פורום קהלת ממוקם בבניין משרדים בקצה גבעת שאול בירושלים, ומשקיף על הר המנוחות וכביש 1. כדי להגיע לשם מת"א לוקחים ימינה בגינות סחרוב, ואז עוד פעם ימינה לרחוב כנפי נשרים, שבו ממוקמות שלוחות של כמה משרדי ממשלה.

רבע קומה מאכלסת את עובדי הפורום, שמגדיר עצמו כ"מכון מחקר עצמאי הפועל להבטחת עתיד ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, לחיזוק הדמוקרטיה הייצוגית, הרחבת חירויות הפרט והעמקת עקרונות השוק החופשי".

בשבוע שעבר שהו בחדר הישיבות קבוצה של דיפלומטים זרים, והתחושה במקום הזכירה את השקט והקור של מסדרונות אוניברסיטה, עם קצת יותר תכונה מבעבעת. "צוות הקבע של הפורום הוא סדר גודל של 100 איש כרגע, וזה כולל אנשים שנמצאים פה בין יום בשבוע, למשרה מלאה", אומר המנכ"ל מאיר רובין.

"יש כאן בין 30 ל-50 פרויקטים גדולים, ועוד כמה מאות פרויקטים קטנים. נראה לי פחות מעשי לפרוס אותם", מוסיף רובין.

מאיר רובין, מנכ"ל פורום קהלת (צילום: ליאת מנדל)

ואכן, סקירת הפרוטוקולים של ועדות הכנסת, שאליהן מגיעים נציגי קהלת באופן קבוע, מראה שאין כמעט נושא שהם לא נוגעים בו, החל מהליבה של לאום, משפט וכלכלה, דרך חוק הקולנוע, תחבורה שיתופית, רפורמה בחברת החשמל ובנמלים, וכלה במכסות לגידול ביצים.

בתשובה לשאלה מה זה אומר "פרויקט", אומר רובין: "אנחנו רוצים לשנות משהו במציאות, אז עושים כל מה שצריך בשביל זה. אם צריך כנס עושים כנס, אם צריך נייר מדיניות עושים נייר מדיניות, אם אנחנו בעצמנו יודעים שיש בעיה ולא יודעים מה הפתרון, אז אנחנו חוקרים בעצמנו עד שיש לנו הצעה מגובשת לפתרון. אנחנו עושים קואליציה של ארגונים, ואם צריך פוגשים נבחרי ציבורי ופקידים, וכותבים מזכרים. אנחנו עושים הכל כדי לשנות את המציאות".

הפורטה שלהם הוא ממשל ומשפט, ואכן אפשר לראות את דריסת רגל של קהלת בהעברת חוק יסוד הלאום, וברוח הגבית לימין כמעט בכל נושא שנוי במחלוקת. כך, הם מברכים על הפסקת הביקורת בזמן אמת של מבקר המדינה, ומקדמים את פסקת ההתגברות ו"ריסון בג"ץ" ומינוי יועצים משפטיים במשרות אמון.

את השפעתם הם מנסים לקדם גם בהצטרפות להליכים משפטיים, ולאחרונה אף ניסו להביע עמדה בוועדת הבחירות בעד הצבת מצלמות בקלפי, ותמכו בבית המשפט בהפרדה מגדרית בהופעה של זמר חרדי בעפולה.

במקרים אחרים הם גם מסכלים חקיקה, כמו למשל, היוזמה לפיקוח על שכר הדירה. "דיברנו עם חברי כנסת ושרים, והצלחנו לשכנע שזה יגרום יותר נזק מתועלת", אומר על כך הכלכלן הראשי של קהלת, ד"ר מיכאל שראל. "איילת שקד הקשיבה לניתוח הזה, וגם אחרים השתכנעו".

