ראש השנה בפתח ורשתות השיווק יצאו במבצעי דבש זול. רמי לוי מוכר דבש מיובא תחת מותג הבית ("דבש רמי לוי") ב־17.6 שקל לקילו בלבד; רשת "אושר עד" מייבאת דבש ב־17.9 שקל לקילו. רשתות אחרות יצאו במבצעים יחד עם מכוורות הדבש המקומיות. שופרסל, למשל, משווקת דבש ממכוורת "יד מרדכי" ב־20 שקל לקילו, במקום המחיר הרגיל – 40 שקל לקילו לפחות.

אולם, הייבוא הזה מוגבל בהיקפו. מדובר במכרז חד־פעמי של משרד החקלאות לייבוא תחרותי של כ־500 טון דבש. זהו המכרז השני מסוגו בתולדות המדינה; הקודם התבצע לקראת החג אשתקד. עד אז, הדבש יובא בכמות מוגבלת בידי המכוורות המקומיות. גם בשנה שעברה הייבוא התחרותי הוריד את מחירי הדבש בחצי.

מבחינת הצרכן, אלה חדשות טובות, אבל שוליות. הדבש מהווה חלק קטנטן מסל המזון. הישראלי הממוצע מלקק כחצי קילו דבש בשנה – ואוכל 134 קילו לחם; הישראלים מוציאים 29 מיליארד שקל בשנה על פירות וירקות, תשעה מיליארד על מוצרי חלב – ורק 180 מיליון על דבש. אבל לייצור מקומי של דבש יש חשיבות עצומה בלי קשר למוצר עצמו.

דבורת הדבש (Apis) מהווה מונופול בהאבקה – העברת אבקני צמחים מאיברים זכריים לאיברים נקביים של צמחים, שמאפשרת למרבית הצמחים להתרבות. מבחינת הדבורים, ההאבקה היא תוצר לוואי שולי במסעותיהן לאיתור צוף; מבחינת שאר היצורים החיים, כולל האדם – המצב הפוך.

דבש (צילום: Waugsberg, ויקיפדיה)

"לפי מחקרים, דבורי הדבש אחראיות לשליש מהאבקת הצמחים הלא חקלאיים, נוסף על כמעט כל הצמחייה החקלאית. יש ניסיונות לפתח טכנולוגיות להאבקה בלי דבורים, אבל זה ייקח שנים"

דבורי הדבש, שרובן המוחלט חיות כיום בכוורות מבויתות, מבצעות כ־99% מהאבקת הצמחים בחקלאות. השטחים החקלאיים מהווים כחמישית מאדמת ישראל וקרוב למחצית מהשטחים הירוקים. נוסף על כך, הדבורים המבויתות מאביקות חלק מהצמחים הטבעיים.

"דבורי דבש עפות מחוץ לשטחים החקלאיים ו'מחלטרות' בהאבקת צמחייה טבעית", אומרת ד"ר יעל מנדליק, מרצה בכירה בפקולטה לחקלאות וסביבה באוניברסיטה העברית, "לפי מחקרים, הן אחראיות לשליש מהאבקת הצמחים הלא חקלאיים, נוסף על כמעט כל הצמחייה החקלאית. יש ניסיונות לפתח טכנולוגיות להאבקה בלי דבורים, אבל זה ייקח שנים, אם בכלל".

מה יקרה אם הדבורים ייעלמו?
"אסון סביבתי".

לכאורה, הדבורים יכולות להתקיים גם בלא הדבוראים ("כוורנים") המגדלים אותן. אבל לא בפועל. לדברי ד"ר ויקי סורוקר, חוקרת במעבדה לחקר דבורים במכון וולקני: "העולם שלנו כבר לא 'טבעי'. זיהום אוויר והדברה קוטלים דבורים. אוכלוסיית הדבורים מתמעטת, והדבוראים עושים מניפולציות שתומכות ברבייה ובאכילה שלהן, שבלעדיהן הן לא היו שורדות".

ד"ר ויקי סורוקר, חוקרת בכירה במכון וולקני (צילום: שימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים)

גם ההאבקה אינה מתרחשת באופן טבעי וספונטני. דבוראים מביאים למטעים ולשדות דבורים שמאביקות אותם, תמורת תשלום מחקלאים. אבל ההאבקה אינה מספיקה לפרנסת הדבוראים, שתלויים גם במכירת דבש. כעת, כשהייבוא מוריד מחירים, הם מבוהלים.

