החלטתו של יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט יצחק עמית, לפסול את מועמדותו של עמיחי שיקלי מרשימת הליכוד, עוררה בסוף השבוע גלים של ביקורת, ועמה דיון ציבורי ער.

מטעמם של שיקלי, הליכוד, ותומכיהם בציבור ובתקשורת נשמעות טענות רבות כלפי עמית והחלטתו. בינתיים הספיקו שיקלי והליכוד גם להודיע לבית המשפט העליון על כוונתם לערער על החלטתו של עמית, מה שבוודאי יקרה בימים הקרובים.

חלק מהביקורת שנשמעת מבוססת על אי-הכרה של העובדות ושל הכללים המשפטיים החלים בנושא, בעוד שחלק מהביקורת ראויה לעיון ולהתמודדות מנומקת. לטובת המתדיינים מכל הצדדים, הנה להלן עיקרי הטענות שנשמעו, והתשובות המשפטיות לכל אחת מהן.

1

מדוע ההחלטה ניתנה על ידי השופט עמית בלבד ולא על ידי מליאת ועדת הבחירות המרכזית?

המחוקק, שהוסיף לחוק יסוד הכנסת את סעיף 6א בשנת 1991, הותיר לקונה בחקיקה: בשום מקום בספר החוקים – לא בחוק היסוד, לא בחוק הכנסת ולא בחוק הבחירות – לא נקבע מי הסמכות שתדון בשאלה האם מועמד לכנסת פסול מלהתמודד במסגרת מפלגה קיימת, מאחר שפרש מסיעתו ולא התפטר מהכנסת בסמוך לכך.

המחוקק הותיר לקונה בחקיקה: בשום מקום בספר החוקים – לא בחוק היסוד, לא בחוק הכנסת ולא בחוק הבחירות – לא נקבע מי הסמכות שתדון בפסילת מועמד לכנסת לפי סעיף 6א בחוק יסוד הכנסת

השאלה הפרשנית המתעוררת במצבים כאלה היא השאלה הקלאסית שערכאה שיפוטית שואלת את עצמה בבואה לפרש חקיקה: האם החסר בחוק הוא לקונה או הסדר שלילי. במילים אחרות, האם המחוקק הותיר את השאלה ללא מענה בהיסח הדעת או במכוון, ומה משמעותה של המסקנה מבחינת התוצאה.

ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-25 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

במקרה של הכרעה בהתאם לסעיף 6א לחוק היסוד, מדובר ככל הנראה בלקונה, מאחר שבדיני בחירות המחוקק טרח בהקשרים רבים לקבוע את הכללים הפרוצדורליים בפרוטרוט, ובעניין הפרוצדורה הנוגעת לסעיף 6א – העניין כנראה נשמט ממנו.

משזה המצב, פעלו יושבי ראש ועדת הבחירות עד עתה, כפי שנהוג, בהתאם להיקש מהסדר חקיקתי קרוב. ההסדר הקרוב הוא דיני הקלון. סעיף 6(א) לחוק היסוד מפקיד בידי יו"ר הוועדה, ולא בידי הוועדה כולה, את הסמכות "למרק" קלון בעבירה שבה הורשע מועמד לכנסת, ולקבוע כי על אף העונש שנגזר עליו, אין בעבירה קלון והוא רשאי להתמודד בבחירות.

המסקנה הזו, כי הסמכות נתונה בידיו של יו"ר הוועדה, לא באה לעולם בקדנציה של עמית כיו"ר ועדת הבחירות. השופט ניל הנדל נתן החלטות בנושאים אלה בתפקידו כיו"ר הוועדה, הן בהיבט כללי בעקבות פנייתו של היועץ המשפטי לכנסת להכרעה מוקדמת, והן בעניינו הקונקרטי של ח"כ גדי יברקן.

השופטת דורית ביניש פסקה בעניין זהה ב-2006 בהקשר לח"כים שמעון פרס, דליה איציק וחיים רמון, בכובעה כיו"ר הוועדה. איש לא בא בטענות מעולם לכך שההחלטות בעניינים אלה התקבלו על ידי יו"ר הוועדה.

ואולי חשוב יותר: שיקלי עצמו יהיה מושתק מלהעלות, במסגרת ערעורו לעליון, את הטענה שההחלטה הייתה צריכה להתקבל על ידי מליאת ועדת הבחירות ולא על ידי עמית לבדו. טענה מסוג זה היה עליו להעלותה בהזדמנות הראשונה, כלומר בתשובתו לעתירה שהוגשה לשופט עמית, ולא אחרי שהתקבלה החלטה לרעתו.

