בדצמבר האחרון, העיירה בלינצונה שבשווייץ הפכה כמדי שנה לעולם חורפי קסום, עם שוקי חג מולד, אורות ומשטחי החלקה על הקרח למרגלות טירת ימי הביניים המתנשאת מעל המרכז ההיסטורי שלה. במקביל, בבית המשפט הפלילי הפדרלי הסמוך, נכתב פרק לא מוכר אך משמעותי בהיסטוריה הפיננסית.
לראשונה בשווייץ, חברת סחר גדולה הועמדה למשפט בבית הדין הפלילי העליון במדינה. זאת בעקבות חקירת שחיתות שוויצרית נגד Trafigura, סוחרת הנפט השלישית בגודלה בעולם, בגין שוחד ששילמה לחברת הנפט הממשלתית של אנגולה, Sonangol, בשנת 2011.
כאשר Trafigura ניסתה להגיע להסדר מחוץ לבית המשפט – בהתאם לפרוטוקול הנהוג בשווייץ, שמעדיף קנסות על פני משפטים פומביים – התובעים סירבו. בימים האחרונים בית המשפט הפלילי הפדרלי בשווייץ הרשיע את מייק ויינרייט, בכיר לשעבר בחברה, במתן שוחד לחברה האנגולית, וגזר עליו 32 חודשי מאסר. החברה עצמה נקנסה ב-148 מיליון דולר (119 מיליון ליש"ט).
עורכי דינה של Trafigura ניסו להציג את המשפט, שסיפק הצצה נדירה לתעשייה הידועה בחשאיותה, כ"מסע צלב פוליטי". המשפט נהיה משמעותי עוד יותר כאשר מציבים אותו בהקשר של משבר האקלים, שכבר כופה שינויים רחבים בתעשיית הסחר בסחורות.
Mike Wainwright this week made history as the first senior executive at a major commodity trading house to be convicted of corruption. https://t.co/J5e7KOpeSv
— Bloomberg (@business) February 2, 2025
בענף שהצליח לחמוק מעין הציבור במשך עשורים, סוחרי הסחורות נותרו באופן מסורתי אדישים ליעדי מדיניות ולדעת הקהל; אך כעת, על רקע גל של האשמות חדשות בפרשות שחיתות – בכלל זאת נגד מתחרות כמו Glencore ו-Gunvor – המשפט של Trafigura מהווה תזכורת צורבת לכך שהשוק הזה מציב את הרווחים לפני כללי הציות לחוק או טובת הציבור.
סוחרי הסחורות הופכים לשחקנים מרכזיים מאי פעם שבהם תלויים יעדי מדיניות האקלים העולמית. מומחים טוענים שהמעבר לאנרגיה נקייה פשוט לא יתאפשר בלעדיהם
בד בבד, סוחרי הסחורות הופכים לשחקנים מרכזיים מאי פעם בשווקים, במכשירים הרגולטוריים ובשרשראות האספקה שבהם תלויים היום יעדי מדיניות האקלים העולמית. למעשה, מומחים בתעשייה וקבוצות סביבתיות טוענים שהמעבר לאנרגיה נקייה פשוט לא יתאפשר בלעדיהם.
כעת, כשהם צפויים למלא תפקיד משמעותי במאבק למען ניטרליות פחמנית, עולה השאלה: כיצד יכולים הרגולטורים והציבור לוודא שפעילותם תהיה חשופה לעין הציבור ותעלה בקנה אחד עם יעדי המדיניות? מה שבטוח הוא שאיש לא רוצה לחזור על שגיאות העבר.
סחר בסחורות הוא תחום הידוע באופיו העמום ובקושי לפקח עליו, אך הוא שזור הדוקות בשרשראות האספקה העולמיות, שיש להן תפקיד מכריע במעבר לאנרגיה נקייה.
שווייץ היא המרכז העולמי הגדול ביותר בתחום. חברות הפועלות בתחומיה אחראיות ל-40% מכלל המסחר העולמי בנפט ול-60% מהסחר במתכות. הן גם שולטות בתנועת סחורות משמעותית של קקאו, כותנה וחומרי גלם חקלאיים נוספים שעלולים להוביל לכריתת יערות.
