לפני יותר מעשור שררה אופריה בקהילת הכלכלה הישראלית. מתחת לים התיכון, סמוך לישראל, התגלה גז טבעי. ב־1999 גילה הגיאולוג ד"ר אלי רוזברג שני שדות גז קטנים ליד אשקלון: "נועה"  ו"מרי". ב־2009, הגיאולוג יוסי לנגוצקי גילה ליד חיפה שדה גז קטן נוסף בשם "דלית", ושני שדות ענקיים: "תמר" ו"לווייתן".

ישראל הפכה בן רגע לאחת המדינות עם עתודות הגז הטבעי הגדולות בעולם ביחס לגודלה. הכותרות בישרו: "אנחנו נהפוך למעצמת גז". איש העסקים יצחק תשובה, שותף בזיכיון למאגרים, כינה אותם "מהתגליות הגדולות בעולם"; ראש הממשלה בנימין נתניהו הבטיח: "נהפוך ליצואנית גז – מהגדולות בעולם" ושרי האוצר דאז, יאיר לפיד ויובל שטייניץ, הבטיחו "הכנסות של 60 מיליארד דולר".

אבל ההתלהבות לא הדביקה את הציבור הרחב, והייתה מהולה כמעט מתחילתה במאבקים מרים על גובה המיסוי והתמלוגים מההכנסות העתידיות ממרבצי הגז, ועל האפשרות לייצא אותו. פעילים חברתיים יצאו להפגנות, בהן זעקו כי תשובה ושותפיו האמריקאים, בסיוע הממשלה, "שודדים" את הגז.

הוויכוחים הסתיימו בפשרה שאיש לא היה מרוצה ממנה, הכסף נבלע בתקציבי המדינה ובחשבונות החשמל, והעיסוק בנושא דעך בצל האירועים הסוערים שהתרחשו מאז

הוויכוחים הסתיימו בפשרה שאיש לא היה מרוצה ממנה, הכסף נבלע בתקציבי המדינה ובחשבונות החשמל, והעיסוק בנושא דעך בצל האירועים הסוערים שהתרחשו מאז. הזירה הציבורית כיום כמעט לא עוסקת בשאלה מה הרוויחו אזרחי ישראל מגילוי הגז. וכאשר היא כן נשאלת, המומחים השונים חלוקים בדעתם, בהתאם להשקפת עולמם, ואולי גם לתפקידם.

אתמול (רביעי) פרסם משרד האנרגיה והתשתיות את דוח גביית התמלוגים על אוצרות הטבע ל־2024. הדוח מצביע על שיא של כל הזמנים בהכנסות הממשלה מתמלוגים, שהסתכמו ב־2.37 מיליארד שקל, גידול של 8.2% לעומת 2023. הרוב המוחלט של הכסף – 2.31 מיליארד שקל – הגיע מהגז הטבעי.

בנימין נתניהו מבקר במאגר "לווייתן" (צילום: מארק ישראל סלם/פול)

לפי הדוח, התמלוגים ששילמו החברות המחזיקות בזיכיונות על שדות הגז ומפיקות אותו, גדלו אשתקד בכ־10.9%, לעומת כ־2.2 מיליארד ב־2023. היקף הפקת הגז הטבעי גדל אשתקד ב־8.3%.

בשדה "לווייתן" הופקו אשתקד 11.33 מיליארד מטר מעוקב (BCM) גז – והממשלה גבתה עליו תמלוגים בהיקף של 1.02 מיליארד שקל. ב"תמר" הופקו 10.09 BCM גז וכ־455 חביות קונדנסט, והתמלוגים עליהם הסתכמו בכ־779 מיליון שקל. על מאגר הגז הפעיל השלישי הקיים כיום בישראל, "כריש", הקרוב לראש הנקרה, שולמו תמלוגים של כ־507 מיליון שקל.

כמיליארד שקל – 59% מהתמלוגים על הגז – התקבלו מייצוא גז וקונדנסט, בעיקר לירדן ומצרים. למרות המלחמה והמשבר המדיני עם שתי המדינות, היקף הייצוא אליהן גדל

כמיליארד שקל – 59% מהתמלוגים על הגז – התקבלו מייצוא גז וקונדנסט, בעיקר לירדן ומצרים. למרות המלחמה והמשבר המדיני עם שתי המדינות, היקף הייצוא אליהן גדל בכ־13.4%.