מיכאל שראל (צילום: Miriam Alster/FLASH90)

אוזן קשבת אצל בנט ושקד

רובין הוא משפטן ובעבר כיהן כעוזר של ח"כ זאב אלקין מהליכוד, ולאחר מכן כרכז חקיקה במפלגה. בעבר כבר פורסם שקהלת זוכים לאוזן קשבת במיוחד אצל איילת שקד ונפתלי בנט, וגם במרכז המפה יש להם נציג בדמות צבי האוזר, שהיה אצלם עמית מחקר.

עם זאת, אנשי המכון טוענים ששיתפו פעולה גם עם גורמים בצד השמאלי, כמו הח"כ לשעבר דב חנין בנושאי תחבורה שיתופית, והמכון הישראלי לדמוקרטיה לצורך קידום פתק חצי פתוח (בחירת הרשימות למפלגות ביום הבחירות). חנין אומר בתגובה כי דווקא בנושא תחבורה היו לו הסתייגויות להצעות של קהלת, אך מוסיף כי "הם מאוד רציניים, מקצועיים, ותמיד הגיעו מוכנים לכל דיון".

"אנחנו מקדמים את המעמד של ישראל כמדינת לאום, ויש אנשים שזה פחות מעניין אותם, ויש כאלה שמתנגדים לכך בתקיפות. אנחנו מקדמים משילות, וגם כאן יש תפיסות עולם שונות לגבי השאלה מהי משילות"

כגוף שפועל כבר 8 שנים, ובולט מאוד במסדרונות הכנסת והממשל, בקהלת מודעים לכך שהם מושכים אש ועלו על הרדאר ככוח החשיבתי, שעומד מאחורי כל היוזמות הגדולות בימין הישראלי.

בתשובה לשאלה לאיזה גורמים פוליטיים הם מקורבים יותר, מנסה רובין להנמיך את רף ההתרברבות ולעמעם את הנגישות לבכירי הימין. "יש פה מאה אנשי צוות, כל אחד מרגיש בנוח עם מישהו אחר", הוא אומר.

"אנחנו מקדמים את המעמד של ישראל כמדינת לאום, ויש אנשים שזה פחות מעניין אותם, ויש כאלה שמתנגדים לכך בתקיפות.

"אנחנו מקדמים משילות, וגם כאן יש תפיסות עולם שונות לגבי השאלה מהי משילות, ואיך היא צריכה להיראות. מי שקרוב יותר לתפיסת העולם שלנו, נוח לו יותר איתנו, או שהוא יותר קשוב למה שיש לנו להציע.

"אנחנו מקדמים תפיסת עולם של חירות פרט, וגם כאן יש תפיסות שונות בחברה בארץ. מן הסתם, נבחר ציבור שחירות פרט היא דבר שמאוד חשוב לו, יקשיב לנו יותר. אנחנו לא מחלקים ציונים לנבחרי ציבור, מי שרוצה לעבוד איתנו – מוזמן".

הפגנה נגד חוק הלאום (צילום: Tomer Neuberg/Flash90)

פעילות המכון הוכפלה

כגוף שמעוניין להשפיע על דעת הקהל, המכון מתנהל בשקיפות יחסית, ורובין חושף כאן לראשונה את המחזור של קהלת לשנה הנוכחית: מעל 30 מיליון שקל ל-2019, ומעריך כי לא כל הסכום יוצא השנה, אלא "בסביבות 25 מיליון שקל".

המספרים האלה משקפים הכפלה של פעילות המכון, לעומת השנתיים הקודמות, אז הוציאו קהלת 16 ו-11 מיליון שקל בהתאמה.

מבחינת סדר הגודל, תקציב המכון מציב את קהלת כאחד מגופי המחקר והמדיניות הגדולים בישראל, בשורה אחת עם המכון הישראלי לדמוקרטיה.

בין התורמים של הפורום ניתן למנות את קרן תקווה שמושבה בניו יורק ושתורמת לגופי ימין אחרים (מרכז שלם, אתר מידה ועוד).