לסוחרי הסחורות יש השפעה אדירה על עתיד הקיימות. לא רק בשל שליטתם על הפצת נפט, גז ומתכות החיוניות לייצור פאנלים סולאריים ורכבים חשמליים, אלא גם בשל יכולתם להאיץ אימוץ של טכנולוגיות חדשות
לפיכך, לסוחרי הסחורות יש השפעה אדירה על עתיד הקיימות. זאת לא רק בשל שליטתם על הפצת נפט, גז ומתכות החיוניות לייצור פאנלים סולאריים ורכבים חשמליים, אלא גם בשל יכולתם להאיץ אימוץ של טכנולוגיות חדשות והתנהגויות שוק המוּנעות ממדיניות אקלימית.
אלה כוללות פיתוח מקורות אנרגיה דלי-פחמן – כגון דלקים חלופיים לספינות ולמטוסים – ושוקי פחמן, הגובים מחיר על פליטות גזי חממה. בדרך לניטרליות פחמנית – כמו בכל דרך העוברת בשרשראות אספקה עולמיות – אי אפשר לעקוף אותם אלא חייבים לעבור דרכם, גם לדעת מבקריו הרבים של הענף.
מעמדן המיוחד של חברות הסחר הללו נובע מהיותן ישויות הממוקמות היכן שהוא בין הבנקים ליצרנים תעשייתיים. כמו בנקים, סוחרי הסחורות מממנים מיזמים חדשים, פועלים בשוקי החוזים העתידיים ומנהלים עסקאות עבור לקוחותיהם. אולם מאז שנות ה-2000 הם החלו להתנהג גם כמו יצרנים, ורכשו נכסים קבועים כמו בתי זיקוק ומכרות ולצידם מסילות רכבת, כבישים ומתקני אחסון בנמלים, כדי לעמוד בביקוש הגובר למשאבים טבעיים ברחבי העולם.
כיום, ענקיות הסחר – בהן Trafigura, Vitol, Gunvor ו-Glencore – שולטות בשרשראות אספקה שלמות, משלב הייצור ועד המכירה. הן גם מעורבות בכל המימון והלוגיסטיקה הכרוכים בכך, מה שמעניק להן כוח השפעה ייחודי על סוגי המשאבים שמגיעים לשוק.
ענקיות הסחר שולטות בשרשראות אספקה שלמות, משלב הייצור ועד המכירה. הן גם מעורבות בכל המימון והלוגיסטיקה הכרוכים בכך, מה שמעניק להן כוח השפעה ייחודי על סוגי המשאבים שמגיעים לשוק
בעיני המבקרים, הבעיה היא שחברות הסחר הללו לא הראו עד כה עניין רב בניצול כוחן להשפעה חיובית על שרשראות האספקה כך שיפעלו בהתאם למטרות הומניטריות וליעדי מדיניות החוץ של המערב.
"זה אחד הדברים המרתקים בענף הזה", אומר פלוריאן וטשטיין, פרופסור לאתיקה עסקית מאוניברסיטת סנט גאלן בשווייץ. "הן כל כך מרכזיות לכל כך הרבה תעשיות, שהן יכולות להכתיב את התנאים שבהם תעשיות אחרות ירכשו את הסחורות הללו". כפועל יוצא מכך, לדבריו, יש להן "לא מעט מנוף לחץ לשיפור שרשראות הערך" של הכלכלה העולמית.
משנות ה-70 ועד שנות ה-2000, שבהן ההתפתחות הכלכלית בסין ובשווקים מתעוררים אחרים הביאה לזינוק בביקוש למשאבים טבעיים, ענקיות הסחר בסחורות פעלו בעיקר באפלה. במהלך אותם עשורים הסוחרים גרפו רווחים חסרי תקדים, ולעיתים קרובות שימשו כמלווה האחרון למשטרים סמכותניים, משטרי אפרטהייד או משטרים הנתונים תחת סנקציות במקומות כמו צ'אד, דרום אפריקה, עיראק ואיראן.