הממשלה גובה מחברות הגז כסף בשלושה מסלולים מקבילים: תמלוגים שגובה משרד האנרגיה, מס חברות שגובה רשות המיסים, ו"מס רווחי משאבי טבע" שמופרש לקרן השקעות ממשלתית. במשרד האנרגיה מעריכים כי המדינה גבתה אשתקד מחברות הגז בשלושת המסלולים יחד כחמישה מיליארד שקל.

אסדת הגז "לווייתן", הממוקמת ליד קיסריה (צילום: מארק ישראל סלם/פול)

מאז גילוי מרבצי הגז, משרד האנרגיה גבה 14.9 מיליארד שקל מתמלוגים. לפי הערכות המשרד, סך ההכנסות שגבתה המדינה ממאגרי הגז עומד על כ־30 מיליארד שקל

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן הצהיר אתמול בתגובה לדוח: "הכנסות המדינה מתמלוגים הן בשורה גדולה לכלכלה הישראלית, שתשפיע באופן ישיר על אזרחי ישראל. הגידול בייצוא למצרים וירדן מעיד כי הוא מהווה נכס אסטרטגי חשוב ותורם להעצמת היציבות והביטחון האזוריים וחיזוק מעמדנו הבינלאומי.

שר האנרגיה: "המדיניות שלי ברורה – למצות את מאגרי הגז. אנחנו רוצים לראות פה גם בשנה הקרובה עוד חברות, עוד תחרות, עוד רזרבות לשוק המקומי ועוד ייצוא"

"המדיניות שלי ברורה: למצות את מאגרי הגז. אנחנו רוצים לראות פה גם בשנה הקרובה עוד חברות, עוד תחרות, עוד רזרבות לשוק המקומי ועוד ייצוא".

"מאות מיליארדים" או "מיליארדים בודדים"?

הכלכלן ירון זליכה, לשעבר החשב הכללי במשרד האוצר, איש אקדמיה ואקטיביסט שהשתתף במאבק נגד המתווים למיסוי ולייצוא הגז, רואה את הדברים אחרת לגמרי מכפי שמציגים אותם בממשלה. לדברי זליכה: "הגז היה של עם ישראל, אבל חולק כמעט חינם לתשובה ושותפיו.

השר אלי כהן ומנכ"ל חברת חשמל מאיר שפיגלר באשדוד, 3 ביולי 2024 (צילום: לירון מולודוואן/פלאש90)

"עוד לפני גילוי 'לווייתן' ו'תמר' היה ידוע שיש שם המון גז, ואפשר היה לעשות מכרז מסודר ולמכור את הזיכיון לפתח אותם לכל המרבה במחיר. במקום זאת, ממשלת ישראל בראשות אהוד אולמרט נתנה את הזיכיון לתשובה ונובל.

"הממשלות הבאות, בראשות נתניהו, אישרו לחח"י (חברת החשמל לישראל) לרכוש מהמונופול של תשובה את הגז במחיר של שישה–שבעה דולר ל־MMBtu – גבוה, דרמטית, מכשלושה דולר ל־MMBtu שבהם רכשו אותו מאותם יזמים לפני מתווה הגז (המחיר ירד מאז לכ־4.7 דולר כיום, ת"ג).

"החטאים של ממשלות נתניהו היו שהן העבירו את חוק מיסוי הגז, שינו את מסקנות ועדת ששינסקי בלחץ חברות הגז, ואפשרו להן להגיע למצב שבו קיבלנו מכל המיסים והתמלוגים שהובטחו רק מיליארדים בודדים"

"החטאים הבאים של ממשלות נתניהו היו שהן העבירו את חוק מיסוי הגז, שינו את מסקנות ועדת ששינסקי בלחץ חברות הגז, ואפשרו להן, בעזרת כל מיני תעלולי מס, להגיע למצב שבו קיבלנו מכל המיסים והתמלוגים שהובטחו רק מיליארדים בודדים. ובסוף, המתווה אפשר להם למכור חלק גדול מהגז לחו"ל".