"אנשים שהיגרו ממדינות אחרות, וברור שהם מהגרי עבודה, הילדים שלהם צריכים ללמוד במערכת חינוך שמכינה אותם לחזור למדינת המוצא. מי שטוען שהוא פליט, מערכת החינוך שלו צריכה להתאים לזה שלא יהיה אזרח כאן"

בשנתיים האחרונות הצטרף למכון תורם גדול, גוף שנקרא "ידידי פורום קהלת בארה"ב" מפנסילבניה, שהעביר תרומה של כ-36 מיליון שקל. גם הקרן המרכזית של משפחת מרכוס האמריקאית העבירה תרומה משמעותית של כ-22 מיליון שקל. רובין לא מפרט מי עומד מאחורי "ידידי קהלת", אך מציין כי "את רוב התורמים שלנו אנחנו מכירים".

ברשימת הספקים האחרונה של המכון נמצאים בין היתר ח"כ צבי האוזר עם יתרת חובה של 94 אלף שקל, העיתונאית דפנה ליאל, (3,000 שקל), בנצי ליברמן לשעבר מנכ"ל רשות מקרקעי ישראל (48 אלף שקל) וכן את העיתונים ישראל היום וג'רוזלם פוסט, (כ-50 אלף שקל כל אחד).

חוץ מניירות עמדה, הכסף משמש גם לאירוח כנסים, ובמהלך השנים הופיעו בהם נשואי פנים רבים, כמו שופטים לשעבר, (אליקים רובינשטיין, אליהו מצא), היועמ"ש אביחי מנדלבליט, פרקליט המדינה שי ניצן, שרי משפטים לשעבר ולעתיד, (שקד, אמיר אוחנה, דניאל פרידמן), גורמים פוליטיים, (יואב גלנט, ציפי לבני ויוסי ביילין) ובעצם מי לא. נתניהו עצמו נשא דברים בכנס שקידם את חוק הלאום.

אבל ההישג הגדול ביותר שרשום על קהלת הוא חוק הלאום, שחוקק בכנסת האחרונה, למרות ביקורת חריפה שנמתחה עליו, בטענה כי הוא מדיר אוכלוסיות שלמות, ומשמש בסיס לאפלייתן. שיחות עם אנשי המכון, יוצרות את הרושם שזה רק הסיפתח, ושיש להם תיאבון גדול.

הכיוון הכללי הוא הגבלת כוחו של בג"ץ ושינוי תפקיד הייעוץ המשפטי לממשלה. כאשר בנט ושקד דיברו בבחירות הקודמות על מלחמה בבג"ץ, קהלת היו אלה שהכינו את הקרקע הרעיונית, ועשו את החריש העמוק בקרב נבחרי הציבור.

רובין גם מתווה את הדרך להמשך. "יש בישראל מצב ייחודי בעולם, שכמעט על כל דבר שעובר בכנסת מיד כותבים לך עיתונאים 'עד שיעמוד למבחן בג"ץ', וכותבים בשמחה ובששון, 'רה"מ או הממשלה הכריעו לעשות כך וכך ועכשיו כולם מחכים ליועמ"ש'. זה מצב הזוי. זה לא אמור להיות ככה. אנחנו מנסים להכניס את ישראל למועדון המדינות הדמוקרטיות המתקדמות, שבהן נבחרי הציבור מקבלים את ההחלטות הערכיות".

איילת שקד בכנס של פורום קהלת, 2017 (צילום: Hadas Parush/Flash90)

שורה של שינויים

הכניסה למועדון היוקרתי שאליו מכוון מכון קהלת, כוללת שורה של שינויים שבכוונתם להכניס למגוון רחב של תחומים.

תחבורה: אם זה תלוי בקהלת, אובר ייכנסו לארץ ומי שייסע בצירים מרכזיים בשעות העומס יצטרך לשלם אגרות גודש, או "מחירי דרך", כמו שמכנה זאת רובין.

"אנחנו חושבים שהדרך הנכונה לבנות פה תשתיות היא לנצל את התשתיות שישנן. אם אתה לוקח כביש שיש בו עומס ומוסיף נתיב, אז די מהר הנתיב הזה גם כן מתמלא.