הם גם לא היו חסינים מפני העלמת עין משחיתות או, במקרים מסוימים, מהפרת זכויות אדם. בשנת 2006, באמצעות חברת קש, Trafigura ארגנה השלכת 36 טונות של שאריות בנזין רעילות באזור מגורים בחוף השנהב, מה שהוביל למחלות בקרב 100,000 איש.
בשנת 2006, באמצעות חברת קש, Trafigura ארגנה השלכת 36 טונות של שאריות בנזין רעילות באזור מגורים בחוף השנהב, מה שהוביל למחלות בקרב 100,000 איש
בשנת 2005, Trafigura, Glencore ו-Vitol היו מעורבות בפרשת תשלום תוספות בלתי חוקיות לעיראק במסגרת תוכנית "נפט תמורת מזון" של האו"ם.
בערך באותה תקופה, חברת הסחר החקלאי האמריקאית Archer Daniels Midland פעלה לקידום סובסידיות לאתנול, תוך מודעות לכך שהפיכת תירס לדלק ביולוגי בלתי יעיל תגזול מזון מפיותיהם של העניים ביותר בעולם. ההתערבות הזו תרמה לזינוק נוסף במחירי המזון העולמיים, שלדברי אנליסטים סייע בהצתת אירועי האביב הערבי.
הפרקטיקות הללו התאפשרו בשל היכולת של אותן חברות לפעול מתחת לרדאר. אך הימים הללו חלפו, כפי שטענו העיתונאים חאווייר בלאס וג'ק פארצ'י בספרם מ-2022, "The World for Sale". עם זאת, המודעות הציבורית לפעילותן של חברות הסחר בסחורות היא עדיין תופעה חדשה יחסית.
רק בשנת 2011, כאשר Glencore – אז החברה הגדולה בעולם לסחר בסחורות – ביצעה הנפקה ראשונית בהיקף של 60 מיליארד דולר, העולם כולו נדהם לגלות עד כמה תעשייה זו עשירה ורבת עוצמה. המסמכים שנחשפו באותה הנפקה נדירה גם שפכו אור על השחיתות ששלטה בענף בשנות ה"סופר-מחזור" והכו גלים דרך התקשורת העולמית.
הפרקטיקות הללו התאפשרו בשל היכולת של אותן חברות לפעול מתחת לרדאר. אך הימים הללו חלפו. עם זאת, המודעות הציבורית לפעילותן של חברות הסחר בסחורות היא עדיין תופעה חדשה יחסית
מדוע על קובעי המדיניות, או אפילו על חברות הסחר עצמן, לצפות שהתנהגות התעשייה במרוץ הנוכחי לעולם דל פחמן תהיה שונה? הסיבה העיקרית היא שלאור כוונותיהם של קובעי המדיניות והשינויים בהרגלי הצרכנים, הימנעות מלעשות את הדבר הנכון היא שהפכה פתאום ליקרה.
כיום ישנן שתי דרכים עיקריות שבהן חברות הסחר בסחורות יכולות לסייע ללקוחות בשרשראות האספקה להתמודד עם הלחץ הציבורי להפחתת פליטות. הראשונה היא שוקי פחמן וולונטריים. שווקים אלה נועדו לסייע לפולטים כבדים שקשה מאוד להפחית את פליטותיהם (כגון חברות תעופה) לקזז את השפעת הפחמן שלהם על ידי רכישת "אשראי פחמן" המקושר למיזמים שמפחיתים פליטות באזורים אחרים של הכלכלה העולמית.
רכישת האשראי הזה היא וולונטרית לחלוטין; אין חוקים ממשלתיים שמחייבים חברות להשתתף. המוטיבציה מגיעה מקמפיינים לאחריות תאגידית ולקיימות, שלרוב מתפתחים בתגובה לדרישות צרכניות למוצרים ידידותיים יותר לסביבה. הדרישות הללו משפיעות על רווחיות החברות.
