סעיף 3(ג) לחוק שירות הביטחון הכללי משנת 2002 מנוסח בשפה ברורה ופשוטה: "הממשלה רשאית להפסיק את כהונתו של ראש השירות לפני תום תקופת כהונתו". הסעיף אינו דורש נימוקים או הצגת סיבות, ולמעשה די בהחלטת הממשלה כדי להורות על סיום כהונתו של ראש שב"כ.

למרות האסון הכבד שהתרחש תחת משמרתו, הממשלה ה־37 פועלת תחת שליטתו האבסולוטית של ראש הממשלה בנימין נתניהו, מבלי שיימצא שר אחד שיערער על סמכותו. במצב זה, נתניהו היה יכול, אילו רצה בכך, להדיח באופן מיידי את ראש שב"כ ולמנות מחליף בהתאם לשיקול דעתו.

אבל נתניהו, כדרכו, מעדיף לפעול בדרכים עקיפות, לעיתים נכלוליות, ובעילום שם, במקום לקבל החלטה ולעמוד מאחוריה. אתמול (רביעי), במהלך דיוני משפטו הפלילי, הועבר אליו פתק המבקש שייצא להפסקה לצורך התייעצות ביטחונית.

אם ראש שב"כ אכן היה כושל במו"מ, מדוע הממשלה בראשות נתניהו לא פיטרה אותו במשך 16 חודשים מאז הטבח? ואם לא די בכך, מדוע נתניהו אפשר לו להמשיך לקחת חלק מרכזי במגעים?

בתום ההפסקה פורסם תדרוך בשם "גורם בכיר הבקי בפרטים", שבו נטען כי שחרור ששת החטופים האחרונים בשלב א' והשבת ארבעת החללים ביום חמישי הם "תוצאה של החלטת ראש הממשלה לשנות את הרכב צוות המשא ומתן. הצוות החדש שינה את הדינמיקה, הוביל משא ומתן אמיתי והפסיק את הנוהג של התדרוכים הקבועים והמגמתיים נגד ראש הממשלה והדרג המדיני, שרק גרמו לחמאס להתבצר בעמדתו ולהוסיף דרישות".

בהמשך, לאחר שפורסמה בתקשורת תגובה מטעם "גורמים המעורים בהתנהלות המגעים בחודשים האחרונים" (מישהו משב"כ, מהמוסד או מצוות הממונה על השבויים והנעדרים של צה"ל), הוציאה לשכת ראש הממשלה הודעה נוספת, הפעם בשמה, ובה היא מאשימה את "הגורמים האחרים" בהדהוד מסרי חמאס.

ראש שב"כ רונן בר (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

זמן קצר לאחר מכן פורסמה הודעה שלישית, שטענה כי לראש הממשלה עומדת הזכות ל"כללי אתיקה בסיסיים, כולל חיסיון מקורות". ריבוי ההודעות תוך שעות ספורות מעיד על אינפנטיליות ועל עיסוק מיותר בטפל.

בעת שהציבור הישראלי שקוע בכאב על השבת חללים לישראל, בסביבת ראש הממשלה נתניהו סבורים כי הדבר החשוב ביותר הוא להטיל דופי בראש שב"כ ולתקוף את יכולותיו בתחום המשא ומתן. אך אם אכן היה כושל כל כך, מדוע הממשלה בראשות נתניהו לא פיטרה אותו במשך 16 חודשים מאז הטבח? ואם לא די בכך, מדוע נתניהו אפשר לו להמשיך לקחת חלק מרכזי במגעים?

האלמנט המטעה והנכלולי ביותר בדברי נתניהו הוא הטענה שראש שב"כ, ראש המוסד והממונה על סוגיית המודיעין והשבויים בצה"ל, כשלו במשא ומתן. הרי שלושתם פעלו תחת הנחיות ואישורים ישירים מנתניהו

האלמנט המטעה והנכלולי ביותר בדברי נתניהו הוא הטענה שראש שב"כ רונן בר, ראש המוסד דדי ברנע והממונה על סוגיית המודיעין והשבויים בצה"ל ניצן אלון, כשלו במשא ומתן. הרי שלושתם פעלו תחת הנחיות ואישורים ישירים מנתניהו, מבלי יכולת לקבל החלטות עצמאיות. ההסכם אליו הגיעו – זה שנתניהו תוקף כיום – הוא אותו הסכם שנתניהו עצמו אישר, מילה במילה, שורה אחר שורה.

