יד הגורל או כוח עליון כלשהו התגייסו לסייע לשר לשעבר יעקב ליצמן, ולסדר לו צמד משפטנים רופסים לשמש אחראים על ההליכים הפליליים בעניינו.

מצד אחד, היועץ המשפטי לממשלה לשעבר אביחי מנדלבליט, שחתם עם ליצמן על הסדר טיעון מגוחך בימיו האחרונים בתפקיד היועץ; ומצד שני שופט בית משפט השלום בירושלים יהושע צימרמן, שאימץ אתמול (שני) את הסדר הטיעון, וגזר עליו עונש מצחיק של 8 חודשי מאסר על תנאי, לצד קנס בסך 3,000 שקלים.

הסדר הטיעון עסק בהתערבות של ליצמן, בתפקידו כשר הבריאות, בפרשת הסגרתה של מלכה לייפר לאוסטרליה, שם היא עומדת לדין בגין שורת עבירות מין בקטינות. ליצמן הואשם כי הפעיל לחץ על הפסיכיאטר המחוזי על מנת שזה יקבע כי לא ניתן להסגירה.

הפרשה השנייה שבה נחקר, שעניינה הפעלת לחצים מצד ליצמן על אנשי משרדו על מנת למנוע את סגירת המסעדה "בית ישראל" שבה נמצאו ליקויים תברואתיים חמורים – נמחקה כליל מכתב האישום.

מלכה לייפר (מימין) בבית המשפט בירושלים, פברואר 2018 (צילום: AP Photo/Mahmoud Illean)

גם העבירה החמורה יותר שבה נחשד בתחילה, של שיבוש מהלכי משפט, נמחקה במסגרת הסדר הטיעון, ונותרה בו עבירת מרמה והפרת אמונים בלבד. הצדדים הסכימו כי יבקשו במשותף מבית המשפט להסתפק בעונש של מאסר על תנאי לצד קנס בסך 3,000 שקל, אך לא קבעו מראש מה יהיה משך המאסר על-תנאי שיבקשו מבית המשפט, ועניין זה הושאר לטיעוני הצדדים ולהחלטת בית המשפט.

לא שיש חשיבות פוליטית לשאלה הזו, בהינתן שליצמן פרש מכהונה ציבורית ולא צפוי להיות בעתיד במצב שבו הוא יוכל לעבור עבירת מרמה והפרת אמונים.

בעובדה שהשופט צימרמן החליט לאמץ את ההסדר, ולגזור על ליצמן עונש בתוך הטווח שהגדירו לו הצדדים – אף שלא היה חייב לעשות כן – לא גלומה הפתעה. בתי המשפט נוטים לאמץ הסדרי טיעון כמעט בכל המקרים המובאים בפניהם, כדי לא לכרסם בהסתמכות של צדדים להסדרי טיעון עתידיים על שיתוף פעולה מצד בתי המשפט.

אלא שהנימוקים שצירף בית המשפט לגזר דינו, מלמדים שקודם כל סומנה המטרה – לאמץ את ההסדר ולגזור על ליצמן עונש קליל ובלתי הולם – ורק אז נתפרו הנימוקים שאמורים להצדיק זאת. בדרך לשם, הצליח השופט צימרמן לעשות כמעט כל שגיאה אפשרית בכל הנוגע לטיפול השיפוטי בעבירות של שחיתות שלטונית, כפי שנקבעו בפסקי דין של בית המשפט העליון.

בית משפט השלום ירושלים – חשין 6 (צילום: אתר הרשות השופטת)

הנה הנימוקים שסייעו לשופט צימרמן לאמץ את הסדר הטיעון ולגזור על ליצמן את העונש המצחיק שקיבל:

• השופט אימץ את טענת סנגורו של ליצמן, עו"ד ז'ק חן, כי העבירה שעבר איננה ברף הגבוה של מרמה והפרת אמונים, בשל "המלל המצומצם שנאמר, מיעוט הפניות, [והיותן] בשני גלים מובחנים".

זה נימוק תמוה. מה בדיוק מצפה בית המשפט? ששר הבריאות ינטוש את כל עיסוקיו ויתמסר לטפל ימים כלילות, במשך חודשים רצופים, בהפעלת לחצים על הגורמים הפסיכיאטריים המטפלים במלכה לייפר?

ליצמן לא הסתפק בפנייה אחת, אלא הייתה שורה של פניות במספר הזדמנויות. האם לדעת בית המשפט שר הפועל בדרך זו עובר עבירת מרמה והפרת אמונים "קלה" בלבד? אילו לא היה מדובר בבית משפט השלום אלא בערכאה גבוהה יותר, אפשר היה לומר שכוחה התקדימי של קביעה כזו יוצר נזק עתידי ליישומה בפועל של עבירת מרמה והפרת אמונים.

אילו לא היה מדובר בבית משפט השלום אלא בערכאה גבוהה יותר, אפשר היה לומר שכוחה התקדימי של קביעה כזו יוצר נזק עתידי ליישומה של עבירת מרמה והפרת אמונים

השר לשעבר יעקב ליצמן מגיע לבית משפט השלום בירושלים לקריאת גזר דינו, 8 באוגוסט 2022 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

• השופט החליט כי יש להקל בעונש מאחר ש"לא נגרם נזק קונקרטי שכן חוות הדעת [הפסיכיאטריות] לא שונו, ונראה כי פנייתו כלל לא נלקחה בחשבון".

