דווקא ביום שבו מתרחש הירי בבית הספר, אני מפצחת סופסוף את מה שנתפס בעיני רבים כמרכיב החיוני ביותר של החלום האמריקאי. לבעלי ולי יש מעתה בית יפה בפרוורים, עם עצים גבוהים שמתנשאים מעליו. אין אמנם גדר לבנה, אבל יש מדשאה רחבת ידיים והמון מקום לרגליים קטנטנות לרוץ בו. תוך כדי החתימה על הניירת, כל אחד מאתנו מנענע בתורו את התינוקת שלנו בחיקו.

דווקא ביום שבו מתרחש הירי בבית הספר, אני מפצחת סופסוף את מה שנתפס בעיני רבים כמרכיב החיוני ביותר של החלום האמריקאי. לבעלי ולי יש מעתה בית יפה בפרוורים, עם עצים גבוהים שמתנשאים מעליו

הבית הזה הוא בשביל הילדים, כך אנחנו אומרים שוב ושוב. אם היינו רק שנינו, בהחלט היינו מסתפקים בדירה קטנה בברוקלין, וברחובות העיר במקום חצר אחורית. במקום זה, בחרנו להעניק להם חדרים מרווחים לגדול בהם, גג רעפים, מדשאה מטופחת וגינה שנוכל לנטוע ולהצמיח ביחד.

כמו משפחות כה רבות ביובלדי שבטקסס, גם אני מהגרת. הגעתי למדינה עם חלום להעניק לעצמי ולילדיי עתיד טוב יותר.

ואז, תוך כדי נהיגה הביתה, כשהתינוקת שלנו ישנה במושב האחורי, אנחנו שומעים את החדשות על 21 חלומות דומים שגדע בבת אחת רובה אוטומטי.

ממש כמו היורה בבית הספר היסודי ביובלדי, גם אני קיבלתי רובה בגיל 18 — אבל לא קניתי אותו, רק קיבלתי אותו בהשאלה, וכעבור כמה שבועות החזרתי אותו ואת כל מחסניות הקליעים לנשקייה. הרובה התחכך תמיד בבד הגס של מדי הירוק זית, ונצמד אל גופי כשישנתי אתו מתחת למזרן הצבאי שלי. כשיריתי במטווח הצבאי המאובק, לא יכולתי שלא לחשוב: אני צעירה מדי וטיפשה מדי בשביל הדבר הזה.

כשהייתי צעירה, מבוגרת רק במעט מגילו הנוכחי של בני הבכור, הובטח לי שכשאהיה גדולה, לא אצטרך ללכת כבר לצבא. וכשעברתי מישראל לארצות הברית, התנחמתי בעובדה שאת הבטחת השווא הזאת לא אצטרך להבטיח לילדיי.

אך במקום זאת, אני מוצאת את עצמי מספקת הבטחת שווא מייסרת עוד יותר. מדי יום, כשאני שולחת את ילדיי לבית הספר, אני צריכה להבטיח להם שהם בטוחים, אבל בתוך תוכי אני יודעת שלא.

הרובה התחכך תמיד בבד הגס של מדי הירוק זית, ונצמד אל גופי כשישנתי אתו מתחת למזרן הצבאי שלי. כשיריתי במטווח הצבאי המאובק, לא יכולתי שלא לחשוב: אני צעירה מדי וטיפשה מדי בשביל הדבר הזה

גדלתי במדינה שבה פניהם של חיילים מתים מקדמות את פני התלמידים כל בוקר בכניסה לבית הספר, על קיר הנצחה שמוקדש לנופלים. מצד שני, ידעתי שאני מוגנת בין כותלי כיתתי.

אני באה ממקום שנקרא ארץ הקודש, אבל לא מסוגלת להבין איך אנשים מעדיפים מחשבות ותפילות על פני מעשים לשמירה על קדושת חייהם של ילדי בית הספר. אני באה ממדינה הידועה במעגל האלימות שהיא שרויה בו, ועם זאת, היא מעולם לא התייחסה לחייהם של צעירים באטימות שכזו.

