טיוטת חוות הדעת של החלטת בית המשפט העליון בארצות הברית שדלפה לתקשורת בשבוע שעבר – המבטלת את הפסיקה התקדימית פורצת הדרך בדבר חוקיות הפלות שהתקבלה לפני כמעט חמישים שנה בתיק רו נגד וייד (1973) ואשר אושרה מחדש ב-1992 בתיק הורות מתוכננת בדרום פנסילבניה נגד קייסי – הכתה גלים בכל העולם.

ישראל איננה יוצאת מן הכלל מבחינה זו. כמו בארצות הברית, באירופה, בדרום אמריקה, באסיה, באפריקה ובאוסטרליה, לא רק זכות הנשים על גופן עומדת על הפרק, אלא גם שאלות יסוד של חופש מכפייה של גורמי שלטון המבקשים להכתיב התנהגות ונורמות אישיות באופן הגולש גם לתחומים אחרים.

בכל העולם, לא רק זכות הנשים על גופן עומדת על הפרק, אלא גם שאלות יסוד של חופש מכפייה של גורמי שלטון המבקשים להכתיב התנהגות ונורמות אישיות באופן הגולש גם לתחומים אחרים

למרות הבדלים היסטוריים, תרבותיים ופוליטיים, תגובת הנגד לפסיקה הרגרסיבית בתיק דובס נגד ארגון תכנון הבריאות של ג'קסון (2022) נוגעת – כאן כמו בכל מקום אחר – ביסודות הבסיסיים ביותר של החיים הדמוקרטיים.

הוויכוח סביב הפלות מהווה מקור מרכזי לעימותים פוליטיים בארצות הברית מזה יותר מחצי מאה. עם הזמן, המאבק בין המצדדים בזכות הבחירה לבין מתנגדיו החל להגדיר הבדלים מפלגתיים ולבסס תפיסות מתחרות בנוגע להיסטוריה של ארצות הברית, להרכב האנושי שלה, להלך הרוח השורר בה, כמן גם לאמונות דתיות ומקומן במרחב הציבורי.

הפגנה בשיקגו נגד כוונת בית המשפט העליון בארה"ב להפוך את החלטת רו נגד וייד המתירה הפלות כזכות יסוד של נשים, 14 במאי 2022 (צילום: AP Photo/Matt Marton)

אולם עד לאחרונה, הניסיונות החוזרים לערער את התקדים שקבע בית המשפט העליון העלו חרס. רק אחרי ששלושה שופטים שמרנים שעברו את מבחן הלקמוס נגד הפלות והצטרפו לבית המשפט בתקופת ממשל טראמפ (אף שהצהירו בזמנו שתקדים רו נגד וייד כבר לא ניתן לשינוי) התאפשר להשיג רוב כדי לעשות זאת.

במדינה הענקית והמגוונת הזאת, שלפי הסקרים לפחות 70% מתושביה תומכים בהפלות בצורה זו או אחרת, מסע פוליטי מתוכנן בקפידה להשתלטות על מוסדות מרכזיים עומד להצליח לבטל שנים של התקדמות מתמדת בהרחבתן של זכויות יסוד מלאות על בסיס מגדר, נטייה מינית והשתייכות אתנית.

ההיגיון שמאחורי המהלך הזה מאלף. הרובד הראשון שלו הוא חוקתי. השופט סמואל אליטו קובע באופן חד משמעי כי הזכות להפלה איננה מעוגנת בחוקת ארצות הברית וכי, לדעתו, היא אינה מכוסה על ידי סעיף ההליך הנאות של התיקון ה-14 לחוקה שמבטיח זכויות שאינן כלולות בה אם הן "מושרשות באופן עמוק בהיסטוריה ובמסורת של המדינה" ו"משתמעות מהחירות הסדורה".

למעשה, כפי שמיהרו לציין מבקריו, פסיקתו של אליטו מרמזת כי רחמן של נשים איננו רכושן וכי הן אינן מחזיקות בשליטה על גופן. המסקנה מכך היא שלממשל (שעדיין נשלט בעיקרו על ידי גברים נוצרים) יש זכות להחליט כיצד נשים צריכות לנהל את ענייניהן האינטימיים ביותר – ובכך לשלול מהן את האוטונומיה על גופן.

הפגנות נגד כוונת בית המשפט העליון בארה"ב להפוך את החלטת רו נגד וייד המתירה הפלות כזכות יסוד של נשים, לוס אנג'לס, 14 במאי 2022 (צילום: AP Photo/Damian Dovarganes)

הרובד השני של טיוטת חוות הדעת קשור להתייחסות לתקדימים משפטיים. לאחר שהוא מבטל בבירור את הפסיקות בתיקי רו וקייסי, בית המשפט מעביר את נושא ההפלות למחוקקים בכל מדינה ומדינה ומותיר בידיהם את ההחלטה אם לשלול את הזכות להפלה, להגן עליה או להוציא אותה מחוץ לחוק.

