החברה הדרוזית סוערת: האלימות בחברה הערבית גובה גם קרבנות דרוזים; בניית טורבינות הרוח בגולן מעוררת מחאה סוערת של העדה; הממשלה הנוכחית החריפה את האפליה נגד הלא-יהודים בישראל; המשטר הסורי רומס תושבים דרוזים, וקרוביהם בישראל חרדים לגורלם.

הנושאים הללו הם שיחת היום בקרב בני העדה, אבל נעדרים ממערכת הבחירות לרשויות המקומיות. הפוליטיקה הפנימית בעדה משפחתית ומאובנת, מרבית המועמדים התמודדו גם בבחירות הקודמות והקמפיינים לא מחדשים הרבה.

"הפוליטיקה ברוב הכפרים הדרוזיים חמולתית לגמרי, רוב המועמדים מייצגים משפחות", אומר העיתונאי חסין חלבי מעוספיה, עורך ראשי משותף של "פורטל הכרמל", אתר חדשות בעברית וערבית לענייני העדה.

לדברי חלבי: "דברים אצלנו לא השתנו מתקופת השלטון הטורקי. מערכת הבחירות עוסקת ברובה בתכנון ובנייה. אנחנו חיים במחנק תכנוני נוראי. כל ראשי המועצות והמועמדים מדברים על הנושא ומבטיחים לשנות דברים. רק שלהתנהלות המועצות עצמן יש חלק בבעיה, לצד התנהלות הממשלה".

"אנחנו חיים במחנק תכנוני נוראי. כל ראשי המועצות והמועמדים מדברים על הנושא ומבטיחים לשנות דברים. רק שלהתנהלות המועצות עצמן יש חלק בבעיה"

תעמולת בחירות בדליית אל-כרמל, אוגוסט 2023 (צילום: חסין חלבי, פורטל הכרמל)

מה הסיבה למחנק, ומה בהתנהלות הממשלה והמועצות תורם לה?
"המועצות מתנהגות כמו ילד קטן שרוצה גלידה שמזיקה לבריאותו, והממשלה – כמו מבוגר לא אחראי שקונה לה. אישרו תקציב של שלושה מיליארד שקל לבנייה בכפרים הדרוזיים. סכום יפה. אבל הכסף לא מגיע לייעודו, כי אין לכפרים תוכניות מתאר מאושרות. כי המשפחות החזקות מטילות וטו על כל מה שלא נוח להן בתוכניות הבניה ותוקעות הכול.

"התוצאה היא שאנשים בונים בלית ברירה באופן לא חוקי. משרד הפנים מתעלל באנשים, נותן להם לבנות ואז הורס את הבתים. אין סדר, צפוף, מפגעי תברואה לא מטופלים, והכפרים, שפעם היו יפים מתכערים".

המשפחות החזקות לא זקוקות לבנייה? ואם כן, למה הן תוקעות אותה?
"כי צריך לבנות כבישים ומבני ציבור, ובמקום שבו כל האדמה פרטית – זה חייב להיות על אדמות של מישהו. ואף אחד לא רוצה שיפקיעו את האדמה שלו".

אז ראשי המועצה מובילים בנייה על אדמות של משפחות אחרות?
"לרוב לא. כי זה ייצור סכסוך בין המשפחות, שהם לא מעוניינים בו".

"המשפחות החזקות מטילות וטו על כל מה שלא נוח להן בתוכניות הבניה ותוקעות הכול. התוצאה היא שאנשים בונים לא חוקי. אין סדר, צפוף, ומפגעי תברואה לא מטופלים"

חסין חלבי, עורך ראשי משותף של פורטל הכרמל (צילום: באדיבות המרואיין)

בכפרים הדרוזיים מרגישים את מערכת הבחירות. המועמדים תולים שלטים, מכנסים חוגי בית ופעילים ברשתות החברתיות. זאת, בניגוד ליישובים שרוב תושביהם מוסלמים, שבהם הבחירות בקושי מורגשות בצל גל האלימות. אלימות שוררת גם בכפרים הדרוזיים, אבל בהיקף נמוך ביחס לרוב היישובים הערביים.

