון מצויה כבר באשפוז לאחר הלידה בבתי החולים באמצעות פסיכולוגים רפואיים, אלא שבמרבית המקרים, התפקיד הזה אינו מאויש במחלקות. "לרוב, תסמיני הדיכאון מופיעים כבר בלידה, אם היו אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש במחלקות ניתן היה להגיע לנשים אלו.
"בפועל קיימת תקינה היום רק לפסיכולוגים רפואיים במחלקות של טיפולי פוריות, ובתי החולים מעסיקים רק 10% מאנשי המקצוע הנדרשים בכל רחבי הארץ", מסבירה ד"ר ליאת הלפמן, פסיכולוגית חינוכית וקלינית, נציגת פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית, יו"ר משותפת של העמותה לפסיכוסומטיקה, גינקולוגיה ומיילדות, ראש המעבדה לסטרס, טראומה, מין ומגדר באוניברסיטת חיפה.
פעמים רבות גם אחרי שהנשים כבר מאותרות ופונות לעזרה, הן לא מוצאות מענה טיפולי. "הן מגיעות למערך הציבורי המורעב, העני ומלא התורים של בריאות הנפש. יש פה ושם מרפאות שמתמחות בבריאות הנפש של נשים – איכילוב, הדסה, רמת חן (קופת חולים כללית), שיבא (בניהולה של ד"ר בר) – אבל מדובר ביוזמות מקומיות של רופאות שהנושא חשוב להן.
"אין מערך כלל ארצי. נשים נכנסות לתורי המתנה בלתי נסבלים. זו עוד דוגמא לכך שהמאבק למען הפסיכולוגיה הציבורית חשוב לציבור הרחב. בהינתן תקינה ראויה ותנאי שכר ראויים, היינו יכולים לראות נשים שפוגשות אנשי מקצוע עם הכשרה מתאימה ראויה כבר במהלך הלידה, פסיכולוגים היו מלווים את האחיות בטיפות החלב, היו פחות תורי המתנה לשירותי בריאות הנפש".
נושא התמודדות מערכת בריאות הנפש עם סוגיות מגדריות, ובין היתר סוגיית המענים לנשים אחרי לידה, נידון ב־18 בינואר בוועדה לקידום מעמד האישה של הכנסת. ד"ר טל ברגמן־לוי, ראש האגף לבריאות הנפש במשרד הבריאות, אמרה בוועדה: "המשרד נלחם על תקציבים, צריך להמשיך להזרים למערכת. אנו מודעים לתורי ההמתנה הגדולים והעברנו 50 מיליון שקלים לקופות לטיפול בנושא.
"האשפוז הוא לא פתרון לנפגעות, ככל שאנחנו נפתח את שיפורי הקהילה, נזדקק פחות ליחידות אשפוזיות. 40 מיליון מהתקציב הוא כדי להוציא את 280 החולים הכרוניים מבתי החולים הפסיכיאטריים, לסייע בצפיפות המחלקות ולעזור להם.
"10 מיליון שקלים הועברו למבחני תמיכה לטובת בתים מאזנים. ככל שיהיו יותר כאלה, אנשים יצטרכו להגיע פחות לבתי החולים הפסיכיאטריים. כשאישה מגיעה, מציעים לה לעבור למחלקה מגדרית. עם זאת המגדר הוא לא הכול, יש גם תופעות בין־מגדריות מאוד עצובות שקורות. בשנים האחרונות, כשמגיעה תלונה למנהל בית החולים הוא ישר מתקשר למשטרה".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו