אירועי ה-7 באוקטובר ייזכרו לדיראון עולם בחברה הישראלית, בעולם הדמוקרטי-מודרני השפוי ובקרב כל מי שחפץ חיים. כולם מדברים על ההפתעה, על המצב החלול בו נמצאו מערכות הביטחון והשלטון בישראל, ובעיקר כולנו חושבים ועדיין המומים מהובלת האזרחים והחיילים, הגיבורות והגיבורים, לטבח הנורא שהיינו עדים אליו כאומה.

היום, תוך כדי הלחימה המנטלית, הפיזית, הכלכלית, תוך כדי המלחמה על התודעה וההסברה בעולם ובמקביל ההתמודדות על החוסן שלנו כחברה, אנו מנסים להבין ולפענח את יחסי הכוחות עם המדינות השכנות וארגוני הטרור בתוכן, בזירות סביבנו שמשמשות כשחקניות חיצוניות על לוח השחמט של  המלחמה שהחלה בשבת השחורה.

תוך כדי הלחימה אנו מנסים להבין ולפענח את יחסי הכוחות עם המדינות השכנות וארגוני הטרור בתוכן, בזירות סביבנו שמשמשות כשחקניות חיצוניות על לוח השחמט של המלחמה, שהחלה בשבת השחורה

על לוח השחמט נמצאות איראן, סוריה וחזבאללה, הידועים בחוסר החיבה (בלשון המעטה) למדינת ישראל מאז ומעולם, וברצון שלהם להכחיד אותה על אזרחיה היהודים. שתי שחקניות נוספות שאיתן יש לנו שלום קר ולא ממומש עד תום לכדי נורמליזציה אמיתית הן מצרים וירדן, אשר שומרות על קור רוח בזמנים אלו. ובכל זאת אי אפשר להתעלם ממקומן, מתפיסתן ומתרומתן לשיח האזורי ביחס לאירועי אוקטובר 2023 בישראל.

ירדן דאגה לשלוף את השגרירה שלה מישראל ולהחזירה להתייעצות בירדן, ועבדאללה מלך ירדן טען לפשעי מלחמה שישראל מבצעת בתושבי עזה, וראניה רעייתו אף הגדילה להכחיש את מה שנעשה באירועי ה-7 באוקטובר האלימים והברוטליים שבוצעו באזרחים ובחיילים.

ארצה להתמקד במצרים כמדינה, שעל פניו נמצאת במערכת יחסים תקינה עם ישראל. חשוב להבין שמלחמת חרבות ברזל אינה רק אתגר של ישראל עם הפלסטינים, עם החזבאללה, איראן והחות'ים שהחליטו להצטרף לחגיגת המלחמה. מלחמה זאת היא אתגר ליחסים בין ישראל למצרים ואף אתגר בתוך החברה המצרית.

באופן כללי, מצרים חולקת עם ישראל את הרצון להרוס את היכולות הצבאיות של חמאס והג'יהאד האסלאמי. עבד אל פתח א-סיסי, נשיא מצרים, פעל לשם כך מהיום שעלה לשלטון על ידי חקיקת חוק, לפיו הוא הוציא מסדר היום במצרים את האחים המוסלמים שמתוכם חמאס נולד בכדי לאפשר חיים שפויים נטולי טרור בגבולות מצרים ובתוכה.

מלחמת חרבות ברזל אינה רק אתגר של ישראל עם הפלסטינים, חזבאללה, איראן והחות'ים שהחליטו להצטרף לחגיגת המלחמה. היא אתגר ליחסים בין ישראל למצרים ואף אתגר בתוך החברה המצרית

נשאלת השאלה מדוע המצרים, כמו שאר העולם הערבי, מתנגדים לפתוח את שעריהם באופן זמני לפלסטינים?

1. סוגיה ביטחונית

המצרים חוששים מסוגיה זאת, הואיל והם חושבים שלישראל יש תכנית זדונית לעקור את הפלסטינים מעזה ולפנות אותם למצרים, ולאחר מכן ליישב יהודים על אדמת עזה. לתפיסתם סיני היא מצרים ולא המולדת האלטרנטיבית של הפלסטינים.

מאז שא-סיסי עלה לשלטון במצרים הוא נאבק בארגוני טרור בעזרת חימוש השבטים הבדואים באזור וגם בסיוע של ישראל. מצרים חוששת שכניסת הפלסטינים תעודד קשר עם האחים המוסלמים בקירבה וכך הטרור יתפוס תאוצה גם בתוך מצרים.

2. סוגיה כלכלית

מצרים במשבר כלכלי עמוק ולכן אין לה פתרון למצוקת האוכלוסייה שלה שרובה מתחת לקו העוני וחווה שיעור אבטלה גבוה. גם דירוג האשראי המצרי נמצא בריסוק ומצרים נמצאת עם למעלה מ-150 מיליארד דולר חובות חיצוניים (פסקין, 2023). א-סיסי עומד בפני רפורמות כלכליות שהוא רוצה לקדם ועל כן עליו לטפל בציבור שלו לפני שהוא יקלוט פליטים פלסטינים ויספק להם תשתיות בכל תחומי החיים בסיני – הרי עליו לדאוג קודם לעניי מדינתו.

המצרים חוששים מהסוגיה הביטחונית כי הם חושבים שלישראל יש תכנית זדונית לעקור את הפלסטינים מעזה ולפנות אותם למצרים, ולאחר מכן ליישב יהודים על אדמת עזה

3. סוגית דעת הקהל התומכת בפלסטינים

מצד אחד, א-סיסי חייב לנווט בין האינטרס של מצרים מול ישראל והעולם לבין התמיכה  בפלסטינים.