במדינות רבות כבר החל מאבק לביסוס עמדה בנושא בציפייה לפרסום הרשמי של פסיקת בית המשפט בחודשים הקרובים. ברם, ההשלכות רחבות אף יותר: מה שתקף לגבי נשים אפשר להחיל גם על נישואים (בין-גזעיים או חד-מיניים) או על זכויות להט"בים, מיעוטים ומהגרים. הבסיס הזה לצמצם חירויות שהושגו במהלך המאה האחרונה ויותר יכול לשמש כנגד הקריאה "הרחיקו את החוקים שלכם מהגוף שלנו".

הרובד האחרון של טיוטת פסק הדין הוא פוליטי. כפי שמדגישים מבקריה, היא מהווה ניסיון מכוון לקזז עקרונות בסיסיים של שוויון והכללה שהפכו לחלק בלתי נפרד מהאתוס הדמוקרטי האמריקני בתקופה הנוכחית.

הפסיקה המוצעת מטשטשת את ההפרדה בין התחום הפרטי לתחום הציבורי ומאפשרת לרוב שופטי בית המשפט העליון לכפות את תפיסת עולמם הפטריארכלית

הפסיקה המוצעת מטשטשת את ההפרדה בין התחום הפרטי לתחום הציבורי ומאפשרת לרוב שופטי בית המשפט העליון לכפות את תפיסת עולמם הפטריארכלית השואבת השראה ממקורות נוצריים בכדי לקזז הישגים קודמים ולעכב התקדמות עתידית.

הפגנה באנדרטת וושינגטון נגד כוונת בית המשפט העליון בארה"ב להפוך את החלטת רו נגד וייד המתירה הפלות כזכות יסוד של נשים, 14 במאי 2022 (צילום: AP Photo/Amanda Andrade-Rhoades)

במבט ראשון, הלקח עבור ישראל נראה מוגבל. אף שהקהילה הפמיניסטית הגיבה מייד בחריפות לפרסום הטיוטה של אליטו, נראה כי אירועי השבועות האחרונים עמעמו את הרלוונטיות של הסערה העולמית למציאות כאן. תגובה כזאת היא פזיזה ושגויה.

ראשית, היא אינה מייצגת נכונה את המצב הנוכחי בנוגע להפלות בישראל. אין ספק שמאז התיקון לחוק העונשין מ-977, שמתיר הפסקות היריון בתנאים מסוימים (גיל האם ומצבה הבריאותי, מעמד אישי, בריאות העובר, ולזמן קצר אף שיקולים חברתיים – סעיף שבוטל ב-1978 בעקבות לחצה של אגודת ישראל) ומינוין של ועדות מקצועיות לדיון בבקשות להפסקת היריון, לנשים בישראל ישנה גישה לשירותים אלה.

אולם מאז, אף על פי שכמחצית מההפלות שבוצעו במדינה בעשור האחרון (16,492 ב-2020) עברו דרך הוועדות הללו, קרוב ל-20,000 הפלות בשנה עדיין מבוצעות באופן פרטי. הבירוקרטיה, השאלות האינטימיות וההשפלה הכרוכות בהופעה בפני הוועדות להפסקת היריון הרחיבו את הפער החברתי-כלכלי בין הפונות בהעדר ברירה לגופים אלה לבין מי שיכולות להרשות לעצמן לשלם עבור שירותים פרטיים.

הבירוקרטיה, השאלות וההשפלה הכרוכות בהופעה בפני הוועדות להפסקת היריון הרחיבו את הפער החברתי-כלכלי בין הפונות בהעדר ברירה לגופים אלה לבין מי שיכולות להרשות לעצמן לשלם עבור שירותים פרטיים

רק ב-2014 הוכנסו הפלות לסל הבריאות. עם זאת, באופן אירוני, עד היום עלויות אמצעי המניעה עדיין אינן מכוסות בסל למרות שקיימת היום מודעות מוגברת לאמצעי מניעה מאי פעם – תהליך של השכלה שנתפס פעמים רבות כסיבה העיקרית לצמצום של 30% בשיעור ההפלות הרשמיות בשלושים השנים האחרונות.

הפגנה בטנסי נגד כוונת בית המשפט העליון בארה"ב להפוך את החלטת רו נגד וייד המתירה הפלות כזכות יסוד של נשים, 14 במאי 2022 (צילום: AP Photo/Ben Margot)

בישראל, כמו במקומות אחרים, הזכות להפלה תמיד נקשרה לשליטה של נשים על גופן ועל גורלן. מאמצים להגביל את הזכות הזאת מסיבות דתיות, לאומיות ותרבותיות הולכים יד ביד עם ניסיונות לצמצם את מעמדן של נשים בחברה ולמעשה להפוך אותן, למרות כל הישגיהן, לאזרחיות סוג ב'.

ניסיונות אלו חותרים תחת חירויות יסוד (לרבות חופש הבחירה), מנוגדים לרעיונות בסיסיים של שוויון וצדק, באופן בלתי נמנע פוגעים בביטחון האישי, ואף סותרים בנסיבות מסוימות את ההלכה היהודית – שלא לדבר על כללי האסלאם וחלק לא מבוטל של העולם הנוצרי.

