שני המחבלים שביצעו את הפיגועים בירושלים בסוף השבוע הם תושבי קבע של העיר. הראשון, ח'ירי עלקם, הוא תושב א-טור בעל תעודת זהות כחולה. המפגע השני הוא תושב סילוואן. לא בטוח שאפשר לסמוך על שיקול הדעת שלו, הוא רק בן 13, אבל אפשר בהחלט לתאר את המציאות הדו-לאומית האלימה שבה הוא חי.
גם א-טור וגם סילוואן הן שכונות מעורבות במזרח העיר, שכונות פלסטיניות עם נוכחות יהודית בולטת. לתושבים הפלסטינים יש ביד תעודת זהות כחולה, שמבטיחה חופש ניידות ועבודה. התעודה הזו היא מושא קנאה לכל פלסטיני באשר הוא.
פעמים רבות אתה רואה פועלים שעובדים ביחד בירושלים – כמה מהם, תושבי הגדה, יוצאים בשתיים לפנות בוקר כדי להידחק במחסומים, והאחרים, תושבי ישראל, מגיעים ב-7:30 בבוקר בחיוך לעבודה. לפעמים זה נראה כמו שני מעמדות, שמזכירים את הפלסטינים אזרחי ישראל מול האחרים.
א-טור עצמה היא שכונה בעלת מעמד סוציו-אקונומי נמוך עם בעיות תשתית וכלכלה קשות, למרות הפוטנציאל התיירותי המיוחד והמיקום על הר הזיתים, בין כנסיות ומקומות מקודשים בעיקר לנוצרים. מי שמסתובב בשכונה שם לב לכך שאין בה אפילו שלט אחד בשפה העברית.
גורמי ביטחון אומרים כי הדימוי השקט יחסית של השכונה מסתיר מוקד שנאה לאומני ומרכז של הסתה אסלאמית בלתי פוסקת. אם היה מוטל על השכונה סגר, כפי שדרש השר איתמר בן-גביר, התוצאות היו עלולות רק להחריף את המצב.
כך או כך, ניתן היה לצפות שהמעמד המיוחד של הפלסטינים בעיר והעונשים הצפויים למחבלים ולבני המשפחות שלהם היו מרתיעים אותם מרצח אכזרי של אנשים חפים מפשע. זה לא קורה. להיפך. השמחה לאיד שפרצה בשכונות מזרח העיר אחרי הפיגוע בשישי בערב וההזדהות המוחלטת כמעט עם המחבלים משני הפיגועים – בעיקר בקרב הדור הצעיר – מלמדים שהכול כאן אבוד מזמן.
ניתן היה לצפות שהמעמד המיוחד של הפלסטינים בעיר והעונשים הצפויים למחבלים ולבני המשפחות שלהם היו מרתיעים אותם מרצח אכזרי של אנשים חפים מפשע. זה לא קורה. להיפך
האיומים בשלילת תושבות או אזרחות, הרס בתים או אטימה – כל אלה לא יכולים כנראה להפחיד את הפלסטינים בירושלים המזרחית, תושבי מדינת ישראל. מבחינתם הם שותפים לכיבוש אכזרי כבר 55 שנה, בדיוק כמו תושבי הגדה בעלי התעודה הכתומה, ואי אפשר לקנות אותם בביטוח לאומי.
האפשרות לפיה התושבים הפלסטינים של העיר, קרוב ל-40% מתושבי ירושלים, ישתתפו בבחירות המוניציפליות בעוד תשעה חודשים וייקחו את ראשות העיר יכולה להפחיד, ואולי לעורר לפתרון, גם אם זו אופציה קלושה. הבעיה היא שאין פתרון, לא לכאן לא לכאן.
חלוקת העיר כבר לא יכולה להתקיים. המחבל עלקם, שרצח שבעה אזרחים בנווה יעקב, בא מא-טור, כאמור. באמצע השכונה ניצב בית החושן שבו מתגוררים כמה עשרות צעירים ישראלים, ושעליו תלוי דגל ישראל ענק. הם לא הולכים לשום מקום. גורמי ביטחון אומרים לי שעלקם היה הולך לפוצץ את הבניין הזה אילולא היה המקום מאובטח ברמה גבוה 24/7. בשכונה היהודית בנווה יעקב הוא מצא אזרחים חשופים.