אני באה ממדינה הידועה בכיבוש ובמלחמה, במקלטים ובפצצות, בירי טילים ובמתקפות רצחניות ברחובות הערים — ומכל הסיבות הללו, אני שמחה שילדיי גדלים לתוך עולם שונה.

מצד שני, זו מדינה שיש בה גם פיקוח על נשק וקשה מאוד להשיג רישיון לנשק אישי בישראל. מישהו ניסה פעם להאשים חלקית את הירי בבתי הספר במיליטריזציה ההולכת וגוברת של אמריקה, ואני ניסיתי להפריך את הטענה ולהסביר שאני מגיעה ממדינה מיליטריסטית הרבה יותר. נתקלתי בתגובה מזלזלת, אבל זה עדיין נכון — מתקפות ירי בבתי ספר פשוט לא קורות בישראל.

שבוע לפני הירי ביובלדי, שוחחתי עם הקומיקאי היהודי מייקל איאן בלק על ספרו A Better Man, מכתב פתוח לבנו שעוסק בילדות ובגבריות על רקע מתקפות של ירי בבתי ספר. הרגשתי שדעתי מוסחת בזמן הריאיון — הבן שלי היה חולה מאוד, והאפשרות שילדך עלול למות היא מחשבה מבעיתה ובלתי נתפסת.

מישהו ניסה פעם להאשים חלקית את הירי בבתיה"ס במיליטריזציה הגוברת של אמריקה, ואני ניסיתי להסביר שאני מגיעה ממדינה מיליטריסטית הרבה יותר, ומתקפות ירי בבתיה"ס פשוט לא קורות בישראל

אמרתי לו שהספר שלו רלוונטי מתמיד, גם שנתיים לאחר שראה אור ובמיוחד אחרי הירי בבפאלו שהתרחש שבוע קודם לכן. רגע לפני שסיימנו את השיחה, הוא ציין שזו גם לא תהיה הפעם האחרונה שהספר שלו רלוונטי, שזה לא יהיה הירי ההמוני האחרון.

כמה נורא לגלות שהוא אכן צדק. כמה נורא להאמין שמקרי הירי הללו הם בלתי נמנעים. כמה נורא לעמוד שוב מול האפשרות הבלתי נתפסת שילדינו עלולים למות. אני חוזרת שוב ושוב לכותרת שקראתי באתר הסאטירי The Onion: "'אין שום דרך למנוע את זה', טוענת האומה היחידה בעולם שזה קורה בה דרך קבע". אני מגיעה ממדינה שמצליחה למנוע את זה — כמו מהגרים רבים כל כך שהגיעו למדינה הזאת. 21 קורבנות הירי ביובלדי אמורים היו להיות איתנו גם היום.

כן, בישראל אנחנו שולחים ילדים להגן על ארצנו, ומציידים אותם במדים וברובים — אבל הם לפחות יודעים שהם עלולים להיות בסכנה.

אבל בארץ הזאת, מדי יום ביומו, ילדים מגויסים למלחמה שהם כלל לא מודעים לקיומה — מלחמה צינית שמחרחרים פוליטיקאים ולובי הנשק. כמעט בכל מקרה של ירי המוני מעורבים רובים אוטומטיים, אבל אנחנו מסרבים להוציא אותם אל מחוץ לחוק; מקרי ירי כה רבים בוצעו בידי צעירים זועמים, אבל אנחנו מסרבים להגביל את הגישה שלהם לכלי נשק. גברים ונשים רבים מדי שנמצאים בעמדות של כוח שולחים לנו את המסר שרובים ואקדחים חשובים להם יותר מחייהם של ילדינו ושל המורים שלהם, אנשים שאמורים לטפח אותם, ולא להגן עליהם בגופם.