יש אנשי מקצוע, גם במשרד האנרגיה, שאומרים כי הרווח העיקרי לאזרחים הוא שהמעבר לגז בלם את עליית תעריפי החשמל.
"תעריף החשמל ב־2009, לפני שרוב הגז הגיע, היה 47 אגורות לקילוואט־שעה. היום הוא 64 אגורות. איפה ההקלה הגדולה?"

ירון זליכה נואם בהפגנת העצמאים, 22 באוקטובר 2020 (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

חלק מאנשי המקצוע והפעילים החברתיים, שהשתתפו עם זליכה במאבקים נגד מדיניות הממשלה בנושא, אינם מסכימים עם ניתוח המצב שלו. הם שותפים לביקורת על אופן חלוקת הרווחים ועל ייצוא הגז, אך במקביל סבורים כי במבט רחב, גילוי הגז הביא עימו יתרונות גדולים, גם במסגרת המדיניות הקיימת.

לדברי אריאל פז־סוויצקי, מנהל מחלקת המחקר בארגון "לובי 99", שהשתתף במאבקים על הגז: "לגז יש יתרונות עצומים, בלי קשר לעוולות ולעיוותים. כיום, 85% מהחשמל בארץ מיוצר ממקורות כחול־לבן – 70% מהגז ו־15% מאנרגיות השמש והרוח. זאת ברכה ביטחונית, כלכלית וסביבתית גדולה.

"מבחינה סביבתית, המצב השתפר בזכות צמצום השימוש בפחם. תחנות כוח המופעלות בגז פחות מזהמות. ומבחינה כלכלית – הרבה מעבר לתמלוגים, הגז הביא לחיסכון גדול בתעריפי החשמל"

"מבחינה ביטחונית – תנסה לדמיין מה היה קורה במדינה אם עדיין היינו תלויים בפחם. לפי מה שפורסם, בין ספקיות הפחם העיקריות שלנו נמצאות קולומביה, שהפסיקה למכור פחם לישראל במחאה על המלחמה בעזה, ודרום אפריקה, שלא הפסיקה, אבל לך תסמוך עליה שתמשיך.

"מבחינה סביבתית, המצב השתפר בזכות צמצום השימוש בפחם. תחנות כוח המופעלות בגז פחות מזהמות. ומבחינה כלכלית – הרבה מעבר לתמלוגים, הגז הביא לחיסכון גדול בתעריפי החשמל. חברת חשמל משלמת לתאגידי הגז יותר ממה שהייתה צריכה, אבל התעריפים הם מהנמוכים ב־OECD, בזכות הגז. וכמובן שזה חוסך לכל אחד מאיתנו".

אריאל פז־סוויצקי, מנהל מחלקת המחקר בארגון "לובי 99" (צילום: לובי 99)

מאז גילוי מאגרי "תמר" ו"לווייתן" ב־2009 תעריף החשמל עלה בכ־36%. איך זה מתיישב עם דבריך?
"התעריף עלה כי כל הסחורות, כולל הגז, התייקרו בכל העולם. אבל הגז עדיין עולה הרבה פחות מפחם ואמצעי ייצור ישנים אחרים. אז הגז בלם את ההתייקרות".

עד לפני כ־20 שנה פעלו רוב תחנות הכוח בישראל באמצעות פחם, מזוט וסולר. בשנת 2003 הוסבה תחנת הכוח באשדוד להפעלה בגז טבעי משדה "מרי". ב־2013 החלה אספקת גז ממאגר "תמר", וחברת החשמל הסבה לגז את תחנות הכוח "חגית", "אשכול", "רוטנברג" ו"רבין".

תעריפי החשמל משפיעים על מחירי כל המוצרים, כך שאם המעבר לגז אכן בלם את עליית תעריפי החשמל, הוא בלם בעקיפין את האינפלציה, בהיקף שמצטבר לסכום עתק

מאגר "לווייתן" החל לספק גז ב־2019, ומאז יותר ממחצית החשמל בישראל מיוצר מגז. כיום, לפי נתוני חברת החשמל, הגז המקומי משמש לייצור כ־70% מהחשמל בארץ – הן בתחנות הכוח של חברת חשמל והן בתחנות פרטיות – וכן לתעשייה.