לאחרונה, ארגונים השואבים השראה מהאוונגליזם הנוצרי צברו תנופה והשיקו קמפיינים למען השתת הגבלות נוספות על הפלות – ואף הוצאתן מחוץ לחוק.

המאבק לשליטה על האוטונומיה האישית הפך לקשה הרבה יותר, לא רק בנושא הפלות אלא גם בנושאים הקשורים באלימות על רקע מגדרי (כפי שהדגים ברגישות פועלה האמיץ של יעל שרר למען קורבנות אלימות מינית, שזכתה להכרה בטקס הדלקת המשואות בערב יום העצמאות).

סוג של לחץ שקט ומטריד – הגובל בטרור של ממש – מורגש באתרי הוועדות, בתקשורת וברשתות החברתיות.

הפגנות נגד כוונת בית המשפט העליון בארה"ב להפוך את החלטת רו נגד וייד המתירה הפלות כזכות יסוד של נשים, וושינגטון הבירה, 14 במאי 2022 (צילום: AP Photo/Jacquelyn Martin)

בכל זאת, המאבק נגד ההגבלות על הפלות והשלכותיהן החברתיות נמשך ללא הרף. הצעת חוק להתיר הפלות בשליש הראשון של ההיריון נפלה ב-2015. רק לפני כמה חודשים הכריז שר הבריאות ניצן הורוביץ על תוכנית להחיות אותה מחדש ולהורות לוועדות לבחון שוב את אופי השאלות המוצגות לפונות ואופן ההתייחסות אליהן – אף שבסופו של יום יותר מ-98% מהבקשות מאושרות על ידן.

משמעותית לא פחות היא עצומה שהשיקה קשת רחבה של ארגוני נשים וזכויות אדם הקוראת לפירוק הוועדות ולחקיקה שתגן על נשים שעוברות תהליך של הפסקת היריון. יוזמה זאת מצטרפת לקמפיין שנועד להביא את ישראל להצטרף לאמנת איסטנבול נגד אלימות על רקע מגדרי. המהלכים הללו נבלעו בערמה של  עניינים אחרים, לכאורה דוחקים יותר.

זה לא צריך להיות כך. אותו סוג כפייה ישירה ועקיפה נגד נשים, שהביאה בשנים האחרונות לקיפאון או אף לנסיגה מוחשית במעמדן של נשים (ובצורה בוטה במיוחד במהלך מגפת הקורונה), בולטת גם ביחס לקבוצות אחרות.

אותו סוג כפייה ישירה ועקיפה נגד נשים, שהביאה בשנים האחרונות לקיפאון או אף לנסיגה מוחשית במעמדן של נשים (ובצורה בוטה במיוחד במהלך מגפת הקורונה), בולטת גם ביחס לקבוצות אחרות

אותם כלים והנמקות משמשים גם בהתייחסות לחברה הערבית בישראל, לישראלים ממוצא אתיופי, לדוברי רוסית, לתושבי הפריפריה, ושוב, למהגרים ולמבקשי מקלט. שיח ההפרדה במקרים האלה כמעט תמיד כולל רמיזות מיזוגיניות. הוא גם מנסח מחדש את הקריטריונים להכללה ולהדרה, ובכך פוגע אנושות בסיכוי לבניית סולידריות חברתית.

פעילים למען הזכות להפלות מפגינים מול בית המשפט העליון בארצות הברית, 1 בדצמבר 2021 (צילום: AP Photo/Andrew Harnik)

מעמדן של נשים בישראל, כמו גם במקומות אחרים, משקף את היקף ועומק הדמוקרטיה במדינה. אף שפעילות פמיניסטית נמשכת במרץ בשטח במגוון קבוצות באוכלוסייה ורעיונות של חברה משותפת מושמעים תדיר, רמות הסובלנות והאמון ההדדי ממשיכות לצנוח ושיקולים פוליטיים מעודדים יחס בלתי שוויוני כלפי האחר והשונה.

מה שמתחיל באפליה נגד נשים מתפשט כאש בשדה קוצים, מפני שהפלישה של פוליטיקאים לחייהם הפרטיים של האזרחים מכרסמת בערכים שעליהם מבוססות חברות חופשיות.

מה שמתחיל באפליה נגד נשים מתפשט כאש בשדה קוצים, מפני שהפלישה של פוליטיקאים לחייהם הפרטיים של האזרחים מכרסמת בערכים שעליהם מבוססות חברות חופשיות

לכן מאבקן של נשים על השליטה בגופן ובהחלטות החיים שלהן הוא כה מרכזי למלחמה בפעולות שרירותיות המאיימות על פרטים ועל קבוצות הנמצאים בשוליים של מנגנוני השליטה הפטריארכליים במדינה. הצלחתן חיונית לכינונה של דמוקרטיה מכלילה ושוויוניות בעלת תוכן ערכי כאן, כמו במשטרים ותיקים יותר העוברים היום משברים דמוקרטיים חמורים.