המהומה הציבורית סביב חקירת החיילים החשודים ברצח מחבל נוח'בה הביאה אמש (ראשון) את פרקליטות המדינה לפרסם הודעה חריגה. הפרקליטות לעולם לא מפרסמת פרטים הנוגעים לחקירה פלילית בעודה מתנהלת.
מה שהקפיץ את פרקליט המדינה עמית איסמן הייתה העובדה שהרשתות התמלאו התקפות ודברי הסתה נגד פרקליטים המטפלים בתיק, בעיקר לאחר סדרת הראיונות שנתן אחד החשודים בפרשה, סער אופיר. חציית הקו האדום הזה גרמה לאיסמן לחשוף פרטים מתוך החקירה עצמה.
מהודעת הפרקליטות עולה כי החקירה החלה לא בחשד לרצח מחבל נוח'בה, אלא בחשד לגניבת כלי נשק מגופותיהם של לוחמי ימ"מ שנפלו ב־7 באוקטובר. החשד בדבר רצח מחבל נוח'בה עלה נוכח תפיסת התכתבויות, שלפיהן אחד החשודים כתב לחברו: "שחטתי מחבל חי". החקירה עצמה העלתה בהמשך כי מדובר ככל הנראה בהתרברבות חסרת כיסוי.
מבחינת הפרקליטות, נכון למועד תפיסת ההתכתבויות מדובר בראיה המהווה הודאה לכאורה בהריגתם של מחבלים שנתפסו כשהם חיים, וכן במעשי אלימות קשים במחבלים שלא במסגרת לחימה. מערכת אכיפת חוק במדינת חוק לא יכולה שלא לחקור חשד כזה.
פרשת קו 300 החלה בעקבות ראיה מצולמת לכך שהמחבלים באותה התקפת טרור נהרגו לא במסגרת הלחימה עצמה אלא לאחר מכן. החקירה בחשד לרצח מחבל נוח'בה התנהלה כחקירה סמויה במשך כחצי שנה, תחת צו איסור פרסום גורף, והביאה למעצרם של שני החשודים לפני כשבוע.
מאותו שלב החלו פרסומים שונים ברשתות החברתיות שהובילו את בתי המשפט שדנו במעצרם של החשודים לצמצם את הצו, כך שכעת ניתן לפרסם גם פרסומים רשמיים ומותרים על הפרשה. ממילא "הסוסים כבר ברחו מהאורווה", כתב שופט בית המשפט המחוזי עודד מאור ביום חמישי האחרון, בהתייחס לבקשת המשטרה להותיר על כנו את הצו.
לא ניתן לחקור בעבירה קלה יותר מתחילת הדרך, מאחר שהדבר עלול לשבש את האפשרות להעמיד לדין בהמשך בעבירה החמורה יותר, משלא ניתנו לחשוד זכויותיו להתגונן בפני העבירה החמורה יותר
השאלה המשפטית המתעוררת היא האם נכון היה להורות על חקירה בחשד לעבירה של רצח בנסיבות מחמירות. הסעיף שבו נחקרו שני החשודים הוא רצח והנסיבות המחמירות ממוקדות בכך ש"המעשה נעשה מתוך מניע של גזענות או עוינות כלפי ציבור".
במילים אחרות, השאלה היא האם מדובר בפשע שנאה. הטענה נגד החלטתו של פרקליט המדינה בעניין זה היא שבנסיבות הכאוטיות של 7 באוקטובר, כאשר אנשים קפצו על דעת עצמם כדי להילחם במחבלים שחדרו לעוטף ולהגן על חיי ישראלים, לא ניתן להחיל את הכללים הרגילים המבחינים בין מצב לחימה למצבים אחרים.
תשובה אחת בעניין זה היא פשוטה: כל עוד ישראל היא מדינת חוק, מערכת אכיפת החוק לא יכולה שלא לחקור חשדות לרצח של בני אדם, אף אם הרצח הוא של הגרועים בבני האדם – מחבלי נוח'בה רצחניים. אובדן הכלל הזה פירושו אובדן היכולת להגדיר את ישראל כמדינת חוק.