"האוכלוסייה בישראל מכפילה את עצמה כל 30 שנה, דמיין את הכבישים שיש היום ותכפיל את הנפח. גם אחוז כלי הרכב לנפש גדל במהירות עוד יותר גדולה, כך שמדובר בצפיפות בלתי אפשרית. הדרך היעילה ביותר להתמודד עם זה בימינו היא מחיר דרך, שבו אנשים ישלמו על המעבר. אפשר גם לקבוע שאנשים יקבלו זיכוי על נסיעות בשעות פחות עמוסות, כדי לנסוע בשעות יותר עמוסות".

מדיניות הגירה: אם זה תלוי בקהלת, מבקשי מקלט לא יוכרו כתושבים לעולם, ומהגרי עבודה יצטרכו לשלוח את ילדיהם לבתי ספר נפרדים. "יש לנו כוונה להכין את הכללים, כך שמי שעבר במדינה שלישית בטוחה לא אמור לקבל מעמד של פליט בשום מקרה", מדגיש רובין.

"אנשים שהיגרו ממדינות אחרות, וברור שהם מהגרי עבודה, הילדים שלהם צריכים ללמוד במערכת חינוך שמכינה אותם לחזור למדינת המוצא. מי שטוען שהוא פליט, מערכת החינוך שלו צריכה להתאים לזה שלא יהיה אזרח כאן. נשמור עליו פה כל עוד צריך להציל את נפשו, אבל לא מגדלים אותו כישראלי, ואם צריך אז הרחקה למדינה שלישית.

"יש גם את הסיפור של האוקראינים והגיאורגים שמגיעים בטיסה של רשות שדות התעופה הנפלאה שלנו, שבכל שני וחמישי תופסים שם מישהו אחר שמכניס מהגרים לא חוקיים".

יחסי עבודה: הגבלת זכות השביתה ופיטורי עובדים במגזר הציבורי. רובין אומר שקהלת תעסוק בנושאים של ועדי עובדים, "בגלל ההבנה שהם מעכבים הרבה מאוד רפורמות חיוניות בממשלה", והכלכלן הבכיר של הפורום, ד"ר מיכאל שראל, מציין כי "הארגון נגד חוקי עבודה שנותנים כוח מופרז לארגוני העובדים. חברת החשמל והנמלים מנוהלות על ידי העובדים. אם עובדי נתב"ג משביתים אותו כל הפעילות התעופתית מושבתת.

"חייבים להגביל את זכות השביתה בתחומי הפעילות החיונית למשק. הרפורמה בחברת חשמל נתנה פיצוי עצום לעובדים שנשארים, יש אלפי עובדים מיותרים בחברת חשמל, שאין סיבה להעסיק אותם.

"יש חוסר גמישות תעסוקתית, קשה להזיז אנשים מאגף לאגף ולהכניס טכנולוגיות חדשות, כי העובדים מטילים וטו, ויש להם זכות וטו לכל דבר. שר האוצר, משה כחלון, הכריז שהוא עובד עם יו"ר ההסתדרות, והייתה ביניהם ברית, כך שהוא בפירוש נמנע מרצון לעשות שינוי בתחום הזה".

מערכת החינוך: עצמאות ושכר דיפרנציאלי. קהלת רוצה לשבור את השכר האחיד בבתי הספר, ולתת להם "אוטונומיה חינוכית". שראל רוצה שמנהל בית ספר יוכל לתת בונוסים למורים מצטיינים ולפטר מורים לא טובים. ארגוני המורים לא אוהבים תחרות, הוא רוצה בטחון תעסוקתי. "ברגע שנותנים תוספות שכר זה הרגע לאפשר יותר גמישות תעסוקתית".

רפואה: יותר תחרות. שראל אומר שיש הרבה טיפולים שאפשר לעשות על ידי כוח עזר, אבל "ארגוני האחיות והרופאים מאוד חזקים ויש להם זכות וטו כמעט על כל ניסיון לאפשר טיפול שלא על ידיהם, כי הם רוצים לשמור על החיוניות שלהם".