"בפורום קהלת חושבים שהכול יסתדר מעצמו"

אפרים אזוב, חקלאי אורגני מהיישוב הקהילתי מתת, מגדל כ־600 כוורות במכוורת "ניחוח הגליל". "מכירות הדבש זה חצי מהמחזור שלי, וההאבקה רק חצי", הוא אומר, "ההאבקה זה המון השקעה. אני לא אשרוד בלי הדבש, ולא יכול למכור דבש במחיר של הייבוא. יש חשש שהמכוורת תתמוטט".

במקרה כזה, מי יאביק את החקלאים במקומך?
"אולי החקלאים עצמם יצליחו להיכנס לזה במקומנו. לא בטוח. עלול להתרחש מצב שבו פשוט לא תהיה האבקה. חיסול של החקלאות ואסון אקולוגי".

לדברי דורון לבנה, יו"ר ארגון מגדלי הדבורים: "בישראל אי־אפשר לייצר דבש זול כמו זה שמייבאים. זה לא מכסה את עלות הייצור. אם זה יהיה המחיר כל השנה, המכוורות ייסגרו. מי יאביק?"

אפרים אזוב. דבוראי (צילום: אורי מנדל)

זעקות כאלה נשמעות תמיד כשענפי ייצור נפתחים לייבוא. לפעמים התעשייה המקומית באמת מתחסלת, כפי שקרה לענף הטקסטיל; לעתים, היצרנים הופכים ליבואנים, כפי שקרה בתעשיית המזון. לפעמים המחירים באמת יורדים; לפעמים הם דווקא עולים, אחרי שהייצור המקומי מתחסל. אבל המקרה של הדבש שונה, בגלל ההאבקה.

כמו בשירותים חיוניים אחרים, קמה מסביב לדבש מערכת בירוקרטיות מסואבת, ששומרת על המחיר הגבוה, מגינה על מכוורות גדולות ורומסת קטנות. ייצור ושיווק הדבש נמצא תחת צו פיקוח מ־1977, שהוטל במסגרת תקנות שעת חירום. כמו במדינות נוספות, התקנות כוללות הגבלות דרקוניות על הייבוא.

ייבוא דבש נדרש במכס של 255%, מה שהופך אותו לבלתי אפשרי. כיוון שהדבורים בישראל מייצרות רק כ־4,500 טון דבש בשנה, והישראלים צורכים כ־5,000 טון, משרד החקלאות מאפשר לייבא כמות המשלימה את ההפרש בפטור ממכס. עד 2021, המכוורות המקומיות ייבאו את הדבש, מהלו אותו בדבש שלהן – ומכרו ביוקר תחת המותג "דבש ישראלי".

ייבוא דבש נדרש במכס של 255%. כיוון שהדבורים בישראל מייצרות רק כ־4,500 טון דבש בשנה, והישראלים צורכים כ־5,000 טון, משרד החקלאות מאפשר לייבא את ההפרש בפטור ממכס

הצו מסדיר גם את הרישיונות לדבוראים ל"נקודות מרעה" – האתרים הקבועים שבהם הם מעמידים כוורות להאבקה. הפיקוח על "נקודות המרעה" נמצא באחריות מועצת הדבש, שהיא חברה לתועלת הציבור המתקיימת מדמי חבר שמשלמות הכוורות. מחקר של מחלקת המחקר של הכנסת מראה שרגולציה מוזרה כזאת לא קיימת באף מדינה מפותחת.

הבירוקרטיה המגושמת מושכת אליה נחיל מזמזם ועוקצני של מתקפות פוליטיות מהימין הכלכלי, שרואה בה "קרטל" הפוגע בשוק החופשי. פורום קהלת והתנועה הליברלית החדשה מנהלים קמפיין תקשורתי בדרישה לביטול הפיקוח על ייצור וייבוא הדבש.