שיעור ההצבעה בבחירות המקומיות בכפרים הדרוזיים הוא לרוב גבוה (פרט לכפרים ברמת הגולן), וההערכה היא שיהיה גבוה גם השנה. אבל נראה כי ההצבעה אינה נובעת מאמונה שהבחירות ישפרו את החיים.

שיעור ההצבעה בבחירות המקומיות בכפרים הדרוזיים הוא לרוב גבוה (פרט לכפרים ברמת הגולן), וההערכה היא שיהיה גבוה גם השנה. אבל נראה כי ההצבעה אינה נובעת מאמונה שהבחירות ישפרו את החיים

לדברי חלבי, "היחס לבחירות ציני. התושבים לא מביעים עניין. הצעירים אדישים במיוחד. אנשים יצביעו, אבל רק מתוך נאמנות למשפחה".

אם ראש המועצה לא נותן עדיפות למשפחתו בתכנון ובנייה, בשביל מה מצביעים לו? במה הוא מתגמל אותה?
"הוא מתגמל במינוי קרובים בעלי ידע מקצועי מתאים לתפקידים מסוימים, אבל הם רק חלק קטן מהמשפחה. ההצבעה היא לא בשביל התגמול, אלא מנאמנות. אני לא יכול לבוא לאמי ולגיסתי ולהגיד להן, אל תצביעו לדוד שלנו, אלא למישהו אחר כי הוא טוב יותר".

שלט תעמולה לבחירות המוניציפליית של המועמד מוניר סבא מעספיא, אוגוסט 2023 (צילום: חסין חלבי)

הן עשויות לקרוא מה שאמרת לי עכשיו, וגם ידיעות באתר שלכם, שבהן יש מידע פתוח וביקורת על מועמדים.
"נכון. בתקשורת אני כותב ואומר מה שנכון בעיניי בלי לדפוק חשבון. אבל במפגש משפחתי לא אדבר ככה".

כיצד גל האלימות בחברה הערבית משפיע על מערכת הבחירות, אם בכלל?
"הוא לא. האלימות אצלנו לא גרועה כמו אצל המוסלמים. אנשים מרגישים באלימות ומדברים עליה, מאשימים את הממשלה, המשטרה והמועצות שלא עושות כלום. אבל המועמדים מפחדים לדבר עליה. לא תשמע גם מועמדים מדברים בעד או נגד הממשלה, למרות שאנשים כאן בסערה יחד עם כל המדינה".

"האלימות אצלנו לא גרועה כמו אצל המוסלמים. אנשים מרגישים באלימות ומדברים עליה, מאשימים את הממשלה, המשטרה והמועצות שלא עושות כלום. אבל המועמדים מפחדים לדבר עליה"

הם מתייחסים למשבר הטורבינות? ולמצב בסוריה?
"כולם משמיעים הצהרות מיליטנטיות נגד הטורבינות. כי הבוחרים נגדן, ומזדהים עם זעם התושבים בגולן. צריך לציין, בשביל ההגינות, שיש תושבים דרוזים בגולן שהטורבינות מיועדות לקום על אדמתם, והם תומכים בזה. אבל הפוליטיקאים הולכים עם הרוב.

הפגנת תושבים דרוזים נגד הקמת חוות טורבינות ליד מג'דל שאמס. 20 ביוני 2023 (צילום: JALAA MAREY / AFP)

"בקשר לסוריה, להרבה דרוזים יש קרובים שם. והם ממש בסכנה. אנשי המשטר, שחלקם דרוזים בעצמם, מתעללים בתושבים. יש שם מחאה, ועלולים לדכא אותה באכזריות. זה כואב ממש. תחשוב איך אתם מרגישים כשנפגעים יהודים בחו"ל. הדרוזים הישראלים מעבירים לקרובים בסוריה הרבה כסף, ויש שם משפחות שחיות מהתמיכה הזאת.

"המועמדים לא מדברים על המצב בסוריה, אבל בעניין הזה אפשר להבין אותם: אין להם מה לעשות בעניין".