גם סילואן, או עיר דוד בשמה היהודי, היא שכונה מעורבת, בלתי ניתנת לחלוקה, שבה הרוב הערבי והמיעוט היהודי שונאים זה את זה שנאת רצח. האלימות היא כמעט יומיומית ועימה הנפגעים, והכול מתרחש שם מתחת לחבית הנפץ של הר הבית ומסגד אל אקצא הסמוכים.
אף אחד לא יכול לחתוך את השכונה הזו בין יהודים ופלסטינים, או להוציא החוצה את אחת האוכלוסיות. כך גם שכונת ראס אל-עמוד הסמוכה ושכונות מעורבות נוספות במזרח העיר: שייח' ג'ראח, ג'בל מוכבר, בית חנינה וכמובן הרובע המוסלמי והנוצרי בעיר העתיקה.
אף אחד לא יכול לחתוך את השכונה הזו בין יהודים ופלסטינים, או להוציא החוצה את אחת האוכלוסיות. כך גם שכונת ראס אל-עמוד הסמוכה ושכונות מעורבות נוספות
רק ביום חמישי האחרון צעדו מאות יהודים מהכותל לראס אל-עמוד, בטקס הכנסת ספר תורה לבית הכנסת בשכונה היהודית במקום. קרוב לאלף יהודים גרים בשכונה הזו, מעלה הזיתים שמה. ספר התורה הוא לזכרו של תלמיד הישיבה יהודה גואטה שנרצח בפיגוע בצומת תפוח לפני שנה.
במקום הזה אתמול זרקו אבנים.
במקום הזה בחודשים האחרונים מחבלים ירו זיקוקים, קיללו, השליכו חפצים.
במקום הזה היום אנחנו מכניסים ספר תורה לעילוי נשמתו של יהודה גואטה הי"ד.
תודה למשפחת גואטה היקרה על ספר התורה ועל האירוע המרגש,
ושאפו ל @IL_police על התפקוד המעולה!
ירבו שמחות בישראל pic.twitter.com/ZU9lByG7fS— דוברות מעלה הזיתים (@DMaalaz) January 26, 2023
חלוקת העיר בין שתי בירות עם גבול בינלאומי שיעבור באמצע הוא בלתי אפשרי, כמו גם חלוקת הארץ כולה. הערבוב בין שתי אוכלוסיות עוינות כל כך הוא הרסני ומתפרץ אחת לכמה זמן בפעילות טרור אכזרית, ואין תקנה.
האפשרות היחידה היא ויתור ישראלי חד-צדדי על כל השכונות והכפרים הפלסטיניים הענקיים שנמצאים בשטח המוניציפלי של ירושלים, אבל מעבר לגדר הביטחון. זו בעצם חלוקת ירושלים מרצון, ואם הרשות הפלסטינית רוצה, שתקבע שם את הבירה הפלסטינית.
האפשרות היחידה היא ויתור ישראלי חד-צדדי על כל השכונות והכפרים הפלסטיניים מעבר לגדר הביטחון. זו בעצם חלוקת ירושלים מרצון, ואם הרשות הפלסטינית רוצה, שתקבע שם את הבירה הפלסטינית
אין פתרון יותר הגיוני ודחוף מזה, שעשוי לצמצם את הבעיה. אין גם שמץ של סיכוי שהפתרון הזה יתממש גם אם התומך העיקרי בו הוא אחד, בנימין נתניהו, שכבר חילק את העיר בעסקת המאה שרקם בתחילת 2020 עם נשיא ארצות הברית לשעבר דונלד טראמפ.
מחנה הפליטים שועפאט והשכונות ראס חמיס, קלנדיה, א-ראם, כפר עקב ואחרות, על מאות אלפי הפלסטינים, היו אמורים לעבור לרשות הפלסטינית על פי התוכנית של טראמפ. מי ששאל אז את נתניהו מה זה צריך להיות, נענה ש"כפר עקב זה לא ירושלים".
היום הסרט בירושלים הוא אחר, חדש-ישן, מדכא, חסר מוצא, מקצין ומבטיח אלימות מכל כיוון אפשרי. כל מי שינסה – ייכשל. רק הקלישאה חיה וקיימת: עיר השלום הנצחית הייתה ותישאר המלחמה הקשה ביותר על הארץ.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוראינו כבר את הפתרונות הללו כפי שהם עובדים בעזה. אם לא מגרשים אותם שזה לצערנו הפתרון הבטוח ביותר. אז צריך להחזיק אותם. חד צדדי יהפוך את חיי תושבי ירושלים לגיהינום. לא פחות גרוע מעוטף עזה.