שיקלי עצמו יהיה מושתק מלהעלות בערעורו לעליון את הטענה שההחלטה הייתה צריכה להתקבל על ידי מליאת ועדת הבחירות. טענה מסוג זה היה עליו להעלותה בתשובתו לעתירה – ולא אחרי שהתקבלה החלטה לרעתו

אריאל שרון, דליה איציק ושמעון פרס במליאת הכנסת ב-30 באוקטובר 2002 (צילום: עמוס בן גרשום/לע"מ)

שיקלי והליכוד הגישו תשובה ובה שטחו את מכלול הטענות העובדתיות והמשפטיות, אך אפילו לא רמזו שאין בסמכותו של עמית להכריע בנושא. להיפך – הוא התבקש להכריע בנושא ולדחות את העתירה.

2

האם שיקלי היה רשאי להמתין קרוב ל-60 יום לפני הגשת ערעורו למחוזי על הכרזתו כפורש?

בשאלה הזו שוררת אי-בהירות, וסביר להניח שהמחוקק יידרש לכך בשלב כלשהו. בחוקים רבים הנוגעים לפעולת הכנסת נקבעו מסגרות זמן מיוחדות לנקיטת הליכים בפני בתי המשפט. ואולם המחוקק הותיר ללא שום קביעה מסודרת את השאלה כמה זמן עומד לרשותו של ח"כ שהוכרז כפורש מסיעתו, לערער לבית המשפט המחוזי.

באי-כוחו של שיקלי טענו שיש להסתמך על תקנות סדר הדין האזרחי הרגילות, המעניקות 60 יום להגשת ערעור על פסק דין לערכאה גבוהה יותר. מאחר שמדובר בסוגיה שטרם הוכרעה בפסיקה, בית המשפט החליט להסכים לכך. זו החלטה בעייתית, מאחר שיש בה כדי לרוקן מתוכן את ההסדר הנוגע להתפטרות בסמוך לפרישה.

שיקלי בחר גם לנצל את רוב 60 הימים שעמדו לכאורה לרשותו, כדי גם להמשיך ולפעול בניגוד לעמדת סיעתו בזמן הזה, גם לא להתפטר מהכנסת בזמן הזה, וגם לטעון בהמשך כי יש לבטל את ההכרזה, ובהמשך כי יש לראות בהתפטרותו, שנעשתה 78 ימים לאחר הכרזת ועדת הכנסת, ככזו שנעשתה סמוך לפרישתו. הוא אף הודה פומבית כי נמנע מהתפטרות עד לאחר שהממשלה תיפול והכנסת תתפזר.

שיקלי בחר גם לנצל את רוב 60 הימים שעמדו לכאורה לרשותו, כדי גם להמשיך ולפעול בניגוד לעמדת סיעתו בזמן הזה, גם לא להתפטר מהכנסת בזמן הזה, וגם לטעון בהמשך כי יש לבטל את ההכרזה

עמית דחה את העמדה הזו: הוא קבע שגם אם רואים את מסגרת 60 הימים להגשת ערעור כנכונה (ובכך לא הכריע), הרי שמי שמתמהמה יתר על המידה בתוך תקופת 60 הימים, ניתן לראות את עיתוי ערעורו כנגוע בשיהוי. או במילים פשוטות: אם אתה מתעקש לערער ולא להתפטר בינתיים, אל תתעכב בהגשת הערעור.

ניצחנו קרב חשוב, המערכה עוד לפנינו. pic.twitter.com/AO7ycdOWTt

— עמיחי שיקלי – Amichai Chikli (@AmichaiChikli) July 10, 2022

צעד נוסף ששיקלי יכול היה לנקוט ולא נקט, היה לפנות אל יו"ר ועדת הבחירות המרכזית בבקשה ל"פרה-רולינג", הכרעה מוקדמת, בשאלה האם עליו להתפטר מהכנסת כעת כדי שהתפטרות זו תיחשב "בסמוך", או שהוא רשאי להמתין עד להכרעה בערעורו.