"להרבה דרוזים יש קרובים בסוריה. תחשוב איך אתם מרגישים כשנפגעים יהודים בחו"ל. הם מעבירים להם הרבה כסף. המועמדים לא מדברים על סוריה: אין להם מה לעשות בעניין"

מועמדת ראשונה בבחירות שנויות במחלוקת

בכפרים הדרוזיים בגולן, הבחירות מתקיימות בצל מחלוקת על עצם קיומן. המנהיגים הדתיים וחלק מהתושבים מחרימים אותן, בטענה שהן מהוות הכרה בריבונות הישראלית; תושבים אחרים, בעיקר צעירים, תומכים ומשתתפים בהן, חלקם מאותה סיבה, וחלקם ככלי לשיפור איכות חייהם.

חוק הבחירות קובע כי אם פחות מ-40% מהתושבים ברשות מקומית משתתפים בהן, תוצאותיהן מבוטלות. זה מה שקרה בכפרי הגולן ב-2018: במג'דל שמס הצביעו רק 127 מכ-11 אלף התושבים, וראש המועצה, דולאן אבו סבאח, נשאר בתפקידו. בכפר מסעדה הבחירות בוטלו והכפר המשיך להתנהל בידי ועדה ממונה, בראשות ד"ר מתי אבני – יהודי שמועסק בחצי משרה, ואינו פופולרי.

דרוזים ממג'דל שמס ברמת הגולן יושבים ליד הגבול עם סוריה בטקס יום העצמאות הסורי, אפריל 2023 (צילום: AP Photo/Ariel Schalit)

השנה, ההערכה בקרב פעילים חברתיים במסעדה ומג'דל שמס היא ששיעור ההצבעה יהיה גבוה יותר, וסוף-סוף ימונו שם ראשי מועצות נבחרים. זאת, גם בגלל תהליכי חילון ו"ישראליזציה" בקרב הדרוזים בגולן, וגם בגלל שהבעיות בתשתיות ובחינוך, ומשבר הטורבינות, מחזקים את שאיפתם לייצוג פוליטי.

המציאות הזאת מעודדת התמודדות של מועמדים צעירים שאינם כפופים למשפחות, שמבטיחים לשנות את פני הכפרים. במסעדה מתמודדים שישה מועמדים – פדיד ספדי, שחרייר חמוד, סלמן בתחיש, בסאם בתחיש, זהי בתחיש  ואנג'אם אבו סעדה – האישה הראשונה המתמודדת לראשות מועצה בכפר דרוזי.

אבו סעדה, בעלת חנות בגדים בת 43, התגוררה בעבר בדליית אל כרמל ובעוספיה, כשהייתה סטודנטית לתקשורת וכשהתחתנה, וחזרה למסעדה עם שני ילדיה אחרי שהתגרשה. לדבריה, "החיים במקומות אחרים פתחו לי את הראש לדברים שלא הייתי מודעת להם.

"אני אוהבת את מסעדה אהבת נפש, אבל ראיתי שם דברים שאני שואפת שיהיו גם כאן. בית אבות, למשל, כמו שיש למבוגרים בכרמל. לקדם את החינוך, שהרמה שלו כאן לא מספקת ולא מתקרבת לרמה בחיפה. לפתח את התשתיות, את הפוטנציאל העצום שיש כאן לתיירות".

"אני אוהבת את מסעדה אהבת נפש, אבל ראיתי בכרמל דברים שאני שואפת שיהיו גם כאן. בית אבות, למשל. לקדם את החינוך, שהרמה שלו כאן לא מתקרבת לרמה בחיפה"

אנג'אם אבו סעדה, מועמדת בבחירות המונציפליות במסעדה, בחנות שבבעלותה (צילום: באדיבות המצולמת)

פעיל חברתי ממסעדה מעריך שלאבו סעדה אין סיכוי להיבחר, בשל היותה אישה. לדבריו: "הבחירות האלה גם ככה שנויות במחלוקת ואנשי הדת מתנגדים להן. אז לבחור באישה? התושבים מעריכים את אנג'אם, אבל לא יצביעו לה".

היא מקבלת איומים והטרדות?
"לא, לא. מתייחסים אליה יפה. רק שהאנשים אומרים אחד לשני, אל תבחרו בה. גם הנשים. אבל יש מצב שההעזה שלה תיצור שינוי ביחס לנשים כאן בהמשך".