דבוראים בבית שמש, 27 במרץ 2016 (צילום: Yaakov Lederman/Flash90)

בהצעת מדיניות שפורום קהלת הגיש לממשלה ב־2013 נכתב:

"משטר הייבוא מונע תחרות של יצרנים מקומיים עם יצרנים מחו"ל, ובכך פוגע בצרכנים. מומלץ לבטל בהדרגה את המכס הגבוה על הדבש ולפתוח את השוק לייבוא תחרותי".

התנועה הליברלית עתרה לבג"ץ באותה שנה וביקשה לבטל את המכס, אך לאחר מכן משכה את העתירה בשל בעיות תקציביות.

הממשלה הקודמת ביצעה רפורמה בחקלאות, שבה בוטלו מכסים על פירות וירקות, וכפיצוי, החקלאים קיבלו סיוע ממשלתי, כמקובל בעולם המערבי. גורם המעורה בפרטי המשא והמתן על הרפורמה מספר כי שר האוצר דאז אביגדור ליברמן ושר החקלאות דאז עודד פורר, ניסו להוסיף לרפורמה סעיף שיאפשר ייבוא דבש תמורת תשלום לדבוראים.

גורם המעורה בפרטי המשא והמתן על הרפורמה מספר כי שר האוצר דאז אביגדור ליברמן ושר החקלאות דאז עודד פורר, ניסו להוסיף לרפורמה סעיף שיאפשר ייבוא דבש תמורת תשלום לדבוראים

לדברי אותו גורם: "מכל הרפורמה, הרעיון הזה עורר את ההתנגדות הכי גדולה, לא רק של דבוראים אלא של כל החקלאים. הוא נפל תוך כדי המשא והמתן. מה שנשאר ממנו זה הייבוא בראש השנה".

אילוסטרציה: דבורה מאביקה (צילום: Nati Shohat/Flash90)

הדבוראים התנגדו גם לייבוא לחג, אף שהממשלה הציעה לפצות אותם. בסוף נחתם הסכם שהבטיח להם פיצוי, אבל לקראת הבחירות הם הודיעו שההסכם נחתם "תחת לחץ" – והתנערו ממנו. בזמן כהונת הממשלה הנוכחית, המשא והמתן בנושא התמסמס בתוך הכאוס הכללי. התוצאה היא שיש ייבוא, אבל אין פיצוי, והחקלאים חוששים לעתיד המכוורות – והחקלאות כולה.

בזמן כהונת הממשלה הנוכחית, המשא והמתן בנושא התמסמס בתוך הכאוס הכללי. התוצאה היא שיש ייבוא, אבל אין פיצוי, והחקלאים חוששים לעתיד המכוורות – והחקלאות כולה

לדברי לבנה: "הגישה של פורום קהלת אומרת, תנו לכל עסק לעשות מה שבא לו – והכול יסתדר מעצמו. הם מתעלמים מהמציאות.

"ההכנסה שלנו היא בממוצע 70% ממכירת דבש ו־30% מהאבקה. לא כל הגידולים צריכים האבקה: חיטה, למשל, לא צריכה; אבל רובם חייבים: אבוקדו, עגבניות, שקדים, כותנה, בצל, אבטיחים, קישוא, קיווי, תפוחים, שזיפים, נקטרינות, דלעת, זרעים".

"אז שוק הדבש, ששווה 100 מיליון שקל בשנה, מחזיק את כל החקלאות, שוק של 4.5 מיליארד. וזה עוד לפני הסכנה הסביבתית הקיומית".

כוורת דבורים (צילום: דוברות מכון וולקני)

מציעים לכם פיצוי כספי, שתוכלו להמשיך להאביק גם בלי למכור דבש.
"אני רוצה לעבוד, לא פיצויים. פיצוי במדינת ישראל זה בירוקרטיה, ניירת, לרדוף אחרי פקידים – ובסוף אתה לא עומד בקריטריונים, או שפתאום ביטלו את התקציב כי היה צריך כסף למשהו אחר, ואתה לא רואה שקל".

"שוק הדבש, ששווה 100 מיליון שקל בשנה, מחזיק את כל החקלאות – שוק של 4.5 מיליארד. פיצוי זה בירוקרטיה, ניירת – ובסוף אתה לא עומד בקריטריונים, או שפתאום ביטלו את התקציב, ואתה לא רואה שקל"

כך או כך, נראה שייבוא הדבש לא יתרחב בקרוב מעבר ל־500 הטון של ראש השנה. זאת משום שהרפורמה לא תורחב בשל חוסר התפקוד הכללי של הממשלה, וגם, לדברי גורמים המעורים בפרטים, כיוון ששר החקלאות אבי דיכטר מתנגד לה.