ההליך של פנייה להכרעה מוקדמת אינו מקובל בבתי המשפט, אך ליו"ר ועדת הבחירות יש סמכות הכרעה כזו. ולראיה, יושבי ראש ועדת הבחירות דנו בשנים האחרונות בכמה וכמה בקשות להכרעה מוקדמת, והליכוד היה צד לעתירות אלה, כך שההליך מוכר לעורכי הדין של המפלגה.

יושבי ראש ועדת הבחירות דנו בשנים האחרונות בכמה וכמה בקשות להכרעה מוקדמת, והליכוד היה צד לעתירות אלה, כך שההליך מוכר לעורכי הדין של המפלגה

3

מדוע עמית התעלם מהסתמכותו של שיקלי על פסק הדין של בית המשפט המחוזי, ועל כך ששינה את מצבו לרעה בהתפטרותו?

יכול להיות ששיקלי באמת האמין שההצהרה שהוציא מהלשכה המשפטית של הכנסת ומשופטי המחוזי, תסייע לו לשכנע בסופו של יום את יו"ר ועדת הבחירות המרכזית כי הוא רשאי לרוץ במסגרת רשימת הליכוד. אם זה המצב, הוא צריך לבוא בטענות לעורכי דינו.

ואולם הטענה ששיקלי שינה את מצבו לרעה והתפטר מהכנסת סמוך לאחר פסק דינו של המחוזי, תוך הסתמכות על הפשרה שהושגה – אינה נכונה.

שיקלי לא שינה את מצבו לרעה בכך שהתפטר מהכנסת, אלא שבהתפטרותו הותיר לעצמו סיכוי כלשהו שבסופו של דבר יתאפשר לו להשתבץ ברשימת הליכוד.

עמיחי שיקלי בבית המשפט המחוזי בירושלים בדיון על הערעור שהגיש נגד ההחלטה להכריז עליו כח"כ פורש, 10 ביולי 2022 (צילום: נועם רבקין פנטון/פלאש90)

אלמלא היה מתפטר מהכנסת, הוא היה נפסל בוודאות מוחלטת. לשון חוק היסוד במצב כזה ברורה לחלוטין: הוא הוכרז פורש מסיעתו, הוא לא התפטר בסמוך (או בכלל), ולכן הוא אינו יכול לרוץ במסגרת מפלגה קיימת. ההתפטרות הייתה חייבת לבוא בשלב כלשהו, והיא באה לאחר ששיקלי התמהמה חודשים ארוכים.

4

מדוע עמית התעלם מפסק הדין של שופטי המחוזי, ש"רשמו לפניהם" את הפשרה שהושגה שם?

כפי שוועדת הכנסת הייתה מוסמכת רק להכריז על שיקלי כפורש מסיעתו, ולא הייתה רשאית להביע עמדתה בשאלה האם התפטרותו תיחשב "בסמוך", כך גם בית המשפט המחוזי, המשמש ערכאת ערעור על ועדת הכנסת.

לכן, כל מה שנכתב בפסק הדין הקצר – מעבר לעצם הקביעה כי הערעור נדחה נוכח העובדה ששיקלי החליט למשוך את ערעורו – הוא בבחינת "אמרת אגב" בלתי מחייבת.

כל מה שנכתב בפסק הדין הקצר בבית המשפט המחוזי – מעבר לעצם הקביעה כי הערעור נדחה נוכח העובדה ששיקלי החליט למשוך את ערעורו – הוא בבחינת "אמרת אגב" בלתי מחייבת

השופטים ידעו זאת, ולכן נזהרו בניסוחם: הם לא "קבעו" שההתפטרות, אם תתרחש כמוסכם בארבעת הימים הקרובים לאחר הדיון בבית המשפט, תיחשב בסמוך לפרישה, אלא רק הביעו דעתם, כי הם "סבורים" שעמדת הלשכה המשפטית של הכנסת, שהביעה נכונות לראות בכך התפטרות בסמוך, היא ראויה ונכונה.

בית המשפט המחוזי ברחוב צלאח א-דין בירושלים (צילום: Olivier Fitoussi/Flash90)

השופטים הסכימו לכלול אמירה ברוח זו בפסק הדין בשל דרישתו של שיקלי, שהציב זאת כתנאי למשיכת ערעורו. אבל כל הצדדים ידעו כבר אז שמדובר באמרת אגב, וכי המחוזי אינו מוסמך לקבוע דבר בעניין זה.

