את המושג "ניצחון מוחלט" במלחמה הנוכחית טבע בנימין נתניהו. מהו ניצחון? ומהו ניצחון מוחלט?

בספורט יש כללים מוגדרים ומטרה מוגדרת ולכן ניתן לקבוע מי ניצח במשחק או בתחרות הספורטיבית. בחיים אין כללים ברורים. מושג "הניצחון" עבורי יהיה שונה ממושג "הניצחון" של זולתי. גם המטרות אליהן אנו שואפים יכולות להיות שונות.

בספורט יש כללים ומטרה מוגדרים, ולכן ניתן לקבוע מי ניצח במשחק או בתחרות הספורטיבית. בחיים אין כללים ברורים. מושג "הניצחון" עבורי יהיה שונה ממושג "הניצחון" של זולתי. גם מטרותינו יכולות להיות שונות

בספורט המושג ניצחון משמעו שיש צד אחד מנצח וצד אחד מפסיד. מחוץ לעולם הספורט, המטרות שלי ושל האויב יכולות להיות שונות. לכן הצד הישראלי יכול להכריז על ניצחון בשל ההישגים הצבאיים של הלחימה, בעוד חמאס יכול להכריז על ניצחון בשל המוות שזרע בקרבנו, בשל החטופים המצווים בשבי, בשל העובדה שנאלצנו לפנות את הצפון והדרום, בשל הנזק הכלכלי הגדול שאנו סופגים, ובשל הנזק התדמיתי העצום בעולם ובייחוד בקרב הצעירים, הם מנהיגי הדור הבא.

לגישתי, מניין ההרוגים, החטופים, המפונים ובני משפחותיהם – מאיין את המילה ניצחון, גם אילו עלה בידי להשמיד את אחרון לוחמי חמאס. יתר על כן, כישלון בהחזרת החטופים החיים, אם לא תיחתם עסקה בקרוב, משמעו תבוסה עצומה לאתוס הישראלי ולרוח הישראלית של ערבות הדדית.

הרי כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו, בעוד כל המאבד נפש כאילו איבד עולם ומלואו. כיצד ניתן לאבד עולמות כה רבים, שחלקם כבר מתו בשבי וחלקם אולי ניתן להציל בהסכם אילו נחתם – ולדבר על ניצחון?

ניצחון מבחינתי הוא מלחמה שניתן היה למנוע. הואיל ולא הצלחנו למנוע את המלחמה ויש הרוגים חפים מפשע משני הצדדים, אזי יש כאן כישלון מוחלט עבור שני הצדדים הנלחמים, ששום הישג צבאי לא יוכל לנטרלו. עבור המתים ובני משפחותיהם אין ניצחון.

בנוסף, אי סיום המערכה בעזה, מעבר למחיר הכבד של חיי החטופים, משמעותו המעשית היא משאבים פחותים להתמודד עם איומים צבאיים בזירות אחרות ולהתחיל בשיקום הכלכלה והחברה. כלומר פגיעה בביטחון הלאומי.

ניצחון מבחינתי הוא מלחמה שניתן היה למנוע. הואיל ולא הצלחנו בכך ויש הרוגים חפים מפשע משני הצדדים, אזי יש כאן כישלון מוחלט עבור שני הצדדים הנלחמים, ששום הישג צבאי לא יוכל לנטרלו

יתר על כן, מושג הניצחון אינו מושג סטטי. ניצחון שלנו היום יכול לטמון את זרעי הכישלון בטווח הארוך. הניצחון הצבאי המזהיר של ששת הימים הביא את הכיבוש, את הלאומנות ואת השנאה כלפינו. אותה שנאה שלא השכלנו להקטין באמצעות הסכמים מדיניים לסיום הכיבוש.

הממשלה הנוכחית והעומד בראשה העדיפו "לנהל" את הסכסוך הפלסטיני ולא לפתור אותו. חיזוק חמאס לאורך שנים וראייתו כנכס נבעו מחוסר הרצון להגיע להסכם מדיני עם הרשות הפלסטינית. הסכם  שכרוך בפשרה טריטוריאלית.

על אף כל הטיעונים שהועלו לעיל, נניח שנגיע להסכמה לגבי הגדרת הניצחון ונגדירו כמצב שבו ביטחונה של מדינת ישראל מובטח. במקרה זה יש צורך במומחים מתחום הצבא והמדינאות, שיחליטו: האם ניתן להגיע לשם? כיצד להגיע לשם? מה המחיר שנדרש לשלם בתחומים אחרים על מנת להשיג את היעד?

גם במידה שנגדיר כך את מושג הניצחון, עדיין אין שום קנה מידה מעשי לבחון אם הניצחון הוא מוחלט. המילה מוחלט כמוה כדרישה לוודאות של מאה אחוזים בעולמנו האקראי, כאשר רק המנהיג זכאי להחליט אם הוודאות המלאה הושגה.