לדברי גורם כזה: "ליברמן ופורר היו קשובים בנושאים הכלכליים לפורום קהלת יותר מהממשלה הנוכחית. סמוטריץ' עסוק בדברים אחרים, ודיכטר הוא איש שטח שמבין איך עובדת המציאות. מייד כשנכנס לתפקיד הוא ישב עם הדבוראים והקשיב להם".

בועז ארד, מנכ"ל "מכון איין ראנד" בישראל וממייסדי התנועה הליברלית החדשה, אינו מתרגש מאזהרות הדבוראים: "הם מדברים מפוזיציה. ברור שהם רוצים להמשיך למכור דבש יקר".

שר החקלאות אבי דיכטר מגיע לישיבת ממשלה במשרד ראש הממשלה, 3 בינואר 2023 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

אתה לא חושש שהייבוא יחסל את המכוורות המקומיות, לא תהיה האבקה – ויתרחש אסון סביבתי?
"זה רק עניין של מודל כלכלי. החקלאים יכולים לגדל דבורים ולהאביק בעצמם".

זה יקר, מסובך ודורש כניסה לענף מקצועי חדש.
"אז שימשיכו לשכור דבוראים וישלמו להם יותר על ההאבקה, איפה הבעיה? מה גם שיש פתרונות טכנולוגיים חדשים לייעול ההאבקה. חברת BeeHero, למשל, מפתחת טכנולוגיה להאבקה ממוקדת ויעילה".

"החקלאים יכולים לגדל דבורים ולהאביק בעצמם. אם זה מסובך, שימשיכו לשכור דבוראים וישלמו להם יותר על ההאבקה. מה גם שיש פתרונות טכנולוגיים לייעול ההאבקה"

לדברי ד"ר אסף לוי, סמנכ"ל גורמי ייצור במשרד החקלאות: "רעיית הדבש היא מהענפים החשובים ביותר במשק. מבחינתנו, הדבש עצמו הוא תוצר לוואי (כלכלי וחשוב בפני עצמו) של התפקיד החיוני של הדבורים – האבקה.

"מכירת הדבש מממנת שלושה רבעים מעלות ההאבקה. חיוני שהיא תימשך, או שנחליף אותה בתמיכה כספית ישירה למגדלים. הפתרון הוא שילוב של שתיהן.

דבורים בכוורת (צילום: דוברות מכון וולקני)

"בטווח המיידי – ייבוא דבש, חלקו בידי קמעונאים, בהיקף מוגבל שלא מסכן את המגדלים. ובקרוב, אחרי שייחתם הסכם, הפחתת מכס, תמורת תמיכה ישירה מספיקה. פתיחה מלאה של השוק ללא תמיכה תפגע ביכולת ההאבקה, לכן היא לא על הפרק".

"הדבש עצמו הוא תוצר לוואי של ההאבקה. מכירת הדבש מממנת שלושה רבעים מעלות ההאבקה. חיוני שהיא תימשך, או שנחליף אותה בתמיכה כספית ישירה למגדלים"

הפקחים החרימו את הכוורות שוב ושוב. "קרטל"

נוסף על הדרישה לפתוח את שוק הדבש לייבוא, בפורום קהלת ובתנועה הליברלית דורשים להפסיק את הרגולציה על חלוקת "נקודות המרעה" להאבקה, בטענה שהיא מוטה לטובת הדבוראים הגדולים ומקשה על כניסת דבוראים חדשים לשוק.

צחי גולדנברג, דבוראי ממושב גמזו, מנהל מאבק ארוך נגד אופן חלוקת "נקודות המרעה". גולדנברג מגדל דבורים במשק שלו בגמזו על אדמה שהוא חוכר שם. לפי כללי "המרעה", אסור לו להציב שם כוורות בשל הקרבה ל"נקודת המרעה" של דבוראי אחר ממושב בני עטרות. פקחי המועצה החרימו לגולדנברג שוב ושוב את הכוורות וקיימו נגדו הליכים פליליים.

