הקול הבא הוא קול שמבאס רבים. אבל אני סבור שהוא חייב להישמע. אני גם סבור שהוא מבטא את הדבר הנכון (אם אפשר בכלל לדבר על הדבר הנכון במציאות כה מחרידה).

אני סבור שהקול הוא ברור מאד אך הוא אינו חד ממדי – והוא כמובן מובע כאן בתמצית שבתמצית מול מציאות בלתי נסבלת ואף מפלצתית:

מחד, לא נוכל עוד לחזור לעולם למצב הנורא שבו אנו מטפחים את חמאס (המפלצתי) כדי להחליש את הרשות הפלסטינית, למנוע כל משא ומתן מדיני ולפנטז שהסכסוך מנוהל. כל זאת בזמן שבגדה פיתחנו משטר אפרטהייד וברצועה הטלנו מצור קשה ואכזרי לאורך שנים – מצור שבכלל לא מנע הברחת נשק, מערך מנהרות עצום ממדים, אימון צבאי שיטתי של צבא גרילה וטרור ופיתוח מתקפה אכזרית מאין כמוה על אזרחים שנשחטו בהמוניהם.

מחד, לא נוכל עוד לחזור לעולם למצב הנורא שבו אנו מטפחים את חמאס כדי להחליש את הרשות הפלסטינית, למנוע כל מו"מ מדיני ולפנטז שהסכסוך מנוהל, בזמן שבגדה פיתחנו אפרטהייד וברצועה הטלנו מצור

במקביל, יש להיאבק בכל ניסיון להמשיך לכונן הפיכה משטרית בזויה. והניסיון נמשך.

נזכור: הממשלה פעלה לכונן הפיכה משטרית לצורך הקמת דיקטטורה, חילוץ נאשם מהכלא והנצחת אפרטהייד רשמי בגדה, בירושלים המזרחית ובשאיפה גם במדינת ישראל הריבונית.

כל זאת – תוך שראש הממשלה מתעלם שוב ושוב מאזהרות כל גורם ביטחוני מפני ההחלשה העצומה של מדינת ישראל שטמונה בכך, ומפני זיהוי חולשה זו בידי אויבים קנאים.

אמ"ן כתב מפורשות שוב ושוב על סכנת הסערה המושלמת, תוך שהוא מתמקד באיראן ובחזבאללה – ותוך שהוא מחמיץ למרבה הזוועה כל סימן למתקפה המפלצתית של הנוח'בה במחדל מודיעיני נורא.

מאידך, גם כאשר הבנו שצריך לפגוע אנושות בזרוע הצבאית של חמאס ולפגוע ביכולות השלטוניות של חמאס בעזה ולחתור לפתרון מדיני ישראלי-פלסטיני-ערבי-בינלאומי (הישראלים והפלסטינים לא יעשו כן לבדם אלא בסיוע בינלאומי, שאני מתפלל כי אכן יקרום עור וגידים כפי שכתב דוד גרוסמן בניו יורק טיימס), אי אפשר ואסור באיסור חמור ומוחלט לעשות כן בצורה שמפרה שוב ושוב את דיני הלחימה.

אי אפשר לעשות זאת בצורה שממיתה עשרות אלפי חפים מפשע (בהם תינוקות ופעוטות וילדים וילדות וקשישים וקשישות ונשים וגברים שאינם קשורים בשום צורה למערך הטרור), יוצרת קטסטרופה הומניטרית עצומה ומולידה רעב עצום ממדים, חשש מהתפרצות מגיפות, קריסת תשתיות ומניעת סיוע הומניטרי ראוי.

במקביל, יש להיאבק בכל ניסיון להמשיך לכונן הפיכה משטרית, כפי שניסתה הממשלה לכונן,  תוך שרה"מ מתעלם מאזהרות גורמי הביטחון מפני החלשת המדינה שטמונה בכך ומזיהוי החולשה בידי אויבים

יש כאלה שסבורים שניתן להשמיד טוטלית את חמאס ויש לעשות כן בכל מחיר – גם כשהמחיר הוא ביצוע פשעים נגד האנושות.

גישה זו אינה רק פסולה מוסרית מכל וכל (וההיבט המוסרי הוא הדבר המרכזי שצריך לקחת בחשבון וכמובן הדבר היחיד שצריך לפסול גישה זו מכל וכל) ואינה רק מבוא למותם הנורא של כל חטופינו שמצויים בעיצומו של סבל בלתי אנושי – אלא היא גם תמוטט את הביטחון הלאומי של מדינת ישראל ואזרחיה, משום הבידוד המדיני והחרם הצבאי שהיא תוליד, שפירושם יכול להיות הכחדת מדינת ישראל.

יש כאלה שסבורים שיש להימנע מכל תגובה צבאית. הלוואי שניתן היה להימנע מכך לחלוטין. אבל כמו הסנטור ברני סנדרס, למשל, אני סבור ששימוש בכוח צבאי חייב להיות מוצא אחרון, מושכל, זהיר ומידתי (רחוק לצערי מהאופן בו פעלנו) ועם זאת – אני סברתי כמוהו שלא ניתן לחיות לצד איום חמאס.

הוא אמר זאת מפורשות לאחר שחיטת יום 7 באוקטובר. ואני סברתי שהוא צודק.

העובדה שבלית ברירה צריך להגיב לעתים צבאית (הלוואי שלא היה צורך) אין פירושה שניתן לקבל המתת עשרות אלפי חפים, עקירת 1.7 מיליון איש ואיש – רובם למחנות אוהלים ללא תשתיות ושירות רפואי בסיסי ומזון ומים – וכן יצירת חוסר ביטחון תזונתי ל-93 אחוזים מקרב 2.3 מיליון עזתים ויצירת רעב ממשי ומחריד ליותר מחצי מיליון מהם תוך שההערכות הן שהמתנו 12,500 קטינים (מתינוקות ופעוטות ועד ילדים וילדות ונערים ונערות).

רחוק משם.

את הקטסטרופה האנושית שיצרנו בעקבות מתקפתו הברברית של חמאס יש לקטוע.

את רצועת עזה יש לשקם מהיסוד במסגרת מציאות חדשה שבה לא עוצמים עוד את עינינו מול הסוגייה הפלסטינית והסבל הפלסטיני והסכנות האמיתיות והעמוקות לביטחון הישראלים תוך יצירת תרבות כזב לאומנית, גזענית ורדודה וכן תוך יצירת הפיכה משטרית בזויה.

העובדה שבלית ברירה צריך להגיב לעתים צבאית (הלוואי שלא היה צורך) אין פירושה שניתן לקבל המתת עשרות אלפי חפים, עקירת 1.7 מיליון איש ואיש – רובם למחנות אוהלים ללא תשתיות ושירות רפואי בסיסי ומזון ומים

אינני יכול לשלול לצערי פעילות צבאית ממוקדת כשהיא נדרשת מול זרועו הצבאית של חמאס. אך אני חייב לשלול מכל וכל את הגישה (שלצערי רבים מאד אוחזים בה) שהפשע נגד האנושות של 7 באוקטובר והחובה למנוע פשעים כאלה בעתיד, מצדיקים פשעי מלחמה ואף פשעים נגד האנושות ויצירת קטסטרופה אנושית שלא תיאמן ברצועה האומללה.

שום דבר לא יכול להצדיק זאת.

עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.