כל אנשי המקצוע מסכימים כי פחם ומזוט יקרים ומזהמים יותר מהגז. רובם מסכימים גם כי לא ניתן לייצר את כל החשמל ממקורות אנרגיה מתחדשים, כך שהגז הוא החלופה הריאלית הזולה והנקייה ביותר. תעריפי החשמל משפיעים על מחירי כל המוצרים, כך שאם המעבר לגז אכן בלם את עליית תעריפי החשמל, הוא בלם בעקיפין את האינפלציה, בהיקף שמצטבר לסכום עתק.

תחנת הכוח אורות רבין בחדרה, 11 באפריל 2023 (צילום: יוסי אלוני/פלאש90)

מנַהל מִנְהל הדלק והגז במשרד האנרגיה, חן בר יוסף, מעריך כי החיסכון – כולל התועלת הכלכלית בירידת הזיהום – מסתכם במאות מיליארדי שקלים. לדבריו: "המיסים והתמלוגים, הפער במחירים בין הגז לפחם, הסולר והמזוט, יעילות טורבינות הגז, והפחתת עשרות אחוזים בפליטת חומרים מזהמים, כולל תחמוצות גופרית וחנקן, פחמן דו־חמצני ועוד, חסכו לאזרחי ישראל מאות מיליארדים".

צמצום הנזק הסביבתי הוא עובדה. מאז המעבר לגז, פליטת החומרים המזהמים מתחנות הכוח ירדה בעשרות אחוזים. אבל ההערכה של חלק מהמומחים בדבר החיסכון בתעריפי החשמל שהביא המעבר לגז מבוססת על השערות על מחיר החשמל במצב היפותטי שבו לא היה גז טבעי, ולכן אינה ודאית וקשה לבדיקה.

תעריפי החשמל בישראל היו נמוכים גם בעבר. דוח של הבנק העולמי, שפורסם ב־2010 – לפני שרוב ייצור החשמל עבר לגז – הראה כי החשמל בישראל היה זול, יחסית, גם אז

לפי אתר ההשוואות הבינלאומיות World Population Review, ישראל נמצאת במקום ה־67 מתוך 147 מדינות בעולם בתעריפי החשמל. לפי האתר, התעריפים ברוב המדינות המפותחות אכן גבוהים יותר, אבל תעריפי החשמל בישראל היו נמוכים גם בעבר. דוח של הבנק העולמי, שפורסם ב־2010 – לפני שרוב ייצור החשמל בישראל עבר לגז – הראה כי החשמל בישראל היה זול, יחסית, גם אז.

במרבית המדינות שבהן החשמל היה יקר יותר מאשר בישראל ב־2010 הוא נשאר כזה; במספר מדינות – כמו קוריאה הדרומית ומלזיה – היו בזמנו תעריפים גבוהים מאשר בישראל, וכיום הם נמוכים בהרבה.

אילוסטרציה: עמודי חשמל (צילום: יניב נדב)

יתרה מזו: בהשוואות בינלאומיות קשה למצוא קשר בין מציאותו של גז טבעי לבין תעריפי החשמל. המדינה עם תעריף החשמל הגבוה בעולם – כמעט פי שלושה מאשר בישראל – היא איטליה, ולאיטליה יש שדות גז (קטנים), ואילו בקוריאה ובאיסלנד, למשל, התעריפים זולים מאשר בישראל, אף שאין בהן גז.

"האם נעשה כאן צדק? לא. האם הרווחנו מהגז? כן"

שדות הגז שייכים למדינה. הם מנוהלים בידי יזמים פרטיים מכוחן של חזקות שהמדינה מחלקת לפי חוק הנפט לחברות שמצאו נפט וגז, לאחר שקיבלו רישיון לחפש את המשאבים היקרים באדמה ובים.

בהשוואות בינלאומיות קשה למצוא קשר בין מציאותו של גז טבעי לבין תעריפי החשמל. בקוריאה ובאיסלנד התעריפים זולים מאשר בישראל, אף שאין בהן גז

את שדה "לווייתן" מפעילה שותפות הכוללת את קבוצת "דלק" בשליטת תשובה, קבוצת "רציו" שבה שותף איש העסקים יגאל לנדאו, ותאגיד האנרגיה האמריקאי "נובל אנרג'י". את "תמר" מפעילה שותפות של "דלק", "נובל" וקבוצת "ישראמקו", שבה, לפי פרסומים, שותף איש העסקים קובי מימון. "כריש" נמצא בבעלות חברת Energean PLC הבריטית, שרכשה אותו מ"דלק" ב־2016 בכ־150 מיליון דולר.