ב־2017 הוא הגיש עתירה מתוקשרת לבג"ץ בעזרת פורום קהלת, שבה ביקש להורות לבטל את הפיקוח על הדבש. בעתירה נטען כי הרגולציה פוגעת בזכויות העיסוק והקניין של הדבוראים, ושמועצת הדבש חורגת מסמכות ופועלת בניגוד עניינים.

צחי גולדנברג, דבוראי (צילום: באדיבות המצולם)

גולדנברג: "מועצת הדבש היא קרטל בחסות החוק. המכוורות משלמות למועצה לפי גודל המחזור שלהן, מכוורת גדולה משלמת פי חמישה ממכוורת קטנה. נשמע יפה, נכון? אבל המועצה היא חברה פרטית שצריכה את הכסף. למה שתדאג לי כמו שהיא דואגת ל'יד מרדכי'?"

לבנה מסכים עם הניתוח של גולדנברג, אבל לא עם המסקנה: "האבקה זה סיפור שרק דבוראים גדולים ובינוניים יכולים להיכנס אליו. אני מעביר כמה פעמים בשנה את הכוורות שלי בין נקודות המרעה בכל הארץ. אני משקיע בזה, במשאיות, סידורי בטיחות. יש לי 1,200 כוורות, אז אני יכול. אבל אני צריך את היציבות, את הנקודות הקבועות".

"מועצת הדבש היא קרטל. המכוורות משלמות לה לפי גודל המחזור שלהן. למה שהמועצה תדאג לי כמו שהיא דואגת ל'יד מרדכי'?"

גולדנברג אומר שהרגולציה חוסמת כניסה לדבוראים חדשים שיכולים להגדיל את היקף ההאבקה.
"הוא קשקשן. אולי הוא נהנה מהמלחמות עם המועצה. מרגיש גיבור.  אני לא מכיר אף דבוראי שחושב כמוהו".

העתירה של גולדנברג עדיין מתנהלת. בג"ץ הורה לכנסת לחוקק חוק שיסדיר את משק הדבש במקום צו הפיקוח. ח"כ שרן השכל מהמחנה הממלכתי הגישה הצעת חוק, שכתבה בסיוע פורום קהלת, המבטלת את החלוקה ל"נקודות מרעה" קבועות.

ד"ר מיכאל שראל, הכלכלן הראשי של פורום קהלת (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

ההצעה לא עברה, והממשלה הגישה הצעת חוק אחרת שמשאירה, בערך, את חלוקת "נקודות המרעה" הקיימת, בתיקונים מסוימים, ורק מעבירה את הפיקוח עליהן ממועצת הדבש לממשלה. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ואמורה לעבור בכנס החורף של הכנסת.

במשרד החקלאות מסבירים: "ההאבקה נעשית בידי מי שיכול להאביק – בעיקר דבוראים גדולים ובינוניים, שיכולים להזיז את הדבורים כמה פעמים בשנה בין המקומות שנדרשים להאביק".

הממשלה הכינה הצעת חוק שמשאירה בערך את חלוקת "נקודות המרעה" הקיימת. במשרד החקלאות מסבירים: "ההאבקה נעשית בעיקר בידי דבוראים גדולים ובינוניים"

השכל, שכיום נמצאת באופוזיציה שנאבקת נגד המהפכה המשפטית שהכין פורום קהלת, לא ששה להיות מזוהה עם הפורום. לדבריה: "הצעת החוק שלי נועדה להוריד את חסמי הכניסה לדבוראים חדשים ולחקלאים שרוצים לגדל דבורים בשטחים שלהם.

"התייעצתי עם חוקרים מהשורה הראשונה, ביניהם גם מפורום קהלת. אני מבקשת להדגיש: עבדתי איתם בתחום הכלכלה, אבל מעולם לא בתחום המשפט. אני מאוכזבת עמוקות מתוכנית ההפיכה המשטרית שלהם, אנחנו במאבק מר נגדה".

חברת הכנסת שרן בכנסת, 13 באוקטובר 2021 (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

הפורום קורא לאפשר ייבוא דבש חופשי, למרות הסיכונים הסביבתיים. הרעיון הזה לא נמצא בהצעת החוק שלך. את תומכת בו?
"צריך למצוא איזון בין ייבוא שיקל על הצרכנים, לשמירה על היצרנים".

