שר התקשורת, שלמה קרעי, הודיע לאחרונה, בשבתו כמומחה מטעם עצמו למשפט, שצו בג"ץ הוא "משולל תוקף, אינו מחייב וחסר משמעות". בצדק כולם דיברו על החוצפה ועל המשבר החוקתי שהממשלה הזו מובילה אליו.

רק מעטים שמו לב במה הצו עסק: הארכת כהונתם של שני עובדי מועצת תאגיד השידור כדי למנוע את שיתוק המועצה. במלים אחרות, ההודעה של קרעי הייתה עוד רגע שבו ההפיכה המשפטית שילבה ידיים עם ההפיכה התקשורתית.

רק מעטים הבחינו במה עסק צו בג"ץ לקרעי: הארכת כהונת שני עובדי מועצת תאגיד השידור כדי למנוע את שיתוק המועצה. בפועל, הודעת קרעי הייתה עוד רגע של שילוב ידיים בין ההפיכה המשפטית להפיכה התקשורתית

כי בעוד שעבור הישראלים השנה החולפת הייתה שנת החטופים, הסרטונים המחרידים מהשבי, הגופות שמתגלות במנהרות, המשפחות שמתחננות בפני פוליטיקאים אטומים, המלחמה בדרום ובצפון ובמרכז – במליאת הכנסת, 2024 הייתה קודם כל שנת ההפיכה המשטרית. במערכת המשפט, במינויים הציבוריים, בכלכלה, אבל בעיקר, כצפוי, במה שתמיד היה האובססיה של בנימין נתניהו – שוק התקשורת.

נתניהו עומד למשפט על הניסיונות שלו לעצב את שוק התקשורת הישראלי בצלמו ובדמותו. והנה, השנה, שורת ח"כים מהקואליציה גילו לפתע עניין משלהם בתקשורת הישראלית והטביעו את הכנסת בעשרות הצעות חוק פרטיות בנושא.

אין סיבה להיתמם: האנשים האלה לא פיתחו דעה משלהם מאז שנות התשעים. הם פרוקסי, בובה על חוט, של שר התקשורת שלמה קרעי, בעצמו פרוקסי של בנימין נתניהו. ובשיאה של מלחמה, השניים הללו מנהלים את המלחמה האמיתית שלהם: חיסול התקשורת העצמאית בישראל.

השיטה: הצפה בזבל. קשה למצוא את הידיים והרגליים בשטף הצעות החוק הפרטיות, אבל מאחורי הכאוס יש תכנית ברורה. עיקריה נמצאים בתזכיר חוק השידורים שקרעי "גנז" בעבר. למעשה, התכנית פשוט חולקה לפרוסות ומועברת עתה, חתיכה חתיכה, בשיטת הסלמי.

התכנית פשוטה. מצד אחד, אילוף התקשורת המסחרית וחברות החדשות בשיטת המקל והגזר. כך, למשל, הממשלה פועלת לסגור את הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו ולהקים במקומה רשות מפקחת אחת. לפי התזכיר הישן, הרשות הזו תהיה כפופה לדרג הפוליטי ותאפשר לממשלה להטיל סנקציות או הטבות, בהתאם למידת הגמישות שיגלו חברות החדשות.

מגישי הצעות החוק בנושא לא פיתחו דעה משלהם. הם פרוקסי של שר התקשורת קרעי, בעצמו פרוקסי של נתניהו. ובשיא מלחמה, השניים מנהלים את מלחמתם האמיתית: חיסול התקשורת העצמאית בישראל

הצד השני של המטבע הוא הפרטת השידור הציבורי וחיסול מנגנוני הביקורת שמקשים על השליטה הממשלתית. המטרה היא יצירת תקשורת חלשה, תלויה באינטרסים של בעלי הון, תלויה בדרג הפוליטי. זוכרים את ההצנחה של יוליה שמאלוב ברקוביץ' לתפקיד מנכ"לית חדשות 13 והניסיון להיפטר מרביב דרוקר? ככה זה יראה. עיתונאים הגונים יאלצו להילחם יום-יום על העקרונות שלהם ואט אט יישחקו או שיבעטו החוצה.

אין שום דבר מקרי בהצעות החוק הללו, ומרגע שהן יעברו יהיה קשה מאוד להחזיר את הגלגל לאחור. מעטים הפוליטיקאים שיוותרו מרצונם על שליטה כזו באמצעי התקשורת, גם אם הם נמצאים כעת באופוזיציה.

פוליטיקאים מושחתים זקוקים לתקשורת חלשה, וזו בתורה יוצרת דור חדש של פוליטיקאים שלא סופרים את הציבור.

אבל הסכנה היא לא רק תקשורת פוטיניסטית שמספקת לציבור תמונת מציאות מיופה, אלא תקשורת שמשמשת כנשק של השלטון. השופרות הם חלק מהותי ממכונת הרעל. הם מבצעים "תחקירים" על "אויבי האומה" שסופקו להם, מכוונים עליהם את האש ומאמללים את חייהם. ראינו את זה קורה לפוליטיקאים, משרתי ציבור נאמנים ואפילו סתם משפחות שכולות. זה צריך להפחיד כל אדם.

אבל זו לא סיבה להתייאש. קרעי נאלץ לגנוז את תזכיר חוק השידורים שהכין בעבר בגלל ביקורת ציבורית. ציבור נחוש, שעומד על המשמר, שנכון להיאבק על המדינה שלו יכול להזיז הרים.

הסכנה היא לא רק תקשורת פוטיניסטית שמספקת לציבור תמונת מציאות מיופה, אלא תקשורת שמשמשת כנשק של השלטון. השופרות הם חלק מהותי ממכונת הרעל. הם מבצעים "תחקירים" על "אויבי האומה"

בימים אלו מכינים במשרד התקשורת תזכיר חוק שידורים חדש. איך הוא ייראה – זה תלוי גם בנו.

עינת עובדיה היא מנכ"לית מכון "זולת" לשוויון וזכויות אדם.