אם רק לא היה נהרג,
הוא היה עשוי להיות יזם הייטק מצליח ולפתח משהו מבריק; הוא היה עשוי לעמוד בראש מפלגה פוליטית או עמותה גדולה; הוא היה עשוי להקים חברת הפקה מוזיקלית; הוא היה עשוי לפתח תכניות לימוד ייחודיות ולשנות את כל צורת הלמידה שלנו; הוא היה עשוי להיות עיתונאי, משורר, פילוסוף או עו"ד לוחם למען חלשים; הוא היה עשוי להקים פרויקט לקידום נוער בסיכון, נזקקים, נכים, או חולים; הוא היה עשוי להיות כל כך הרבה דברים, וכל זה אבד לעד כי הוא נהרג.
ד"ר אורית יעל (Orit Yaal) חוקרת היסטוריה חברתית ומגדרית. היא משתמשת בתקשורת ההמונים של התקופה כמקור להבנת החברות הנחקרות. להנאתה לומדת כל החיים, לפרנסתה מרצה במכללה אקדמית כנרת, לשלמות נפשה מרצה אקטיביסטית במסגרות אזרחיות (פורום מיכל סלה, מכינות קד"צ), פובליציסטית בעיתונות החופשית ונואמת בכיכרות. בחייה הפרטיים קיבוצניקית, פמיניסטית נשואה ואם לארבעה. מאמינה בשוויון חברתי, כלכלי ופוליטי, כי רוב בני האדם טובים צריך רק ללתת להם את הכלים להראות את הטוב הזה.
אחת ההתפתחויות המטרידות, שלא נָתַנּוּ לה את תשומת הלב הראויה, היא הודעת ארצות הברית כי תטיל סנקציות על "מתנחלים קיצונים שתקפו פלסטינים", אחרי שציפתה שישראל תעניש אותם, וזה לא קרה.
הודעה זאת עלולה להתברר כציון דרך במעמדה של ישראל, לא רק בעיני ארצות הברית, אלא בכלל.
פנחס ענברי הוא חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה לענייני המזרח התיכון ועיתונאי. הוא גם סופר ותסריטאי. ספרי העיון שחיבר עוסקים בבעיה הפלסטינית, והרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האיסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.
חודשיים עברו והכאב על אובדן חיי הנרצחים ונפילת הלוחמים לא שוכך, הערגה להחזרת כל החטופים לא מרפה, והזעם על אטימות הלב ושמחת ההרג של קיצוני חמאס לא דועך.
עם זאת, חשוב מאוד לא להתעלם מן העובדה שההתקפה הרצחנית של חמאס על התושבים של עוטף עזה הייתה מזימה לרצוח לא רק את הגוף אלא גם את הנפש. מטרת העל של מלחמת הדת הקנאית של חמאס לא כל כך שונה מזו של החוגים הכי קיצוניים בין היהודים – הם רוצים תיאוקרטיה הומוגנית מהירדן ועד הים. אולי לכן התמקדו דווקא בישובים המלאים באנשים שקידמו שלום ודו-קיום. אם ניתן לחמאס להתנקש בחמלה שלנו, הם כבר ניצחו.
ג'ק גילרון הוא פרופ' אמריטוס ממכון לחקר המים ע"ש צוקרברג באונ' בן-גוריון, תושב באר שבע זה 31 שנה. הוא עוסק בחקר התפלה וטיפול במים ופעיל בנושאי אקלים וסביבה.
סמוטריץ' מסרב להפנים שלא רק מלחמות הורגות – גם סוכר
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
בכל כמה מחזורים צץ איזה אחד שיודע להפיק ולחבר. אצלנו בצופים, לפני ארבעים שנה, היה אחד שאירגן הקרנות של סרטים שונים. עברו הרבה שנים עד שחשבתי על "איך הוא עשה את זה"? היה צריך לחבור לאיזה מפיץ סרטים, להשיג מכונת הקרנה, לרתום את האחרים להגיע בערב לסרט, לארגן את המקום ובטח יש עוד כמה דברים שהיה צריך לעשות כדי שזה יקרה. וזה קרה. היום אני מסתכל על זה כמו נס.
הכשרון של אחיך התגלה בגיל צעיר ולבטח היה מממש אותו ברבות השנים. חבל.
אורית יקרה, חידשת לי המון על זיוי! ברוכה תהיי. יחד "שירתנו" בגן של חנהל'ה, וכל אחה"צ ביקשתי מאמא שלי שתיקח אותי אליכם, כדי לשחק עם זיו…אכן, תמיד היה מרתק איתו. ובגילאים בוגרים יותר היו כבר שיחות וצחוקים, כי גם הומור זרם בשפע. הו, החמידות, החמידות השופעת…זה מה שמכאיב כל כך. עלם חמודות.