למרות שהוא חיזק את מערכת הביטחון עם ישראל והמשיך לטפח את השלום בין ישראל למצרים כחלק מהזהות המצרית, ולמרות הנרטיב שאימץ של יציבות אזורית בזכות מצרים כשחקנית מוסלמית בגבול הדרומי של ישראל – הוא לא דיבר מעולם על נורמליזציה וקשרים ברמה האזרחית. קשרים כמו שמרוקו הציגה למשל.

לכן א-סיסי מרגיש פחות מחויב לישראלים ויותר מחויב לצו השעה של הפלסטינים ועל כן מאפשר את התמיכה המצרית בהם. דבר זה בא לידי ביטוי ברחובות המצריים ובשיח הפרו-פלסטיני, שמעודד את העזתיים להעדיף מוות  על אדמתם מאשר ויתור עליה לטובת היהודים.

לאורך כל הסקירה של התקשורת המצרית ודעת הקהל במצרים בנוגע לאירועי ה-7 באוקטובר, אין ולו מילה אחת על מעשי הרצח והטבח של חמאס על אדמת ישראל.

שבוע לאחר ה-7 באוקטובר א-סיסי הודיע על קיום הפגנות תמיכה במצרים לטובת הפלסטינים ודאג להשתמש כל העת בציבור שלו כדי לשווק את המסר שמצרים אינה מולדת חלופית לפלסטינים.

שבוע לאחר ה-7 באוקטובר א-סיסי הודיע על קיום הפגנות תמיכה במצרים לטובת הפלסטינים ודאג להשתמש כל העת בציבור שלו כדי לשווק את המסר שמצרים אינה מולדת חלופית לפלסטינים

חשוב לציין שהשימוש בהפגנות הללו הוא חרב פיפיות לא-סיסי ולמשטרו. מצד אחד העם מתנגד למה שהצבא הישראלי עושה לפלסטינים לכאורה, ומצד שני העם המצרי עשוי להשתמש בהפגנות הללו שא-סיסי אישר להם – כדי לפנות נגד המשטר במצרים שמדכא אותם שנים, ובעצם נגדו.

באופן זהה, מרחב ההפגנות של המצרים בסולידריות עם הפלסטינים לפני כעשור – הוביל לפעילות נגד השלטון המצרי ולהפלת הנשיא הקודם חוסני מובארכ על ידי הפגנות של הציבור בכיכר תחריר.

השלכות המלחמה על מצרים

למלחמה חרבות ברזל יש השלכות על מצרים:

• מצד אחד, מצרים מוצגת כחלשה. מבחינה אזורית היא לא חלק מתהליכים אזורים משמעותיים, למשל: היווצרות המגעים בין סעודיה לישראל טרם המלחמה, תפקידה כמתווכת נפגע לאור העובדה שקטאר השיגה אותה והפכה למתווכת מרכזית (מוטה כמובן לטובת הפלסטינים).
• יחד עם זאת, אסור להמעיט בתפקידה הנוכחי של מצרים על לוח השחמט. היא מנהלת את הסיוע ההומניטרי ובכך מייצרת פתח ומסדרון לשפר את מעמדה האזורי. באופן זה מצרים יכולה להעלות את קרנה בקרב האמריקאים, שיעבירו אליה יותר תקציבים לסיוע כלכלי, מה שיקדם לה פתרונות לטובת המשבר הכלכלי שהיא נמצאת בו.

בימים דרוכים אלה, בהם אנו רוצים בכל מאודנו שהחטופים וחיילנו יחזרו בשלום והאזרחים שלנו לא יפגעו עוד – עלינו לנהוג במשנה זהירות. מצרים היא שער כניסה לעזה, ועל כן עלינו לשמר את מערכת היחסים איתה.

בימים דרוכים אלה, כשאנו רוצים בכל מאודנו שהחטופים וחיילנו יחזרו בשלום ושהאזרחים שלנו לא יפגעו עוד – עלינו לנהוג במשנה זהירות. מצרים היא שער כניסה לעזה, ועל כן עלינו לשמר את מערכת היחסים איתה

אין לאפשר הצהרות לא אחראיות, שעשויות לפגוע במרקם היחסים, כמו למשל: לדרוש שהמצרים ייקחו את הפלסטינים וידאגו להם – דבר שעשוי להבהיל את המצרים ולסגור את שערי הרצועה. בנוסף, עלינו  להיזהר בהפצת מידע מודיעיני שמצרים שותפה לו ואינה מעוניינת להיחשף בעניינו בגלוי אל מול העולם המוסלמי.

עלינו לזכור שבסיום המלחמה מצרים עדיין תישאר להיות דיירת קבע בשכונת המזרח התיכון ועלינו לשמר אתה את מערכת היחסים הבסיסית, קרה ככל שתהיה, על מנת  למזער את זירות המלחמה סביבנו גם בעתיד.

אשת חינוך ואקדמיה. עוסקת בחקר השחיתות השלטונית ובחקר החוסן האישי, הקהילתי והלאומי בארגונים פרטים וציבוריים ובמערכת החינוך בפרט. מרצה וחברת סגל במכללת אורנים ועמיתת מחקר באוניברסיטת אריאל ובמוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית. מנכ"לית מרכז מגדלורים – הכוונה לחוסן מיטבי, מרכז שמעניק שירותי הרצאות, סדנאות וימי עיון בתחומי חוסן וחברה בוערים.