ישנן שתי דרכים עיקריות שבהן חברות הסחר בסחורות יכולות לסייע ללקוחות בשרשראות האספקה להתמודד עם הלחץ הציבורי להפחתת פליטות. הראשונה והעיקרית היא יצירת שוקי פחמן וולונטריים
שוקי פחמן וולונטריים מוגדרים בניגוד לשווקים רגולטוריים, או לבורסות בניהול ממשלתי שבהן חברות המחויבות לתקרת פליטות נדרשות לקנות הקצאות ישירות מהממשלה במכירה פומבית. מחירי האשראי במערכות כאלה מתוכננים לעלות עם הזמן, ככל שהעולם מתקרב לניטרליות פחמנית; מערכת המסחר בפליטות של האיחוד האירופי (EU ETS) היא הדוגמה הבולטת ביותר לכך.
לעומת זאת, בשוקי פחמן וולונטריים, אשראי הפחמן מפותח אד-הוק, ללא תקציב מוגדר או תקרת פליטות קשיחה לחברות המשתתפות. תחת זאת, מיזמים ממשיים שאמורים להפחית פליטות (למשל שימוש באנרגיות מתחדשות או הפחתת בזבוז אנרגיה) או להסיר פחמן מהאטמוספירה (למשל ייעור מחדש) מומרים לאשראי פחמן. כאן נכנסים לתמונה סוחרי הסחורות.
פיתוח אשראי פחמן וולונטרי דורש תיאום בין כמה רבדים של שרשראות האספקה הפיזיות והפיננסיות: יצרנים שזקוקים להון (ולתמריצים פיננסיים) כדי לאמץ יוזמות ירוקות; גוף הסמכה שקובע אם המיזמים אכן ראויים לאשראי פחמן (וכמה); לקוח קצה שמבקש לרכוש את האשראי כחלק מקמפיין לאחריות תאגידית; ולבסוף, סוחרים שמוכנים לתווך בעסקאות.
לפיכך, יועצים וצוותי חשיבה העוסקים במדיניות סביבתית מאמינים כי חברות הסחר בסחורות, בשל הפריסה הייחודית שלהן, יכולות למלא תפקיד מכריע בפיתוח, במימון ובהפצה של מכשירים פיננסיים המקושרים למאמצי הפחתת פליטות, בייחוד באזורים עתירי אנרגיה, עשירים במשאבים ובעלי סיכון גבוה בדרום הגלובלי, שבהם חברות אלו כבר מושרשות עמוק.
חברות הסחר בסחורות, בשל הפריסה הייחודית שלהן, יכולות למלא תפקיד מכריע בפיתוח, במימון ובהפצת מאמצי הפחתת פליטות, בייחוד באזורים עתירי אנרגיה, עשירים במשאבים ובעלי סיכון גבוה
ג'ניפר מוריס, מנכ"לית The Nature Conservancy, ארגון סביבה לקידום מדיניות סביבתית, טוענת כי חברות הסחר בסחורות יכולות למלא תפקיד חיוני בשיפור השימוש בקרקע בתעשיית החקלאות, אשר אחראית לכ-13%-21% מהפליטות העולמיות. זאת באמצעות הפיכת מאמציהם של חקלאים למניעת כריתת יערות (או לייעור מחדש של אדמות פגועות) לנכסים פיננסיים.
קחו למשל את המקרה של מגדלי הבקר בברזיל. הם מחויבים בחוק לשמור על אחוז מסוים של שטחים מיוערים בחוותיהם, אך לעיתים קרובות מתקשים לעמוד ביעד זה. אם באמצעות שוקי הפחמן הוולונטריים הם יוכלו למכור את מאמצי הייעור המוצלחים שלהם כאשראי פחמן, ייווצר לפתע תמריץ כלכלי חדש.