בישראל אנחנו שולחים ילדים להגן על ארצנו, והם לפחות יודעים שהם בסכנה. אבל בארץ הזאת, מדי יום, ילדים מגויסים למלחמה שהם כלל לא מודעים לקיומה — מלחמה צינית שמחרחרים פוליטיקאים ולובי הנשק

אני ילדתי את ילדיי במדינה הזאת, בין השאר מתוך תקווה להגן עליהם מפני אלימות. אבל כשאני מביטה בתמונות של אליתי׳ה רמירז ושל אירמה גארסיה — ושל כל קורבנות הירי ביובלדי ושל בני משפחותיהם, קהילה נוספת שנחרבה בגלל רובה אוטומטי — אני מבינה שאת החלום האמריקאי הזה אני עדיין לא יכולה להעניק להם.

הדעות והעמדות המובעות בכתבה זו הן של המחברת בלבד ואינן משקפות בהכרח את עמדותיה של JTA או של חברת האם שלה, 70 Faces Media.

האלוף במיל. גיא צור מספר שרואיין במשך 45 דקות בידי שרה נתניהו לתפקיד מזכירו הצבאי של רה"מ.

אם זה נכון, זוהי עבירה פלילית חוזרת של הפרת אמונים לכאורה מצד הנוכל המשסה. האם היועצת המשפטית לממשלה תפעל? האם אחוזי התמיכה בנתניהו ובליכוד יצנחו? האם הפתולוגיה הזו מעניינת מישהו? לא נעצור את הנשימה.

האלוף במיל. גיא צור מספר שרואיין במשך 45 דקות בידי שרה נתניהו לתפקיד מזכירו הצבאי של רה"מ – עבירה פלילית חוזרת של הפרת אמונים. האם היועמש"ית תפעל? האם התמיכה בליכוד תצנח? לא נעצור את הנשימה

רק הגילוי הזה – בלי המכלול העצום של אלפי הפתולוגיות מהן נאלצנו לסבול – אמור להניב פרידה מהחיים הפוליטיים של כל מנהיג או איש ציבור במדינות דמוקרטיות סבירות. ודאי של מועמד לראש הממשלה. אדם בעל הגינות מינימלית היה מניח את המפתחות על השולחן.

ב-2012 התמודד גיא צור לתפקיד המזכיר הצבאי של ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו, ומצא את עצמו בראיון אל מול רעייתו. https://t.co/yUmJ812LbW

— ערוץ 7 (@arutz7heb) June 26, 2022

מדינות דמוקרטיות סבירות אמרנו. אדם בעל הגינות מינימלית אמרנו.

אך ישראל לא אמרנו. כי אין דמוקרטיה ששוללת אזרחות ופוגעת בזכויות אדם של מיליונים הנתונים לשליטתה ומקיימת שתי מערכות חוק לפי מוצא אתני. לא קיימת חיה כזו. ואין גרם של הגינות בנתניהו שריסק ועלול לסיים את מלאכת הריסוק של ההיבטים הליברל-דמוקרטיים שעדיין נותרו כאן.

וגם עדותו ביום 20 ביולי בוועדת החקירה הממלכתית לאסון מירון – שכמובן תהיה מביכה, חלולה ומלאת כזבים – לא תגרע דבר מהתמיכה בפוליטיקאי הנורא הזה.

אמרנו מדינות דמוקרטיות סבירות ואדם בעל הגינות מינימלית. אך אין דמוקרטיה שפוגעת בזכויות אדם של מיליונים תחת שליטתה ומקיימת שתי מערכות חוק לפי מוצא אתני, ואין גרם של הגינות בנתניהו

ריקבון. מק וריקבון. ופתולוגיה.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

אז מסתבר ששופטי בית המשפט העליון האמריקאי הטעו את הסנאט, כאשר בתור מועמדים הבטיחו לא לבטל את הזכות להפלות. גם שמרנים וגם שקרנים? מזעזע!

אבל אם נשים בצד את הרגש, אפשר לראות את ביטול הפסיקה מ-1972 הידועה בשם "רו נגד ווייד" (אשר קבעה שהחוקה מגנה על זכות האישה לבצע הפלה) כך: השמרנים טוענים שאין זכות חוקתית להפלות, ושהנושא הוא פוליטי.