לפי חוק מיסוי רווחים ממשאבי טבע, כאמור, רשות המיסים גובה מחברות הגז מס חברות של 23% מהרווח, בדומה למס שמשלמות חברות גדולות אחרות. משרד האנרגיה גובה מהן תמלוגים של כ־12.5% מההכנסות ברגע שהן מתחילות להפיק גז. "מס רווחי משאבי טבע" מוטל אחרי שהיזמים קיבלו החזר של 150% על השקעתם הראשונית, בשיעור שעולה בהדרגה מ־20% ל־46.8%.

יצחק תשובה, ארכיון (צילום: משה שי/פלאש90)

"מס רווחי משאבים" מושקע בקרן הפיננסית הממשלתית, "הקרן לרווחת אזרחי ישראל" ("קרן העושר"). הקרן, שנועדה למנוע הצטברות של מט"ח במשק שתפגע בתחרות, הפכה בפועל למקור לתקציב ממשלתי שמנוהל ללא שקיפות. ביולי 2024 פורסם כי הצטברו בקרן כ־6.8 מיליארד שקל.

חוק מיסוי הגז תוקן ב־2011, בהתאם להמלצות הוועדה לקביעת מדיניות מיסוי הגז בראשות פרופסור איתן ששינסקי, שכינס שר האוצר דאז יובל שטייניץ. הוועדה המליצה בדוח הביניים שלה, שיצא ב־2010, לגבות מיסוי כבד, שהיה אמור להגיע לכשני שלישים מהכנסות החברות שקיבלו את הזיכיונות לחפש ולהפיק את הגז.

הממשלה וחברות האנרגיה פרסמו בעבר תחזיות שלפיהן החברות ישלמו למדינה כמחצית מהכנסותיהן ממאגרי הגז. עם זאת, ב"לובי 99" טוענים כי בפועל הסכום נמוך יותר

יזמי הגז ומקורביהם הגיבו להמלצות הביניים בזעם. פורסם כי הם הפעילו לחצים על השרים ועל חברי הוועדה וכי הפסיקו לבצע עבודות בשדות הגז. שר התשתיות הלאומיות דאז עוזי לנדאו לחץ על הוועדה להנמיך את המיסוי בהמלצותיה הסופיות. ואכן, ההמלצות הסופיות, שפורסמו ב־2011, הורו על מיסוי נמוך יותר. ההמלצות הסופיות אומצו במלואן ועוגנו בתיקון החוק.

הממשלה וחברות האנרגיה פרסמו בעבר תחזיות שלפיהן החברות ישלמו למדינה כמחצית מהכנסותיהן ממאגרי הגז. עם זאת, ב"לובי 99" טוענים כי בפועל הסכום נמוך יותר. לדברי סוצקי: "ב־2011, כשהתחזית דיברה על תשלום של 51%, זה לא נראה לנו מספיק. אך מניתוח שעשינו לדוחות הכספיים של חברת 'ישראמקו', עולה שסך כל המיסים והתשלומים שלה עומד על 39% בלבד".

פרופסור איתן ששינסקי (צילום: פלאש90)

"האם נעשה כאן צדק? התשובה היא לא. האם הרווחנו מהגז? כן, המון. גם 39% מסכומי עתק מהווים תוספת הכנסה גדולה מאוד למדינה, למרות שיכול – והיה צריך – להיות יותר".

רשות המיסים מסרבת לחשוף את סכום מס החברות שנגבה מחברות הגז, בטענה כי מדובר בקבוצת חברות קטנה וכי פרסום הנתונים יפגע בחובת הסודיות כלפיהן. בשל כך, קשה לדעת כמה שילמו החברות למדינה וכמה הרוויחו בעצמן.