התוצאה האופטימית ביותר של מהלך כזה תהיה זרימה של הון ליצרנים בתעשיות המתקשות בהפחתת פליטות בדרום הגלובלי, תוך הפחתה מקבילה של פליטות גזי חממה ברחבי העולם. אולם ללא תמיכתן של חברות הסחר, שיכולות לספק את ההון הראשוני או לסרב לעבוד עם יצרנים הנוקטים בשימוש קרקע שאינו בר-קיימא, "זה פשוט לא יקרה", אומרת מוריס.
ענקיות הסחר בסחורות נלהבות גם הן לנוכח האפשרויות החדשות. בשנת 2021, Trafigura הקימה בז'נבה מחלקה ייעודית למסחר בשוקי הפחמן הוולונטריים והרגולטוריים. המהלך מהווה הימור משמעותי על כך שהבהירות הרגולטורית – המובטחת על ידי סעיף 6 של הסכם פריז, אשר קובע אמות מידה לאיכות האשראי הוולונטרי – תהפוך בקרוב את הכלים הפיננסיים החדשים הללו לנכסים בדרגת השקעה. נכון להיום, המחלקה כבר השקיעה 600 מיליון דולר ביוזמות ייעור מחדש בקולומביה וביערות מיומבו שבאפריקה.
לכאורה מדובר במודל שבו כולם יוצאים מנצחים. עם זאת, הכול תלוי באיכות המיזמים שעליהם מתבסס האשראי הפחמני. למרבה הצער, הבטחת האיכות נותרה אתגר משמעותי.
לכאורה מדובר במודל שבו כולם יוצאים מנצחים. עם זאת, הכול תלוי באיכות המיזמים שעליהם מתבסס האשראי הפחמני. למרבה הצער, הבטחת האיכות נותרה אתגר משמעותי
מחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת "Nature" מצא כי "חברות השתמשו בעיקר בקיזוזים זולים באיכות נמוכה". מתוך אלה, 87% הם בסיכון גבוה להיכשל בהפחתת פליטות משמעותית, בעיקר בשל הקושי למדוד ולהעריך את הערך הפחמני של מיזמי טבע כמו נטיעת עצים. משמעות הדבר היא ששוקי הפחמן הוולונטריים מועדים ל"טיוח ירוק" (greenwashing) בקנה מידה עצום.
לפיכך חיוני שכל הגורמים המעורבים יקבלו איתותים ברורים יותר מהרגולטורים ויגבשו אמות מידה עולמיות לאשראי פחמן איכותי. "זה לא תמיד היה קיים, אם להיות כנים, וזו הסיבה שהיו לנו כמה פרויקטים גרועים", אומרת מוריס. אך עם הקמת גופים רגולטוריים חדשים, כמו המועצה ליושרה של שוק הפחמן הוולונטרי, ועם שיפור הטכנולוגיות למדידת קיזוזי פחמן, ייתכן שאנו נמצאים בדרך לגרסה חדשה וטובה יותר של השוק הזה.
פיתוח פרויקטים אד-הוק וסביבת רגולציה מפוצלת פירושם ששוקי הפחמן הוולונטריים ככל הנראה לא יצליחו לקיים את ההבטחה להפחתת פליטות בטווח הקרוב. אך עדיין יש להם תפקיד למלא. אולי הדרך הטובה ביותר להסתכל עליהם היא כעל כלים מהירים וניתנים להרחבה יותר מאשר כל חלופה אחרת הקיימת כיום.
ההשוואה העיקרית היא לשוקי הפחמן הרגולטוריים, המנוהלים על ידי ממשלות. בשווקים אלה, אשראי הפחמן משקף במדויק את הפחתת הפליטות בפועל. "הם לא היו יכולים להיות מדויקים יותר", אומר מיכאל פאלה, ראש קבוצת מדיניות האקלים והאנרגיה במכון פוטסדם לחקר השפעת האקלים, שסייע בעיצוב מערכת ETS של האיחוד האירופי. זאת מכיוון שהפליטות התעשייתיות שהם מכסים קלות יותר למדידה בהשוואה לאשראי וולונטרי המבוסס על מיזמי טבע: "בעיקרו של דבר, אתה הולך למפעל או לתחנת כוח ומודד מה יוצא מהארובה". זהו תקן הזהב.