אבו סעדה מודעת למחלוקת סביבה. לדבריה: "יש כאלה שמתנגדים להתמודדות שלי, אני יודעת. יש כאלה שמתנגדים לבחירות בכלל. גם השייח'ים. יש גישה שאומרת 'הגולן הוא סוריה ולכן לא נצביע'. אני לא מקבלת את זה. אני רוצה לשנות את הראייה כאן. המציאות היא שהגולן בידי ישראל עוד מלפני שנולדתי. צריך להכיר בה, ולפעול בתוך מסגרת המדינה, למען עצמנו".

"יש כאלה שמתנגדים להתמודדות שלי, אני יודעת. יש כאלה שמתנגדים לבחירות בכלל. גם השייח'ים. יש גישה שאומרת 'הגולן הוא סוריה ולכן לא נצביע'. אני לא מקבלת את זה"

איך את מתייחסת לטענות ולמחאות נגד הממשלה, על אפליה בכלל, ועל הטורבינות במסעדה בפרט?
"חלק מהטענות נכונות. ראש המועצה הממונה לא עשה בשבילנו שום דבר, אין תוכנית מתאר ולצעירים אין איפה לגור. אני מתנגדת בחריפות לטורבינות. אני צמחונית ואוהבת את הטבע, והטורבינות יפגעו בו".

הטורבינות נועדו לייצר אנרגיה מתחדשת ונקייה.
"אז זה מוצדק להרוס בשבילן את הטבע והחקלאות בגולן? לא מקובל עליי".

יש תושבים שירוויחו מהטורבינות. כל המועמדים מתנגדים להן? אין מי שמייצג את התומכים?
"כן, כולנו נגד. אנחנו לא רוצים שמעטים ירוויחו על חשבון הכלל".

עופות דורסים ליד טורבינות רוח ברמת הגולן (צילום: לירון שפירא / החברה להגנת הטבע)

אבו סעדה מוסיפה: "לצד הביקורת, אני אוהבת ומעריכה את ישראל. המדינה הזאת עזרה לי כשהייתי במצוקה, בביטוח לאומי, דמי מזונות. זה לא מובן מאליו. לא הייתי רוצה לחיות בשום מקום אחר. בוודאי לא במדינות ערב. תראה את הזוועה בסוריה, את הקרובים שלנו שרעבים ומפחדים.

"יש בישראל דברים טובים אפילו ביחס לארצות הברית. באמריקה, ניתוח באצבע עולה 2,000 שקל. כאן לא ייקחו עליו אגורה. אז אני רוצה שנהיה שייכים לישראל ומעורבים בה. תחי מדינת ישראל!"

"יש בישראל דברים טובים אפילו ביחס לארצות הברית. באמריקה, ניתוח באצבע עולה 2,000 שקל. כאן לא ייקחו עליו אגורה. אז אני רוצה שנהיה שייכים לישראל ומעורבים בה. תחי מדינת ישראל!"

העבריינים שיירו על ראש מועצה. ראש המועצה שהרג קבלן

בכפר הגדול הדרוזי הגדול ביותר, דליית אל-כרמל, ראש המועצה המקומית מאז 2013 הוא העיתונאי לשעבר רפיק חלבי. משפחת חלבי היא הגדולה והמשפיעה בכפר. רפיק נחשב לראש מועצה ש"נבחר על הטיקט המשפחתי".

מולו מתמודד אכרם חסון, השייך למשפחה חזקה אחרת, שנמצאת בקואליציה עם משפחות נוספות. למרות יוקרתו וייחוסו של חלבי, חסון מוביל בסקרים.

רפיק חלבי (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

בכפר השכן, עספיא, ראש המועצה הוא בהיג' מנסור, דיפלומט לשעבר שנבחר ב-2018 בתמיכת קואליציה של מספר משפחות חזקות. לאחרונה נעצר בחשד לקבלת שוחד.

מול מנצור מתמודדים מועמדים צעירים שקוראים תיגר על הפוליטיקה המשפחתית: מוניב סאבא, עסי והב, ראיד מנסור וחיר כיוף. חלקם זוכים לתמיכת ח"כים מהאופוזיציה בכנסת. ח"כ מירב בן ארי מיש עתיד, למשל, הגיעה השבוע לכנס תמיכה במוניב סאבא.