השופטים הסכימו לכלול אמירה ברוח זו בפסק הדין בשל דרישתו של שיקלי, שהציב זאת כתנאי למשיכת ערעורו. אבל כל הצדדים ידעו כבר אז שמדובר באמרת אגב, וכי המחוזי אינו מוסמך לקבוע דבר בעניין זה

5

מדוע התעלם השופט עמית מהעובדה שאפילו הכנסת עצמה הצהירה שהיא נכונה לראות בהתפטרותו של שיקלי ככזו שנעשתה בסמוך לפרישתו, ועל הסכמתה של סיעת ימינה לראות בו כמי שהתפטר סמוך לפרישתו?

יש לכך שתי סיבות עיקריות. הראשונה היא, שעמדתה של הלשכה המשפטית של הכנסת בעניין זה, כפי שהובעה במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי, היא חסרת חשיבות. ההחלטה בשאלה האם ההתפטרות היא בסמוך לפרישה או לא, איננה בסמכותה של הלשכה המשפטית של הכנסת.

הלשכה המשפטית אינה מוסמכת להסכים על פשרה כלשהי אפילו בשם ועדת הכנסת. הסתמכות על "פשרה" בין שיקלי לבין הלשכה המשפטית של הכנסת, כאקט המחייב את יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, דומה להסתמכות על חוזה שבו בנימין נתניהו מוכר לעמיחי שיקלי את ביתו של נפתלי בנט, כאקט מחייב. הוא אינו יכול לתת מה שאינו שלו.

הסיבה השנייה היא, שאפילו הלשכה המשפטית של הכנסת טרחה להבהיר בבית המשפט המחוזי כי לעמדתה אין כל משקל. לאחר מתן פסק הדין במחוזי, פנתה הלשכה המשפטית של הכנסת וביקשה לתקן את הפרוטוקול, כך שישקף את דברי באת-כוח הכנסת, עו"ד ענת גולדשטיין, בדיון. היא הבהירה כי אין בעמדת הכנסת, כפי שנשמעה בדיון, כדי לחייב את יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, שעשוי לדיון בנושא. השופטים אישרו בתשובתם כי הדברים אכן נאמרו בדיון.

מליאת הכנסת, 27 ביוני 2022 (צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90)

כפי שעמדתם של שופטי המחוזי ושל הלשכה המשפטית של הכנסת אינן רלוונטיות להכרעה, כך גם עמדתה (המעודכנת) של סיעת ימינה היא חסרת חשיבות. אכן, ההסדרים החוקיים הנוגעים לפרישת ח"כ מסיעתו באים להסדיר את היחסים שבין ח"כ בודד לבין סיעה. אך העניין נותר עסק פרטי בין שני הצדדים הללו עד למועד הדיון בוועדת הכנסת.

ועדת הכנסת, כידוע, מורכבת מכל סיעות הבית, ונציגי כל הסיעות רשאים להצביע בעניין, כך שבשלב הזה אין מדובר עוד בעניין פרטי. לאחר ההכרזה כפורש, התפטרות מהכנסת כתנאי להתמודדות במפלגה אחרת היא בוודאי לא עניין פרטי שבין ח"כ לסיעתו לשעבר. זהו נושא מובהק שעליו חולש האינטרס הציבורי, ולכן בצדק התעלם השופט עמית מעמדתה של סיעת ימינה, שכלל לא ברור את מי היא מייצגת כעת.

לאחר ההכרזה כפורש, התפטרות מהכנסת כתנאי להתמודדות במפלגה אחרת היא בוודאי לא עניין פרטי שבין ח"כ לסיעתו לשעבר. זהו נושא מובהק שעליו חולש האינטרס הציבורי

6

האם העובדה שעמית ציין בהחלטתו את פעולותיו של שיקלי נגד הקואליציה מיומה הראשון מעידות על הטייה פוליטית של עמית?

השופט עמית, כמו כל יושבי ראש ועדת הבחירות המרכזית לפניו, עשה מאמץ אדיר בהחלטתו שלא לגלוש לזירה הפוליטית. אך השאלות המשפטיות שבהן היה חייב להכריע חייבו אותו לעסוק במשמעות פעולותיו של שיקלי. בדיוק כפי שאם בית המשפט המחוזי, שאליו ערער שיקלי, היה נאלץ לדון ולהכריע בערעור לגופו, הוא היה נאלץ לבחון את פעולותיו של שיקלי ולהחליט האם יש בהן כדי להצדיק את ההכרזה עליו כפורש מסיעתו.