פיתוח פרויקטים אד-הוק וסביבת רגולציה מפוצלת פירושם ששוקי הפחמן הוולונטריים ככל הנראה לא יצליחו לקיים את ההבטחה להפחתת פליטות בטווח הקרוב, אך עדיין יש להם תפקיד למלא
אך הקמת שווקים כאלה והרחבתם דורשות זמן – זמן רב יותר מכפי שיש לעולם כדי להגיע לניטרליות פחמנית. מנקודת מבט זו, שוקי הפחמן הוולונטריים – והפעילות של חברות הסחר בתוכם – הם לא פתרון מושלם או יעד סופי, אלא שלב הכרחי במרוץ העולמי כנגד הזמן.
פאלה מציע לדמיין מערכת דו-מסלולית, שבה שווקים וולונטריים מהירים (שאיכותם נמוכה יותר) ושווקים רגולטוריים איטיים (אך אמינים יותר) מפותחים במקביל. "תנו לכלים המהירים לעשות את שלהם, אך במקביל פתחו שווקים איכותיים וארוכי טווח, על בסיס הלקחים שנלמדו מהכלים המהירים", הוא אומר.
מנקודת מבט זו, היתרון של שוקי הפחמן הוולונטריים הוא בכך שהם מאיצים השקעות בטכנולוגיות חדשות ובפרקטיקות בנות-קיימא, ומספקים באופן מיידי פתרונות חדשניים לצרכנים שמוכנים לשלם מחיר גבוה. לדבריו, היה לוקח "נצח" עד שממשלות היו מצליחות להניע השקעות באותו סדר גודל באמצעות שווקים רגולטוריים, שהתכנון שלהם ארוך ומסורבל.
עם זאת, החסרונות ממשיים. בשנת 2023, בעקבות שערוריות סביב אשראי פחמן באיכות נמוכה, חברות נסוגו בהמוניהן משוקי הפחמן הוולונטריים, מה שהביא לצניחת המחיר ל-0.15 דולר.
היתרון של שוקי הפחמן הוולונטריים הוא בכך שהם מאיצים השקעות בטכנולוגיות חדשות ובפרקטיקות בנות-קיימא, ומספקים באופן מיידי פתרונות חדשניים לצרכנים שמוכנים לשלם מחיר גבוה
עם זאת, מאחר ששוקי הציות הרגולטוריים עדיין היו בפיגור, לא היה כלי חלופי לחברות שביקשו להשקיע ביוזמות ירוקות בקנה מידה דומה. נכון לעכשיו, אם חברות ימשכו את השקעותיהן משוקי הפחמן הוולונטריים, לא יהיה להן ערוץ חלופי להשקעת כספים אלה במיזמים סביבתיים.
אולם בשל הסיכון המתמשך של אשראי באיכות נמוכה, פאלה מזהיר מפני מתן שליטה מוחלטת לשווקים הוולונטריים בתחום הסחר בפחמן. "הדרישות הן שהשווקים הללו יפעלו במהירות, ושההיקף שלהם יהיה קטן מספיק כדי לצמצם השפעות חיצוניות שעלולות לפגוע בהתרחבות השווקים הרגולטוריים", הוא אומר.
![מפעל "שרר" המופעל על ידי פחם, אחד מפולטני הפחמן הדו-חמצני המובילים בארה"ב, ניצב מרחוק בג'ולייט, ג'ורג'יה. 3 ביוני, 2017 (צילום: AP Photo/Branden Camp)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2021/02/AP17154432250536.jpg "מפעל "שרר" המופעל על ידי פחם, אחד מפולטני הפחמן הדו-חמצני המובילים בארה"ב, ניצב מרחוק בג'ולייט, ג'ורג'יה. 3 ביוני, 2017 (צילום: AP Photo/Branden Camp)")
יש דרך נוספת, פחות שנויה במחלוקת, שבה חברות סחר בסחורות יכולות להשתתף במעבר לאנרגיה ירוקה: השוק למשאבים דלי-פחמן ולדלקים חלופיים. עבור קובעי מדיניות המעוניינים לקדם השקעות ביוזמות ירוקות, זוהי גם נקודת כניסה רצויה יותר, שכן האינטרסים הכלכליים של החברות ויעדי המדיניות מתיישרים אלה עם אלה באופן טבעי.