"האיחוד בין דליה לעוספיה לא הצליח. כל תושב חושב רק על החלקה שלו ומעדיף אותה על שגשוג העיר. המדינה לא תמכה באיחוד ותוכנית המתאר שלו לא אושרה"

דליית אל-כרמל ועספיא אוחדו בעבר, מ-2003 עד 2013, ליישוב אחד, "עיר הכרמל". לדברי הכלכלן ד"ר רמזי חלבי, ששימש כראש עיר הכרמל: "הייתה אז אופטימיות. קיווינו שנתגבר על המחלות שלנו, החמולתיות ובעיות התכנון, ונהפוך לעיר מודרנית.

"זה לא הצליח לצערי והאיחוד התפרק. הייתה בעיה עם התושבים עצמם: כל אחד חושב רק על חלקת אלוהים הקטנה שלו ומעדיף אותה על שגשוג העיר. שנית, המדינה לא תמכה באיחוד ותוכנית המתאר שלו לא אושרה. אז חזרנו אחורה. אני מקווה ש'מפלגות הצעירים' בעספיא ידחפו לקדם אותה".

עספיא (צילום: חסין חלבי)

אחד הכפרים היחידים שהצליח להשתחרר, חלקית, מהפוליטיקה המשפחתית הוא ג'וליס שבגליל המערבי. בעקבות זאת, הכפר נכנס לתנופת בנייה ופיתוח – ולמאבק פוליטי מכוער.

אחד הכפרים היחידים שהצליח להשתחרר, חלקית, מהפוליטיקה המשפחתית הוא ג'וליס שבגליל המערבי. בעקבות זאת, הכפר נכנס לתנופת בנייה ופיתוח – ולמאבק פוליטי מכוער

בג'וליס מתגוררת משפחת טריף המיוחסת, שעליה נמנים המנהיג הרוחני של העדה הדרוזית, השייח' מוואפק טריף, סבו אמין טריף ז"ל שהנהיג את העדה 65 שנה, ואחיינו, השר והח"כ לשעבר סאלח טריף. סאלח טריף שימש כראש המועצה המקומית בג'וליס בשנות ה-80'-90'. למשפחה עדיין יש מעמד חזק בכפר.

ראש המועצה מאז 2018 הוא עו"ד ויסאם נבואני, צעיר נמרץ שהוביל תוכנית בנייה שאושרה בוותמ"ל ושבמסגרתה נבנות ביישוב כ-5,000 יחידות דיור; את תוכנית המתאר הראשונה שאושרה ביישוב דרוזי, הכוללת בניית 3,000 יח"ד והקמת אזור תעשייה; בניית כיכרות ושיפוץ מוסדות חינוך.

לנבואני וליוזמות הבנייה שלו יש תומכים נלהבים – וגם מתנגדים ויריבים מרים. בספטמבר שעבר, אלמונים זרקו רימונים על ביתו. הוא הסתובב כחצי שנה תחת אבטחה. המשטרה טרם איתרה את היורים. "זה מפחיד, אבל לא ירתיע אותי", הוא אומר, "זה המחיר שאני משלם על האג'נדה שלי ועל כך שאני עושה דברים".

ראש מועצת ג'וליס, עו"ד ויסאם נבואני (צילום: אייל עאמר)

נבואני הסתכסך עם בני משפחת טריף. במסגרת יוזמות הבנייה, הוא הפקיע לטובת המועצה אדמות הקדש – וקף – של העדה, שמנוהלות בידי משפחת טריף. המשפחה הגישה נגדו תביעה שהסתיימה בפשרה.

אדמות הווקף מיועדות לטובת הציבור, וסאלח טריף אישר בעצמו בעבר לבנות בהן מוסדות חינוך. אבל נבואני הפקיע אותן ולא ביקש רשות להשתמש בהן, וזה מה שעורר את זעמם של בני משפחת טריף ותושבים נוספים התומכים בה.

סמוך לירי על ביתו של נבואני, נכתבו גם כתובות גרפיטי נגד ההפקעה ותושבים איימו על חייו אם לא יבטל אותה. משפחת טריף אינה חשודה במעשים האלימים וגינתה אותם.

