הקול הבא הוא קול שמבאס רבים. אבל אני סבור שהוא חייב להישמע. אני גם סבור שהוא מבטא את הדבר הנכון (אם אפשר בכלל לדבר על הדבר הנכון במציאות כה מחרידה).
אני סבור שהקול הוא ברור מאד אך הוא אינו חד ממדי – והוא כמובן מובע כאן בתמצית שבתמצית מול מציאות בלתי נסבלת ואף מפלצתית:
עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.
מישהו יכול לכתוב לי הודעה משמחת ומחממת את הלב? כותבת אישה מודאגת ממרכז הארץ. זה מזכיר לי אמרה בערבית על אנשים מדוכדכים המבקשים מראש הכפר: "ספר משהו משמח – אפילו שקר".
בני אדם השרויים במצוקה זקוקים לעיתים למישהו שישפר את האקלים, יעלה את מצב הרוח ויפיח תקווה. מישהו ללכת אחריו, להאמין ביושרו, לישון בשקט כשיודעים שהוא מצוי על ההגה.
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג.
לאחרונה גיליתי במהלך נסיעה במונית שגם בבת-ים יש רחוב ששמו כ"ט בנובמבר. כבר ידעתי קודם לכן שבירושלים, בהרצליה, אולי גם בערים נוספות יש רחובות הנושאים אותו שם. כידוע, בכ"ט בנובמבר שנת 1947 הוחלט באו"ם על הקמתה של מדינת ישראל.
"עוד יהיו לנו רחובות שייקראו 'ה-7 באוקטובר'", הערתי בלגלוג מריר. ונהג המונית הגיב: "אף אחד לא יסכים לגור ברחוב שזהו שמו".
שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.
הכי אהבתי את הפוזה של מגן העולם החופשי מול הנאצים.
מחולל הפיכה משטרית כדי להחריב את הדמוקרטיה ולהיות דיקטטור, ואז מציג עצמו כמגן הדמוקרטיה והעולם החופשי.
עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.
כרונולוגיה של פרישה בלתי נמנעת
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אני מאוד אוהבת את מה שאתה כותב וקשה כאדם שלא להזדהות עם עמדה המוסרית שאתה מבטא. יחד עם זאת, עם כל הביקורת לא הבנתי מה לדעתך היה עלינו לעשות בתגובה ל-7 באוקטובר ומה עלינו לעשות כיום ברמה האופרטיבית. אין לי שום הבנה בתורות לחימה באסטרטגיה שצריך לנקוט בלחימה בתוך מציאות הזויה של טרור מפלצתי שארוג ומסתעף בתוך אוכלוסיה אזרחית או בטקטקטיקות לחימה שיבטיחו פגיעה רק באנשים הנימנים על ארגון הטרור החמאסי, אבל גם להבנתי הדלה מאוד במציאות שקיימת בעזה לא ניתן היה להימנע מפגיעה באוכלוסיה האזרחית. האם לדעתך לא היה צריך לפעול באופן צבאי? האם לדעתך צריך היה להעדיף לשמור על בטחונה של האוכלוסיה בעזה ולהנציח בדרך הזו את שלטון הטרור החמאסי ואת חוסר הביטחון של האוכלוסיה בצד השני של הגדר? מלחמה היא דבר מתועב ולא סטרילי. כל אדם מוסרי שואף להגן על זכותו של כל אדם לחיים ובטחון פיזי וכלכלי, אבל במצב שנוצר (ואינני חלוקה על האחריות שיש גם לנו כחברה וכמדינה) להבנתי בטווח הרחוק הבטחת הביטחון של האנשים שחיים כאן מחייבת שינוי התמונה בעזה וסילוק החמאס. אם יש לך דרך סטרילית לעשות את זה אני איתך.