בגיל 97, ידיו של חוקר השואה המוביל יהודה באואר מלאות בעבודה. באואר, שגר בשכונת בית הכרם השלווה בירושלים, מנהל עומס עבודה של אדם צעיר ופעלתני – הוא מתרגם מסמכים עבור "יד ושם" בעודו עובד על ספר חדש, שצפוי לראות אור בשנה הקרובה.

בזמן הריאיון לזמן ישראל הבחנתי בערימת ספרים "לקריאה קלילה" המונחת לצד באואר – עמוד הדעות היומי של עיתון "הארץ" והרומן "זיכרונות של אנטישמי", שמספק הצצה לתוך מוחו של נער אנטישמי בעת עליית הנאצים לשלטון.

במהלך הקריירה הארוכה שלו, באואר פרסם יותר מ־40 ספרים על שואה ואנטישמיות – ועל התגובות היהודיות. המחקר המוקדם שלו התמקד בהתנגדות היהודית המאורגנת לשלטון הנאצי, אבל עבודתו המאוחרת עוסקת באנטישמיות באופן רחב יותר ובמשמעות ההיסטורית של השואה.

נראה שהשאלה המרחפת, האם השואה תיזכר על־ידי הדורות הבאים – דאגה המעסיקה את הקהילה היהודית מזה עשרות שנים – אינה מטרידה את באואר. הוא יותר מודאג מההצגה המסולפת שלה. בריאיון לזמן ישראל התייחס באואר, בין היתר, ללאומנות קיצונית, להגדרת האנטישמיות ולספרו החדש.

חוקר השואה פרופ' יהודה באואר נואם במשכן הנשיא בירושלים במסגרת פורום השואה העולמי, 22 בינואר 2020 (צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש90)

המספרים תומכים בחששותיו של באואר בנוגע לסילוף ההיסטוריה – סקרים שנערכו בארה"ב ובאירופה העלו כי רבים בציבור הכללי חסרים ידע בסיסי על השואה

המספרים תומכים בחששותיו של באואר בנוגע לסילוף ההיסטוריה – סקרים שנערכו בארה"ב ובאירופה העלו כי רבים בציבור הכללי חסרים ידע בסיסי על השואה, ואף שאינם מכחישים אותה ממש, הם לעתים קרובות מהדהדים מיתוסים על רצח העם. לדברי באואר, גם הישראלים לא חסינים.

"זיכרון השואה נשמר הרבה פעמים באופן גרוע – עם חוסר הבנה, מסקנות שגויות ופרשנות שגויה. אבל הוא תמיד שם", הוא אומר.  האשמים בפרשנות הגרועה הזאת, טוען באואר, הם הפוליטיקאים הישראלים, "מכל גוון שהוא, אבל בעיקר מהימין.

"הם מפרשים אותה בדרך לאומנית. הם משתמשים בשואה ככלי פוליטי", הוא אומר. "זה נכון במיוחד לראש הממשלה [בנימין נתניהו]. אין לו שמץ של מושג, פשוט אין לו מושג מה קרה. הוא מתעסק באיראן, הוא יודע משהו על איראן – הוא לא יודע כלום על השואה".

בעבר באואר מתח ביקורת על נתניהו בשל התבטאויותיו בנוגע לשואה, בכלל זאת הטענה הידועה לשמצה שלפיה היטלר קיבל את הרעיון לרצח יהדות אירופה רק לאחר פגישתו עם המופתי של ירושלים, אמין אל־חוסייני. באואר העמיד את הדברים על דיוקם וציין כי הגרמנים החלו בהשמדת היהודים חצי שנה לפני שהיטלר והמופתי נפגשו.