גולדנברג אינו נבוך מהקשר עם קהלת, אבל אינו מסכים איתם לגבי הייבוא. לדבריו: "ייבוא דבש יהיה אסון. אני לא רואה איך נוכל להתפרנס ממכירת דבש ב־18 שקל לקילו".

גולדנברג אינו מסכים עם פורום קהלת לגבי הייבוא. לדבריו: "ייבוא דבש יהיה אסון. לא נוכל להתפרנס ממכירת דבש ב־18 שקל לקילו"

אבל בעתירה שלך ביקשת לבטל את הגבלת הייבוא.
"בעתירה יצאתי נגד מועצת הדבש. צריך לסגור אותה ולהחליף את הרגולציה הקיימת בטובה יותר. לא לפתוח לייבוא פרוע שיסכן את החקלאות כולה".

"הדבורים הן מנוע. הייצור צריך להימשך"

לא כל אנשי המקצוע מסכימים שחיסול המכוורות יחסל את ההאבקה. מספר דבוראים, המגדלים בשיטה ביואנרגטית המבוססת על הפילוסופיה האנתרופוסופית, סבורים שדווקא המכוורות התעשייתיות גורמים להידלדלות אוכלוסיית הדבורים ובכך פוגעות בהאבקה.

הכוורת של הדבוראי צחי גולנדברג (צילום: צחי גולדנברג)

מרבית הדבוראים מבצעים מניפולציות להגדלת תפוקת הדבש וההאבקה. בעונות שבהן אין גידולים האבקה, הם מאכילים את הדבורים במי סוכר כתחליף לצוף. לעתים, כשהדבורים מגדלות מלכה חדשה, הן מחסלים אותה, כדי שזו לא תעזוב את הכוורת עם חלק מהפועלות, כפי שקורה בטבע.

חקלאים ביואנרגטיים נמנעים מפעולות כאלה. הדבורים שלהם חיות מצוף בלבד. הם אינם הורגים מלכות, ומאפשרים לדבורים לעזוב את הכוורות ולהקים כוורות חדשות בטבע. לפי תפישתם, אם הכוורות התעשייתיות ייעלמו, יתרחש תהליך אבולוציוני שבו דבורי הבר יתפשטו מחדש ויאביקו במקומן.

"אני חקלאי אורגני, וגם אני מבצע מניפולציות בדבורים. עיקר ההאבקה נעשית בידי הכוורות התעשייתיות. יש דבוראים קטנים, בוטיק, אבל הם לא יצילו את החקלאות"

בממסד המדעי מתייחסים לרעיונות הללו בביטול. לדברי סורוקר: "אני מאוד סביבתית וירוקה. אבל בפועל, בעולם עם חומרי הדברה וקרינה, אם לא נאכיל את הדבורים בעונות מסוימות הן ימותו. ואם נשחרר את המלכה היא תמות עם הפועלות".

"לא נעים להגיד, אבל הדבורים הן מנוע והמלכות הן הסוללות שלו. כשהמלכות נשחקות, צריך להחליף אותן במלכות צעירות שיולידו הרבה פועלות חזקות, שייצרו הרבה דבש ויאביקו".

אפרים אזוב, דבוראי (צילום: באדיבות המצולם)

אזוב מסכים: "אני חקלאי אורגני – וגם אני מבצע מניפולציות בדבורים. עיקר ההאבקה נעשית בידי הכוורות התעשייתיות. יש דבוראים קטנים, בוטיק, אבל לרובם אין אמצעים להאבקה. הם לא יצילו את החקלאות.

"תראה, בטבע אין ואקום, ואני לא יודע אם בתרחיש הנורא שבו מטעי האבוקדו והעגבניות ימותו יהיה במקומם מדבר. אולי תתרחש אבולוציה, ובמקום החקלאות תגדל צמחיה חדשה וחרקי בר יאביקו אותה.

"אבל אני לא חושש רק מאובדן הפרנסה שלי ומאסון סביבתי, אלא גם שפשוט שלא תהיה חקלאות. וזה נורא־נורא עצוב בעיניי שיש כאן אנשים שמוכנים לוותר עליה".