אפשר לראות את ביטול הפסיקה מ-1972 הידועה בשם "רו נגד ווייד" (שקבעה כי החוקה מגנה על זכות האישה לבצע הפלה) כך: השמרנים טוענים שאין זכות חוקתית להפלות, והנושא הוא פוליטי

למרות שטיעון זה בא מבית מדרשם הקודח של הרפובליקאים, הוא לא בהכרח מטורף, והוא גם מספק לדמוקרטים פתח לא רע לבחירות אמצע הקדנציה בנובמבר.

הרעיון שהזכות להפלה לא מעוגן בחוקה הוא הרבה פחות מטורף, למשל, מההתעקשות שלכל טמבל כן יש זכות חוקתית לשאת תת-מקלע בקניון השכונתי (ולאחרונה בית המשפט שוב תמך בגרסה זו). אינני משפטן, אבל אני יודע לעשות חיפוש, ולא מצאתי את המילה הפלות בחוקה. כל השאר זה פרשנות.

במהלך חצי המאה האחרונה הסוגייה עוותה לחלוטין על ידי כל הצדדים, כולל ליברלים שמתעקשים שההתנגדות להפלות היא סוג של קונספירציה לשעבד נשים ולשלול מהן זכויות על גופן באופן כללי. הם מתעקשים לקרוא לעמדתם "הזכות לבחור" כאילו שמדובר בטעמים של גלידה, ולא מעיזים לומר את האמת: הם תומכים בזכות לבצע הפלות – קרי בהפלות.

ריבונו של עולם, קראו לילד בשמו! הציבור מזהה בהיסוס כזה חולשה – בארה"ב כמו בארץ בנושאים אחרים – וככה זה נגמר.

אני מאמין לשמרנים שהם באמת ובתמים רואים בהפלה סוג של רצח, או למצער הריגה. אני לא מסכים עם הדעה הזו, אבל אני גם חושב שלמילים יש משמעות ושעדיף לדייק. לכן אני לא "תומך בבחירה" – אני תומך בזכות לבצע הפלות (גם עד שלב מאוחר למדי בהריון).

אני מאמין לשמרנים שהם באמת רואים בהפלה סוג של רצח או הריגה. אני לא מסכים עם דעה זו, אבל גם חושב שלמילים יש משמעות ושעדיף לדייק. לכן אני לא "תומך בבחירה" – אני תומך בזכות לבצע הפלות

וכן, אני מודה שיש כאן סוגיה מוסרית לא פתורה וכנראה לא פתירה. אינני  לגמרי בטוח שזו לא הריגה; אבל אני מסיק שגם אם כן זה עדיף על להכריח אישה לשאת עובר שאיננה רוצה בו עד הלידה.

אם אתה רואה בזה רצח אז יש להניח, בהקשר האמריקאי, שאתה גם תומך בעונש מוות – שהוא גם כן רצח. החיים לא מושלמים, וגם המוות לא, ואין בחירות קלות, וכולנו צריכים להירגע.

זה לא כל כך מוזר, אם כך, להסיק שהמחלוקת בין נקודת המבט שלי לבין זו שמתנגדת להפלות היא באמת פוליטית יותר מאשר משפטית. החלטת בית המשפט העליון משנת 1972 הייתה סובייקטיבית כמו זו שביטלה אותה בסוף השבוע שעבר. "רו" סיפקה פשוט דרך נוחה להבטיח את הזכות להפלות תוך עקיפת הפוליטיקאים, שבארה"ב הם חכמים עוד פחות ממקביליהם הישראלים.

נראה שהרפובליקאים מעדיפים כעת שבתי המחוקקים במדינות השונות הם שיחליטו בעניין הפלות. זה, שוב, לא לגמרי בלתי הגיוני. אבל יש בזה גם משהו אנטי-לאומי, כאילו שארה"ב איננה מדינה אלא סתם אוסף של טריטוריות אוטונומיות; רפובליקאים רבים באמת גורסים כך. אם הימין בארץ (שטוען שהוא המחנה הלאומי) הוא בפועל המחנה הדו-לאומי, הימין בארה"ב הוא המחנה הרב-לאומי. שם כמו כאן הם לא מבינים עד הסוף את המהות של עצמם; בלבול שאינו מודע לבלבולו.

