אחרי שצפיתי בפרק הראשון של "המקור" על ניר חפץ, חטפתי גועל. ממש. פיזי. בחילה קשה. לא רק מההתנהלות הכוחנית, היהירה והמכוערת של משפחת נתניהו (עליה סופר כבר) ולא רק מאישיותו הבעייתית של חפץ (לא הייתי קונה ממנו מיקרופון משומש). חטפתי בחילה וגועל מההתנהלות הרופסת, הפחדנית והלא מקצועית של עיתונאים, ששיתפו פעולה עם הספינים והשקרים של בנימין נתניהו ושות'.
אחרי שצפיתי בפרק הראשון של "המקור" על ניר חפץ, חטפתי גועל. ממש. פיזי. לא רק מההתנהלות של משפחת נתניהו או מאישיותו הבעייתית של חפץ, אלא מההתנהלות הרופסת והלא מקצועית של עיתונאים
ירמי עמיר הוא עיתונאי, יוצר וחיית תרבות. עורך תרבות וכתב בכיר לשעבר ב"ידיעות אחרונות", כתב את דרמת הטלוויזיה הבועטת "סקס, שקרים וארוחת ערב", ערך את הסדרה "מי מפחד מצופית גרנט", הגיש תוכניות ברשת ב' וברדיו FM 103, הופיע בתיאטרון הקאמרי, כתב שלושה ספרים: "ירמיהו כוס קקאו" (לילדים), "השליפות של המדינה" ו"יש לי בלעדיות". אין דמוקרטיה בלי עיתונות חופשית.
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
הכי אהבתי את הפוזה של מגן העולם החופשי מול הנאצים.
מחולל הפיכה משטרית כדי להחריב את הדמוקרטיה ולהיות דיקטטור, ואז מציג עצמו כמגן הדמוקרטיה והעולם החופשי.
עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.
היה זה המדינאי היהודי הענק הנרי קיסינג'ר שאמר, שלישראלים אין מדיניות חוץ, רק מדיניות פנים. משפט גאוני שלעיתים היה מדויק להפליא ולעיתים מדויק פחות. מה שבטוח, מעולם לא היה הביטוי הזה נכון יותר מאשר בשנות שלטונו האינסופיות של בנימין נתניהו.
האדם שמבחינתו הכל זה מילים, והרבה פחות מכך מעשים, התמחה זה שנות דור בנאומים חוצבי להבות שמשכנעים את הבייס ואך ורק את הבייס. מספיק היה לגלוש שלשום בטוויטר, לאחר נאום האיש החלול הזה, בשביל להבין את גודל התופעה.
יעוז סבר, איש עסקים, סופר, מנכ״ל MyTeam Group, יו"ר לשכת המסחר ישראל-המפרץ, לשעבר עיתונאי, דובר עיריית רעננה וראש יחידת התקשורת במשרד הביטחון. ישראלי שאכפת לו.
כרונולוגיה של פרישה בלתי נמנעת
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
נביא כבר לא אהיה, לא גורו, בטח שלא רב, ומורה רוחני ממש לא בא לי. ובכל זאת, הנה הנה הקארמה מזיינת את ביבי: מעשה ציפי ליבני שהיה לה ת'מנדט ולא הלך – הנה הנה שוב פעם סמוטריץ זה גפני באותה שינוי עורלת חרמנות נסתרת..
אחרי שנתיים פלוס מאז נחתה כאן הקורונה הבינו רבים את תפקיד התקשורת ובגידתה המתמשכת בתפקידה כ"רשות הרביעית" והפניית העורף לאזרחים.
שנתיים שבהם כולם (למעט אורלי וגיא) הפיצו שקרים ובדותות מבית היוצר של החברה שאסור להגיד את שמה ושהיווני שבראשה קיבל פרס בראשית. התקשורת עברה "נדביציה מואצת" על שם הפוץ נדב איל. האיש שלא מבין כלום בשום דבר כותב ומדבר כאילו הוא איינשטיין. דבר ממה שאמר לא התממש והשטויות נערמו בטוויטר שלו כאות קלון לדראון עולם.
והתקשורת? כולם היו בניו. דיבררו את דברי ההבל של משרד הבריאות והשקרים של "מדעת" כאילו היתה איזו אמת מוחלטת מאחורי הבדותות.
בגידת התקשורת ש"התגלתה" בזכות ניר חפץ מתרחשת כבר שנים רבות ובזכות הקורונה "זכינו" לראות את קריסת הפסאדה של כל העיתונות.