עמית ציין כי קיימת מחלוקת בשאלה האם ההכרזה על פרישה של ח"כ מסיעתו, בוועדת הכנסת, היא בעלת אופי הצהרתי או מכונן. במילים אחרות, האם הפרישה התרחשה כבר בעת ביצוע המעשים המנוגדים לעמדת הסיעה, או רק מעת שוועדת הכנסת הכריזה על כך.

יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט יצחק עמית, בכינוס של הוועדה לדיון בפסילת מפלגת בל"ד, 29 בספטמבר 2022 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

לשאלה זו הייתה חשיבות לעניין הכרעתו של עמית, האם ההתפטרות היא "בסמוך" לפרישה, מאחר שצריך לדעת מאיפה מתחילים לספור. במקרה של שיקלי, מאחר שהוא החל לפעול בניגוד לעמדת הסיעה מיומה הראשון של ממשלת בנט-לפיד, הפער בין העמדות עומד על חודשים רבים.

בהחלטתו ציין עמית כי הוא נוטה לעמדה שההכרזה היא בעלת אופי הצהרתי בלבד, דהיינו שהפרישה התרחשה כבר חודשים רבים קודם לכן. לביסוס עמדתו הזכיר מקצת מפעולותיו של שיקלי נגד הקואליציה מתחילת כהונת הכנסת. ועם זאת, עמית היה מוכן להניח לטובתו של שיקלי, שמתחילים לספור רק ממועד החלטת ועדת הכנסת. גם בספירה הזו, חלפו 78 ימים מאז ההכרזה עליו כפורש ועד שהתפטר מהכנסת, אחרי הדיון במחוזי.

7

לא שיקלי פרש מימינה, אלא ימינה פרשה משיקלי. הוא נותר נאמן לעקרונותיו והם הונו את הבוחרים. לכן לא ראוי היה להכריז עליו כפורש.

שתי תשובות לכך. האחת, המחוקק לא הסדיר בחקיקה את הרעיון הזה, של סיעה הפורשת מח"כ. זה רעיון מעניין, ואולי יש לו מקום. אך כל עוד אין לו קיום בחוק, לא ניתן להכריע כך. ומדובר במקרה זה לא בהכרעה של השופט עמית, אלא בהחלטה של ועדת הכנסת, שהיא זו שהכריזה על שיקלי כפורש מסיעתו.

המחוקק לא הסדיר בחקיקה את הרעיון של סיעה הפורשת מח"כ. זה רעיון מעניין, ואולי יש לו מקום. אך כל עוד אין לו קיום בחוק, לא ניתן להכריע כך. ומדובר במקרה זה לא בהכרעה של עמית, אלא בהחלטה של ועדת הכנסת

התשובה השנייה היא, שאם שיקלי כל כך מאמין ברעיון הזה, הוא לא היה צריך לוותר על ערעורו, והיה עליו להיאבק במחוזי על ביטול ההכרזה עליו כפורש.

ישיבת סיעת ימינה, 25 באפריל 2021. עמיחי שיקלי שני מימין (צילום: ימינה)

8

התוצאה מביאה לפגיעה חריפה בזכות היסוד להיבחר.

אכן, בכל פעם שאדם כלשהו נחסם מלהיכלל ברשימת מועמדים המתמודדת בבחירות לכנסת, מדובר בפגיעה בזכותו להיבחר. זה לא עניין פשוט, מאחר שזכות היסוד לבחור וזכות היסוד להיבחר הן מיסודות השיטה הדמוקרטית, אך ככל זכות אחרת – גם הן אינן זכויות מוחלטות.

זכות היסוד לבחור וזכות היסוד להיבחר הן מיסודות השיטה הדמוקרטית, אך ככל זכות אחרת – גם הן אינן זכויות מוחלטות

המגבלות על הזכות להיבחר קבועות בכמה וכמה סעיפים בחוק יסוד הכנסת. כך בהסדר הנוגע לקלון, כך בהסדר הנוגע לבעלי תפקידים שונים בשירות הציבורי, וכך גם ביחס למי שהוכרז פורש מסיעתו ולא טרח להתפטר מהכנסת בסמוך לכך – שאינו נחסם לחלוטין מלרוץ לכנסת, אלא רק במסגרת מפלגה קיימת.

מי שטוען נגד הגבלת הזכות להיבחר במקרה כזה, צריך לבוא בטענות לא לשופט עמית, אלא למי שניסח את חוק יסוד הכנסת.