רשות המיסים מסרבת לחשוף את סכום מס החברות שנגבה מחברות הגז, בטענה כי מדובר בקבוצת חברות קטנה וכי פרסום הנתונים יפגע בחובת הסודיות כלפיהן

"ישראמקו" מחזיקה כ־28% ממאגר "תמר". מבדיקת "לובי 99" עולה כי מ־2013 עד 2023, החברה – שנסחרת בבורסה לניירות ערך בתל אביב ומדווחת לה על הכנסותיה – רשמה הכנסות בסך כולל של כ־18 מיליארד דולר, ושילמה עליהן מיסים ותמלוגים בסך כולל של כ־4.6 מיליארד דולר.

קשה לחשב כמה הרוויחו חברות אחרות בשותפויות הגז. לפי הדוחות הכספיים של קבוצת "דלק" של תשובה לבורסה, בשנים 2019–2023 היא רשמה רווח נקי מצטבר של כ־7.6 מיליארד שקל ושילמה מיסים ותמלוגים שהסתכמו בכ־5.8 מיליארד (לפי הפער המצטבר בין הרווח של הקבוצה לפני מס, לרווח הנקי שלה) עם זאת, לדלק יש פעילויות נוספות שאינן קשורות לגז, שנכללות בסכומים הללו.

יצחק תשובה (צילום: פלאש90)

"אנרג'יאן" הבריטית המפעילה את "כריש", ונסחרת בבורסות בלונדון ובתל אביב, רשמה ב־2023 ובמחצית הראשונה של 2024 רווח נקי של כ־177.5 מיליון דולר. מאגר "כריש" הוא אחד ממקורות ההכנסה העיקריים של "אנרג'יאן", אבל לא היחיד, והחברה אינה מפרסמת כמה בדיוק הרוויחה מ"כריש".

"נובל אנרג'י" נמצאת בבעלות תאגיד האנרגיה "שברון". לשתי ענקיות האנרגיה יש אינספור פעילויות ברחבי העולם, וקשה מאוד לקבל מושג מדוחותיה של "שברון" על רווחיה מ"לווייתן" ו"תמר" בישראל.

הפעילים החברתיים משוכנעים שאפשר היה למנוע מהחברות להרוויח כל כך הרבה ממשאב טבע שהן מוכרות למדינה עצמה ולציבור. מקצתם טוענים כי המדינה יכלה למצוא ולהפיק את הגז בעצמה

כך או כך, לפי כל ההערכות ברור שחברות הגז מרוויחות סכומי עתק. במשרד האנרגיה מעריכים, כאמור, שהמדינה גבתה מהן עד כה בסך הכול כ־30 מיליארד שקל. אם מדובר בכמחצית מההכנסות שלהן מהגז, כפי שהוערך בעבר, החברות שלשלו לכיסן רווח נקי שעומד בסביבות 30 מיליארד נוספים. לפי הערכות "לובי 99", על מיסים ותמלוגים בהיקף של כ־39% החברות הרוויחו בערך 45 מיליארד.

הפעילים החברתיים משוכנעים שאפשר היה למנוע מהחברות להרוויח כל כך הרבה ממשאב טבע שהן מוכרות למדינה עצמה ולציבור. מקצתם טוענים כי המדינה יכלה למצוא ולהפיק את הגז בעצמה. חלקם, כמו זליכה, אומרים שאפשר היה לחלק את הרישיונות במכרז תחרותי. אחרים, כמו פז־סוויצקי, חושבים שאפשר היה לגבות תמלוגים גבוהים יותר, גם בדיעבד, אחרי גילוי הגז.

ארכיון: מחאה נגד מתווה הגז מחוץ לביתו של יצחק תשובה בנתניה, 18 במאי 2013 (צילום: גילי יערי/פלאש90)

במשרד האנרגיה לא מסכימים. לדברי בר יוסף: "במשך שנים, המדינה ניסתה למצוא ולהפיק אנרגיה בעצמה ובאמצעות חברות ממשלתיות בחוסר הצלחה. לאחר מכן, השיטה השתנתה והונהג מסלול של הענקת רישיונות חיפוש וחזקות לחברות פרטיות – מה שהוביל לגילויי המאגרים.