כהונת ראש שב"כ מוגדרת בחוק לחמש שנים. בר מונה לתפקיד באוקטובר 2021, ולכאורה אמור להשלים את כהונתו באוקטובר 2026. עם זאת, כבר בחודשים שלאחר הטבח הודה בכישלון הארגון.

ראש הממשלה בנימין נתניהו וראש השב"כ רונן בר, 17 בינואר 2023 (צילום: חיים צח, לע"מ)

באיגרת ששלח ב־16 באוקטובר לעובדי שב"כ ובני משפחותיהם, כתב: "למרות שורה של פעולות שביצענו, לצערי, בשבת לא הצלחנו לייצר התרעה מספקת שתאפשר לסכל את המתקפה. כמי שעומד בראש הארגון – האחריות על כך היא עליי. יהיה זמן לתחקירים – עכשיו נלחמים".

בינואר 2024 פורסם כי רונן בר הודיע לעובדי שב"כ על כוונתו להתפטר מתפקידו עם סיום המלחמה. אבל מתי יגיע אותו מועד חמקמק המכונה "סוף המלחמה"? גם מבחינת נתניהו אין מועד כזה באופק, שכן לשיטתו, גם ועדת חקירה – באם תוקם – תקום רק לאחר סיום המלחמה.

סיבה נוספת לכך שבר מסרב לעזוב את תפקידו היא הצטברות ראיות המלמדות על השפעה של גורמים זרים מקטאר בתוך לשכת רה"מ

בתקופה האחרונה מסתמן כי בר אינו מתכוון להתפטר מיוזמתו, אלא ממתין לכך שראש הממשלה יפעל להדחתו. בין היתר, החלטתו נובעת מהתנהלות לשכת ראש הממשלה, שלפי גורמים שונים, דוחפת רעיונות קונספירטיביים הכוללים טענות על בגידה פנימית – גם מצד שב"כ.

סיבה נוספת לכך שבר מסרב לעזוב את תפקידו היא הצטברות ראיות המלמדות על השפעה של גורמים זרים מקטאר בתוך לשכת ראש הממשלה – עניין שמעמיק את הקרע בחברה הישראלית בכל הנוגע לסיבות שהובילו לאסון שבעה באוקטובר.

ראש הממשלה בנימין נתניהו, ראש שב"כ רונן בר והמזכיר הצבאי לשעבר של ראש הממשלה אבי גיל, 18 באפריל 2024 (צילום: קובי גדעון /לע"מ)

בהיסטוריה של ישראל היו שני מקרים בלבד שבהם ראשי שב"כ התפטרו לפני תום כהונתם. הראשון היה אברהם שלום, שהתפטר בעקבות פרשת קו 300, לאחר שנחשף כי הורה להרוג שני מחבלים שנלכדו חיים. הפרשה הסתבכה עוד יותר כאשר ראש אגף המבצעים בשב"כ, אהוד יתום, שיקר בעדותו בנוגע לאירועים ואף הפליל את קצין הצנחנים הראשי דאז, תת־אלוף איציק מרדכי.

אולם ב־2025 ספק אם מקרה דומה – הרג מחבלים שנלכדו חיים – היה יוצר את אותו זעזוע בצמרת מערכת הביטחון. רק אתמול הוכרז על הגשת כתב אישום נגד חיילי וקציני מילואים החשודים בהתעללות פיזית קשה במחבל נוחבה שהיה כלוא. האירוע לא חולל סערה ציבורית משמעותית, ואף יותר מכך – כמחצית מחברי הקואליציה הנוכחית יצאו להגנת הנאשמים.

ועדת החקירה הממלכתית לחקירת רצח רבין פרסמה את מסקנותיה כבר במרץ 1996 – זמן קצר לאחר האירוע. זאת בניגוד להיום, כאשר דחיות ומריחות הפכו לכלי המאפשר לטשטש את העובדות

המקרה השני של התפטרות ראש שב"כ התרחש בעקבות רצח ראש הממשלה יצחק רבין בנובמבר 1995. כרמי גילון, שנכנס לתפקידו במרץ 1995, שהה בפריז בזמן הרצח. עם שובו לישראל הוא הגיש את התפטרותו לאלתר.