חברת הייעוץ Oliver Wyman העריכה כי עד 2050 דלקים דלי-פחמן (כגון מימן) צפויים להוות יותר מ-65% מתוך הרווח הגולמי של חברות הסחר בסחורות, העומד על 100 מיליארד דולר בשנה. משמעות הדבר היא שדלקי מאובנים יהוו נתח קטן יותר הן בהיקפי המסחר והן ברווחים.
יש דרך נוספת, פחות שנויה במחלוקת, שבה חברות סחר בסחורות יכולות להשתתף במעבר לאנרגיה ירוקה: השוק למשאבים דלי-פחמן ולדלקים חלופיים
התפקיד העיקרי של החברות כאן הוא כפי שתמיד היה: לתאם מימון עבור מיזמים עתירי סיכון כגון פיתוח טכנולוגיות עתירות הון וכריית משאבים.
הן כבר פועלות בתחום הזה, עם סימנים להצלחה.
כריסטיאן לינס, ראש תחום האנרגיה והמשאבים הטבעיים במשרד של Oliver Wyman בציריך, אומר שבעוד שהפעילות בשווקים הוולונטריים הניבה עד כה "תוצאות מעורבות", הרי שבשווקים למשאבים דלי-פחמן חברות הסחר כבר עונות על "ביקוש ממשי" לדלקים חלופיים ב"תחבורה יבשתית, בתעופה ובענף הספנות".
Trafigura נכנסה גם היא לשוק המשאבים דלי-הפחמן. לצד פעילותה בשוקי סחר הפחמן, היא הקימה בז'נבה מחלקה ייעודית למסחר באלומיניום דל-פחמן. המתכת נחשבת עתירת אנרגיה לייצור, אך בשל משקלה הקל בהשוואה לפלדה היא מהווה מרכיב מרכזי בייצור רכבים חשמליים חסכוניים באנרגיה.
המחלקה יצרה פלטפורמת מימון חדשה עם שותפיה הבנקאיים והשיגה 500 מיליון דולר בריבית מועדפת, שאפשרו לה לשלם מחיר גבוה יותר ליצרני אלומיניום דל-פחמן ולמעשה לסבסד ייצור ידידותי יותר לסביבה. בהצהרה מטעמה, החברה הציגה את המהלך כגידור מפני שינויים עתידיים בשווקים.
חברת Trafigura נכנסה גם היא לשוק המשאבים דלי-הפחמן, ויצרה פלטפורמת מימון חדשה בריבית מועדפת, שאפשרה לה לשלם מחיר גבוה יותר ליצרני אלומיניום דל-פחמן ולסבסד ייצור ידידותי יותר לסביבה
עם זאת, כמו באשראי הפחמן, הכול תלוי בשאלה אם תקני "דל-פחמן" אכן יביאו להפחתת פליטות ממשית, ואם הם ייושמו בקנה מידה רחב. מסחר באלומיניום רגיל בהיקפים הרגילים עלול במהרה לנטרל כל יתרון שיושג על ידי מחלקה ייעודית לאלומיניום דל-פחמן.
לדברי פאלה, כאשר נדרשת האצה דרמטית באימוץ אנרגיות מתחדשות, "חיוני" שהשווקים ימלאו תפקיד, אך גם שקובעי המדיניות "ירסנו את ההשלכות הבעייתיות שלהם". השיח על הדרכים הטובות ביותר לרתום את כוחם של השווקים בד בבד עם ריסון העלויות שלהם הוא ותיק כמעט כמו הקפיטליזם עצמו. משבר האקלים הוא אולי הדוגמה החשובה ומעוררת המחלוקת ביותר של ויכוח זה עד כה.