התשובה השנייה היא שהגוף החוקר – משטרת ישראל – חייב לחקור את החשד לעבירה החמורה ביותר העולה מתוך הממצאים הראשוניים. לא ניתן לחקור בעבירה קלה יותר מתחילת הדרך, מאחר שהדבר עלול לשבש את האפשרות להעמיד לדין בהמשך בעבירה החמורה יותר, משלא ניתנו לחשוד זכויותיו להתגונן בפני העבירה החמורה יותר.
קשה ככל שתהיה המסקנה הזו מבחינת תחושות הבטן, אי אפשר להימלט מהעובדה שקיימת אפשרות שגם במהלך אירועי 7 באוקטובר אירעו מעשי רצח או אירועים פליליים אחרים, שעליהם יש לתת את הדין
חשוד שייחקר על המתה באחריות מופחתת יבוא בטענות ובצדק אם יוגש נגדו כתב אישום באשמת רצח בנסיבות מחמירות. במדינה שבה שורר שלטון החוק, הציפייה מהחוקרים, הפרקליטים והשופטים היא לא לערב שום שיקול זר בתוך קבלת החלטותיהם, בוודאי לא שיקולים פוליטיים.
דווקא הדרישה לעשות הנחות לחשודים בשל הנסיבות הקיצוניות והייחודיות של 7 באוקטובר היא דרישה להכניס שיקולים חיצוניים לתוך תהליך קבלת ההחלטות.
קשה ככל שתהיה המסקנה הזו מבחינת תחושות הבטן, אי אפשר להימלט מהעובדה שקיימת אפשרות שגם במהלך אירועי 7 באוקטובר אירעו מעשי רצח או אירועים פליליים אחרים, שעליהם יש לתת את הדין. ואם מתעוררים חשדות, חובה לחקור אותם.
ההתקפה הפרועה ברשתות נגד חוקרים ופרקליטים היא חלק מתופעה רחבה יותר – התרחבות התפיסה השבטית מאז אירועי 7 באוקטובר והתחושה הגוברת שמותר לפעול כלפי מחבלי חמאס באותו אופן ברברי שבו פעלו הטרוריסטים עצמם.
הזמנים הקשים שהחברה הישראלית מצויה בהם מזמנים לנו אתגר גדול בדבר הצורך לעמוד על הערכים והעקרונות שלנו, אפילו ודווקא אל מול פני הזוועה
הזמנים הקשים שהחברה הישראלית מצויה בהם מזמנים לנו אתגר גדול בדבר הצורך לעמוד על הערכים והעקרונות שלנו, אפילו ודווקא אל מול פני הזוועה. העקרונות הללו, המעוגנים בחוק ובמשפט הישראלי, קובעים שאפילו לגרועים שבמחבלים יש זכויות אדם.
על הרקע הזה בדיוק פנתה היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה לראש הממשלה בנימין נתניהו וקראה לו להורות על סגירת מחנה "שדה תימן" שבו מוחזקים עצורים עזתים מאז 7 באוקטובר.
בעתירה שהגישה האגודה לזכויות האזרח לבג"ץ נכתב כי מחנה שדה תימן הוא "אקס־טריטוריה שבה אין דין ואין דיין, חור שחור שבו מוחזקים עצורים בתנאים תת־אנושיים, ללא כל פיקוח חיצוני וללא כל אפשרות לבקר את הנעשה במתקן".
ומאותו טעם בדיוק בג"ץ מקיים דיונים בעתירות הנוגעות להרכב התזונתי בתפריט הניתן לאסירים ביטחוניים במתקני כליאה בישראל, זאת נוכח עיסוקו האינטנסיבי של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר בסוגיה. הקו המאחד את כלל הסוגיות הללו הוא אחד: ישראל נלחמת מול ארגוני טרור רצחניים וברבריים – אך ישראל עצמה אינה כזאת.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוטעות של הזויי מע' המשפט החסודים. ב 7.10 מחבלי הנוחבה לא היו בני אדם. אלא מפלצות שחובה היה להורגם. היום הפרקליטות הפכה לנציגת הפלסטינאים ולאוייבת חיילי צהל ואזרחי המדינה הנורמטיבים (חלאות הפרקליטות לא מייצגים אותם ובעיני הם פושעים שמקומם בכלא).