ראש הממשלה בנימין נתניהו נושא דברים בעצרת הפתיחה לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה ביד ושם, 17 באפריל 2023 (צילום: קובי גדעון, לע"מ)

האשמים בפרשנות הגרועה, טוען באואר, הם הפוליטיקאים הישראלים, "מכל גוון שהוא, אבל בעיקר מהימין. הם מפרשים אותה בדרך לאומנית. הם משתמשים בשואה ככלי פוליטי"

היות ש"הנאומים הלאומניים" בטקסי יום השואה השנתיים ביד ושם מרגיזים אותו, באואר החליט להחרים את האירוע. "הנאומים שם היו כל כך מטופשים, לא יכולתי לסבול את זה יותר", הוא אומר. "הם תמיד מתחילים עם עדות שמישהו סיפק להם, ואז עוברים לדבר על איראן והפלסטינים וכן הלאה וכן הלאה, כאילו יש לזה איזשהו קשר לשואה".

התפכחות פוליטית

באואר נולד ב־1926 בפראג, צ'כוסלובקיה, והיגר לפלשתינה המנדטורית ב־1939. בצעירותו, לפני עצמאותה של ישראל, הוא היה חבר במפלגת מפ"ם הסוציאליסטית, ולפני 1948 יישר קו עם האגף השמאלי של המפלגה, שהתנגד לגורמים היותר לאומניים שבה, ובראשם מפקד הפלמ"ח לשעבר יגאל אלון, שמאוחר יותר התפצל ממפ"ם והקים מפלגה משלו.

"חשבתי בהתחלה שיש אפשרות למדינה דו־לאומית [בתקופת המנדט], להסכם עם מה שראיתי כחלקים הפרוגרסיביים של החברה הערבית. קיוויתי שיהיה איזשהו הסכם דו־לאומי, אבל הבנתי שזה בלתי אפשרי. הפכתי לתומך תיאורטי של פתרון שתי המדינות – אני אומר תיאורטי כי בפועל זה לא עובד", הוא אומר.

באואר ציני עוד יותר בנוגע לסיכויי השלום בימינו, בייחוד תחת הממשלה הנוכחית, שאת הפוליטיקאים שלה הוא מכנה "פשיסטים, אלימים, פונדמנטליסטים דתיים לאומניים ועבריינים".

פרופ' יהודה באואר (משמאל) ופרופ' רות ארנון מברכים לשלום את הנשיא לשעבר ראובן ריבלין, 19 באוקטובר 2014 (צילום: מיכל פתאל)

באואר ציני עוד יותר בנוגע לסיכויי השלום בימינו, בייחוד תחת הממשלה הנוכחית, שאת הפוליטיקאים שלה הוא מכנה "פשיסטים, אלימים, פונדמנטליסטים ועבריינים"

כשהוא מדבר על השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, באואר מותח קו חד בין התיאור "פשיסט" ל"יודו־נאצי", מונח שטבע עמיתו המנוח ישעיהו ליבוביץ לתיאור הלאומניים הימניים הקיצוניים בישראל.

ליבוביץ "הלך לקיצוניות שאני לא חושב שהיא נכונה", הוא אומר. "אתה לא יכול להאשים ישראלים, אפילו פנאטים דתיים לאומיים, בניאו־נאציזם". עם זאת, הוא מסכים עם ליבוביץ בנוגע להשלכות הקשות של הכיבוש הצבאי המתמשך של ישראל בגדה המערבית.

"אנחנו כובשים עם ששונא אותנו – וזה לא דבר טוב. כל עוד הממשלה הלאומנית שיש לנו נמצאת בשלטון, אין אפשרות לפתרון. כל מי שהוא בן 18, אישה או גבר, חמוש מכף רגל ועד ראש, יכול להיכנס לבית פלסטיני בשלוש לפנות בוקר, לקחת מישהו, ולגרום טראומה לשאר המשפחה, בייחוד לילדים. זה, כמובן, יוצר התנגדות. זה מתכון להתקפות טרור נגד יהודים".