דיור: שוק חופשי, הממשלה צריכה להיות נייטרלית ולא לסבסד דווקא דיור. לפי שראל, "אין משבר דיור בישראל, יש ירידה בצפיפות בעשור האחרון חוץ מהמגזר החרדי. יש בעיה של מחירי דירות". עם זאת, עלות ההחזר החודשי על משכתנא היום היא רבע ממה שהיה לפני 20 שנה, כך ש"היום קל יותר לקנות דירה". הממשלה צריכה להפסיק לסבסד רכישות דירה ולתת לאנשים להחליט בעצמם או לקנות או לשכור. כמו כן, צריך לבטל מס על דירה שלישית, ש"מעניש משכירים וחלק מהעונש מוטל על השוכרים".

אסור להטיל פיקוח על שכר דירה, (שקיים בברלין ובניו יורק למשל), כי "הדרך הבטוחה להרוס עיר זה לעשות הפצצה מאסיבית מהאוויר. הדרך השניה הכי טובה זה להכניס פיקוח על שכר דירה".

חינוך חרדי: שראל אומר, כי יש להגביר את הפיקוח על לימודי ליבה או שאפשר להפסיק לממן את החינוך הציבורי. "הבנים במגזר החרדי לא מקבלים מה שצריך כדי להשתלב בשוק העבודה והפיקוח של משרד החינוך חלש מדי. לא חייבים לממן חינוך ציבורי, אפשר לחזור למה שהיה לפני 200 שנה, כשכל משפחה מימנה את חינוך הילדים. החינוך החרדי לא משיג את מטרות החינוך הציבורי, אלא להיפך, מגדיל פערים ואי שוויון".

אביעד בקשי

מבקר המדינה: קהלת שמחים שאין ביקורת בזמן אמת, כפי שאומר ד"ר אביעד בקשי, ראש המחלקה המשפטית, שמדגיש כי הוא אמנם מייצג את הפורום אך מביע דעה אישית בעיקר:

"נוצר תהליך לגמרי לא בריא שבו מערך הייעוץ המשפטי שם עצמו כסוג של רגולטור, למרות שהוא לא אמור להיות כזה. להפוך את מבקר המדינה לעוד שחקן שמבקש להתערב בתהליכי ביצוע זה לא משילות ולא דמוקרטיה, כי אי אפשר לנהל אירוע עם יותר מדי שחקני וטו. מספיק בית משפט אחד, לא צריך שלושה" (גם מבקר וגם יועץ משפטי שינסו לתפקד כמעין בית משפט). שבירת המסורת של מינוי שופט לשעבר כמבקר המדינה, כפי שהיה במינוי האחרון של מתניהו אנגלמן, גם היא דבר מבורך, מוסיף בקשי.

"למרות שאני משפטן וצמצמו לי את אופק המשרות, אני מברך על זה שלא מינו משפטן למבקר המדינה כי הכובע של יותר מדי שופטים תלוי איפה שהמחוקק לא התכוון שיהיה שופט כי הוא מיותר ולא נכון. המחשבה שתמיד כל התבונה נמצאת אצל משפטנים היא שגויה.

"יתרה מכך, אנשי משפט רגילים להיות שיפוטיים במובן הזה של לבוא חשבון. פה צריך לבוא חשבון במובן אחר, לייצר ביקורת בונה ולא תמיד לחפש אשמים. יש כבר בית משפט, לא צריך עוד אחד בדמות הייעוץ המשפטי ומבקר המדינה".

פיצול בין היועמ"ש לתביעה הכללית: לדברי בקשי, יש להם לקוחות שונים, מצד אחד התביעה מעמידה לדין לפי האמת האובייקטיבית ולעומתה, הייעוץ המשפטי צריך לחפש דרכים להגשים את מטרות הממשלה, לא לשפוט אותה. "יותר מדי חוות דעת של היועמ"ש נראות כמו פסקי דין, שמטילים מגבלות על הממשלה. הם לא שחקן וטו".