באנלוגיה לספורט, הרי זה כאילו במשחק כדורגל קבוצה הייתה מנצחת את יריבתה 3-2, וזכותו של המנהיג לקבוע שהניצחון אינו מוחלט. אלא אם היו משיגים תוצאה אחרת, אותה רק הוא זכאי לקבוע באורח שרירותי, למשל 5-0 או כל תוצאה אחרת עליה יחליט. המילה מוחלט היא, כאמור, שרירותית ומרחיקה את היכולת לקבוע מהן אמות המידה הנדרשות להשגת היעד.

גם אם נגדיר ניצחון כביטחון למדינה, עדיין אין שום קנה מידה מעשי לבחון אם הוא מוחלט. המילה מוחלט כמוה כדרישה לוודאות של 100% בעולמנו האקראי, כשרק המנהיג זכאי להחליט אם הוודאות הושגה

הניצחון אם כן אינו מוחלט. מה שמוחלט, כפי שהתבטא בנג'מין פרנקלין, הוא תשלום המיסים והמוות. מאז השבעה באוקטובר, המוות נוכח במלוא עוצמתו ואין ספק שגם המיסים יועלו למימון עלויות המלחמה והנזקים בעקבותיה.

מושג שני הוא "ביחד ננצח". ראינו שמושג ה"ניצחון" אינו מוגדר, קל וחומר מושג "הניצחון המוחלט", שיכול להיות שונה מאדם לאדם. מה משמעות ה"ביחד"?

יש את ה"ביחד" של ג'ורג' אורוול בספרו "1984", שהוא הניסיון להמית את השאיפה של היחיד להיות הוא עצמו. בדומה לכך, יש את "הרעות" בספרו של סבסטיאן הפנר "יומן של גרמני", שמדרדרת ומשחיתה את האדם, ומשתקת את חוש האחריות האישי שלו. הוא עושה מה שעושים כולם. זהו "ביחד" שאינו סובל ויכוח. "ביחד" בו האדם מאבד את הייחודיות שלו, את המסתורין הגלום בו.

לעומת זאת יש את ה"ביחד" עליו כותב עמנואל לוינס. "ביחד" שבו  האדם לא מתבטל לכלל המיוצג על ידי המנהיג או ההמון. "ביחד" שמשמעותו אחריות של האדם לזולתו. "ביחד" שמשמעותו אחווה.

כותב לוינס כי אמנם סיסמת המהפכה הצרפתית היא חופש, שוויון ואחווה, אך הוא היה מקדים את המילה אחווה לפני חופש ושוויון. האחווה לגישתו היא התנאי להיווצרותו של היחיד כסובייקט אחראי לזולת, ללא הבדל של גזע, דת ולאום. שאם לא כן, אנחנו נבלעים בהמון חסר פנים.

כשיואב גלנט אומר שהמושג ניצחון מוחלט הוא קשקוש, אומר עליו בנימין נתניהו כי הוא מאמץ את הנרטיב האנטי-ישראלי ופוגע בסיכויים להגיע לעסקה לשחרור החטופים. כלומר, ראש הממשלה מרמז ששר הביטחון הוא בוגד, שהרי הוא מאמץ את הנרטיב של האויב.

ה"ביחד", לפי נתניהו, הוא חיסול אפשרות הביקורת. זהו הביחד שבו כולנו פועלים כדבוקה אחת לפי רצון המנהיג. כל מי שמבקר את המנהיג מסייע לאויב, אפילו אם הוא מכהן כשר הביטחון של מדינת ישראל

הניצחון אם כן אינו מוחלט. מה שמוחלט, כפי שטען בנג'מין פרנקלין, הוא תשלום המיסים והמוות. מאז ה-7/10 המוות נוכח במלוא עוצמתו, ואין ספק שגם המיסים יועלו למימון עלויות המלחמה ונזקיה

אם כן, מדוע טבע נתניהו את המושג הכל כך מעורפל "הניצחון המוחלט"? הרי הערפול פוגע בחשיבה ההגיונית. אבל פיתוח חשיבה הגיונית מעולם לא היווה מטרה פוליטית עבורו. חשיבה הגיונית עלולה לזמן ביקורת ואינה מלהיבה את ההמון.

דומני שכיום גם הביטוי ניצחון מוחלט לא מלהיב את הציבור הישראלי שמשווע לרגיעה, לשיקום ולחזרה לסוג של נורמליות. הערפול מבחינת נתניהו הוא יתרון. יש בכוחו כעת להמשיך את המלחמה כראות עיניו, ייתכן שמשיקולים של שרידות פוליטית, בתואנה שלא הגענו ל"ניצחון מוחלט". אם נבקר אותו, אזי אנחנו פוגעים במושג של "ביחד ננצח" ובכך באפשרותו להציג את מבקריו כבוגדים שמשרתים את חמאס.

ד״ר אלדד שידלובסקי, מרצה לכלכלה ושוק ההון במכללת אשקלון, לשעבר ראש אגף כלכלה ומחקר במשרד האוצר. פרסם לאחרונה ספר ״שיחות על לוינס עם הרב דניאל אפשטיין״.