במציאת האיזון, הרגולטורים הם רק חלק מהסיפור; עמדות אישיות ומודעות ציבורית הן משמעותיות הרבה יותר מכפי שאנשים רבים עשויים לחשוב. פיליפ הארדוויק, ראש תחום המיזמים הסביבתיים בחברת הסחר הבינונית BB Energy, שפעיל בשוקי הפחמן מזה 18 שנה, אומר שכאשר הסוחרים נכנסים לשוקי הפחמן, הם אינם מונעים מרווחים, שפשוט "לא קיימים שם" בשלב זה.
תחת זאת, הם מגיבים ל"ביקוש" מצד הלקוחות – בעיקר רוכשים סיטונאיים של סחורות, תאגידים המנהלים קמפיינים לאחריות תאגידית ושותפים פיננסיים כמו בנקים – אשר "מצידם, מונעים על ידי הביקוש של הצרכנים שלהם".
הרגולטורים הם רק חלק מהסיפור; עמדות אישיות ומודעות ציבורית משמעותיות הרבה יותר. המסקנה העיקרית היא שהפיקוח הציבורי, המודעות והעמדות החברתיות חשובים היום יותר מאי פעם
לקוח הקצה כאן הוא הצרכן הפרטי. "הצרכן הוא זה שדורש מעבר מהיר יותר לאנרגיה מתחדשת, מעבר טוב יותר, יותר פיקוח וחדשנות", אומר הארדוויק.
אם כן, המסקנה העיקרית עבור אנשים מודאגים היא שהפיקוח הציבורי, המודעות והעמדות החברתיות חשובים היום יותר מאי פעם. וטשטיין, הפרופסור מאוניברסיטת סנט גאלן, מדגיש כי השינויים שאימצה תעשיית הסחר בסחורות בעשור האחרון כדי לעמוד בצורה טובה יותר בתקנות, "רובם, אם לא כולם, נבעו מפעילות של החברה האזרחית".
ייתכן שחברות מגיבות טוב יותר למשבר האקלים מאשר לנושאים של צדק חברתי. כפי שמציין וטשטיין, עמדות סביבתיות הפכו לכוח שוק שאי אפשר להתעלם ממנו.
"ייתכן שההבדל האמיתי בין נושאים סביבתיים לבין נושאים חברתיים, למרות שהשניים שלובים זה בזה, הוא שלנושאים סביבתיים יש בסיס צרכנים שמגיב", הוא אומר, ומוסיף שכאשר התנהגות שלילית הופכת ל"יקרה, זהו בדרך כלל הרגע שבו עסקים מתחילים להשתנות".
לציבור יש תפקיד חשוב למלא. שוקי הפחמן נועדו להניע את מה שקובעי המדיניות מקווים שיהפוך ל"סופר-מחזור" הבא: המעבר הגלובלי לאנרגיה מתחדשת
לכן, לציבור יש תפקיד חשוב למלא. שוקי הפחמן נועדו להניע את מה שקובעי המדיניות מקווים שיהפוך ל"סופר-מחזור" הבא: המעבר לאנרגיה מתחדשת. אם חברות הסחר בסחורות צפויות למלא תפקיד מרכזי כפי שרבים מאמינים, הרי שאזרחי שווייץ – וכמוהם הרגולטורים השוויצריים שנתונים ללחץ ציבורי – עשויים, כמו החברות עצמן, להחזיק בכוח השפעה עצום.
בשנת 2050, עם בוא מועד היעד העולמי להשגת ניטרליות פחמנית, יהיה זה לרעת הרגולטורים, האקלים ו-Trafigura כאחד אם יגיעו שוב לבלינצונה, לבית המשפט הפלילי הפדרלי של שווייץ. אין קיצורי דרך – אין דרכי שוחד – להשגת ניטרליות פחמנית.
ג'סי יז'בסקה סטיבנס היא סופרת ועיתונאית המתגוררת בז'נבה, שם היא מסקרת את התרבות האירופית ואת תנועת האקלים. ספרה האחרון, "Ghost Pains", הוא אוסף סיפורים הבוחן את המורשת של המאה ה-20.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו