לוח הזמנים הפוליטי חייב, במצוות החוק, את בית המשפט העליון לפרסם את החלטתו בערעור שהגיש ח"כ עמיחי שיקלי נגד ההחלטה לפסול אותו מהתמודדות ברשימת הליכוד, בנפרד מנימוקיו של פסק הדין.

נוכח ההפרדה הזו, ניטל גורם ההפתעה מנימוקי פסק הדין: מראש כבר היה ידוע כי ההרכב המורחב החליט לקבל את ערעורו של שיקלי, ברוב של שמונה נגד אחד, ולאפשר את התמודדותו.

במצב כזה, בדרך כלל אין שום דבר מפתיע בעת שמתפרסמים נימוקי פסק הדין. השאלה או השאלות המשפטיות המרכזיות שעומדות במחלוקת ממילא כבר ידועות – וידוע גם לאיזה צד הכריע בית המשפט.

אבל במקרה של נימוקי פסק הדין בעניין שיקלי, שפורסמו ביום חמישי האחרון, מגלים הנימוקים הפתעה גדולה: על פי הדינמיקה שהתפתחה בדיון בפני ההרכב, נראה היה שהשאלה המרכזית שעל פיה התקבל הערעור הייתה הסתמכותו של שיקלי על ה"פשרה" שעוגנה בפסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים.

ואולם שופטי העליון החליטו להפתיע וביססו את החלטתם דווקא על שאלת סמכותו של יו"ר ועדת הבחירות המרכזית להכריע בשאלת פסלותו של שיקלי.

הרכב של תשעת שופטי בית המשפט העליון, בראשות הנשיאה אסתר חיות, בדיון על פסילת בל"ד, עידית סילמן ועמיחי שיקלי, 6 באוקטובר 2022 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

שמונה מהשופטים החליטו להכריע בניגוד לקביעתו של יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט יצחק עמית.

עמית חשב שהחוק והנוהג שהשתרש בוועדת הבחירות המרכזית מאפשר לו לקבל את ההחלטה הזו בעצמו, ורק להביאה לאישור פורמלי של מליאת ועדת הבחירות. העליון הפך את הקביעה הזו, וקבע שהסמכות אינה נתונה בידי יו"ר הוועדה, אלא בידי מליאת ועדת הבחירות המרכזית. משכך, נפסלה ההחלטה של עמית ובית המשפט התיר את התמודדותו של שיקלי.

עמית חשב שהחוק והנוהג שהשתרש בוועדת הבחירות המרכזית מאפשר לו לקבל את ההחלטה הזו בעצמו, ורק להביאה לאישור פורמלי של מליאת ועדת הבחירות. העליון הפך את הקביעה הזו

במישור היחסים בין השופטים בתוככי המוסד השיפוטי הבכיר, החלטת העליון עשויה להצטייר כבעלת משמעויות מרחיקות לכת בנוגע ליחסים בין השופטים לבין עמית, שאמור להתמנות לנשיא העליון בתוך פחות משנה. ואולם על אף הפיתוי לראות בהחלטה סממן למרד פנימי נגד עמית או קריאת תיגר על מנהיגותו, האמת פשוטה בהרבה.

פסק הדין בעניין שיקלי איננו יום הדין של השופט עמית. מותר לשופטים להחזיק בעמדות נוגדות בשאלות משפטיות. עצם קיומם של חילוקי דעות, ואפילו בשאלה הנוגעת לעצם סמכותו של שופט עליון לתת החלטה בכובעו כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית, אינו מעיד על שבר ביחסים בין השופטים.

שאלה אחרת נוגעת להשלכות פסק הדין: כאמור, העליון קובע, לראשונה, כי הסמכות להכריע בשאלות של פסלות מועמד מהתמודדות ברשימה קיימת בבחירות, מהטעם שפרש מסיעתו בכנסת היוצאת ולא התפטר מהכנסת בסמוך לכך, נתונה בידי מליאת ועדת הבחירות המרכזית ולא בידי היו"ר.

ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-25 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

עמית, בהחלטתו, לא הקדיש אנרגיה נרחבת לדיון בשאלת סמכותו כיו"ר הוועדה, והסתפק בעיקר בעובדה שכך היה נהוג מימים ימימה, ואיש לא העלה טענה בעניין זה. שופטי העליון שדנו בערעור עשו עבודת חריש עמוקה יותר.

הם אמנם קיבלו את עמדתו של עמית כי לאורך השנים השתרש נוהג שלפיו בשאלות של כשירות מועמדים דן יו"ר הוועדה, בעוד שבשאלות מהותיות (כגון חתירה תחת ערכי המדינה כיהודית ודמוקרטית, תמיכה בארגון טרור או במדינת אויב והסתה לגזענות) דנה מליאת הוועדה כולה. אך הם קבעו כי בסוגיות הללו לא ניתן להסתפק בקיומו של נוהג, אלא יש ללכת לפי לשונו הפשוטה של החוק.

במבט כללי, אפשר לשרטט את החלטת העליון בעניין זה כשלילה מוחלטת של עמדתו של עמית. שהרי עמית החליט שהסמכות בידו ופסל את שיקלי, והעליון קבע כי הסמכות איננה בידו של עמית, ואישר את התמודדות שיקלי. זה נראה לכאורה כמו הפיכת ההחלטה ב-180 מעלות.

ואולם בבחינה מדויקת יותר, הפער בין עמדתו של עמית עצמו לבין החלטת שופטי העליון, מצומצם בהרבה מכפי שנדמה תחילה.

הקונסטרוקציה המשפטית בענייננו מבוססת על לשונו של סעיף 63 לחוק הבחירות, הקובע כי אם רשימת מועמדים "הוגשה כהלכה", תאשר אותה ועדת הבחירות. השאלה אם רשימה שהוגשה לאישור כוללת חבר כנסת שפרש מסיעתו ולא התפטר בסמוך – כפי שמחייב סעיף 6א לחוק יסוד הכנסת – עשויה להשפיע על המסקנה אם היא "הוגשה כהלכה".

סגן יו"ר ועדת הבחירות המרכזית ונציג הליכוד, עו"ד אילן בומבך (מימין), ויו"ר הוועדה, השופט יצחק עמית (משמאל), 29 בספטמבר 2022 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

בניסיון לפעול בהתאם ללשונו של סעיף 63, קבע עמית כי בהתאם לנוהג שהשתרש בוועדה – הסמכות להכריע בנושאים שבהם נדרשת מומחיות משפטית, מצויה בידי היו"ר. ולכן הוא עצמו נתן החלטה בנושא שיקלי, וזו הובאה למחרת היום לאישור ועדת הבחירות במליאתה, כפי שעולה מלשון סעיף 63.

באותו דיון השמיע לראשונה נציג הליכוד, עו"ד אילן בומבך, טענה בדבר סמכותו של יו"ר הוועדה. ואולם בסופו של דיון – הוועדה כולה אישרה את פסילתו של שיקלי, בהתאם להחלטתו של עמית.

באותו דיון השמיע לראשונה נציג הליכוד, עו"ד אילן בומבך, טענה בדבר סמכותו של יו"ר הוועדה. ואולם בסופו של דיון – הוועדה כולה אישרה את פסילתו של שיקלי, בהתאם להחלטתו של עמית

העליון קבע כי החלטתו של עמית ניתנה שלא בסמכות, מאחר שהסמכות מצויה בידי הוועדה כולה. מה תהיה הפרוצדורה המחייבת מעתה והלאה, לפי פסק הדין? מאחר שהסוגיה היא משפטית, היו"ר יקיים הליך מעין-שיפוטי, אך במקום לתת "החלטה" הוא ייתן "חוות דעת", וזו תונח על שולחן ועדת הבחירות. הוועדה לא "תאשר" את העמדה, אלא תיתן בעצמה "החלטה", בהתאם לסמכותה.

ואולם, קובעת הנשיאה אסתר חיות שכתבה את דעת הרוב, הוועדה תעניק משקל מרבי לחוות דעתו של היו"ר, ולמעשה תקיים את הדיון תוך יציאה מנקודת מוצא שעמדתו של היו"ר היא ההחלטה הנכונה.

שני שופטים הסתייגו מקביעה אחרונה זו, שלפיה על הוועדה לצאת מנקודת מוצא שההחלטה צריכה להיות בהתאם לחוות דעתו של היו"ר – נעם סולברג ויוסף אלרון. לשיטתם, הוועדה חופשית בדיונה, ואינה כבולה בחוות הדעת המשפטית שהניח לפניה היו"ר.

השופטים נעם סולברג, אסתר חיות ועוזי פוגלמן בדיון על פסילת בל"ד, עידית סילמן ועמיחי שיקלי, 6 באוקטובר 2022 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

אפשר להיווכח: הפער האמיתי בין שתי הגישות אינו כה תהומי.

תשובה רשמית

ועם זאת, העליון החליט אחרת מעמדתו של עמית גם ביחס לטענתו של שיקלי, כי הסתמך על הפשרה שגובשה בבית המשפט המחוזי בירושלים, בעת הדיון בערעורו על הכרזת ועדת הכנסת על כך שפרש מסיעת ימינה.

בהתאם לאותה פשרה, שנעשתה במעורבות פעילה של הלשכה המשפטית של הכנסת, קבעו הצדדים כי יש לראות את ההתפטרות של שיקלי מהכנסת, ככל שתיעשה בימים הסמוכים להחלטת המחוזי, ככזו שנעשתה סמוך לפרישתו.

המשקל הגדול שנתנו שופטי העליון לאותה הסתמכות ששיקלי טען לה, הוא מוגזם. שופט המיעוט בהרכב המורחב, עופר גרוסקופף, קרא תיגר על קביעה זו של שופטי הרוב, ופירט במדויק את הסיבות מדוע שיקלי למעשה מעמיד פנים שהסתמך על אותה פשרה, מאחר שידע בזמן אמת שאין לה כל תוקף. האשם בעניין זה מוטל על כתפיה של הלשכה המשפטית של הכנסת, שנתנה יד לאותה פשרה בין גורמים שאין בידם סמכות להסכים בדבר.

שופט המיעוט בהרכב המורחב, עופר גרוסקופף, קרא תיגר על קביעה זו של שופטי הרוב, ופירט במדויק את הסיבות מדוע שיקלי למעשה מעמיד פנים שהסתמך על אותה פשרה, מאחר שידע שאין לה כל תוקף

פסק הדין נותן תשובה לראשונה גם תשובה רשמית בשאלה מתי משתכללת פרישתו של ח"כ מסיעתו, האם המועד הוא המעשה המשקף את הפרישה, או במועד החלטת ועדת הכנסת. חיות סבורה שהחלטת ועדת הכנסת משכללת את הפרישה, ושח"כ לא יכול להיחשב פורש לפני המועד שהוכרז על כך.

שופט בית המשפט העליון עופר גרוסקופף (צילום: Noam Revkin Fenton/Flash90)

חיות אמנם מותירה בערפל מסוים את השאלה אם קביעה זו היא הלכה משפטית פורמלית, מאחר שהיא אינה מתיישבת עם העובדה שהעליון מחליט לאפשר, במקרים חריגים, גם לוועדת הבחירות המרכזית (במליאתה – לא רק היו"ר לבדו) להכריע בשאלה האם ח"כ פרש ואכן התפטר בסמוך לפרישתו.

העליון גם מקבל את עמדתו של עמית, שלפיה על אף שלח"כ שהוכרז פורש בוועדת הכנסת עומדים לפי החוק 60 ימים להגשת ערעור למחוזי, הרי שעליו לפעול במהירות מיד לאחר ההכרזה, אם יש לו כוונה אמיתית להימנע ממצב שבו לא התפטר מהכנסת בסמוך לפרישתו.

פסק הדין בעניין שיקלי ייכנס לדברי הימים של ההיסטוריה המשפטית. בפוליטיקה העכשווית אין לו כל השפעה – לא על ח"כ שיקלי החוזר בימים הקרובים אל מסדרונות הכנסת לאחר הפוגה קצרה, ולא על המערכת הפוליטית בכללותה. ובוודאי אם סבב הבחירות הבא אינו עומד בפתח.