לאפשר ייעוץ משפטי חיצוני: בקשי מוסיף כי הממשלה יכולה לקבל ייעוץ חיצוני: "זכותם להיוועץ עם מי שהם חפצים, לשמוע עוד דעה, מכון מחקר, פרופ' באוניברסיטה, אם אני לוקח סיכון אז שבית המשפט יעצור אותי, אבל לא נכון לייצר סטריליזציה של דעה אחת מחייבת".

הייצוג המשפטי צריך להיות תואם לעמדת הממשלה. "יש מצבים שהם אומרים לשר, 'אנחנו מסרבים להגן על עמדתך בפני בית המשפט ונציג בשמך עמדה הפוכה מעמדתך'.

"אם לשר הפנים יש עמדה לגבי רישום אימוץ חד מיני, הוא זכאי שעמדתו תיוצג באופן אותנטי. ואז נוצר הליך משפטי שהעותרים אומרים שר הפנים טועה ונציגים המשפטיים שלו אומרים שר הפנים טועה, מה אנחנו מבקשים מבית המשפט לבדוק? איזה מין הליך זה?"

פסקת התגברות: לפי בקשי, חוקי היסוד אינם תחליף לחוקה, שחסרה בישראל. במצב הזה, צריך פסקת התגברות של הכנסת על בית המשפט. "מצד אחד בית משפט יכול לפסול חוקים, מצד שני לכנסת תהיה יכולת להתגבר. כשהמחוקק מפר בצורה לא ראויה את החוקה, הוא לא ימהר להתגבר על פסיקה של בית משפט, אלא ישפיל את העיניים שלו מבושה ויגיד 'וואלה פדיחה' מכיוון שיש ביקורת ציבורית על המחוקק".

בקשי נותן כדוגמה את סוגיית מבקשי המקלט: "במקרים של מחלוקת ערכית בין הרשויות, למשל בנושא המסתננים, לרוב חברי הכנסת יש עמדה שונה מזו של בית המשפט. למה להעדיף את עמדתו של השופט על זו של נבחרי הציבור? ולכן במצב כזה אני חושב שצריך לאפשר התגברות.

"אני לא אומר שאין חברי כנסת שמדברים בצורה לא ראויה, ולפעמים אפילו מופרעת, וצריך לגנות מעשים כאלה. אבל במעשים, הכנסת שלנו לא אקטיביסטית ולא מופרעת, אלא מרוסנת מדי, ובית המשפט פחות מרוסן.

"למי שחושש שיש לנו חברי כנסת מופרעים, ומה שאפשר לעשות במדינות מתורבתות ואצלנו זה להפעיל את ההתגברות כל רגע, אני אומר כך: העובדה היא שהם יכולים לבטל את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, וחוק יסוד השפיטה ואת בג"ץ בכל רגע נתון, ברוב של 2:1 כי הם לא משוריינים. העובדה היא שהם לא עושים את זה כי הכנסת מרוסנת מדי".

"זכות העמידה": בקשי מצדד בהגבלת זכות העמידה, כך שרק מי שנפגע באופן ישיר יוכל לעתור לבג"ץ: "כאשר יש נפגע, סכסוך, או צורך להציל עשוק מיד עושקו, תפקידו של בית המשפט להתערב. לעומת זאת כאשר יש למישהו רעיון מופשט איך צריך לנהל את המדינה, המקום שהוא צריך לרוץ אליו, כמו שאמר לאחרונה השופט העליון שטיין, זה יום הבוחר, ולא יום העותר".

מינוי שופטים: "צריך לעבור לשיטה שקיימת כמעט בכל המערב, שיטה פוליטית נטו, של מינוי שופטים על ידי הממשלה ואישור הכנסת", אומר בקשי. "כך זה בכל העולם. אני לא חושב שצריך לאמץ את שיטת מינוי השופטים בקלפי, אבל כן כדאי לאמץ מינוי שופטים בידי נבחרי ציבור".