איך להגדיר שנאת יהודים בל תתואר

אף שבאואר רוחש בוז ללאומנות קיצונית, הוא נתון לביקורת דומה בעצמו מצד אנשי אקדמיה שמאליים ממנו על תפקידו בעיצוב מדיניות הקובעת מה נחשב או לא נחשב לאנטישמיות. כיועץ לברית הבינלאומית לשימור זכר השואה מאז הקמתה ב־1998, באואר היה מעורב בגיבוש הגדרת העבודה לאנטישמיות, שהלכה והסתבכה בפוליטיקה הקשורה לסכסוך הישראלי–פלסטיני.

ישעיהו ליבוביץ (צילום: Moshe shai/Flash90)

ליבוביץ "הלך לקיצוניות שאני לא חושב שהיא נכונה", הוא אומר. "אתה לא יכול להאשים ישראלים, אפילו פנאטים דתיים לאומיים, בניאו־נאציזם". עם זאת, הוא מסכים עם ליבוביץ בנוגע להשלכות הקשות של הכיבוש

מי שהתנגדו להגדרה הזו טענו כי היא נועדה להשתיק ביקורת חריפה כלפי ישראל, אבל באואר חולק על כך בכל לבו. "ההגדרה קובעת באופן ברור שהתנגדות למדיניותה של ממשלת ישראל איננה אנטישמית", הוא אומר, אך אינו מציין בדיוק לאיזה חלק במסמך הוא מתכוון.

ההיסטוריון ממעיט במעורבותו בניסוח ההגדרה, ומציין רק כי לקח חלק בדיונים שקדמו לפרסומה. עם זאת, הוא מגן עליה מפני הביקורת נגדה. "כמובן, היא הייתה יכולה להיות יותר טובה. כל דבר תמיד יכול להיות יותר טוב. זה מה שיצא, ואני חושב שזה יותר טוב מכלום. זו הייתה התפתחות מסוימת, ואני הייתי חלק ממנה, זה הכול".

הוא מעיר כי הצהרת ירושלים על אנטישמיות – הגדרה חלופית שנחתמה ונתמכה על־ידי אנשי אקדמיה מהשמאל – הייתה "סותרת בניסוח שלה", וכי היא נשכחה מייד לאחר פרסומה. הגדרת הברית הבינלאומית לשימור זכר השואה אומצה על־ידי ממשלותיהן של רוב מדינות אירופה ועל־ידי מדינות רבות בארה"ב.

עבודה בעיצומה

באואר לא רואה באנטישמיות כעניין יהודי בלבד, אלא כתופעה המשפיעה על החברה שבה היא משגשגת. השפעת האנטישמיות על החברה הרחבה יותר, בעיקר בגרמניה הנאצית, היא שעומדת במוקד הספר שהוא עובד עליו כעת.

פרופ' יהודה באואר (צילום: יוטיוב; שימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים)

"היטלר אמר שהמטרה היחידה של הבולשביזם הייתה 'להמליך את היהודים על העולם'. לכן גרמניה הייתה 'חייבת' לצאת למלחמה. אז אנטישמיות גם הייתה מרכיב מרכזי בהיסטוריה הכללית"

הוא משאיר את הפרטים מעורפלים, אבל מציין שהספר יתמקד בתזכיר שכתב היטלר ב־1936 ובו הוא דוחף ליציאתה של גרמניה למלחמה. "הסיבה הייתה איבתם ל'בולשביזם'. היטלר אמר שהמטרה היחידה של הבולשביזם הייתה 'להמליך את היהודים על העולם'. לכן גרמניה הייתה 'חייבת' לצאת למלחמה. אז אנטישמיות גם הייתה מרכיב מרכזי בהיסטוריה הכללית", אומר באואר.

ההיסטוריון השמיע דברים דומים בעבר, והזהיר מנהיגים עולמיים כי האנטישמיות "היא לא מחלה יהודית, אלא מחלה לא־יהודית", שיש לה פוטנציאל "להרוס את האומות [שלהם]", ולא רק את הקהילות היהודיות.

באואר אומר כי הוא מתכנן לסיים את הספר בתוך שנה, ומוסיף שהוא מקווה לחיות די זמן כדי להשלים אותו עד סופו.