מי שבאמת מאמין בארה"ב כמדינה יכול לטעון שחקיקה פדרלית היא זו שצריכה לתת להפלות את הכיסוי הנדרש. וזו אכן עמדתי.

כך או כך, זה בסדר גמור. רוצים שהנושא יהיה פוליטי? אז אדרבא, שיהיה פוליטי ועוד איך. הזעם על כך שמחצית המדינות עומדות לאסור על הפלות אכן צריך להבהיר לאזרחים (שחלקם הניכר עצלנים מבחינה אינטלקטואלית) שלהצבעות שלהם (וגם להימנעות) יש השלכות. זה צריך לדרבן החלטות פוליטיות המבוססות על הבנה בוגרת של סיבה ומסובב (שם כמו בישראל; רוצים איראן ישראלית וסוף למדינה היהודית? תצביעו לימין!)

נראה שהרפובליקאים מעדיפים כעת שבתי המחוקקים במדינות השונות יחליטו בעניין הפלות. זה לא בלתי הגיוני. אבל יש בזה גם משהו אנטי-לאומי, כאילו שארה"ב אינה מדינה אלא אוסף טריטוריות

סקרים מראים שרוב עצום בקרב האמריקאים לא רצה בביטול פסיקת רו ונבעת מאיסורים על הפלות. עד היום היה קשה לרתום את הרוב הזה, בין היתר בגלל שהם היו שאננים. הרי כמועמד לכס המשפט ברט קוואנו אמר לסנאט שרו מהווה תקדים חשוב מאוד. האמינו לו. עכשיו יש להגיש חשבון.

אין סיבה להתייאש ואין סיבה לפחד מהבחירות. כזכור, בארה"ב יש כל שנתיים בחירות לכל בית נבחרים ולשליש מהסנאט. צריך להזכיר לבוחרים שדעותיהם לא יתאימו באופן מושלם לאף מפלגה פוליטית; יש לבחור בהתאמה המרבית ולתעדף נושאים. עבור אמריקאים שאכפת להם מביזיון ההפלות, סביר מאוד שהזכות להפלות תהפוך לנושא המרכזי בבחירות באמצע הקדנציה.

זאת ועוד: מי שתומך בזכות להפלות כנראה גם שייך לרוב שתומך במגוון נושאים חברתיים ליברליים כולל גישה רחבה יותר לשירותי בריאות ובקרה הדוקה יותר על נשק. בנושא אחרון זה, שימו לב שאפילו החקיקה המינימלית שהתקבלה בסנאט בימים האחרונים זכתה להתנגדות של 70% מהסנאטורים הרפובליקאים – כלומר 35 מהם. מלבד קומץ שדרך נס הצטרפו ל-50 הדמוקרטים כדי להעביר את החקיקה, רוב הרפובליקאים לא התרשמו ממעשי הטבח והזוועה שהאמריקאים חווים מדי שבוע.

העמדות הרפובליקאיות בנושאים שלעיל, בתוספת התנגדותם לצעדים נגד שינויי האקלים, עם בונוס בצורת הסכנה הברורה שהם ומנהיגם דונלד טראמפ מהווים לדמוקרטיה, אמורים להוציא את הבוחרים לקלפיות.

תמיכה ברפובליקאים (במיוחד כאשר לכל מדינונת שמרנית יש את אותם שני סנאטורים כמו שיש לקליפורניה וניו יורק הליברליות) מובילה לבית משפט עליון שמנותק מהמציאות, מהתקופה ומהעם.

העמדות הרפובליקאיות בנושאים כהפלות ונשק, בתוספת התנגדותם לצעדים נגד שינויי האקלים, עם בונוס בצורת הסכנה שהם ומנהיגם טראמפ מהווים לדמוקרטיה, אמורים להוציא את הבוחרים לקלפיות

בסוף הציבור צריך להבין את זה. אחרת, ואין דרך לומר את זה באופן מנומס, מגיע לו לסבול.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://twitter.com/perry_dan