זוהי טעות קשה של בית המשפט, המנוגדת לקביעתו הברורה של בית המשפט העליון, בשורת פסקי דין, כי עבירת מרמה והפרת אמונים היא עבירה התנהגותית ולא תוצאתית. במילים אחרות, כלל לא נדרש שייגרם נזק כלשהו על מנת שתתגבש העבירה.

השופט צימרמן מכיר את הפסיקות הללו, אך הוא הכניס את סוגיית הנזק בדלת האחורית, כאחת הנסיבות שבעטיין תיקבע חומרת העונש המוטל על הנאשם.

• השופט אימץ את טענת ההגנה כי יש לשקול לטובתו של ליצמן את העובדה שהוא פעל בפרשת לייפר, מאחר ש"ראה את עצמו כשליח ציבור, וראה בכך שליחות לעזור לפונים אליו".

גם זו מסקנה קשה ומסוכנת, המאיימת להעניק מטריית הגנה אוטומטית לכל פוליטיקאי מושחת שיפעל בעתיד למען אינטרסים של מקורבים, ויטען אחר כך שראה עצמו כשליח ציבור הפועל "לקצר מעגלים" ולסייע לפונים אליו, תוך התערבות פסולה בסמכויותיהם של הגורמים המקצועיים שעליהם הוא מופקד.

זו מסקנה קשה ומסוכנת, המאיימת להעניק מטריית הגנה אוטומטית לכל פוליטיקאי מושחת שיפעל בעתיד למען אינטרסים של מקורבים, ויטען שראה עצמו כשליח ציבור הפועל "לקצר מעגלים" ולסייע לפונים אליו

הפגנה למען הסגרתה של מלכה לייפר לאוסטרליה ליד בית המשפט המחוזי בירושלים במרץ 2019 (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

• באופן ציני וללא בושה, השופט שקל לטובתו של ליצמן את העובדה שהוא "נעדר עבר פלילי".

גם כאן, הדבר מנוגד לחלוטין לפסיקתו העקבית של בית המשפט העליון, שקבע מפורשות כי בעבריינות צווארון לבן בכלל, ובעבירות שחיתות שלטונית בפרט, לא שוקלים לטובת הנאשם את העובדה שאין לחובתו גיליון הרשעות מן העבר.

הדבר מנוגד לחלוטין לפסיקתו העקבית של העליון, שקבע כי בעבריינות צווארון לבן בכלל, ובעבירות שחיתות שלטונית בפרט, לא שוקלים לטובת הנאשם את העובדה שאין לחובתו גיליון הרשעות מן העבר

זאת מן הטעם הפשוט שאנשי ציבור המסתבכים בפלילים, מוצאים את עצמם בדרך כלל מחוץ למערכת אחרי ההרשעה הפלילית הראשונה שלהם (אריה דרעי הוא החריג), ולכן היעדר הרשעות קודמות אינה עובדה שפוליטיקאי מושחת רשאי להתהדר בה.

• השופט ציין בהערכה כי ליצמן "לקח אחריות למעשיו ובהזדמנות הראשונה", וכן כי "התפטר מהכנסת זמן קצר לפני הגשת כתב האישום".

גם כאן, מדובר בציניות מוחלטת. ראשית, כלל לא ברור מהיכן הסיק בית המשפט כי ליצמן "לקח אחריות בהזדמנות הראשונה", בהתחשב בכך שחקירתו ארכה שנים ארוכות וסנגוריו אף התייצבו לשימוע אצל מנדלבליט בניסיון להימנע מכתב אישום.

סנגורו של יעקב ליצמן, עו"ד ז'ק חן, בבית המשפט בירושלים בהקראת פסק דינו של ליצמן, 9 ביוני 2022 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

שנית, את התפטרותו של ליצמן מהכנסת, רגע אחרי חתימת הסדר הטיעון, יש לראות בהקשרה הנכון – כחלק מהתעלולים שרקחו ליצמן ומנדלבליט במשותף, על מנת להימנע מקביעת קלון על ידי בית המשפט, ולא כאקט נאצל של איש ציבור שקיבל אחריות על מעשיו.

את התפטרותו של ליצמן מהכנסת, רגע אחרי חתימת הסדר הטיעון, יש לראות בהקשרה הנכון – כחלק מהתעלולים שרקחו ליצמן ומנדלבליט, על מנת להימנע מקביעת קלון על ידי בית המשפט

התוצאה הסופית של גזר הדין בפרשת ליצמן, מצטרפת לטיפול הכולל בפרשה זו מצד מערכת אכיפת החוק, והיא מסמלת ליקוי מאורות כללי וכשל מוחלט של מערכת המשפט בהתמודדות עם גילויי השחיתות השלטונית המובהקים שנחשפו בפרשת ליצמן. התנהלות רופסת כזו כמוה כהזמנה עבור יתושים מכל הסוגים להתקבץ ולזמזם מעל ביצת השחיתות.