"היכולת להמשיך בתהליך בריא זה של יוזמות פרטיות, מהן נהנה כל המשק, תלויה, בין השאר, בוודאות העסקית של החברות המחפשות והמפיקות גז. שינוי כללי המשחק ודרישות לא מבוססות למכירה כפויה של מאגרים היו מזיקים להמשך פיתוח ושגשוג משק הגז בפרט, ולהשקעות בישראל בכלל"

"שינוי כללי המשחק ודרישות לא מבוססות למכירה כפויה של מאגרים היו מזיקים להמשך פיתוח ושגשוג משק הגז בפרט, ולהשקעות בישראל בכלל"

בשקט־בשקט הייצוא מוכפל, וסופו של הגז מתקרב

הביקורת החריפה ביותר על הממשלה בנושא נוגעת להיתר שזו העניקה ליזמים במסגרת "מתווה הגז" לייצא חלק מהגז – ייצוא שיבוא בהכרח על חשבון השימוש המקומי. המתווה אושר ב־2015 אחרי פולמוס ציבורי, ישיבות סוערות בכנסת והפגנות. מתנגדי המתווה, בהובלת יו"ר האופוזיציה דאז שלי יחימוביץ', הזהירו כי "השוד יגמור את הגז מהר".

כיום, חברות הגז דורשות לאפשר להן להגדיל את הייצוא בהרבה. בקיץ שעבר הודיע משרד האנרגיה לחברות כי הוא שוקל להתיר להן להגדיל בעתיד את הייצוא כמעט פי שניים, אך הבהיר כי לא אישר – או הבטיח לאשר – את הגדלת הייצוא. השר אלי כהן הצהיר אתמול כי הוא שואף להגדלת הייצוא.

מאגר גז טבעי (צילום: נובל אנרג'י)

לפי הערכות משרד האנרגיה, ב־2024 נמצאו במאגרי הגז בישראל כ־850 BCM (מיליארדי מטרים מעוקבים) גז. ב"לווייתן" התגלו יותר מ־500 BCM גז וב"תמר" יותר מ־500, זאת נוסף על כ־80 BCM במאגר "כריש" ובמאגר "תנין" הסמוך לו, שטרם החל לפעול.

מדובר בכמויות גדולות, אבל גז הוא מוצר שמתכלה. מדי שנה, מספקים שדות הגז בין 12 ל־13 BCM לתחנות כוח ומפעלים בישראל ו־9.2 BCM נוספים לייצוא. כמעט כל הייצוא מופנה למצרים וירדן, ומניב לישראל, אפוא, לא רק כסף אלא גם תועלת מדינית וביטחונית.

אם הייצוא לא יוגדל, העתודות הקיימות יספיקו ל־35 שנה, בקירוב. אבל חברות הגז לוחצות להגדיל את הייצוא כמעט פי שניים, לכ־21 BCM בשנה

צריכת הגז המקומית גדלה וצריכה להמשיך לגדול עם גידול האוכלוסייה, אף כי המעבר ההדרגתי לאנרגיות מתחדשות, אם יתבצע, צפוי לעכב אותה. אם הייצוא לא יוגדל, העתודות הקיימות יספיקו ל־35 שנה, בקירוב. אבל חברות הגז לוחצות להגדיל את הייצוא כמעט פי שניים, לכ־21 BCM בשנה.

עתודות הגז לא כוללות שדות שטרם נקדחו ועדיין לא ברור כמה גז יש בהם (כמו שדה "קטלן", למשל), וכאלה שאולי נמצאים מתחת לים ויתגלו בעתיד. אבל לפי העתודות הקיימות, אם הייצוא יוגדל בהיקף שהיזמים דורשים, הגז יספיק לכ־25 שנה בלבד.

ספינת קידוח של "אנרג'ין", 9 במאי 2022 (צילום: REUTERS/Ari Rabinovitch via Alamy)

שלא כמו לפני עשור, כמעט אין דיון ציבורי בנושא. מספר מומחים, פעילים ועיתונאים הזהירו מפני הגדלת הייצוא, אך דבריהם נבלעו ברעש המלחמה והכאוס הפוליטי. אם הייצוא יורחב, רוב הישראלים בקושי ישמעו על כך, וגם אלה שיודעים שהגז צפוי להתכלות אינם עוסקים בשאלה מה נעשה ביום שאחרי.