ממלא מקום ראש הממשלה שמעון פרס, ביקש ממנו להישאר בתפקיד כדי למנוע זעזועים נוספים, ובפברואר 1996 – פחות מארבעה חודשים לאחר הרצח – גילון סיים את כהונתו. במהלך תקופה זו הוא הספיק לפקד על חיסולו של המחבל יחיא עיאש.

כרמי גילון (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

אגב, ועדת החקירה הממלכתית לחקירת רצח רבין פרסמה את מסקנותיה כבר במרץ 1996 – זמן קצר לאחר האירוע. זאת בניגוד להיום, כאשר דחיות ומריחות הפכו לכלי המאפשר לטשטש את העובדות עד שהמעורבים שוכחים, מערבבים או ממציאים נרטיבים משלהם לאירועים הטראומטיים.

כבר בנובמבר 2024 פרסמה העיתונאית דפנה ליאל כי נתניהו שוקל לפטר את ראש שב"כ. הסיבות שעמדו אז על הפרק כללו את סוגיית האבטחה של בני משפחת נתניהו ואת תחושת האכזבה מכך שבר לא הציע פתרונות נוספים למשבר החטופים. נתניהו, כך נראה, קיווה לחזרת החטופים לישראל בדרך נס, מבלי שיידרש לבצע ויתורים ממשיים במסגרת המשא ומתן.

המהלך שקוף: כפי שנהג נתניהו בעבר עם שר הביטחון יואב גלנט ולאחר מכן עם הרמטכ"ל הרצי הלוי, הוא סבור שכאשר כלי התקשורת עוסקים שוב ושוב באפשרות הדחתו של בר, הציבור יתרגל לרעיון

בשבועות האחרונים התרבו הסימנים לקיומו של קמפיין מתוזמר להדחת בר, מתוך תקווה שיבחר להתפטר מיוזמתו. דוגמה לכך היא הצהרתו של יעקב ברדוגו, המתודרך תכופות על ידי נתניהו, לפיה בר צפוי להיות מפוטר בימים הקרובים. גם שרים וחברי כנסת מהליכוד מרבים להעלות את הנושא בפומבי.

המהלך שקוף: כפי שנהג נתניהו בעבר עם שר הביטחון יואב גלנט ולאחר מכן עם הרמטכ"ל הרצי הלוי, הוא סבור שכאשר כלי התקשורת עוסקים שוב ושוב באפשרות הדחתו של בר, הציבור יתרגל לרעיון. כך, לכשיבשיל המהלך, ניתן יהיה לבצעו מבלי לעורר גל מחאה רחב.

שר הביטחון לשעבר יואב גלנט, הרמטכ"ל הרצי הלוי וראש שב"כ רונן בר בגבול רצועת עזה, 17 באוקטובר 2024 (צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון)

אולם הישראלים אינם תמימים כפי שנתניהו סבור. פעם אחר פעם, הסקרים מראים כי הציבור אינו משתכנע ב"תמימותו" של נתניהו בכל הנוגע למחדל שהוביל לאסון 7 באוקטובר. נתניהו מרבה לשדר, דרך מקורביו, את המסר כי לו רק היו מעירים אותו באישון לילה – הוא היה מונע את האסון כולו. אלא שהנרטיב הזה אינו מצליח לשכנע את רוב הציבור.

רק השבוע פורסם סקר נוסף שהמחיש זאת: הציבור תולה את האחריות לאסון בשורה של גורמים – צה"ל, שב"כ וראש הממשלה עצמו – ורואה בהם שותפים לכישלון שהוביל ליום הקשה בתולדות המדינה.

הניסיונות החוזרים להרחיק את עצמו מהכישלון רק מחזקים את התפיסה הציבורית כי נתניהו עצמו נושא באחריות, לצד התחושה הגוברת בציבור בנוגע לצורך הדחוף בהתקדמות משמעותית בעסקת החטופים

הניסיון של נתניהו להטיל את האחריות לכישלון המשא ומתן על ראש שב"כ עלול לשוב אליו כבומרנג. מרוב מאמציו לעצב את התודעה הציבורית ולהסיט את האשמה מאחריותו הישירה, ומרוב הסתתרותו מאחורי הכותרת "גורם בכיר", הציבור כבר מגובש בדעתו כלפיו.

הניסיונות החוזרים להרחיק את עצמו מהכישלון רק מחזקים את התפיסה הציבורית כי נתניהו עצמו נושא באחריות, לצד התחושה הגוברת בציבור בנוגע לצורך הדחוף בהתקדמות משמעותית בעסקת החטופים.