כיום נבואני מתמודד מול חמישה מועמדים אחרים שכולם מאוחדים בשאיפה להדיחו.  נבואני טוען: "אני לקחתי את היישוב קדימה. הם מייצגים חזרה לפוליטיקה המשפחתית, לשמרנות ולייאוש". לטענתו, מאחורי המועמדים עומדת משפחת טריף; במשפחה מכחישים.

לדברי נבואני: "אנשי משפחת טריף מנצלים את מעמדם כדי להחזיר לעצמם את השליטה בכפר".

העובדה שאתה יוצא נגדם לא נתפשת בחברה הדרוזית כחילול קודש?
"הם מסיתים נגדי וגורמים לחלק מהאנשים לחשוב ככה. אבל בדת שלנו הם לא נחשבים לאנשים קדושים, הם בני אדם כמו כולם ומותר לצאת נגדם".

"אנשי משפחת טריף מסיתים נגדי וגורמים לאנשים לחשוב שמה שאני עושה זה חילול הקודש. אבל בדת שלנו הם לא נחשבים לאנשים קדושים, הם בני אדם כמו כולם"

ג'וליס (צילום: אייל עאמר)

מוואפק טריף מסר בתגובה: "אני מנהיג רוחני ולא עוסק בפוליטיקה וברכילות מכוערת". סאלח טריף אמר: "הטענות של נבואני מגוחכות. ראש מועצה כושל, שכל הכפר נגדו, מאשים בזה משפחה שהיא רק 5% מהכפר".

הוא טוען שאתם משפיעים על משפחות אחרות.
"טענה מגוחכת. אני הפסקתי את הפוליטיקה המשפחתית בכפר, כינסתי את כולם והבאתי לכך שיבחרו ראש מועצה שלא נאמן לשום חמולה. נבואני היה חבר שלנו, כמו קרוב משפחה. שני שליש ממשפחת טריף בחרו בו ב-2018. אבל הוא נכשל".

"אני הפסקתי את הפוליטיקה המשפחתית בכפר והבאתי לכך שיבחרו ראש מועצה שלא נאמן לשום חמולה. נבואני היה חבר שלנו, כמו קרוב משפחה. שני שליש ממשפחת טריף בחרו בו ב-2018. אבל הוא נכשל"

תוכניות הבנייה והשיפוצים שקידם הם כישלון?
"הציבור מתנגד לתוכנית המתאר שלו. היא נוראית. הוא רוצה להכניס ליישוב תעשיות מזהמות ולבנות בנייה צפופה ומכוערת".

ההתנגדות שלכם לתוכניות הבנייה לא קשורה להפקעת אדמות הווקף?
"אדמות הוואקף הן כמו אל אקצא והכותל. אסור לגעת בהן".

השר לשעבר סאלח טריף, המנהיג הרוחני של העדה הדרוזית מוואפק טריף, ושגריר ארה"ב בישראל לשעבר, דן שפירו, במוזיאון המורשת הדרוזית בג'וליס, 2012 (צילום: שגרירות ארה"ב, פורסם בוויקיפדיה, מאושר לשימוש הוגן)

הכותל ואל אקצא מיועדים לתפילה. האם אדמות הווקף לא מיועדות לשימוש הציבור, שזה מה שנבואני עושה בהן?
"אני בעצמי הובלתי בנייה על אדמות הווקף. אבל יש הבדל בין שימוש במסגרת ההקדש, בהסכמת הסמכות הדתית, להפקעה. מדינת ישראל לא מעזה להפקיע אדמות וקף מוסלמיות ודרוזיות. בא מר נבואני וחושב שמותר לו".

ראש מועצת ג'וליס לשעבר סמלאן עמאר ירה למוות בזמן כהונתו בקבלן גינון תושב הכפר שהסתכסך עמו. הוא הורשע בהריגה

קודמו של נבואני בראשות מועצת ג'וליס, סא"ל סלמאן עמאר, ירה למוות בזמן כהונתו, ב-2016, בקבלן גינון תושב הכפר, מוניר נבואני. הקבלן הסתכסך עם עמאר (פרטי הסכסוך אסורים לפרסום), הגיע לבניין העירייה והתעמת עמו. עמאר הורשע ברצח; אחר כך ההרשעה הומרה להריגה, והוא נידון ל-14 שנות מאסר. כשעמאר נכנס לתפקידו הוא הצהיר: "באתי לסיים את שלטון החמולות".

ביישובים אחרים הוא לא הסתיים. בירכא, ראש המועצה הנוכחי, והיב חביש, פורש השנה, ושלושת המועמדים להחליפו מייצגים בריתות של משפחות חזקות: סלמן מולא, מוכלס חמוד ואנואר סלמה.

בחורפיש שבגליל העליון משלה במשך 20 שנה "ממשלת אחדות" של כל המשפחות בכפר. היא התפרקה, ובבחירות השנה מתמודדות שלוש קואליציות של משפחות שונות שמריצות מועמדים: פתחי שנון, אל"מ במיל' מוניב בדר, וסנ"צ אנואר עמאר.

ראש מועצת ג'וליס לשעבר, סלמאן עאמר, בזמן משפטו בביהמ"ש המחוזי בחיפה, לאחר שירה במוניר נבואני, 28 ביולי 2020 (צילום: מאיר ועקנין, פלאש 90)

בעיר שפרעם חיים כ-6,000 דרוזים, כ-13% מתושביה. הם חיים בתחושת קיפוח ורובם מצביעים בבחירות לעירייה לסיעה משלהם, הדואגת בעיקר לקידום השכונה שלהם, אבו שאח. ראש הסיעה, פרג' חניפס, משמש בקביעות כסגן ראש העיר.

בתו של פרג', ג'והארה, נרצחה בשנה שעברה, בגיל 27. המשטרה חקרה טענות לפיהן נרצחה בידי קרובי משפחה כנקמה על אורח חייה הליברלי והשתתפותה בקמפיין שהובילה אמה, בדיעה, נגד אלימות כלפי נשים. אביה הכחיש את הטענות הללו בזעם. הרצח טרם פוענח.

רוב הדרוזים בשפרעם מצביעים בבחירות לעירייה לסיעה משלהם. בתו של ראש הסיעה, פרג' חניפס, נרצחה. המשטרה חקרה טענות לפיהן נרצחה בידי קרובי משפחה

לדברי חסין חלבי, "הדרוזים בשפרעם, כמו כולם, חיים בפחד מהאלימות בכלל ומהרצח של ג'והארה חניפס בפרט. אבל במערכת הבחירות שם לא מדברים על זה".

ואילו ד"ר רמזי חלבי אומר: "בכפרים הדרוזיים אין אלימות רצחנית כמו אצל המוסלמים. דרוזים נרצחו בעיקר מחוץ ליישובים שלנו, בשפרעם, באבו סנאן, בטייבה. אבל המצב הולך ומידרדר גם אצלנו.

שוטרים בזירה שבה נורה למוות רסלאן סואעד בשפרעם, 3 במאי 2023 (צילום: פלאש 90)

"המצב בדליה ועוספיה סביר יחסית. החברה כאן מלוכדת, יש שיטור עירוני ושיתוף פעולה בין הרשויות למנהיגות הקהילתית נגד הפשיעה. העבריינים לא מתקרבים לעירייה ולא מתערבים במכרזים. בגליל אין עליהם שום רסן. חלק מהמועמדים לראשות המועצות מרגישים פחד ומבטלים את המועמדות שלהם.

"יש בעיות קשות בהתנהלות שלנו. אבל שורש הבעיה הוא היחס של המדינה. לרוב הרשויות אין כסף לקיים את עצמן, כי כל אזורי התעשייה והתיירות הוקמו בשטח היישובים היהודיים. תסתכל על כרמיאל ומשגב, עם אזורי התעשייה שלהם, ומולן סג'ור, נחף וראמה. אמריקה מול עולם שלישי. זאת המדיניות.

"שורש הבעיה הוא יחס המדינה. לרוב הרשויות אין כסף לקיים את עצמן, כי כל אזורי התעשייה והתיירות הוקמו בשטח היישובים היהודיים. תסתכל על כרמיאל ומשגב, עם אזורי התעשייה שלהם, ומולן סג'ור, נחף וראמה"

"וכשאין כסף, ואין אפשרות לבנייה, כל התוכניות היפות לשנות ולתקן הן מגדלים פורחים באוויר. ואם הייתה תקווה שהמצב ישתנה, באה הממשלה הנוכחית וחיסלה אותה".